גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ביצה · דף יג.
ד"ה הא ר"י וכו' וע"ק וכו'. משמע להו שהכנסה בודאי מעיו"ט או כיון דאפשר להכניסם מעיו"ט ונגמר בדעתו מעיו"ט לעשות מהן מלילות הוי נתחייבו מעיו"ט וע"כ לס"ד מיירי שנגמר בדעתו מעי"ט לכן מקשה בגמרא דמשכחת לה כשנמלך עליהם ביו"ט למוללן ודו"ק ועיין פ"י וחידושי הרשב"א ואין להאריך:
שם ד"ה א"ד וכו' שפירש בהדיא שהכניסו לשבלין. ר"ל למוללן במלילות וכן מ"ש אח"כ רק במפרש שהכניסן לשבלים ר"ל למוללן ואע"פ שגם לפי' זה לל"ק בקטנית טבלא טפי מבשבלין ולא"ד בשבלין טבלא טפי מ"מ לא הוי להיפך לגמרי כיון דבקטנית סתמא דללישנא קמא פליגי לא"ד לכ"ע לא טבלא ועיין במהרש"א עד בפירש למוללן בין בקטנית וכו' כצ"ל ומ"ש ע"כ דפליגי נמי בקטנית למוללן ר"ל דא"א לומר דכ"ע טבלא דלא עדיפי משבלים וא"א לומר דכ"ע לא טבלא כיון דלל"ק טבלא הי' מהיפך להיפך ומ"ש ע"כ דפליגי נמי בל"ק בקטנית סתם ר"ל דא"א לומר דבקטנית סתם לכ"ע טבלא כיון דלל"ב לכ"ע לא טבלא ויהי' מהיפך להיפך ודו"ק: