פרק ה - יחוד הרבה אנשים עם הרבה נשים
א. נשים הרבה עם אנשים הרבה, אין בזה איסור יחוד היינו לבני ספרד, שאסור להם (זולת בשעת הדחק וצורך גדול) להתייחד אשה עם ב' אנשים כדלעיל (פ"ד סע' א) הכא שרי. ולבני אשכנז פשוט שמותר דהא אשה אחת מתייחדת עם ב' אנשים כשרים. (בסע' זה מיירי בכשרים, ובפרוצים עיין בסע' הבא). וכ"פ הרמב"ם (פכ"ב ה"ח) והסמ"ג (לאוין קכו) והכל בו (ס' עה) והמאירי (שלהי קידושין) והרדב"ז (ח"ה ס' רז) והש"ע והלבוש (ס' כב סע' ו) ועוד.
וטעם ההיתר כתב העצי ארזים (ס' כב ס"ק ו) משום שהם רבים אי אפשר שלא יתגלה הדבר ולכן הם מפחדים, עיי"ש. והלבוש (שם) כתב שלפריצות גדולה כ"כ לא חוששים.
והנה מקור ההלכה, המ"מ (על הרמב"ם שם) ובאר הגולה (על ש"ע שם אות ל) ונתיבות השלום (נתיב ט נתיב ים ס"ק כז) ציינו לדין של חתן שפירסה אשתו נדה שהחתן ישן בין האנשים והכלה ישנה בין הנשים. והעצי ארזים (ס' כב' ס"ק יב) וביאור הגר"א (על ש"ע שם) ציינו לברייתא דקידושין (פא.) וכן כתב בערוגת הבושם (ס' כב ס"ק טו). והרד"ל בהגהותיו (קידושין שם) כתב שהרמב"ם כתב דין זה מסברא, עיי"ש. ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד ס' קב) כתב שהרמב"ם למד דין זה מגמ' במס' סוכה (נא.), עיי"ש. ובשו"ת נהמת אריה (ס' י) כתב שמקור הרמב"ם הוא מגמ' במס' ברכות (ג.). . וכמה נחשב להרבה? יש אומרים שלש נשים ושלשה אנשים הנה לשון הרמב"ם ושאר פוסקים שכתבו היתר דין זה (שהובאו בהערה הקודמת) נקטו בזה"ל "נשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין ליחוד", עכ"ל. והנה פשט הלשון הנ"ל מורה שצריך יותר משתי נשים ושני אנשים, שאל"כ מדוע נקטו "הרבה", הרי היה מספיק שיאמרו נשים עם אנשים אין חוששין ליחוד, והרי מיעוט רבים שניים, ומדוע הוסיפו "הרבה". אלא ע"כ להשמיע שצריך יותר משניים. ושו"ר שכך כתב לדקדק כנ"ל החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב), עיי"ש. וע"ע בש"ע המקוצר (ח"ו ס' רג הערה יב).
ואע"פ שמצינו בגמ' מס' פסחים (לו.) "דאמר שמואל, לחם עוני, לחם שעונין עליו דברים הרבה". ופרש"י שגומרים עליו את ההלל ואומרין עליו הגדה, עיי"ש. ומשמע ששייך לומר את המלה הרבה על שני דברים, שהרי שמואל אמר דברים הרבה ופרש"י שני דברים. וא"כ אפשר שאף כוונת הרמב"ם שנקט הרבה כוונתו לשתי נשים ושני אנשים. אלא שאינה ראיה כלל, שהרי המימרא דשמואל מובאת בגמ' פסחים לקמן (קטו:) ושם בגמ' לא גרסינן "הרבה", ואף מרש"י ור"ח (בדף לו:) מוכח דלא גורסים כן. ואפי' אי נימא שכן גורסים את המילה "הרבה", עיין להנצי"ב בספרו מרומי שדה (שם קטו:) שביאר שכיום שאין ביהמ"ק קיים, אומרים על המצה חפזון ישראל בעלות השחר, חפזון מצריים בחצות לילה, חפזון שכינה וכו', והיינו דברים הרבה, עיי"ש. ולפ"ז אתיא שפיר דקאי על הרבה דברים ולא על שנים בלבד.
והנה נקט הרמב"ם (פכ"ב ה"ח) וז"ל "לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם", עכ"ל. ומשמע שצריך שתמצא עמה דוקא אשתו של אחד מהאנשים אבל סתם אשה דעלמא לא תועיל להתיר יחוד אפי' שכעת הן שתי נשים. א"כ ע"כ מה שנקט הרמב"ם נשים הרבה ואנשים הרבה, הפירוש הוא שלש נשים ושלשה אנשים. וכן דקדקו מלשון הרמב"ם הנ"ל בב"ש (ס' כב' ס"ק ח) ובעצי ארזים (שם ס"ק ו) ובשו"ת שער יוסף (ס' ב) ועוד. (ועיין בערוגת הבושם ס"ק ט שכתב לדחות הדקדוק הנ"ל, מיהו לפי הסברו אינו מובן למה נקטו כן דאין שום נ"מ, ועיי"ש כי קיצרתי). אלא שמצינו דיוק סותר ברמב"ם גופא, שנקט ברישא של ההלכה בזה"ל "אשה אחת לא תתיחד אפילו עם אנשים הרבה" עכ"ל. ומשמע דוקא אשה אחת אסורה להתיחד עם אנשים הרבה אבל שתי נשים מתיחדות. דאם איתא שהרמב"ם סובר דבעינן ג' נשים וג' אנשים, היה לו להשמיע רבותא טפי והיינו שהיה כותב בזה"ל "שתי נשים לא יתיחדו עם אנשים הרבה". (ועיין הערה הבאה שאכן יש שדקדקו מכאן שהרמב"ם סובר דסגי בשתי נשים ושני אנשים). וראיתי בשו"ת שער יוסף (ס' ב) שכתב לישב שהרמב"ם נקט אשה אחת כיון שזה לשון המשנה אבל לפי האמת ה"ה שתי נשים ג"כ אסור וסמך על מה שכתב בסיפא דמוכח דשרי רק ג' נשים וג' אנשים, עיי"ש. וע"ע באפי זוטרי (ס' כב ס"ק יא) ובשו"ת חקרי לב (ס' יט) שג"כ כתבו לישב לשון הרמב"ם.
