גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ביצה · דף ב:
ד"ה גבי שבת וכו' דכה"ג חשיב כסתם ואח"כ מחלוקת וכו'. נ"ל דר"ל דפשטות סתם ואח"כ מחלוקת משמע סתם גמור במשנה ואח"כ במקום אחר נחלקו בדבר זה ב' תנאים במשנה אחרת ואז אין הלכה כסתם אבל בכה"ג שחולק יחיד על סתם הזה גופי' אפשר לומר דחשיב שפיר סתם לזה כתבו שגם בכה"ג חשיב כסתם ואח"כ מחלוקת והביאו ראי' מפרק י"נ ונ"ל דר"ל דהתם (בדף ק"ל ע"א) מסיק דכולי מתניתין ר"י בן ברוקא היא ולא נזכר מחלוקת ואפ"ה כיון שנשנה שם בלשון יחיד חשיב לה סתם ואח"כ מחלוקת ומשמע להו דאין חילוק בין היכי שנזכר יחיד שחולק על הסתם כההוא דהכא ובין היכי דהיחיד אומר כהסתם כההוא דפרק י"נ ולכאורה הי' להם להביא מיבמות (דף מ"ב ע"ב) דאמר סתם ואח"כ מחלוקת היא אע"פ שר' יהודה ור' יוסי חולקין בצדו וצ"ע. ומ"ש וכן פי' שם בקו' הנה רשב"ם פי' שם כן משום קו' אחרת דמאי פריך סתם ואח"כ מחלוקת היא דלמא באמת אין הלכה כריב"ב ומ"מ סתם לן תנא הכא כריב"ב כמו כל סתם ואח"כ מחלוקת ע"ש אלא דהתוס' כתבו דבזה מתורץ גם קו' זו דממילא אפשר לומר דהסתם מועיל דהלכה כריב"ב כמו שפסק בגמרא שם (דף ק"ל) ומ"מ לא ניחא ליה לפרש כן המשנה (דדף קכ"ב ע"ב) משום קו' מאי אלא וה"נ מועיל הסתם דהוי ר' יהודה יחיד כנגד רבים. ועיין במהר"ם עד פרק מי שהחשיך ר"ל הואיל וכו' כצ"ל: (שם) ד"ה מוקים וכו'. עיין במהר"ם עד אסורה וכו' היא נשנית בסתם וכו' כצ"ל:
שם בגמרא רבה לטעמיה וכו'. עיין במהר"ם וצריך להגיה בכל הדבור רבה במקום רבא:
שם התוס' ר"ת מחק מספרו דתניא וכו' כצ"ל:
שם תוס' ד"ה והיה וכו'. עיין במהר"ם עד דמטעם הואיל ליכא וכו' כצ"ל:
שם ד"ה מלתא וכו' ובירושלמי פליג בהא. ר"ל למאי דלא הוי גמר דחד אמר לא דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ וחד אמר שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ ע"ש בירושלמי: