גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ביצה · דף יב.
ד"ה ליפלגו וכו'. עיין מהר"ם עד משמע דפליג אמסקנא נ"ל דר"ל דמאי דאמר ליפלגו באבנים הוא היפך המסקנא דאמר מדלא פליגי באבנים וא"כ כיון דלפלגו באבנים היינו בהוצאת אבנים גם מדלא פליגי באבנים משמע דמודו ב"ה היינו הוצאת אבנים דוקא ובאמת גם טלטול אבנים אסור לפי המסקנא לכן גם לפלגו באבנים היינו בטלטול אבנים:
שם ד"ה אלא מדלא וכו'. עיין מהר"ם עד אלא דרבנן וכו' כצ"ל: (שם) תוס' ד"ה השוחט וכו' דאוכל נפש הותר וכו'. עיין מהר"ם עד ולימא דלמאי דאהדרי' וכו' כצ"ל וסברת התוס' מבוארת דהתם קדשים היו אסורים באכילה ובגיזה וחלב וכשהותר בפסולי המוקדשין אכילה אמרינן מאי דהותר הותר ומאי דלא הותר עומד באיסורו אבל גבי יו"ט אדרבה אוכל נפש הותר ומתוך שהותר לצורך הותר שלא לצורך והוי גם נדרים ונדבות בכלל ההיתר לכן כשאסר נדרים ונדבות מלכם הוי איסור חדש אמרינן למאי דאהדרי' אהדרי' אבל לב"ש דלא אמרינן מתוך א"כ נדרים ונדבות לא הותר מעולם והוי כגיזה ועבודה:
שם ד"ה דלמא וכו'. עיין מהר"ם עד דגרסינן עירוב להוצאה והכל וכו' כצ"ל: