פרק יא - יחוד בנוכחות תינוקת
א. מותר לאיש להתייחד עם אשה כשנמצאת עמה תינוקת שיודעת מהי ביאה אך אינה מוסרת עצמה לביאה [כיון שעדיין לא לבשה יצר] מפני שהאשה לא תזנה בפניה, שחוששת שהתינוקת תלך ותספר סודה גמ' קידושין (פא:) וכן פסק הרמב"ם (פכ"ב הל' איסו"ב הל' ט) והטוש"ע (ס' כב סע' י) ומוסכם מכל הפוסקים. מיהו עיין בתנא דבי אליהו (פי"ח) דלכאורה עולה מדבריו שבנ"ד יש לאסור כיון שמצריך עדות, עיי"ש. ועיין בספר דברי סופרים (ח"ב ס' יד) מש"כ בתנד"א הנ"ל.
ותדע שמלשון הפוסקים משמע שהשמירה היא מכח האשה שהיא חוששת מהקטנה שתספר בשוק אך אין שמירה מצד האיש, ועיין בלשון הרמב"ם והש"ע, וכן הוא בסמ"ג (לאוין קכו) והכל בו (ס' עה) והמאירי (קידושין שם), והחכ"א (כלל קכו סע' ט), וערוך השלחן (כב' סע' י) ועוד. ונראה בפשטות לומר דהאיש אינו חושש כ"כ שהקטנה תספר בשוק מכמה סברות. חדא, אפי' אם יגלו את העבירה אין זה כ"כ גנאי לאיש כמו לאשה וכמבואר בלבוש (ס' קיט סע' יא) שזנות הוי גנות לאשה יותר מלאיש. ובנוסף בושת האשה גדולה יותר וכמבואר במנורת המאור (נר א כלל ב ח"ג פ"ו). ועוד כיון שיצרו של איש גדול יותר משל אשה כמבואר ברשב"א בתשובה (ס' אלף קעח), לכן אינו שת לבו לכך שאולי הקטנה תספר בשוק וכולי האי ואולי. ועוד שאם האשה אשת איש, חוששת שתתפס ובעלה יזרקנה בעל כורחה, משא"כ גבי איש. וכן יש לדקדק מלשון רש"י דהשמירה היא מכח האשה בלבד ולא מהאיש, שביאר על המשנה (פ:) שאיש אחד מתייחד עם שתי נשים וז"ל: "מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחברתה שאף היא תעשה כמותה", עכ"ל. הנה לא כתב מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות לא ירא האיש מהאשה השניה כיון שיפתה אף אותה, אלא משמע שהאיש אינו חושש אפי' אם חברתה לא תתפתה ואפי' שתלך ותספר בשוק. וכלשון רש"י נקטו גם התוס' ר"י הזקן והנימו"י (קידושין שם) והר"ן (דף לב: מדפי הריף). ואף אם נאמר שבמציאות האיש חושש קצת, מ"מ חששו קטן ויצרו גדול, ולא ימנע מלזנות.
וכעת ראיתי בספר מנחת איש (פ"י סע' ו) שכתב שפשוט הדבר שמה שתלו הרמב"ם והש"ע את שמירת התינוקת מכח חשש האשה שיתגלה קלונה, לאו למימרא דבאיש לא אמרינן הכי, שהרי פשוט שבושת האיש גדולה משל אשה, שהרי מטעם זה מותר לשני אנשים כשרים להתיחד עם אשה כיון שבושים מהדדי, ואילו לשתי נשים אסור להתיחד עם איש אחד. אלא מה שכתבו הרמב"ם והש"ע שהשמירה היא מכח האשה, רבותא קמ"ל, שאף ששתי נשים גדולות אסורות להתיחד עם איש, כאשר אחת מהן קטנה, מותר, עיי"ש. ואין דבריו מחוורים כלל, דלשון הפוסקים ברור מיללו שהשמירה מכח האשה בלבד וכנ"ל. וראייתו אינה ראיה. חדא, מש"כ שבושת האיש גדולה יותר, זה אינו וכמבואר איפכא להדיא במנורת המאור (נר א כלל ב ח"ג פ"ו). ועוד הראיה שמותר לשני אנשים להתיחד עם אשה, אינה שייכת לנ"ד. דהתם הוא בוש לעבור עבירה לפני האיש שעמו. ובזה אמרינן שבושים מהדדי. אבל בנ"ד שאין כאן עוד איש גדול אלא תינוקת, הוא אינו בוש ממנה, כמו שגם האשה אינה בושה לשמש לפניה, אלא כל החשש הוא שיתגלה הדבר בחוץ, ובזה האשה חוששת טפי מהאיש כיון שהגנות שלה גדולה יותר וכמבואר בלבוש (ס' קיט סע' יא).
מיהו מצאתי בתוס' רא"ש (פ:) דלכאורה משמע שאף האיש בוש ולא רק האשה. דהנה לשון התוספתא (פ"ה תוס' י) "מתיחדת אשה אחת עם שני אנשים וכו' חוץ מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו", ע"כ. והתוס' רא"ש גרס "שאין בושים לשמש לפניו". ובפשטות מיירי בקטן מאד שאינו יודע בענייני ביאה לכן אינם בושים לשמש לפניו, ומשמע שלפני קטן היודע טעם ביאה אפשר להתיחד ומועיל כשמירה, מחמת ששניהם בושים לשמש לפניו. וכן פירשו בתוספתא הנ"ל דמיירי בקטן פחות מגיל שמירה בפירוש המנחת יצחק והחסדי דוד, (אך קצת צ"ע מאי קמ"ל אי מיירי בקטן פחות מגיל שמירה. והנה החסדי דוד הסתפק דילמא מיירי אפי' בגיל גדול קצת אך אינו משמר כמו תינוקת). עכ"פ אין לפרש דהרא"ש מצריך את בושת שניהם כדי להתיר ולא סגי בבושת האשה לבדה, דהא איכא תוספתא אחריתי במס' גיטין (פ"ה ד) גבי הנותן גט לאשתו וכו' דאסורים ביחוד וז"ל "ולא תתיחד עמו ואפילו בנה הקטן עמה לפי שאינה בושה לשמש כנגדו", ע"כ. והרא"ש פסק כהתוספתא הנ"ל (גיטין פ"ו ס' ד), וא"כ מוכח דבבושת האשה לבד סגי. והשתא דאתית להכי צ"ל הא דכתב הרא"ש לעיל בלשון רבים "שאין בושים לשמש לפניו", אתא למימר דאסור להתיחד בפני הקטן הנ"ל כיון דתרוייהו אינם בושים, אך אי חד מנייהו בוש, או האיש או האשה, סגי להתיר. וכן נראה קצת שלמד בספר דבר הלכה (ס' ב ס"ק ד), עיי"ש. מיהו העירוני דאינו מוכרח, דאפשר שהאיש לעולם אינו בוש אפי' בתינוק בגיל שמירה. והא דנקט הרא"ש ששניהם אין בושים וכו', קושטא קאמר, והיינו דאין כאן שום טעם להתיר. אך צ"ע בזה למה לפרש דקושטא קאמר בעוד יש סברא דאתא להשמיע האי דיוקא דבבושת האיש לבד ג"כ סגי ובפרט דמיירי באיש כשר, ועיין.
עכ"פ נראה שדעת הט"ז (ס' כב ס"ק ט) שהשמירה אף מכח האיש, שהוא בוש מחמת השמירה (ואפי' משמירת תינוקת) עיי"ש. ועיין בשו"ת אג"מ (ח"ד ס' סה אות יב) שמשמע שהאיש חושש שהקטנה תספר בשוק, ואף ששם מדובר שהאיש מתייחד עם הקטנה ומפחד שתספר שבעל אותה, מ"מ אפשר שאף שמתייחד עם גדולה, והקטנה רק שומרת, יפחד שתספר בשוק. ויש קצת לדחות ובפרט ששם חושש שתספר לאביה ואמה ואז אבוי לו, ויש לעיין.
אכן יש אופנים שאף האיש חושש שיספרו בשוק, עיין במור"ש (שהובא בפרישה ס' כב ס"ק יא) ובערך שי (ס' כב סע' ה) ובשו"ת נשמת כל חי (אבהע"ז ח"ב ס' א), ובספר תאוה לעינים (ס' שלב). וכן מתבאר מהיד רמה (קידושין פ:) שכתב שאשה מתייחדת עם ב' אנשים כיון שאינם מחפים אחד על השני וחושש האחד לזנות שמא יגלה סודו, עיי"ש.
ויש לעיין מדוע כשיש עמה קטנה הוי שמירה, הרי לאיש גופא אסור להתיחד עם קטנה לבד כמבואר לעיל (פ"א סע' יח). ובשלמא לסוברים שעם קטנה אסור ביחוד מחשש אונס, שפיר הוי שמירה, שליד הגדולה ודאי לא יאנוס אותה, ולכן גם הגדולה לא תזנה דחוששת שהקטנה תגלה סודה. אבל לסוברים שעם קטנה לבד אסור כיון שיכול לפתותה, א"כ מדוע הקטנה הוי שומרת, הרי כמו שעם שתי נשים גדולות אסור לאיש להתייחד לכ"ע כמבואר לעיל (פ"ג סע' א) הוא הדין עם גדולה וקטנה שיפתה את שתיהן. ונראה לפרש כיון שהקטנה, אע"פ ששייך לפתותה, מ"מ הדבר קשה יותר מאשר לפתות גדולה, כיון שעדיין אין לה יצר של ביאה ולכן אין לה דעת קלה להתפתות, וכן משמע מרש"י (קידושין פא: ד"ה "ואינה") וז"ל "מתוך קטנה עדין לא לבשה יצר הלכך אין כאן דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות", עכ"ל. ומשמע מלשונו שאין לה דעת קלה ואינה נוחה להתפתות אבל הדבר אכן אפשרי לאחר פיתויים הרבה. ולכן באשה גדולה שיש עמה קטנה, הגדולה תירא לזנות שמא הקטנה לא תתפתה, ואף שמא האיש לא יצליח לפתותה כלל ואז תגלה סודה בשוק.
אלא שעדיין צ"ע מדוע לא חששו שהאיש יפתה תחילה את הקטנה, ורק אם יצליח, יעבור לפתות אף את הגדולה ואז אף הגדולה תשמע לו שהרי הקטנה שוב לא תספר בשוק. וי"ל שאפי' אם הקטנה תזנה, ודאי תספר בשוק, כיון שאין לה דעת להבין שזה איסור ומתוך תמימות תספר בשוק, ועיין בשו"ת אג"מ (ח"ד ס' סה' אות יב') שכתב כיו"ב שקטנה שנבעלה תספר בשוק.
ולא אכחד דלכאורה מלשון המאירי (קידושין פא:) ומלשון הגרי"ח בספרו עוד יוסף חי (שופטים אות י) לא משמע כדאמרן. דהמאירי כתב וז"ל "ומתוך שאין מוסרת עצמה עדיין לכך, אין חשש שתחפה עליה כדי שתהא היא מחפה עליה גם כן", עכ"ל. וכיו"ב כתבו היד רמ"ה והר"י מלוניל (קידושין שם). ומשמע שאם כן תתפתה ותמסור עצמה לא תירא הגדולה לזנות, שאף הקטנה לא תספר ותרצה שהגדולה תחפה עליה. וכן נוטה לשון העוד יוסף חי (שם), וא"כ חזרה הקושיא מדוע לא חוששים שיפתה תחילה את הקטנה ואז יפתה את הגדולה. אלא שאפשר שאין להקשות מהמאירי וסיעתו דלעיל, דאפשר דסוברים שאכן קטנה לאו בת פיתוי כלל (אלא אסור להתייחד עמה, משום חשש אונס) וכן כתב מפורש שזה חשש אונס העוד יוסף חי (שם), והא דנקטו שאינה מתפתה וכו', אין לדייק שאם תתפתה לאחר שכנועים אזי תחפה, אלא כוונתם שאינה מתפתה כלל. ודבר זה מדוייק מלשון המאירי "שאין מוסרת עצמה לכך". אלא דראיתי להגאון הגרי"ח מבבל בספרו חוקי הנשים (פרק 44) שמוכח מדבריו דהקטנה כן מתפתה לעבירה כשאינה מושלמת במעלות, והבאתי לשונו לקמן (סע' ד הערה 8). ואפשר לחלק דהתם היא מתפתה כיון שרואה את מעשה העבירה של האיש והאשה ואומרת שתנסה ג"כ וכמבואר בלשונו שם, אבל שתתפתה בלא לראות את העבירה אפשר דלא חיישינן, וכעת צ"ע.
וכעת מצאתי להחזו"א (אישות ס' לה אות ג) שהקשה כנ"ל כיצד קטנה מועילה כשמירה הרי בקטנה גופא חיישינן לפיתוי, ותירץ דכיון שיודעת טעם ביאה, הגדולה בושה לשמש בפניה, עיי"ש. וכוונתו דאפי' שיש חשש שיפתה אף את הקטנה, מ"מ הגדולה לא תזנה כיון דבושה ממנה. מיהו יש להעיר על זה דמלשון הראשונים המאירי והרמב"ם והר"י מלוניל וכן לשון הש"ע דנקטו שמותר להתיחד בפני קטנה מפני שהגדולה לא תזנה בפניה מפני שחוששת שהקטנה תגלה סודה ולא מחמת שהגדולה בושה מהקטנה.
עכ"פ עדיין יש לעיין אפי' שהגדולה לא תזנה, מ"מ עדיין יש חשש שהקטנה תתפתה, וכמו שחששו חכמים ואסרו יחוד גדול עם קטנה לבדה. והנה בספר המקנה (פ: ד"ה אמר רב יהודה) כתב בתוך דבריו דכיון דהאשה הגדולה לא תזנה מחמת שמירת הקטנה, ממילא הוי האשה שמירה לגבי התינוקת, עיי"ש. ובספר דברי סופרים (עמק דבר אות תתד) כתב דהקטנה בושה מהגדולה שאינה מזנה. וכיו"ב כתב הדבר הלכה (ס' ד ס"ק א) ועוד הוסיף טעם אחר, שמא הגדולה תמנעהו לפתות את הקטנה, עיי"ש. ויש בזה דוחק שבגיל כה קטן כבר תתבייש. ואפשר לפרש, דהאיש בוש לבעול קטנה ליד אשה גדולה שאינה יכולה לזנות עמו, דהוי בזיון טפי שהוא מזנה עם קטנה, ויל"ע. , והוא הדין אם יש עם האשה תינוק אע"פ שהגמ' והראשונים נקטו בלשון תינוקת ולא נקטו תינוק, מ"מ הסברא נותנת שה"ה תינוק שיכול להיות שומר כאשר יודע טעם ביאה ואינו מוסר עצמו לביאה. ואף שהעזר מקדש (ס' כב סע' י) צידד תחילה שתינוק מועיל, ולבסוף נשאר בצ"ע, וכן ראיתי בחסדי דוד על התוספתא דקידושין (פ"ה תוס' י) שהסתפק אולי יש לחלק בין שמירת תינוקת לשמירת תינוק, עיי"ש. מ"מ מצינו להרבה אחרונים שסוברים שתינוק מועיל, כן יש לדייק מהרמ"א (יו"ד ס' קצב סע' ד) ובמחצית השקל (שם ס"ק יד) וביש"ש (קידושין פ"ד ס' כז) ובב"ש (ס' כב ס"ק ט), וכן מתבאר בחכ"א (כלל קכו סע' ט) ובספר המקנה (קידושין פב. ובספרו נתיבות לשבת ס' כב ס"ק ז), וכן נראה לדקדק בשו"ת חת"ס (אבהע"ז ח"ב ס' צו). וכן מתבאר מהב"ח ומהרו"ך (שהובא בב"ח) שהעירו על הנשים היוצאות עם עגלון בדרך עם שומר קטן או קטנה, והעירו שבדרך אינו מועיל כמו בעיר, ולא העירו מאומה על עצם שמירת הקטן. וכ"פ העוד יוסף חי (פרשת שופטים י) ונתיבות השלום (נתיב ט סע' יא) וכ"כ הח"ח בספרו נדחי ישראל (פכ"ד אות ט) ובשו"ת אג"מ (ח"ד ס' סה אות יב), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רד אות א). וכן הוכיח בשו"ת בצל החכמה (ח"ב ס' עא)
ואף כאן יש להעיר כיצד תינוק מועיל כשומר, בשלמא לסוברים שתינוק שומר עד גיל ט' שנים וכמבואר בסע' הבא, שפיר דמי. שהרי האיסור להתיחד לבד עם תינוק הינו מגיל ט' שנים כדלעיל (פ"א סע' יח) ולכן בנ"ד הוי שומר כיון שהוא מתחת לגיל זה. אבל לסוברים שאף בגיל ט' שנים הוי שומר, יש להעיר, שהרי בגיל זה הוא גופא אסור ביחוד. ואין לומר דלפוסקים שסוברים שאשה מתייחדת עם שני אנשים כדלעיל (פ"ד סע' א) ניחא, דהא אין זה מדין שמירה של תינוק, אלא מדין ששני אנשים מותרים להתייחד עם אשה, כיון שאחד בוש מחבירו ולא מחמת שהאשה לא תזנה שמא התינוק יספר בשוק.
וע"ע בכ"מ (הל' טומאת מת פי"א ה"ט) שסובר שעד גיל ט' שנים אינו שומר, עיי"ש. וש"מ שמגיל ט' הוי שומר, והרי הוא פסק כהרמב"ם שאשה לא תתייחד עם שני אנשים, וכן כתב בנתיבות לשבת (ס' כב ס"ק ז) שאף להרמב"ם דאשה לא מתיחדת עם שני אנשים, אפ"ה קטן הוי שומר מגיל ט' שנים.
ונראה לישב, דידוע שקטן מגיל ט' שנים, ביאתו ביאה אבל עדיין לא לבשו יצר כ"כ כמו גדול המחוייב במצוות (כדוגמת גדול המצווה ועושה), וכיון שכך, אין חשש כ"כ שיפתה אשה, אלא שחששו חכמים שמא האשה מתוך שיצרה תוקפה תפתה היא את הקטן, ואע"פ שאין דרכה של אשה לחזר אחרי האיש ולפתותו כמבואר בתשובת הרשב"א (ס' אלף קעח) ובמנורת המאור (נר א כלל ב ח"ג פ"ו) דנקט שהנשים לא יהיו "מפותות", ש"מ הן מפותות ולא מפתות. מ"מ זה דוקא שהאיש שנמצא עמה הינו גדול, והיא אינה מתגנה בעיניו ע"י שתפתהו, שזה מראה על זלזול עצמי, ועוד שיודעת שתוכל לספק תאוותיה ע"י שתרמוז לגדול והוא יפתה, אך כשהיא עם קטן, אין היא חוששת להתגנות בעיניו וחששו שמא האשה תפתהו (ואינה חוששת שיספר בשוק כיון שאף הוא מזנה עמה, ואינו דומה לקטנה, שכתבנו לעיל בהערה שאף אם תזנה תספר, כיון שנשים דעתן קלות, ודברניות הן, ועוד, ששם אפשר שמדובר בגיל נמוך מגיל ט' שנים).
ולפ"ז אפשר לפרש, שכל זה שהאשה נמצאת לבד עם הקטן, אבל שהאשה נמצאת עם איש גדול ואיש קטן, היא לא תפתה את הקטן בנוכחות הגדול, שמא תתגנה בעיני הגדול, וכיון שכן הקטן ודאי לא יזנה, והאשה לא תתפתה אף לגדול שמא הקטן יספר בשוק מה שראה, (ואינה סומכת בדעתה שמא הקטן יראה את העבירה ויתפתה מעצמו, ואף אינה סומכת אולי האיש הגדול יפתה את הקטן להצטרף לעבירה). .
ב. גיל התינוק והתינוקת שמועיל כשמירה, מגיל 5 שנים עד גיל 9 שנים כן כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' תרנח). ועיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רד אות א) ובספר אום אני חומה (ה"ש אות נא) ולהגר"י זילברשטיין בספר תורת היולדת (עמ' קיד) שכתבו גיל זה לגבי תינוקת.
ויש שהקילו בשמירת תינוקת אפי' מגיל ג' שנים ויום א', כן כתב המקנה (קידושין פא:), ובשו"ת פורת יוסף (ח"א ס' כט אות ב) כתב דגם הטור והב"ח סוברים כדעת המקנה הנ"ל. וע"ע בשו"ת צמח צדק (ס' לט) שכתב שעד גיל ד' אינה יודעת טעם ביאה, עיי"ש. ומשמע שמעל גיל זה הוי שומרת.
ולגבי גיל תינוק דמועיל מגיל 5 שנים וכדעת התשובות והנהגות הנ"ל, מתבאר ג"כ מרבינו יוסף חיים בספרו חוקי הנשים (פרק 44) דכתב שאין לסמוך על תינוק או תינוקת בני שלוש או ארבע, עיי"ש. ועיין בשו"ת חת"ס (אבהע"ז ח"ב ס' צו) שכתב לגבי סתירת אשה שתינוק בגיל 5 הוי שמירה, עיי"ש. (אלא שגיל ה' שנים נכתב בשאלה שנשלחה אליו, אך בתוך התשובה כתוב פעמיים שהתינוק בן ח' שנים, ובחד מנייהו הוי ט"ס).
ותדע שרבו דעות הפוסקים לגבי גיל השמירה בתינוק ותינוקת, ולתועלת המעיין אכתוב מקצת מקורות.
עיין חזו"א (הובא בדבר הלכה ס' ד סע' ג), עוד יוסף חי (פרשת שופטים אות י), חכ"א (כלל קכו סע' ט וכלל קטו סע' ט), ח"ח בספרו נדחי ישראל (ס' כד אות ט), נתיבות השלום (אוצה"פ ס' כב מד ב), כסף משנה (הל' טומאת מת פי"א ה"ט), מהר"ם זיסקינד (ס' כו), פורת יוסף (ס' כז אות ג), ב"ח (ס' כב), פ"ת (ס' כב ס"ק יב), זכרון עקידת יצחק (פ"ד), בית שלמה (ס' אור"ח ס' מח), עזר מקדש (ס' כב סע' ג), מחצית השקל (יו"ד ס' קצב ס"ק יב), סדרי טהרה (יו"ד שם ס"ק יג), ובשו"ת שלמת חיים (ס' תשיח) ובשו"ת בצל החכמה (ח"ב ס' נט), שו"ת משנה הלכות (ח"ט ס' רעו) שו"ת אור שמח (ס' ד), ועוד. , ובשעת הדחק אפשר להקל בתינוק עד גיל 2 1 שנים ובתינוקת עד גיל 1 1 שנים שו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' תרנח). וראיתי בחוברת הלכות והנהגות (להגאון משה שאול קליין שליט"א) שכתב שתינוק עד גיל 12 הוי שומר, ומשמע אפי' לכתחילה אפשר להקל עד גיל זה. ויותר מכך מצאתי בשו"ת באר משה (ח"ד ס' עח) שכתב שתינוק הוי שומר עד גיל 13, עיי"ש.
ולגבי תינוקת, בשו"ת פנים מאירות (ח"ב ס' קלא) כתב שאפי' עד גיל 12 הוי שמירה, אך בשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רד אות א) השיג עליו, עיי"ש. מיהו בשו"ת באר משה (שם) ג"כ כתב שתינוקת שומרת עד גיל 12. וע"ע בעזר מקודש (ס' כב סע' ג). וכעת ראיתי בבה"ט (ס' קמח ס"ק ה) דכתב גבי איש שגירש את אשתו על תנאי, דאסורים ביחוד, דאם יש שם נערה בת יב' שנה שיודעת ובושה ממנה, שפיר הוי שומר ומותרים להתיחד, וכתב דזה ע"פ המהרי"ט ומהרנ"ח, עיי"ש.
עכ"פ בשעת הדחק יש לסמוך על הגילאים שכתבנו. ואפשר שבשעת צורך גדול ובשעת הדחק שאי אפשר בעניין אחר, המיקל בתינוק עד גיל 13 ובתינוקת עד גיל 12, אין מזניחין אותו, וצ"ע. .
ג. אם ידוע וניכר על התינוק או התינוקת, שהתפתחות שכלם מהירה וכבר יודעים בעניינים אלו דהיינו ענייני ביאה, שידעו לספר בשוק מה שראו. , מועיל כשמירה אפילו שלא הגיעו לגיל שמירה. וכן אם ידוע וניכר שהתפתחות שכלם איטית ואינם יודעים בעניינים אלו, לא מועיל כשמירה אפילו שהגיעו לגיל שמירה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה ס' כב) כתב שהכל תלוי בהתפתחות השכל, והוסיף שצריך להיות בקי ומכיר בטיב התינוקת, עיי"ש. ואע"פ שכתב כן לגבי תינוקת, כי על כך נשאל, מ"מ פשוט שה"ה לגבי תינוק דאין סברא לחלק. וכן נראה שהסכים לישכיל עבדי בספר זכרון עקידת יצחק (פ"ד), עיי"ש. ועיין בכף החיים סופר (יור"ד ס' סג ס"ק טז).
וכעת מצאתי בשו"ת חת"ס (יו"ד ח"ב ס' קמד ד"ה וראיתי במקור) שכתב וז"ל "נהי דלעניין איסור יחוד הקילו ונתנו תורת כל אחד בידו לשער אם הגיע לשיעור שאינה מוסרת עצמה לביאה וגו"', עכ"ל. והוא כדברי הישכיל עבדי הנ"ל. ועיין בשו"ת שלמת חיים (ס' תשיח).
ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו ס' מ פט"ז) הביא את הישכיל עבדי הנ"ל, ונראה מתוך דבריו שאין דעתו נוחה בזה, כיון שנתן דבריו לשיעורין, עיי"ש. ונעלם מעיני קדשו שכן כתב החת"ס, והישכיל עבדי זכה לכוון לדבריו. מיהו נראה פשוט שלא היה ניחא לציץ אליעזר בדברי הישכיל עבדי כיון שלא נתן גיל מוגדר לגיל תינוקת, ולכן העיר שנתן דבריו לשיעורין. אך נראה שהציץ אליעזר יודה שבמציאות אם נדע לגבי תינוק מסוים שהתפתחות שכלו שונה, שיש להתחשב בזה. .
ד. י''א שתינוקת נראה שה"ה תינוק נכרי, דחד טעמא נינהו כדלקמן. נכריה אינה מועילה כשמירה מיחוד בספר דברי סופרים (סע' י בבירור הלכה ד"ה "שאינה") כתב לדייק מהתוס' ע"ז (כה:) שתינוקת נכריה אינה מועילה כשמירה. דהגמ' חיפשה רבותא ביחוד ישראלית עם גוי יותר מאשר יחוד ישראלית עם ישראל, והעמידה אוקימתא של אשתו עמו, שבישראל מותר כיון דאשתו משמרתו ובגוי אסור. והקשו התוס' מדוע לא העמידה הגמ' אוקימתא של אשה ותינוקת עמה (עיין לעיל פ"ט סע' מא הערה 108 מדוע אוקימתא זו עדיפה טפי), ותירצו, כיון דלישנא דמתניתין "לא תתייחד עמהן" משמע שישנה רק ישראלית אחת, עיי"ש. ויש לדקדק מדוע לא הקשו התוס' דהגמ' תעמיד בישראלית ותינוקת נכריה, ושפיר נכנס בלשון "לא תתייחד עמהן" וכמו שאכן תירצה הגמ' כשאשתו עמו, אלא מכאן משמע שתינוקת נכריה לא מועילה כשמירה. והטעם י"ל כיון שנכרים פרוצים, א"כ מסתבר שהתינוקת הלז אינה רואה דבר חידוש במעשה עבירה כיון שרגילה לראות כיו"ב, ולכן אין חשש שתספר בשוק. ועיין בהערה הבאה מה שנכתוב לגבי הדיוק הנ"ל, וכן האם אפשר לסמוך על דיוק מהתוס' לענין הלכה למעשה.
ויש לעיין לפ"ז בתינוק שהוריו הישראלים פרוצים, שלכאורה נאמר שדין התינוק הינו כמו נכרי ואינו מועיל כשמירה. אלא שיש לחלק, כיון שודאי לא יעשו מעשה ביאה ליד ילדם, ורק גוים חשודים על כך, ואפי' שכיום הילדים רואים טלויזיה שמלאה זימה, מ"מ אם יזנו לידם, ודאי זה חידוש בעיניהם ויספרו בשוק. ושו"ר להגאון רבינו יוסף חיים בספרו חוקי הנשים (פרק 44) שכתב לגבי יחוד בפני קטנה וז"ל "כי אם הבת היא אינה מושלמת במעלות, לא תחשוש האשה למעשה רע. כי תאמר, זו דעתה קלה, שאם תראה מעשה רע גם היא תאהב לנסות המעשה הרע", עכ"ל. ולפי דבריו עולה שאפי' תינוקת ישראלית ממשפחה פורקת עול, אינו מועיל להתיחד בפניה, וצ"ע, שלא משמע כן מהפוסקים החילוק הנ"ל. מיהו עיין בשו"ת הרדב"ז (ח"א ס' רסג) דאפשר דקצת מסייע לדברי הגרי"ח מבבל, ויל"ע. וכעת מצאתי בנטעי גבריאל (פכ"ח סע' ד) שנמשך לאסור בנ"ד אחרי הדברי סופרים הנ"ל, שתינוקת נכריה אינה מועילה כשמירה מיהו עיי"ש בהערה שכתב לפקפק בראייה של הדברי סופרים. (והנטעי גבריאל שם סע' ה, כתב שתינוקות פרוצים ג"כ הוי שומרים, ולא הזכיר את דברי רבינו יוסף חיים בספר חוקי הנשים הנ"ל). , ויש מתירין כן משמע מסתימות כל הראשונים והפוסקים, שכתבו בסתמא שמותר להתיחד עם אשה בנוכחות תינוקת, ולא כתבו לחלק דדוקא תינוקת ישראלית. ועיין בחכ"א (בינת אדם שער הקבוע אות ז) שכתב לו הבית מאיר בזה"ל "נוח לי יותר ללמוד מסתימות הראשונים יותר מפירושן של אחרונים", עכ"ל. ויש להוסיף מסברא, שקשה לומר שהאשה תתפתה לאיש ותזנה עמו לפני תינוקת נכריה, על סמך שתינוקת זו רגילה במראות הללו עד כדי כך שלא תספר בשוק, שהרי אפשר שהוריה לא עשו ביאה לידה, ואינה רגילה במראה זה ואכן תספר בשוק.
ועוד שאפשר שהטעם שתינוקת מועילה כשמירה כיון שדרך הקטנים לספר לפי תומם מה שראו, ואפי' דברים שאינם מוזרים, ועצם הדבר שישנה אפשרות שהתינוקת תספר כבר מועילה כשמירה, וכן משמע מפרש"י (קידושין פא:) שהדבר תלוי בכך שהיא יודעת מהי ביאה ותדע לספר בשוק. וכן הוא לשון המאירי (קידושין שם) "שמתוך שיודעת בענין מספרת", וכיו"ב בלשון הר"י מלוניל שכתב וז"ל "וכיון שיודעת ומכרת בדבר תודיע לכל ואינה מחפה", עכ"ל. ולאו דוקא בגלל שזה דבר חידוש אצלה, אלא אפי' אין זה חידוש, עצם זה שמבינה ויכולה לספר זה מרתיע את האשה. ונראה שאף בקטנה נכריה יש את החשש הנ"ל ויכולה לספר בשוק, ואין האשה מתפתה וסומכת על כך שהקטנה לא תספר בשוק. ואע"פ שמדברי התוס' משמע שאסור להתיחד בפני תינוקת נכריה וכמבואר בהערה הקודמת, מ"מ מסתימות הפוסקים לא משמע כן, ועוד עיין מש"כ הכנה"ג (כללי הפוסקים אות טז) וז"ל "מקובלני מפי אבא מרי שאין לסמוך למעשה על דברי התוס' אם לא כתבו בהדיא שדבריהם הלכה למעשה וגו"', עכ"ל. ועיין בהליכות עולם (ח"א בהקדמה אות ג) מה שהוסיף בזה, והביא גם בשם השיטה מקובצת שכתב בזה"ל "דע שאין דרך התוס' שלנו לפסוק הלכה כי אם לפרש שמעתתא דרך שקלא וטריא וכך קיבלנו מרבותינו", עכ"ל.
ואע"פ שכתבנו לקמן (סע' יז) שגרוש לא יתייחד עם גרושתו ואפי' שבנם הקטן עמהם, כיון שרגיל בקירוב ביניהם לכן לא חוששין שיספר, מ"מ כבר בארנו טעם אחר בזה. ועוד, שאפי' הסוברים שהטעם שאסור לגרוש וגרושה כיון שהתינוק רגיל לראות בקירוב הוריו, כבר ביארו לנו שזה דוקא אצל הוריו אבל אצל זרים אף הם מודים שמועיל כשמירה, והכא התינוקת הנכריה זרה, ותספר בשוק מה שראתה. ולבני אשכנז יש לצרף את דעת הט"ז (ס' כב סע' ט) שאף האיש בוש מהקטנה, ועיין לעיל (סע' א הערה 1) דאפשר דה"ה בדעת הרא"ש. ונראה שמתבייש אף מקטנה נכריה כיון שכשר הוא. וא"כ אם האיש כשר יכולים לצרף דעת הט"ז להקל, (ועיין לקמן סע' יג הערות 33 35 מדוע דוקא לבני אשכנז יש לצרף דעת הט"ז). ובחפשי בספרים אם ישנו פוסק שכתב להדיא שמועיל אף עם תינוקת נכריה מצאתי שכן סובר העצי ארזים (ס' כב ס"ק ט) ששפחה קטנה הוי שמירה, עיי"ש. ושפחה הוי נכריה. וכעת ראיתי בספר תורת היחוד (פ"ח סע' ו) שג"כ העלה להתיר. מיהו לא הזכיר מאומה מהתוס' הנ"ל. . ולעניין הלכה יעשה שאלת חכם דאין לנו ראיה חותכת לא להתיר ולא לאסור, לכן יעשה שאלת חכם. .
ה. אם התינוק או התינוקת עיוורים, אינו מועיל כשמירה הנה לפי האפי זוטרי (ס' כב ס"ק ח) שסובר שאפי' כאשר אשתו עמו בבית אינה מועילה כשמירה כשהיא עיוורת וכמבואר לעיל (פ"י סע' ז) כ"ש דבנ"ד יאסור וזה פשוט. ואף שרבו החולקים על האפי זוטרי הנ"ל ואין הלכה כמותו, מ"מ הסברא נותנת שאף החולקים וסוברים שאשתו סומא מועיל כשמירה, נראה שבנ"ד יודו שאינו מועיל כיון שלא שייך כ"כ טעמי ההיתר שכתבנו שם בדין אשתו סומא שבגינם מועיל. וכן אין לומר שחוששים הם שהתינוק ישמע קולות ניאוף, שהרי תינוק אינו מבין בעניינים אלו עד כדי כך שיבין קולותיהם שהם עוברים עבירה ויספר בשוק. ולא מצאתי בפוסקים מי שדן בזה, וכששאלתי להגר"י רצאבי שליט"א הסכים שיש לאסור, דמסתבר דאינו מועיל. .
ו. י''א ששמירת תינוק/ת מועילה דוקא אם הם זרים ואינם של אחד המתייחדים כן כתב במהר"ם זיסקינד רוטנברג (ס' כו), והביא ראיה לדבריו מהש"ע (ס' קמח סע' ב) וז"ל הש"ע "כל המגרש על תנאי וכו' לא יתייחד עמה כל זמן שלא נתקיים התנאי אלא בפני עד, אפי' עבד ואפי' שפחה חוץ משפחתה או בנה הקטן מפני שאינה בושה לשמש בפניהם וגו"', עכ"ל. (והאיסור להתייחד עמה, כיון שדינה כפנויה ואסור להתייחד עם פנויה, כמבואר בבאר הגולה שם אות ז, והוא שיטת רש"י בגיטין עג. על המשנה, דלחד מ"ד הוי יחוד פנויה).
וכן כתב בספר מעשה נסים (ס' כב והובא באוצה"פ ס' כב ס"ק מב), ורצה לדקדק כן מלשון הש"ע שכתב (בס' כב סע' י) שמותר להתייחד עם אשה שיש עמה תינוקת ולא נקט "שבתה עמה", אלמא בעינן דוקא תינוקת זרה אך בתה לא מהני, עיי"ש. ואחר המחילה, הדיוק אינו מוכרח כלל, ואדרבא נקט הש"ע שיש עמה תינוקת, ומשמע כל תינוקת בלא חילוק כלל. ואיפכא מסתברא, דאם היה רוצה מרן למעט את בתה, היה לו לכתוב בלשון ההלכה "ובלבד שתהיה תינוקת זרה" או כיו"ב. ועוד דקשה לפרש שסמך הש"ע על דקדוק זה כדי ללמדנו שבתה אינה מועילה כשמירה. ומה שיש לדקדק על ראיית המהר"ם זיסקינד מהש"ע בס' קמח, עיין בהערה הבאה. , ויש מתירין אפילו אם התינוק/ת שייכים לאחד המתייחדים בשו"ת בצל החכמה (ח"ב ס' עא) כתב שהמהרי"ל דיסקין (ח"ב קונ"א ס' ה אות כא) סובר שאפי' בנה שלה הוי שומר, עיי"ש. וכן מתבאר בשו"ת חת"ס (אבהע"ז ח"ב ס' צו). וכן פסקו להתירא בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו ס' מ פט"ז אות ה) ובספר זכרון עקידת יצחק (ס"פ רביעי) ובשו"ת אבני שיש (ח"א ס' טז). וכן נראה לדייק מהנתיבות לשבת (ס' כב אות ז) שכתב על הא דכתב הש"ע (ס' כב סע' כ) לגבי מלמדי תינוקות, דאשה לא תלמד משום יחוד ואיש לא ילמד משום גירוי, והקשה אמאי גבי איש מלמד לא כתב יחוד כמו גבי אשה מלמדת, ותירץ כיון דהבן עצמו הוי שמירה, עיי"ש. ומשמע שהבן שבא עם אמו הוא השומר, ובפשטות מיירי בבנה שלה. וכן מתבאר בעזר מקודש (ס' כב סע' ה), וכ"פ בספר דבר הלכה (ס' ד סע' א) ובשו"ת חיי הלוי (ס' עח אות כ) ובנטעי גבריאל (ס' כז סע' ג) ובאורחות הבית (פי"ד סע' כז). וכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א הובא דעתו בתורת היחוד (פ"ח סע' ו). ונראה שכן מוכח מסתימות כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים שכתבו בסתימות שיחוד בפני תינוקת מועיל ולא חילקו חילוק גדול דדוקא תינוקת זרה.
והנה דעת האוסרים שהובא בהערה הקודמת, לכאורה יש לשיטתם ראיה ממרן הש"ע (ס' קמח סע' ב) שאדם שגירש את אשתו על תנאי לא יתייחדו בפני שפחתה או בנה הקטן כיון שאינה בושה לשמש בפניהם. אלא שכבר כתב בשו"ת ציץ אליעזר (שם) לדחות את הראיה בשני אופנים. חדא, אפשר שמרן הש"ע שכתב שאין בנה הקטן מועיל כיון שאינה בושה לשמש בפניו, מיירי בקטן פחות מגיל שמירה ולכן אינו מועיל כשמירה. ועוד אפשר דכיון דמדובר באיש ואשה שהיו יחד עד אותו זמן וכעת התגרשו על תנאי והבן הקטן רגיל בזה שהם יחד תמיד ולא יראה דבר מוזר שיוצא מגדר הרגיל ולכן לא יספר בשוק ואין בושה מלשמש בפניו, משא"כ שהאשה מתייחדת עם אדם זר שבנה אינו רגיל שהם יחד, ולכן רואה בזה דבר מוזר ויספר בשוק, עיי"ש. (וכיו"ב כתב לחלק בדבר הלכה ס' ד ס"ק ג). והנה לפי חילוק זה יוצא, שלאו דוקא גרושים על תנאי אלא כל גרושים, לא יועיל שמירת תינוק שלהם, כיון שרגיל לראותם יחד וכל כיו"ב. וכך כתב בשו"ת עולת יצחק (ח"א ס' קנא אות א), שהטעם שאינו מועיל בכה"ג כיון שהתינוק אינו רואה דבר מוזר, וכתב שה"ה בגרוש וגרושה ולאו דוקא על תנאי.
ותחילה יש להעיר, דלפי הדחיה הראשונה שכתב הציץ אליעזר דמיירי בתינוק שלא הגיע לגיל שמירה, א"כ קשה מאי שנא בנה הקטן, הרי כל קטן אפי' דעלמא לא הוי שמירה. ועוד דזה פשיטא ומאי קמ"ל, הרי תינוק הוי שומר רק כשיודע מהי ביאה ואי מיירי בקטן שאינו יודע מהי ביאה, מאי קמ"ל שאינו מועיל. מיהו עיין בתוספתא קידושין (פ"ה תוס' י) דשם מבואר לגבי קטן דאינו משמר, והמנחת יצחק והחסדי דוד ביארו דמיירי בקטן מגיל שמירה, וצ"ע. ולפי הדחיה השניה, שבנה הקטן אינו מועיל כיון שרגיל לראותם בקירוב ואינו רואה דבר מוזר ולכן לא יספר, ראיתי בדברי סופרים (סע' י בבירור הלכה ד"ה שיש) שהקשה על סברא זו, שאף התינוקת שלהם ודאי אינה רגילה לראות תשמיש, עיי"ש. ועוד יש להקשות דא"כ מדוע נקט הש"ע שהטעם שאסור להתיחד בפני הקטן הוא משום שהאשה אינה בושה לשמש לפניו, הו"ל למימר כיון דאינו מספר בשוק וכמו שכתב לגבי שמירת תינוקת (ס' כב סע' י) שמצילה מיחוד, שהטעם כיון שמספרת בשוק.
ואע"פ שיש לישב בדוחק, דהיה פשיטא להש"ע שבנה אינו מספר בשוק ולא צריך להשמיענו, רק דהיה ה"א שמותר כיון שלפני בנה תתבייש לזנות, קמ"ל שאינה בושה בפניו. ויש בזה דוחק, כיון דסוף סוף ההיתר הוא ממה שאינו מספר בשוק, וזה ההיתר העיקרי, והיה להש"ע להשמיענו, ומה עוד שאין זה כ"כ פשיטא שהתינוק לא יספר, שהרי אע"פ שאין זה דבר מוזר בעיניו, מ"מ אפשר שחוששת שיספר כיון שסתם תינוקות מספרים לפי תומם כל מיני דברים שרואים ואפי' שאינם מוזרים, ועדיין קשה מה שהקשה הדברי סופרים הנ"ל. ולכאורה חזרה הראיה מהש"ע הנ"ל דבנה אינו מועיל כשמירה.
ולענ"ד יש לפרש, שבנה הקטן אינו שומר דוקא בגרושים על תנאי כיון שאפי' אם יספר מה שראה (ואע"פ שאין זה מוזר בעיניו אלא יספר לפי תומו), אין זה מרתיע את האשה מלזנות כיון שהם היו כבעל ואשה עד זמן זה, וכל השומע יתלה דהיה זה בהיתר בעודם נשואים (ועוד שאפשר שלא כולם יודעים מהגט הנ"ל). וכעת ראיתי שכיו"ב כתבו לחלק הדבר הלכה (ס' ד ס"ק ג) והדברי סופרים (שם). ולכן בין אם לא יספר כיון שאינו מוזר בעיניו ובין אם יספר לפי תומו, אינו מעלה ואינו מוריד ואין כאן הרתעה לאשה, ולכן מרן הש"ע לא התייחס כלל לטעם זה, והטעם היחיד שהיה מקום להתיר זה שהאשה בושה לפני בנה, קמ"ל שאינה בושה. אך באשה שמתיחדת עם אדם זר, בנה מועיל כשמירה כיון שחוששת שיספר לפי תומו. ולפ"ז בגרושים ודאי, והדבר ידוע ומפורסם, ג"כ יועיל שמירת בנה, כיון שחוששת שיספר לפי תומו אע"פ שלא רואה בזה דבר מוזר, ויתגלה שעשתה ביאת זנות, באופן שלא יתלו בנ"א שהיה זה בעודם נשואים. מ"מ לדינא אין להקל למעשה בגרושים ודאי כדאמרן, שהרי לפי הציץ אליעזר והעולת יצחק אין זה מועיל, ומקושיות אין להוציא היתר להלכה, ועיין בסע' הבא לגבי הדין של שמירת תינוק בגרושים ודאי. וכן עיקר כיון שכן דעת רוב הפוסקים, ועוד שאין הכרח ללמוד לאיסור מהש"ע (ס' קמח סע' ב) כמו שלמדו האוסרים וכמבואר לעיל, לכן נקטינן לקולא. .
ז. גרושים, אינו מועיל שמירת תינוק/ת כשהם שלהם כן מתבאר ממש"כ בסע' הקודם בשם הציץ אליעזר (ח"ו ס' מ פט"ז אות ה) שכן מתבאר לפי טעמו, וכ"פ בשו"ת עולת יצחק (ח"א ס' קנא אות א).
ותדע, שדוקא באופן שהתינוק הנ"ל רגיל לראותם יחד בקירוב, אינו מועיל כשומר. אבל אם אינו רגיל לראותם בקירוב, כגון שהיה באימוץ וכל כיו"ב, מועיל כשמירה כיון שאינו רגיל לראותם בקירוב וזה מראה זר בעיניו, וחוששת האשה שהתינוק יספר בשוק, כן מתבאר לפי הטעם שכתבו הציץ אליעזר והעולת יצחק (שם).
ועיין לעיל (שם הערה 13) שכתבנו טעם שונה מהציץ אליעזר והעולת יצחק ולפי זה יוצא שיש אופן שאף בנ"ד יועיל שמירת התינוק שלהם, עיי"ש. וכעת ראיתי בתורת היחוד (פ"ח סע' ו ס"ק ז) שג"כ כתב שיתכן שבגרושים יועיל, מיהו לא ברירא ליה כולי האי, עיי"ש. מ"מ לדינא אין לסמוך על זה כיון שאין הדברים מחוורים ומוכרחים, לכן נראה להחמיר. .
ח. י''א שאם באותו בית שבו מתייחדים בנוכחות תינוק/ת ישנו חדר נוסף שאפשר להסתתר בו ולעבור עבירה, אינו מועיל כשמירה כיון שחוששים שמא ילכו האיש והאשה למקום סתר ויעברו עבירה בערוך השלחן (ס' כב סע' י) כתב תחילה את דברי הב"ש (וסיעתו) שסובר שאשה לא תלך עם עגלון ותינוק בדרך שמא ילכו למקום צנוע ויזנו (ועיין לקמן סע' י), והוסיף ערוך השלחן וכ"ש אם יש חדר נוסף באותו בית, עיי"ש. ולפי דבריו, כל הפוסקים החוששים שבדרך ילכו לצד ויזנו ולכן לא מועיל שמירת תינוקת, כ"ש שיאסרו אם יש חדר נוסף באותו בית, דחיישינן דילכו לחדר צדדי ויזנו. וע"ע בהגהות הרד"ל (קידושין פב.) לגבי שמירת התינוקות האם משמרים את המלמד, עיי"ש. , ויש מתירין וכן עיקר הנה מסתימות הפוסקים, הרמב"ם (הל' איסו"ב פכ"ב ה"ט) והש"ע (ס' כב סע' י) ועוד, נראה דמועיל שמירת תינוקת בכל בית, אפי' שיש שם חדרים אחרים, דאל"כ היה להם לחלק. ועיין בחכ"א (בינת אדם שער הקבוע אות ז) שכתב לו הבית מאיר שנוח לו ללמוד מסתימות הראשונים יותר מפירושן של אחרונים, עיי"ש. ועוד, שסתם בית יש בו כמה חדרים וכיצד זה שהעלימו חילוק גדול כ"כ שיש בו נ"מ עצומה למעשה, אלא נראה שסוברים שמותר אף בכה"ג, ובפרט שבאותו סעיף שכתבו היתר יחוד עם שמירת תינוקת, כתבו אף היתר יחוד עם שתי יבמות ושתי צרות וכו' ושם הרי פשוט שמותר אפי' בבית עם חדרים נוספים, שהרי אם ילך האיש עם אשה אחת לחדר צנוע או ינעל את החדר, האשה תדע ותספר בשוק מתוך שנאתה, ולכן נראה שאף עם תינוקת מועיל אפי' שישנם חדרים נוספים.
ואף היש"ש (קידושין פ"ד ס' כד) שהוא המקור לחשש זה שבדרך לא מועיל שמירת תינוק דחיישינן שמא ילכו לצד לזנות, וכן הב"ח (ס' כב) והב"ש (שם ס"ק טו) והח"מ (שם ס"ק יד) שהביאו את היש"ש הנ"ל, לשונם מראה ברור שבעיר מועיל שמירת תינוקת ולא חילקו שבעיר מועיל דוקא בבית בלא חדרים נוספים. וע"כ צריך לחלק שרק בדרך חששו לשמא ילכו לצד לזנות אבל בעיר בכל גוונא שרי. ונראה לחלק, שבדרך, יודעים הם שאם יתרחקו וישאירו את התינוקת לבדה, היא תפחד לבא לחפשם שמא תטעה, לכן מתוך פחד תעמוד במקומה ותמתין, ואז זמנם ברשותם לעבור עבירה. אבל בבית, אם ילכו למקום מוצנע, תבא אחריהם, ואפי' אם ינעלו את הדלת, היא תדפוק ואולי אפי' תבכה, והם חוששים שמא תצעק (ובדרך לא חששו כיון שאין מי שישמע צעקתה) א"נ י"ל שבבית חוששים שמא תספר שנעלו את הדלת ואפי' שצעקה ובכתה לא פתחו לה ואז יתגלה קלונם, משא"כ בדרך יוכלו לטעון שהתרחקו לדבר מה ולא שמעו צעקותיה ואין זה כ"כ מחשיד, ולכן בעיר לא חוששים לכך, ויש לפלפל. ושוב ראיתי שעמד בזה בספר דברי סופרים (סע' ה בברור הלכה ד"ה "וכל זה") עיי"ש מה שחילק, ויש להעיר על דבריו.
וכן כתבו להתיר האפי זוטרי (ס' כב ס"ק כב) ועיי"ש שחלק שאפי' בדרך לא חוששים שמא יתרחקו (עיי"ש טעמו, ולפי חילוקינו לעיל בין דרך לבית יש לתרץ קושייתו שם). וכן משמע בשו"ת פנים מאירות (ח"ב ס' קלו, הובא באוצה"פ סע' י מה ב) וכן העלה הדבר הלכה (בהוספות עמ' קסא) והדברי סופרים (סע' י אות תשע), וכן עיקר הלכה למעשה. .
ט. אם התינוק נכנס להתקלח, וכל כיו''ב בעיסוקים שסתמן אורך לפחות כשיעור יחוד עיין לעיל (פ"א סע' כג) מהו שיעור יחוד. , ובאופן כזה שאם קרה מקרה, והעיסוק הסתיים מהר באופן מפתיע, יש זמן לאיש ולאשה להסתיר את מעשה העבירה וכגון שהתינוק נכנס למקלחת ושומעים מבחוץ אם הברז פתוח שסתם מקלחת עם לבישת הבגדים, אורכת יותר משיעור יחוד, ואפי' אם יפסיק את המקלחת מהר מהרגיל, יש עדיין זמן עד שיתנגב וילבש בגדיו, ובזמן זה יכולים להסתיר את מעשה העבירה.
ולכן בכגון דא וכיו"ב נראה שאינו מועיל כשמירה, כיון שסתם מקלחת אורכת יותר משיעור יחוד לא יחששו מלהתחיל בעבירה, ביודעם שאף אם יפסיק את המקלחת מוקדם אזי יספיקו להסתיר את העבירה. ודוקא באופן שסתם העיסוק אורך כשיעור יחוד, אבל בעיסוק קצר פשוט שמועיל כשמירה. , אזי בזמן זה שהתינוק יצא לעיסוק, אינו מועיל כשמירה, וצריך לחפש היתר אחר לאיסור יחוד כגון היתר של פ"פ כדלעיל (פ"ח). .
י. ההיתר לאשה להתייחד עם איש אפילו גוי וכמבואר בפוסקים המתירים שנכתוב לקמן (הערה 24). הוא לא רק בעיר אלא אפילו אע"פ שדין דרך חמור יותר מאשר דין עיר לכמה פוסקים, שמצריכים שומר נוסף יותר מאשר בעיר כדלעיל (פ"ד סע' יז) מ"מ בשמירת תינוק, דין דרך שווה לדין עיר. בדרך עיין לעיל (פ"ד סע' כה והלאה) מה הגדר של דרך בימינו. כשיש עמה תינוק/ת ט"ז (ס' כב ס"ק ט), אפי זוטרי (שם ס"ק כב ועיין בס"ק יג וצריך לישב), ובשו"ת שם אריה (אבהע"ז ס' לג), עצי ארזים (ס' כב ס"ק ח), וכן משמע שנוטה דעת העזר מקודש (שם סע' ה) שמנהג העולם להקל, עיי"ש. ונלע"ד שכן נוטה להקל דעת החכ"א (כלל קכו סע' ה) שתחילה פתח בפשטות שנתפשט המנהג ליקח תינוק בדרך ואם יצטרך התינוק או האשה לנקבים, ילכו יחד, ושוב כתב ויש מן האחרונים שאוסרים גם בזה, וסיים שהט"ז מתיר דודאי לא חיישינן שתזנה וכו' עיי"ש.
ויש להוסיף לשיטת המתירים את רבינו ירוחם והרמ"ה וסיעתם שסוברים שבדרך צריך ג' בנ"א רק באופן שהאנשים הולכים לשמור את האשה, כדלעיל (פ"ד סע' יח), ובנ"ד שהולכים בדרך בלא ששומרים על האשה, מותר עם תינוק כדין עיר, וכן כתב הפרישה (ס' כב ס"ק יב) שלפי רבינו ירוחם שרי.
ועוד יש להוסיף את הפוסקים שמשוים דין דרך לדין עיר בכל הדינים ולעולם לא מצריכים שומר נוסף בדרך כדלעיל (פ"ד סע' יז הערה 49), ולפ"ז ה"ה בנ"ד. ולענ"ד זוהי דעת הרמב"ם (הל' איסו"ב פכ"ב ה"ט) והכל בו (ס' עה) והסמ"ג (לאוין קכו) ומרן הש"ע (ס' כב סע' י), שכתבו בסתמא שעם אשה ותינוקת מותר להתייחד ולא חילקו בין דרך לעיר (ולא הזכירו כלל דין דרך) ונראה שסוברים שאין חילוק דהיה להם להשמיע. ועיין לעיל (פ"ה סע' ו הערה 20 ופ"ד סע' יט הערה 58) מש"כ בדעת הרמב"ם והש"ע שהשמיטו דין דרך.
ואין לצרף דעת הפרישה (ס' כב ס"ק יב) שכתב לישב את מנהג הנשים שנוסעות בדרך עם שמירת תינוק, שסה"כ בא לסנגר עליהן, אך נראה שלדינא אוסר, כמבואר בדרישה (שם ס"ק ח).
ועיין בבית משה (ס' כב ס"ק ז), שאם הולכים עם תינוק בדרך, מותר. אך אם הולכים עם תינוקת, יש איסור לאיש ולא לאשה, עיי"ש טעמו ונימוקו. , ויש אוסרים היש"ש (קידושין פ"ד ס' כד) כתב וז"ל "דין דמותר לאדם להתייחד עם ב' יבמות וכו' ועם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה אפי' בדרך, אבל לילך עם עגלון גוי בדרך אסור לסמוך על תינוקת. מסקינן בסוגיא אמר רבא מתייחד אדם עם שתי יבמות וכו' ועם אשה ותינוקת וכו' ומזה נהגו הנשים ליקח שומר בת קטנה אבל אינן נזהרין מלכווין שתהא דוקא יודעת טעם ביאה וכו' גם בדרך לילך ביחידי עם עגלון גוי יש לחוש שמא הגוי לא יקפיד על הקטנה וח"ו יאנוס אותה וכו' או שמא תלך היא עמו למקום צנוע ותזנה עמו בלא ידיעת התינוק, ע"כ צריכה עוד שומר ישראל, ושתי יבמות פשיטא דשרי אף בדרך וגו"', עכ"ל.
הנה מלשונו משמע ברור, שמועיל עם תינוקת בדרך אם מתייחדת עם איש ישראל, ורק עם גוי יש חשש. שהרי בפתיחת דבריו כתב שמותר עם אשה ותינוקת וכו' אפי' בדרך, אבל עם עגלון גוי בדרך אסור לסמוך על התינוקת, וכן בהמשך דבריו נקט עגלון גוי.
אלא דקשה שהרי הטעם השני שהסביר שאין לסמוך על שמירת תינוקת, דחיישינן שמא תלך היא עם העגלון לצד ותזנה עמו שייך גם בעגלון ישראל, וא"כ היה לו לאסור אף עם עגלון ישראל. ואפשר לפרש שסובר שהחשש הינו בגלל שני החששות יחד, או שמא יאנוס אותה ליד התינוקת או שמא ילכו לצד, ובישראל אין חשש אונס כמבואר בפתיחה ביסודות ביחוד (אות ה) ובגלל חשש קטן שמא ילכו לצד ויזנו סובר שאין לאסור. א"נ אפשר דכיון דנכרים פרוצים ביותר דאפי' לפני נשותיהם הם מזנים, חיישינן שיפתנה בלא הפסקה ויפציר בה טפי, ומתוך שדעתה קלה תתרצה לו ללכת לצד ולזנות, משא"כ ישראל אפי' פרוץ דלא חיישינן שיפציר בה כמו הנכרי, ויש לעיין.
אלא שהב"ח (ס' כב) כתב בשם היש"ש שלא מועיל תינוקת בדרך, ולא כתב דמיירי דוקא עם עגלון גוי, ומשמע אפי' עם עגלון ישראל אסור. והביאו את הב"ח בשם היש"ש הח"מ (ס' כב ס"ק יד), והב"ש (שם ס"ק טו) והבה"ט (שם ס"ק ז וס"ק י) ועיי"ש שנקטו רק את הטעם השני, דהיינו שמא תלך עמו לצד ותזנה ולא כתבו חשש אונס ולכן אסרו בסתמא ואפי' עם עגלון ישראל, שהרי טעם זה כתבנו שישנו גם בישראל. וכן הבין הט"ז (שם ס"ק ט) בדעת היש"ש שאפי' בעגלון ישראל לא מועיל שמירת תינוקת בדרך, (אלא שהט"ז חלק עליו).
ושוב ראיתי בספר דבר הלכה (ס' ד ס"ק לא) שהתקשה מדוע השמיטו הב"ח והח"מ והב"ש את המלה "גוי" מדברי היש"ש, וכתב שמסתבר שהצנזור מחקוה, עיי"ש. והנה התקשה לא רק מלשון הב"ח אלא גם מהח"מ והב"ש. ולא צדק בדבריו, שהח"מ והב"ש העתיקו את לשון הב"ח, והטענה על הב"ח בלבד. ומה שכתב לתרץ שהצנזור מחקוה את המלה גוי, דברי נביאות הם. ועוד שכיצד יפרש את דברי הט"ז (שם) שג"כ כתב את דברי היש"ש בלא המלה גוי, ואפ"ה לאחר מכן בתוך דבריו הזכיר את המלה גוי, ואם איתא שהשמיטו הצנזורה, כיצד זה שהשאירו את המלה גוי בהמשך דבריו. ומה עוד, שאכן הטעם שכתבו שמא האשה תלך עם העגלון לצד ותזנה, שייך בעלון ישראל בדיוק כמו בעגלון גוי, והשמיטו את הטעם של אונס, א"כ מובן מדוע לא כתבו דוקא עגלון גוי.
ולאחר העיון יש לפרש בפשטות, דלא קשה מידי מדוע כתב הב"ח רק טעם שמא תלך עמו לצד ותזנה (ולכן יש לאסור גם בעגלון ישראל) ולא כתב טעם של אונס וכן השמיט את המילה גוי, ואע"פ שהיש"ש כתב כן להדיא. דהנה היש"ש בספרו הגהות על הטור (הוצאת אל המקורות אבהע"ז ס' כב) וכן בספרו עמודי שלמה על הסמ"ג (לאוין קכו) כתב כמו שהביא הב"ח, דהיינו שאסור אפי' עם עגלון ישראל מהטעם שמא ילכו לצד ויזנו ולא הזכיר טעם אונס, ולכן גם אין חילוק בין ישראל לגוי. ורק בספרו היש"ש על קידושין, כתב כמו שלפנינו שעם ישראל מותר ועם גוי אסור, והוסיף חשש אונס. ולכן סרה התלונה מעל הב"ח, שהרי העתיק דברי היש"ש בהגהות על הטור ולא מספרו היש"ש קידושין. ואע"פ שישנה כעת סתירה מחידושי היש"ש לבין ההגהות על הטור והעמודי שלמה על הסמ"ג. אלא שנשאר לעיין בתר מאי אזלינן, אי בתר ספר היש"ש או בתר הגהותיו על הטור ועל הסמ"ג, ומסתברא דאזלינן בתר הגהותיו כיון דהוו ספרי הלכה ולא בתר היש"ש שזהו ספר חידושים, וכמו שכתב כיו"ב הפ"מ בכללים בהוראת איסור והיתר (אות ט) בדעת הרשב"א, עיי"ש. אלא שבשדי חמד (כללי הפוסקים ס' טו אות לג) כתב דאזלינן בתר היש"ש אם סותר להגהותיו על ספר שערי דורא, עיי"ש. ואע"פ שההגהות הם אליבא דהלכתא. מיהו נראה דהתם אזלינן בתר היש"ש כיון שחובר לאחר ההגהות על שערי דורא הנ"ל. ועוד בנ"ד איכא תרתי, גם ההגהות על הטור וגם העמודי שלמה ששם גילה דעתו בסגנון אחד.
עכ"פ, הב"ח העתיק להלכה את דברי היש"ש בהגהותיו על הטור, ושם אין חילוק בין גוי לישראל, וקיבל דין זה להלכה, ואחריו נמשכו הח"מ והב"ש והבה"ט (שם). וכך פסקו ערוך השלחן (ס' כב סע' י) והפרישה (שם אות יח) ומה שכתב בפרישה (אות יב) נראה שזה לסינגור בעלמא וכדלעיל בהערה הקודמת. וכ"פ בשתילי זיתים (כת"י ס' כב ס"ק יח) דשמירת תינוקת לא מהני בדרך מהאי טעמא שמא ילכו לזנות במקום מרוחק. וכן נראה בנתיבות השלום (נתיב ט סע' יא וסע' יח) שדעתו נוטה להחמיר, ועיין. וכן משמע מהפ"ת (ס' כב ס"ק ב) שכתב כן בשם הזכור לאברהם, עיי"ש. .
יא. בלילה שהתינוק ישן, אינו מועיל כשמירה עיין לעיל (פ"ד סע' לג) שדין לילה חמור יותר כאשר ישנים, וצריך שומר נוסף. , וצריך שיהיו ב' תינוקות ואין הבדל בין תינוק לתינוקת כמבואר לעיל (סע' י הערה 2) דאין הבדל בין תינוק לתינוקת. וכ"פ שצריך ב' תינוקות בדברי סופרים (אות קי), והדבר הלכה (ס' ד סע' ט), ובשו"ת חיי הלוי (ס' עח אות כב). . ויש מקילין אפילו בלילה עם תינוק/ת אחד מלבד הסמ"ג והמרדכי וסה"ת שהבאתי לעיל (פ"ד סע' לג הערה 87) שחלקו על הראב"ד ואינם סוברים חומרא של לילה וא"כ ה"ה בנ"ד. יש לפרש שכן מורה סתימות הרמב"ם (פכ"ב ה"ט) והכל בו (ס' עה) והש"ע (ס' כב סע' י) ועוד, שכתבו בסתימות שמותר להתיחד בנוכחות תינוקת ולא חילקו בין לילה ליום. ואפי' אי נימא שסמך הש"ע על מה שהביא בב"י את דעת הראב"ד, מ"מ אין זה מספיק דסוף סוף ברמב"ם ובכל בו א"א לפרש כן, וע"כ שאינם סוברים חומרת לילה. ועוד שאין זה מוסכם לפרש שהש"ע סתם כאן וסמך על מש"כ בב"י, ועיין ביד מלאכי (כללי הש"ע אות ד) ובשדי חמד (כללי הפוסקים ס' יג אות ה). ומפלוגתא לא נפקי, ועדיין צ"ע בכל הנ"ל. . וביום מותר אפילו שהתינוק ישן עיין לעיל (פ"ד סע' מא) שצירפנו כמה סניפים להתיר כאשר ישנים ביום. וכשיש חשש של שינה עמוקה מהרגיל, ישאל מורה הוראה, עיי"ש. .
יב. אף עם פרוץ עיין לעיל (פ"ד סע' ה והלאה) מהו גדר של אדם פרוץ. מותר לאשה להתייחד בנוכחות תינוקת כן מוכח מהתוס' (ע"ז כה:) שהקשו על הגמ' שחיפשה רבותא של המשנה (כב.) דלא תתייחד אשה עם העכו"ם, אי מיירי בגוי אחד עם שתי נשים, אף בישראל אסור. ואי מיירי עם שלושה אנשים (ה"ה שנים עיי"ש ברש"י) אף בישראל פרוצים אסור וכו', והקשו התוס' מדוע לא תירצה הגמ' שמדובר בישראלית שיש עמה תינוקת שעם ישראל מותר ועם גוי אסור עיי"ש מה שתירצו דאינו נכנס בלשון המשנה, עיי"ש. ומוכח מקושייתם דמועיל לישראלית להתייחד עם ישראל אפילו פרוץ בנוכחות תינוקת משא"כ עם עכו"ם. ואין לפרש שכוונת התוס' שדוקא עם ישראל כשר מותר לה להתיחד בנוכחות תינוקת, דא"כ לא הקשו כלום, שהגמ' לא יכלה לתרץ שמדובר עם תינוקת שהרי הגמ' היתה מקשה שוב שאף בישראל פרוץ אסור. וכן כתבו לדייק מהתוס' הנ"ל בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו ס' מ פי"ז) והדבר הלכה (ס' ד סע' ד) והגר"מ שטרנבוך בספרו ההלכה במשפחה (פט"ו סע' כז) ובספר נטעי גבריאל (פכ"ח סע' ב).
וכן מוכח מהרמב"ם והש"ע וסיעתם שפסקו שאשה לא תתייחד עם שני אנשים כיון שסתם אנשים פרוצים הם, ואפ"ה כתבו את ההיתר של תינוקת, ומשמע שאפילו עם פרוץ מועיל שמירת תינוקת. ושוב ראיתי שכן כתב לדייק בספר נווה שלום (בחידושים לע"ז כה:) כדאמרן. וכן נראה ממש"כ החקרי לב (ס' יט) והבית משה (ס' כב ס"ק טו) והעצי ארזים (שם ס"ק יא) שלדעת הרמב"ם (והש"ע) ליכא כשרים, שסתם אדם דינו פרוץ, ואין חילוק בין איש שאנו נותנים לו דין פרוץ לבין פרוץ ממש, עיין בדבריהם. ולפ"ז ה"ה בנ"ד שיועיל עם פרוץ ממש. (ועיין לעיל פ"ה סע' ב הערה 10 שיש מחלקים ברמב"ם, בין סתם אדם המוחזק לפרוץ לבין פרוץ ממש, מיהו העיקר כדכתבו האחרונים הנ"ל).
ומלבד הדקדוק הנ"ל, יש מקום לדייק מעצם הסתימות של דבריהם, שכתבו היתר יחוד עם תינוקת ולא כתבו שעם פרוץ אינו מועיל. ויש להוסיף את הפוסקים שמתירים לאשה ישראלית להתייחד עם גוי כשיש עמה תינוקת כדלקמן (סע' יד) וסתם גוי פרוץ הוא.
ותדע שכן הסברא נותנת שיועיל, שהרי סיבת ההיתר ביחוד כשיש עמהם תינוקת, הינה מחמת שהאשה מפחדת לזנות שמא הקטנה תגלה סודה, ואין השמירה מכח האיש (עיין לעיל סע' א הערה 1) ולכן אפילו שהאיש פרוץ, מ"מ עדיין האשה לא תתפתה לו, שחוששת שהתינוקת תגלה סודה. , ויש אוסרים הר"ש אלגאזי בספרו לחם סתרים על ע"ז (כה:), והביאו בשתיקה הגר"ח פלאג'י בספרו החפץ חיים (ס' לח אות כו). .
יג. אשה פרוצה, שאם תזנה אינה רוצה שידעו בשוק שזינתה, מותר להתייחד עמה בנוכחות תינוק או תינוקת פשוט, כיון שטעם ההיתר להתייחד בנוכחות תינוק או תינוקת, הינו משום שחוששת שיספרו בשוק ולכן נמנעת מלהתפתות, א"כ אף בפרוצה שחוששת שיספרו בשוק, מועיל. ונראה שרוב הנשים שאינן שומרות תורה ומצוות, ואף מתלבשות בפריצות, חוששות שיתפרסם זנותן ברבים, ולכן ע"פ רוב המקרים יהיה מותר להתייחד עמהן כשיש תינוק או תינוקת. ועיין לעיל (פ"ה סע' ב הערה 10) שכתבנו בדעת הרמב"ם והש"ע וסיעתם שכשם שסוברים שאין כיום כשרים, ולכן דינם כפרוצים ממש כמו שכתבנו בשם כמה אחרונים, וא"כ כל ההיתרים ביחוד שייכים גם בפרוצים, והוספנו לעיל (פ"ט סע' מב הערה 112) שלכאורה ה"ה שאין כשרות כיום ודינן כפרוצות, ולכן כל היתרי יחוד שייכים גם בפרוצות, ולפ"ז אף בנ"ד שרי. וכ"פ בספר נטעי גבריאל (פכ"ח סע' ב) ובספר דבר הלכה (ס' ד סע' ז) וכתב שכן משמע מהרשב"א. וכן פסק בספר מנחת איש (פ"י סע' ו). . אך אשה פרוצה שידועה בדבר עבירה ואינה חוששת שיספרו בשוק שזינתה, לבני ספרד אסור להתייחד עמה אפילו בנוכחות תינוק או תינוקת כיון שלפי פשט לשון הגמ' והפוסקים השמירה היא מכח האשה בלבד וכמבואר לעיל (סע' א הערה 1) וכן דעת מרן הש"ע (ס' כב סע' י), ובאשה פרוצה כזו שאינה חוששת שיספרו בשוק, אין מועיל שמירת תינוקת, לכן יש לאסור לבני ספרד שהולכים אחר הוראות מרן הש"ע.
ואע"פ שמצינו שיש שמירה מכח האיש כמבואר במשנה (קידושין פ:) שאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, והטעם פרש"י והתוס' ר"י הזקן והר"ן ועוד, כיון שאחד בוש מחבירו, וא"כ אפשר שגם כשיש עמהם תינוק, אז אפילו אם האשה פרוצה ואין שמירה מצידה, מ"מ אפשר שהאיש, אם הוא כשר יתבייש מלפתות ולבעול ליד התינוק, וכמו שאכן כתב הט"ז (ס' כב ס"ק ט).
אלא שא"א להתיר מכח שמירה של האיש, כיון שמרן הש"ע (ס' כב סע' ה) פסק שאין לאשה להתייחד אפי' עם שני אנשים וכדעת הרמב"ם (פכ"ב הל' איסו"ב הל' ח). והטעם, שכיום אין לנו אנשים כשרים ולא סמכינן שאחד יבוש מחבירו. וא"כ ה"ה שיש תינוק עמהם, כ"ש שלא יבוש בפניו. ואע"פ שיש סוברים שאף הרמב"ם (ונראה שאף מרן הש"ע שנגרר אחריו) מתיר מעיקר הדין להתייחד עם שני אנשים ולא כתב שאסור אלא חומרא בעלמא, מ"מ כבר ביארנו לעיל (פ"ד סע' א הערה 4) שעיקר דעת הרמב"ם שאסור מהדין. ואף לשיטת הסוברים דהוא חומרא, סוף סוף מורים להחמיר, כמו שאכן הורה הרמב"ם והש"ע, א"כ ה"ה בתינוקת עמהם יש להחמיר ולא לסמוך על בושת האיש ולהתיר את היחוד. ועוד, שכבר כתבנו לעיל שסתימות לשון הפוסקים, וביניהם הרמב"ם ומרן הש"ע שבתינוקת השמירה רק מכח האשה, א"כ אפילו אם נפרש בהרמב"ם ובש"ע שמעיקר הדין מועיל לאשה להתיחד עם שני אנשים כיון שיש להם בושה אחד מהשני לא לזנות, אפשר שזהו דוקא לפני גדול יש לאיש בושה, אך לפני תינוק, אע"פ שיודע מענייני ביאה, יתכן ואין לגדול בושת שתמנע ממנו מלפתות האשה, ובפרט שיצרו של איש גדול כמבואר בתשובת הרשב"א (ס' אלף קעח) ובפרט שהאשה פרוצה ותאוותו מוכנה בידו, ופירצה קוראת לגנב. , ולבני אשכנז, לאיש כשר מותר, ולאיש פרוץ עיין לעיל (פ"ד סע' ה והלאה) מהו גדר של אדם פרוץ. אסור דבר הלכה (ס' ד סע' ז), ובהערה כתב שהאיש בוש שמא יתגלה הדבר בחוץ, ולא גרע משני כשרים שמותרים להתיחד עם אשה כיון שבושים מהדדי, עיי"ש. והנה פסיקתו אתיא שפיר לבני אשכנז דאזלי בתר הרמ"א (ס' כב סע' ה) שפסק שאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים וכבר מבואר שדין זה ממשנה קידושין (פ:) והטעם הוא שהאיש בוש מחבירו כמבואר ברש"י שם ובעוד ראשונים. ולפ"ז פסק הדבר הלכה שהאיש בוש שיתגלה בחוץ. אך לבני ספרד דאזלי בתר מרן הש"ע דליכא כשרים, לא מהני וכנ"ל (בהערה 33).
מיהו יש להעיר על דבריו דיש חילוק בין הדין של להתיחד שני אנשים עם אשה לבין נ"ד, וכמ"ש לעיל (הערה 33) עיי"ש. ואפי' אי נימא שאין לחלק, ויש להתיר בנ"ד כיון שהאיש כשר, עכ"פ אין הטעם משום שהאיש חושש שמא יתגלה בחוץ אלא שבוש לזנות ליד השומר ודומיא שמותר לשני אנשים להתיחד עם אשה. מיהו דבריו מסתדרים לפי הטעם שכתב היד רמ"ה שהבאתי לעיל (פ"ד ס' א הערה 1), עיי"ש.
והנה הרמ"א לא גילה מפורשות שטעם ההיתר ביחוד כשיש שם תינוקת הוא רק מכח האשה, וכמבואר באורך לעיל (סע' א הערה 1), ואפשר שסובר שהשמירה היא אף מכח האיש שבוש לזנות ליד שומר אפי' קטן וכמו שצידדנו בדעת הרא"ש ושכן דעת הט"ז, וכמבואר לעיל (שם). ולפ"ז לאיש כשר מותר להתייחד עם פרוצה כשיש עמהם תינוק או תינוקת. אבל אם הוא פרוץ, באופן שאינו בוש, אסור להם להתייחד שאז אין שמירה לא מצד האשה ולא מצד האיש. (ולפי הטעם שכתב הדבר הלכה היינו שהאיש חושש שיתגלה בחוץ, אך לא מטעם שמתבייש אלא חושש שמא יגלו בשוק, לפ"ז אפי' פרוץ שאינו בוש לזנות ליד תינוק אך חושש שיתגלה בחוץ, יועיל להתייחד עם פרוצה. ועיין עוד בדבר הלכה ס' ד הערה כה). וראיתי בספר מנחת איש (פ"י סע' ו) ובספר נטעי גבריאל (פכ"ח סע' ב) שהתירו יחוד בנוכחות תינוקת אפי' עם פרוצה, כיון שהאיש חושש שיתגלה בחוץ, עיי"ש. וכתבו כן בסתם היינו אפי' לבני ספרד, ואין הדבר מדוייק אלא רק לבני אשכנז יש מקום להקל, אך לבני ספרד אסור וכמבואר לעיל (הערה 33). .
יד. י''א שאסור לאשה להתייחד עם גוי אפילו שיש שם תינוק או תינוקת כן מתבאר מדברי התוס' (ע"ז כה:) שהקשו על הגמ' שהעמידה רבותא בגוי מבישראל, שעם גוי אסור לאשה להתייחד אפילו אשתו עמו משא"כ בישראל שמותר, והקשו התוס' וז"ל "וא"ת אמאי לא מוקי לה בשיש עמה תינוקת דבכי האי גוונא בישראל שרי ליחודי, דאמר רבא התם בגמ' מתייחד אדם עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, וי"ל דלשון לא תתייחד משמע שאין שם שום ישראלית אלא היא", עכ"ל. הנה מבואר בדעתם שבגוי לא מועיל שמירת תינוקת, ורק מחמת שלשון המשנה לא משמע דמדובר באשה ותינוקת לכן הגמ' לא העמידה בכה"ג, מ"מ הדין שבגוי לא מועיל שמירת תינוקת נשאר. ואף שיש מפרשים אחרת בדעת התוס' וכמש"כ בהערה הבאה, מ"מ פשטות לשון התוס' הם כדאמרן, וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' כד אות א) שהדבר ברור שאף במסקנה סוברים התוס' שלא מועיל שמירת תינוקת ביחוד עם גוי ושלא יודע מה עלה על דעת האחרונים לפרש אחרת בתוס', עיי"ש. וכן הבין הבית משה (ס' כב ס"ק ז) שהביא את האחרונים שהתירו, ותמה עליהם שנעלם מעיניהם התוס' הנ"ל שאוסר להתייחד עם גוי אף עם תינוקת, וכן הקשה בארץ צבי תאומי צביה (ס' כב ס"ק יא).
והגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב אבהע"ז ס' א) כתב שלפי הר"ש אלגאזי בספרו תאווה לעיניים שאסר לאשה להתייחד עם איש שעסקיו עם הנשים כשיש עמה תינוקת, כ"ש שיאסור לאשה להתייחד עם נכרי כשיש עמה תינוקת, וכתב שאף מדברי הרמב"ם והש"ע משמע שאסור. וכן העלה להחמיר למעשה הנשמת כל חי בעצמו. והנה ראיתי ביש"ש (פ"ד ס' כד) שכתב וז"ל "דין דמותר להתייחד עם ב' יבמות וכו' ועם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה אפילו בדרך, אבל לילך עם עגלון גוי בדרך אסור לסמוך על התינוקת", עכ"ל. ובהמשך דבריו הסביר באחד הטעמים, שהגוי לא יקפיד על הקטנה ויאנוס את האשה. והנה לפ"ז, שהגוי לא מקפיד על הקטנה ויש חשש אונס לאשה, א"כ ה"ה בעיר במקום שהגוי אינו חושש לאנוס לא מועיל שמירת תינוקת, והא דנקט היש"ש דרך, נראה דאורחא דמילתא נקט, שע"פ רוב בעיר קשה יותר לאנוס, שיש שכנים וכיו"ב.
ושוב ראיתי להוכיח שלכאורה אינו מועיל בנ"ד מהרמב"ם בפירוש המשניות (ע"ז ר"פ "אין מעמידין") שכתב וז"ל "לא תתייחד אשה עמהם (גויים) ואפי' היחוד שהוא מותר לה יחוד כמותו להתייחד עם ישראל כגון שתהיה אשת העובד כוכבים עמו וכיוצא בזה ממה שבארנו במקומו ובסוף קידושין", עכ"ל. הנה מבואר להדיא מלשונו, דלאו דוקא באשתו עמו בגוי אסור ובישראל מותר אלא ישנם עוד אופנים שבגוי אסור ובישראל מותר, שהרי הרמב"ם סיים דבריו בזה"ל "וכיו"ב ממה שביארנו במקומו ובסוף קידושין", והרי בסוף קידושין ביאר הרמב"ם במשניות שמותר לישראל להתייחד עם שתי צרות וכו' ועם אשה ותינוקת, הא למדת שעם תינוקת שמותר לישראל להתייחד עמה, עם גוי אסור. (ועיין לעיל פ"ט סע' מא הערה 109 מש"כ בדקדוק זה) והובא הרמב"ם הנ"ל אף במאירי (ע"ז שם). אלא שהרמב"ם בספר היד החזקה לא משמע שאוסר, וכמו שיבואר בהרחבה בהערה הבאה, עיי"ש.
והנה צריך להסביר שהאוסרים בכה"ג, הטעם הוא מפני שחוששים שהגוי יאנוס את האשה אפילו ליד התינוקת, ולא מטעם חשש שמא יפתה את האשה, שהרי האשה לא תשמע לו מפני שחוששת שמא התינוקת תספר בשוק, וכמו ביחוד עם ישראל. וא"כ במקום שאינו יכול לאנוס וכגון שיש ישראלים בקרבת מקום, שרי. מיהו יש לדחות דלא פלוג, א"נ חששו שמא יסתום את פיה או שתיכנס להלם ולא תיצעק. וע"ע לעיל (סע' י הערה 25 ד"ה אלא) מש"כ דיש סברא דבגוי חיישינן טפי לפיתוי אפי' היכא דבישראל לא חיישינן אפי' שהוא פרוץ, דון מינה ואוקי באתרין. ויש מתירין לאשה להתייחד עם גוי בנוכחות תינוק או תינוקת כן משמע מהפרישה (ס' כב ס"ק יב) שתמה על המנהג שנהגו נשים לצאת לדרך עם עגלון גוי כשיש עמה תינוקת, והרי בדרך צריך שומר נוסף וכתב שסמכו על הרי"ף שאינו מצריך שומר נוסף וכו' עיי"ש. ומשמע מדבריו שתינוק מועיל כשמירה מגוי, שהרי לא העיר מאומה שאינו מועיל התינוק כשמירה אלא כל הערתו רק מצד הדרך שצריך שומר נוסף. וכן משמע מהט"ז (שם ס"ק ט). ואף בשו"ת שם אריה (ס' לג) סובר שמועיל שמירת תינוקת ליחוד עם גוי, עיי"ש. וכן הוא בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדו"ק ס' קצב) וכן משמע מהעצי ארזים (ס' כב ס"ק ח) וכן נראה לדייק מהב"ש (שם ס"ק ט) דכתב את דעת רי"ו שבדרך בעינן ג' רק שהולכים לשומרה ומזה נתפשט המנהג לילך עם עגלון גוי ותינוקת בדרך, וכתב דאין לסמוך על סברת רי"ו וכו', עיי"ש. והנה לא העיר מאומה על עצם הדין שתינוקת אינה מועילה כשמירה מגוי, וש"מ דמהני. וכן מתבאר מהבה"ט (שם ס"ק ז) שהב"ח בשם מהרש"ל, שחלקו על הפרישה שכתב למצוא היתר למנהג לילך עם עגלון גוי חלקו עליו רק בדין שבדרך אינו מועיל שמירת תינוקת עם העגלון הגוי, עיי"ש. ומשמע שבעיר מועיל. ואף מהבית משה (ס' כב ס"ק ז) משמע שהב"ח ומהרש"ל מתירים להתייחד עם גוי כשיש עמה תינוקת, עיי"ש. מיהו עיין לעיל (הערה 37) שכתבנו שהרש"ל ביש"ש אוסר בנ"ד. וכן משמע מהעזר מקדש (שם סע' ה) שדן לגבי נסיעה בדרך עם עגלון גוי, ודן בצדדי ההיתר והאיסור, וחד מינייהו הוא שמירת תינוקת, ולא הזכיר מאומה שתינוקת לא מועיל כשמירה לגוי, עיי"ש.
ובספר בית משה (ס' כב ס"ק ז) ובספר ארץ צבי תאומי צביה (שם ס"ק א) כתבו להקשות על כל האחרונים הנ"ל שסוברים שמועיל להתייחד עם גוי כשיש עמה קטנה, שנעלם מעיניהם דברי התוס' (ע"ז כה:) דמשמע דסוברים דאסור, עיי"ש. (ועיין בהערה הקודמת שכתבנו את הסבר התוס' הנ"ל). וכדי לישב דעת קדושים, ראיתי בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב אבהע"ז ס' א) שנשאל האם מועיל לאשה להתייחד עם גוי כשיש עמה תינוקת, וכתב ג"כ שלכאורה משמע מהתוס' בע"ז שאינו מועיל, אלא שדחה וכתב לפרש דברי התוס' באופן אחר, שרק בקושיית התוס' שהקשו אמאי לא מוקי באשה עם תינוקת, סברו שאינו מועיל עם גוי, אך לאחר שתירצו שלשון המשנה אינו משמע שיש עם הישראלית אשה ישראלית נוספת, א"כ לפי המסקנא, שהתנא אכן נקט בלשון יחיד "לא תתייחד", ומשמע שהיא לבדה, רק בכה"ג אסור לישראלית להתייחד עם גוי, אבל אה"נ כשיש עמה תינוקת, שרי אף עם גוי, ואכן יכלו התוס' לתרץ את קושייתם שהגמ' לא העמידה באשה עם תינוקת כיון שעם גוי זה מועיל, אך כיון שלשון המשנה בלאו הכי לא משמע שיש עמה תינוקת, לא תרצו כך (ואף שהנשמת כל חי בעצמו העלה להחמיר לדינא, וכמבואר בהערה הקודמת, מ"מ חזינן שלמד את דברי התוס' שמתירים בכה"ג), והוסיף הנשמת כל חי שאף הנווה שלום (בחידושים לע"ז שם) כתב להסביר את התוס' כמותו, עיי"ש. ועוד עיין בדבר הלכה (ס' ד סס"ק כו) שתירץ את האחרונים הנ"ל מה יפרשו בדעת התוס', ועיין בספר דברי סופרים (סע' י בביאור הלכה ד"ה "שאינה"). ועוד יש לציין מש"כ בכנה"ג (כללי הפוסקים אות טז) וז"ל "מקובלני מפי אבא מרי שאין לסמוך למעשה על דברי התוס' אם לא שביארו בהדיא שדבריהם הלכה למעשה וגו"', עכ"ל. ועיין בהליכות עולם (ח"א בהקדמה אות ג) שהאריך בזה והביא את השיטה מקובצת שכתב בזה"ל "דע שאין דרך התוס' שלנו לפסוק הלכה כי אם לפרש שמעתתא דרך שקלא וטריא וכך קיבלנו מרבותינו וגו"', עכ"ל עיי"ש.
והנה לענ"ד כן פשט דברי הרמב"ם (פכ"ב הל' איסו"ב ה"ט) ומרן הש"ע (ס' כב סע' י) ועוד, שסתמו דבריהם שאשה שיש עמה תינוקת מותר להתייחד עמה, ולא טרחו לכתוב שעם גוי יש איסור וכמו שכתבו בדין של אשתו עמו שבישראל שרי ובגוי אסור, ואף שהנשמת כל חי (שם) כתב דמשמע מדברי הרמב"ם והש"ע שאינו מועיל, מיהו לא כתב מנין הדיוק ורק כתב בסתמא שמשמע מדבריהם שאינו מועיל ולא מבואר מנין. ואין לומר שסמכו על מה שפסקו שאין להתייחד עם גוי כשאשתו עמו וכ"ש שאסור עם תינוקת. דזה אינו, שהרי אינו דומה השמירה כשאשתו עמו לשמירת תינוקת, שבאשתו עמו השמירה מכח הבעל ואשתו, שהבעל בוש מאשתו ואף אשתו מקפידה (עיין לעיל פ"י סע' א הערה 1) ובגוים אינו מועיל. אך כשיש שם תינוקת, הישראלית לא תתפתה כי מפחדת שהקטנה תגלה סודה, ומועיל אף עם גוי. ונראה שאף לא חוששים לאונס כשיש שם שומר אפי' שהשומר תינוק וכמבואר בעצי ארזים (ס' כב ס"ק ח) עיי"ש. ואף שבדברי הרמב"ם בפירוש המשניות בע"ז (ריש פרק אין מעמידין) משמע שאינו מועיל שמירת תינוק ביחוד עם גוי (וכמבואר בהערה הקודמת) מ"מ מהרמב"ם בפסיקותיו משמע שמועיל כיון שסתם דבריו וכדאמרן לעיל, והדבר פשוט שכאשר הרמב"ם סותר עצמו מפירוש המשניות לחיבור היד החזקה, אזלינן בתר היד החזקה וכמבואר ביד מלאכי (כללי הרמב"ם אות א) בשם הב"י והרדב"ז ועוד, ואף אין לומר שסתם דבריו ביד החזקה וסמך על מה שכתב בפירוש המשניות שאינו מועיל יחוד עם גוי בנוכחות תינוקת, דלא אמרינן הכי כמבואר ביד מלאכי (כללי הרמב"ם אות ו).
ולא אכחד שראיתי בספר דברי סופרים (סע' י בביאור הלכה ד"ה "שאינה") שכתב שהרמב"ם סובר לדינא שאינו מועיל יחוד עם גוי כשיש עמה תינוקת, וכדמשמע מפירוש המשניות, והא דהרמב"ם לא כתב דין זה בספר היד החזקה, כיון שאין דרכו של הרמב"ם לכתוב אלא דברים המבוארים להדיא בגמ', עיי"ש. ואחר המחילה, אע"פ שכן כתב בשדי חמד (ח"ו כללי הפוסקים ס' ג' אות ה') שאין דרכם של הרמב"ם והרי"ף לכתוב דינים שיוצאים מתוך דקדוקים ופלפולים מהש"ס וכו' ולא מפני שאין סוברים כן השמיטום אלא שאין דרכם להעתיק אלא דינים המפורשים בש"ס, עיי"ש. חדא דאין זה כלל כ"כ פשוט, וכדמשמע שפליגי בה הב"ח והשאגת אריה שהביא השדי חמד (שם) ובפרט שהב"ח הינו פוסק מפורסם ומקובל יותר מהשאגת אריה והרי הב"ח סובר לא כך. ועוד נראה דהכוונה שאין דרכם לכתוב דין היוצא מדקדוק, אבל אם ישנו דין המפורש בגמ', ואם יכתבנו בסתמא, זה יטעה את הלומד בדין, נראה ברור שדרכו של הרמב"ם לברר ולדקדק את ההלכה, וכן הוא בנידון דידן, שהרי דין של שמירת תינוקת מבואר להדיא בגמ', ואכן הרמב"ם פסק דין זה, והשתא אם איתא שסובר שעם גוי אינו מועיל היה לו לפרש, ואע"פ שאין דרכו לפסוק דינים מתוך פלפול מ"מ היה לו להסביר ולהגביל את הדין ולהודיע שעם גוי זה אינו מועיל.
וראיתי בספר שער היחוד (חלק הארוך עמ' צז) לאחר שהוכיח מדברי התוס' בע"ז הנ"ל לאסור בנ"ד, הוסיף בזה"ל "ובשו"ת שער יוסף ס' ג העיר במוסגר שמדברי הרשב"א ח"א ס' תנג משמע קצת דלא כתוספות, ושם לא נמצא ואיני יודע כעת מקומו האמיתי לברר דבר זה", עכ"ל שער היחוד. הנה כוונתו למש"כ החיד"א בהגהותיו הנקראים אחורי תרעא המובאים במוסגר בספרו שער יוסף. ואם אכן כך הם הדברים, שהחיד"א מעיד דמשמע קצת מהרשב"א שלא כדברי התוס' בנ"ד, אין זה מילתא זוטרתי, דהא סברת הרשב"א כמעט שקול ונחשב כנגד רוב פוסקים כמש"כ היד מלאכי (כללי הרשב"א אות ז) ובנוסף למש"כ לעיל שי"א שאין להוציא מדברי התוס' הלכה למעשה אא"כ כתבו להדיא שזה הלכה וכו', עיי"ש. ולפ"ז סרה התלונה מדברי האחרונים הנ"ל שהתירו בנ"ד כנגד סברת התוס', דהא יש להם אילן גדול כהרשב"א להישען עליו. ואע"פ שלפנינו ליתא בתשובת הרשב"א הנ"ל זכר מזה, מ"מ נאמן עלינו החיד"א בדבריו שכן הוא הדבר. וכל זה כתבתי לפי הבנת שער היחוד הנ"ל. אלא לאחר העיון אין הבנה זו נכונה כלל, אחר המחילה הרבה, ואין הרשב"א חולק בדין זה על התוס' כלל ולכן לא נמצא זכר מזה בתשובת הרשב"א הנ"ל. ואף החיד"א לא היתה כוונתו לומר שהרשב"א חולק בדין זה על התוס'. אלא כוונת החיד"א פשוטה, דהמעיין בדבריו ימצא שעולה לפי שיטת התוס' שאין עדיפות בגמ' להביא אוקימתא הנמצאת במשנה יותר מאשר אוקימתא שהיא מימרא דאמורא, והוכיח כן מהתוס' בע"ז. ועל זה הוסיף החיד"א שמשמע קצת מהרשב"א דלא כתוס', היינו שסובר הרשב"א שאכן יש עדיפות לדבר שנאמר במשנה. ודבר זה נמצא בתשובת הרשב"א הנ"ל שציין החיד"א, ודו"ק. , וכן הלכה כיון שכן הוא דעת רוב האחרונים, ועוד שבתוס' (ע"ז כה:) שמשמע שאוסרים, ישנה מחלוקת בכוונתם ואפשר שאף הם מתירים. ואפי' שפשט דברי התוס' שאסור, אפשר שזהו דוקא בזמן שלא מענישים את הגוים על אונס, לכן אסרו התוס' אבל כיום שכן מענישים, אף להתוס' מותר, וכן כתב הדבר הלכה (ס' ד סס"ק כו) בהסבר התוס' כדי לישב את האחרונים המתירים. ושו"ר שכן פסק להקל הגר"מ שטרנבוך בספר ההלכה במשפחה (פט"ו סע' כז), והוסיף שמותר דוקא כשאין חשש שהגוי יאנוס את האשה, עיי"ש. ובפרט יש להקל כיון דהוי יחוד מדרבנן. וכ"פ להקל בספר נטעי גבריאל (פכ"ז סע' ז). .
טו. מותר לאיש כשר מבני אשכנז להתייחד עם אשת איש גויה כשיש עמה תינוק או תינוקת, אך לבני ספרד יש לאסור הנה בפשטות סתם גויה ואפי' אשת איש אינה חוששת שיתפרסם זנותה וכמבואר ברדב"ז (ח"א ס' קצו) והובא גם בערך שי (ס' כב סע' ה) שסתם עכו"ם זונות ואינן בושות מן העיבור ולא מקפידות ומזנות ומתעברות ומתפארות, עיי"ש. וא"כ לפ"ז יש לאסור בנ"ד. אלא שיש לדון דאולי כשהיא א"א שאני, דהא תחשוש שהדבר יפורסם ויגיע לבעלה ואז אוי ואבוי לה. ועוד יש לדון האם הבעל הגוי מקפיד על זנות אשתו.
הנה נחלקו בגמ' (סנהדרין פב.) האם הבא על גויה חייב משום נשג"א (נדה, שפחה, גויה, א"א) או נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה) ומבואר שהסובר נשג"ז, אין חייב משום א"א, ופרש"י וז"ל "שסתם כותית מופקרת ואינה מיוחדת לבעלה ולא דמיא לאשת איש", עכ"ל. ובגמ' שם מבואר שהסובר נשג"ז ס"ל שהגוים מפקירים נשותיהם, והסובר נשג"א סובר שאין מפקירים, עיי"ש.
והנה מרן בש"ע (אבהע"ז ס' טז סע' א) פסק כמאן דסבירא ליה נשג"ז, א"כ מבואר שסתם גויה אפי' א"א, אינה שמורה לבעלה. וא"כ לכאורה אסור להתיחד עמה בנוכחות תינוקת, שהרי סתם גויה פרוצה היא ואינה חוששת שיתפרסם זנותה.
מ"מ כבר ביאר באריכות בשו"ת יד שלום (ס' סט) שדוקא בגויה שאינה תחת בעלה בנישואין גמורין, דהיינו לפני שהגוי בעל אותה, רק אז מפקירים נשותיהם. אבל לאחר שבעל אותה וקנה אותה, אף הגוי משמר את אשתו, עיי"ש באריכות שהוכיח כן ביד חזקה. וא"כ שוב יש להתיר כיון שחוששת שמא יתפרסם וישמע בעלה.
ואע"פ דאמרינן במס' ע"ז (כה.) דנכרי אין אשתו משמרתו ופרש"י וז"ל "דלא קפדה דאיהו בקרי ואיתתיה בבוציני", עכ"ל. ומימרא זו ממס' מגילה (יב.) ממעשה דאחשורוש וושתי, שלא הקפיד על אשתו בענין זימה, וחפץ בזה שתבא ערומה, ולכאורה מוכח שמפקירים נשותיהם אפי' לאחר שהגוי קנה את אשתו בביאה. מיהו ראיתי בשו"ת ויען דוד (ס' קפו) שכתב לישב, דהתם מיירי בפריצות בעלמא, אבל אה"נ לגבי ביאה, ודאי שמקפיד, עיי"ש. ואכן מבואר שהקפיד אחשורוש על המן באומרו "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית", ודוחק לומר שהקפיד דוקא כי היה זה לפניו "בבית". מיהו מצאתי בשו"ת צור יעקב (ס' טז) שכתב שהגוים מפקירים נשותיהם דהיינו שלא משמרה מלזנות שלא בפניו אבל בפניו ודאי שלא יניח לה לזנות עיי"ש. וא"כ בנ"ד הוי שלא בפניו וא"כ אינו מועיל. ויש לדחות שכוונתו שלא משמרה, דהיינו אינו מתאמץ לשומרה, אבל אם אכן ישמע ממישהו שאשתו מזנה תחתיו בודאי לא ניחא ליה בזה ויקפיד על כך.
והשתא דאתית להכי, שאף הגוי מקפיד על אשתו שלא תזנה נראה שאף נכרית שדינה כפרוצה, תחשוש שמא התינוקת תספר בשוק, והדבר יגיע לאזני בעלה (אך מזה שהתינוקת תספר רק בשוק ולא יגיע לבעלה נראה שאינו מפחיד את הגויה דמסתמא פרוצות הן, ומתפארות בכך וכנ"ל בריש ההערה), ובפרט לפי מה שכתב בשו"ת ויען דוד (שם) שהגויים מקפידים על זנות נשותיהם עד שיכולים להרוג על זה, ומעשים שהיו, עיי"ש. וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה ס' כב) שהגוי יכול להרוג על כך, עיי"ש. ולפ"ז אפי' האיש המתיחד עמה חושש שמא יגיע הדבר לאזני הבעל הגוי והוא יהרגנו.
ותדע שאפי' באופן שהבעל הגוי אינו מקפיד, לכאורה יש להתיר לפי הסוברים שהשמירה הינה אף מצד האיש שהוא בוש לבעול כאשר יש שומר וכמש"כ לעיל (סע' א הערה 1). מ"מ כבר כתבנו לעיל (סע' יג הערות 33 35) שסניף זה מועיל אך ורק לבני אשכנז שיוצאים ביד רמ"א, אך לבני ספרד אינו מועיל סניף זה, עיי"ש ואוקי באתרין. ולדינא ראיתי בספר דבר הלכה (ס' ד סע' ז) שלאחר שכתב שמועיל להתיחד עם תינוקת אפי' עם אשה פרוצה הוסיף וז"ל "ואפשר אף עם נכרית", עכ"ל. מיהו מדבריו דכתב דמהני מפני שהאיש הכשר בוש, אתיא שפיר לבני אשכנז אך לא מהני לבני ספרד, וכנ"ל. וכעת ראיתי בספר מנחת איש (פ"י סע' ו) שהעלה להתיר בנ"ד אף לבני ספרד, ובהערות נתן טעם דאע"פ שהנכרית לא מקפידה, מ"מ האיש חושש שיתגלה סודו, והא דנקטו הרמב"ם והש"ע דהאשה חוששת פן יתגלה ומשמע שהשמירה מכח האשה בלבד, לאו דוקא נקטו ואדרבא האיש בושתו גדולה יותר וכו', עיי"ש. מיהו כבר דחינו דבריו לעיל (סע' א הערה 1), ולענ"ד לא צדק בזה שהתיר אף לבני ספרד.
ולדינא נראה דלבני אשכנז כשהאיש כשר יש להקל, דיש שמירה מכח האיש הכשר וכנ"ל. אך לבני ספרד, אע"ג דאפשר דבכה"ג מהני דהאיש חושש פן יתגלה הדבר לבעלה הגוי ויהרגנו נפש, א"נ האשה הגויה חוששת שבעלה יגלה ואז אבוי לה וכמבואר לעיל, וא"כ היה מקום להקל, מ"מ כיון דלא מצאתי בפוסקים מי שפסק כן לבני ספרד בטעמא דמילתא, ומי יימר לן דיש להתיר ע"פ החששות הנ"ל ולכן יש לאסור, וצ"ע. . וגויה פנויה, דינה כפרוצה, ועיין לעיל כיצד לנהוג בזה הלכה למעשה בסע' יג. ושם העלנו שאם היא פרוצה אבל אינה חפצה שידעו שהיא מזנה, מועיל. ואם לא איכפת לה שידעו שזינתה, לבני ספרד אסור ולבני אשכנז, אם האיש כשר, מותר. עיי"ש בהערות. ונראה שסתם גויה פנויה לא איכפת לה שידעו שזינתה כמבואר ברדב"ז (ח"א ס' קצו) הובא גם בערך שי (ס' כב סע' ה) שסתם עכו"ם זונות ואינן בושות מן העיבור ולא מקפידות ומזנות ומתעברות ומתפארות, עיי"ש. . ויש אוסרים להתיחד עם גויה בנוכחות תינוקת כן כתב בספר תורת היחוד (פ"ח סע' ט), והסביר דאפי' שהאיש משומר מהנכרית מ"מ הנכרית אינה שמירה לתינוקת, וא"כ נמצא שהאיש מתיחד עם קטנה דהוי איסור יחוד, ושכן הסכים עמו הגרי"ש אלישיב שליט"א, עיי"ש. ותדע שאף לשיטה זו אסור דוקא בנוכחות תינוקת אך בנוכחות תינוק, מהני.
ולענ"ד יש לעיין בזה, דהנה לעיל (הערה 39) כתבנו דלבני אשכנז ישנה שמירה אף מכח האיש, שהוא בוש שיתגלה קלונו בחוץ, ולכן הקטנה משמרתו מלזנות עם הנכרית, עיי"ש. ולפ"ז הכא נמי הנכרית משמרתו שלא יזנה עם הקטנה, דהא חושש טובא שמא הנכרית שאינה מזנה תספר בשוק.
ועוד י"ל דהנה לעיל (סע' א סוף הערה 1) כתבנו בשם המקנה דהגדולה הוי שמירה לקטנה, עיי"ש. וכמה סברות נאמרו בזה כיצד הגדולה משמרתה. חדא, הקטנה בושה מפני הגדולה, (אבל הסבר זה דחוק). ולטעם זה צ"ע האם קטנה בושה לזנות אף לפני נכרית. וטעם נוסף, שהגדולה תמנע מהקטנה מלזנות. ולפי טעם זה, נראה ודאי שהנכרית אינה משמרתה, דהא לא תמנע מהקטנה מלזנות. ועוד הוספנו שם טעם אחר שהשמירה מכח בושת האיש, שהוא בוש לבעול קטנה לפני גדולה שאינה מזנה, עיי"ש. ולטעם זה נראה כיון דמיירי באיש כשר, הכא נמי הוא בוש לבעול קטנה לפני נכרית שאינה מזנה עמהם. .
טז. מותר לאשה להתייחד עם איש שעסקו עם הנשים עיין לעיל (פ"ג סע' ה והלאה) מהו הגדר של עסקו עם הנשים. , כשיש שם שמירת תינוק או תינוקת הנה פשוט שלדעת הר"ח (הובא ברא"ש קידושין פ"ד ס' כז), והרמב"ם (פכ"ב הל' איסו"ב ה"ח), ורבינו אלחנן (הובא במרדכי ס' תקמ) והמאירי (קידושין על משנה פב.), והמ"מ (על הרמב"ם שם), שמותר לאיש שעסקיו עמהן להתייחד עם אשה כשיש שם תינוק או תינוקת, כיון שפירשו שאיש שעסקיו עמהן לא גרע מסתם אדם, וכן הוא דעת הש"ע (ס' כב סע' ז) ועוד. אלא אפי' לשאר ראשונים שסוברים שאיש שעסקיו עמהן חמור יותר, כל אחד לשיטתו, כמבואר באריכות לעיל (פ"י סע' יד הערה 39) מ"מ כל חד מיעט אופן אחד לשיטתו אך שאר אופני ההיתר נשארו כמו שהם אפי' באיש שעסקו עמהן, וכמו שכתב להדיא בשו"ת חקרי לב (אבהע"ז ס' יט), עיי"ש.