מיהו הדיוק הנ"ל דבעינן ג' נשים וג' אנשים אתיא שפיר לפי לשון הרמב"ם והכל בו והש"ע והלבוש שהבאתי לעיל (הערה 1) אך בלשון הסמ"ג (לאוין קכו) יש לדקדק שמועיל בשתי נשים ושני אנשים. דהנה הסמ"ג נקט לשון הרמב"ם שנשים הרבה ואנשים הרבה אין חוששין ליחוד, ובנוסף פסק שאיש אחד מתיחד עם ג' נשים, עיי"ש. וא"כ ע"כ מה שנקט נשים הרבה וכו' כוונתו לב' אנשים וב' נשים, שהרי אם יש ג' נשים, לא צריך ג' אנשים כי כבר לאיש אחד מותר. (ועיין הערה הבאה שיש שדקדקו מלשון הסמ"ג כנ"ל). מיהו החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב) כתב לישב לשון הסמ"ג שאף הוא אינו מתיר אלא בג' נשים וג' אנשים, עיי"ש. וע"ע בעצי ארזים (ס' כב ס"ק ו).
וכ"פ לדינא שצריך ג' נשים וג' אנשים הב"ש (ס' כב ס"ק ח) והעצי ארזים (שם) ובארץ צבי (ס"ק ט). ובאפי זוטרי (ס"ק יא) והבית משה (ס"ק ד וס"ק י). והפתחי תשובה (ס"ק ה) הביא את החיד"א בשתיקה וש"מ דמסכים לו. וכ"כ העוד יוסף חי (פרשת שופטים אות ז) בשם נתיבות השלום (נתיב ט סע' ז ונתיב ים ס"ק יז). וכ"כ בשו"ת אג"מ (ח"ד ס' סה אות טו) והטהרת ישראל (ס' כב אות יז). וכן נראה שסובר מור"ש (הובא בפרישה ס' כב ס"ק ט) שסובר כן בדעת הרמב"ם והמ"מ, ורק בדעת הסמ"ג ביאר דסגי בב' אנשים וכו' מחמת קושיא אך ברמב"ם ובמ"מ נשאר בהבנתו הראשונה, עיי"ש ודו"ק. וכ"פ היד אהרון (כרך ג' ס' כב הגב"י אות א), ובספר זכרון עקידת יצחק (פ"ד), וכ"פ בשו"ת חיי הלוי (ס' עח אות טו) וכן נראה דעת ערוך השלחן (ס' כב סע' ז) ועיין לקמן (הערה 4) מה שנכתוב בערוך השלחן הנ"ל. וע"ע בספר תעלומות לב (ח"ב דיני נישואין ס' ג).
והנה המ"מ (על הרמב"ם שם) כתב שמקור ההל' של נשים הרבה ואנשים הרבה הוא מדין חתן שפירסה אשתו נדה, שהוא ישן בין האנשים והכלה ישנה בין הנשים. ודייקו השער יוסף והאפי זוטרי (שם) והעצי ארזים (שם ס"ק י) וכן נראה שדקדק מור"ש (הובא בפרישה ס"ק ט) שדעת המ"מ שצריך שלש נשים ושלשה אנשים, שהרי שם צריך מלבד החתן ב' אנשים ומלבד הכלה ב' נשים כמש"כ ההגהות מיימוני (על הרמב"ם שם אות א) וא"כ מוכח שלמד ברמב"ם שצריך שלש נשים ושלש אנשים, וזה לא כמו שלמד הב"ח ודחק בהבנת המ"מ, ויובא בס"ד בהערה הבאה, עי"ש. (ועיין ח"מ ס' כב ס"ך ט' ובהגהות הרד"ל קידושין פא. ובחידושי רבי יעקב מלובלין שנדפס בסוף הטור שירת דבורה שהקשו על המ"מ הנ"ל, אך בשו"ת אג"מ שם כתב לישבו על נכון). וא"כ אף באר הגולה (ס' כב אות ל) שציין שמקור ההל' של הש"ע שנקט כלשון הרמב"ם הוא ג"כ מחתן שפירסה אשתו נדה, ולפי האמור לעיל נלמד שאף באר הגולה מצריך שלש נשים ושלשה אנשים. אלא שמצאתי להרדב"ז בתשובה (ח"ג ס' תפא) שג"כ ציין מקור להל' זו מחתן שפירסה אשתו נדה, ואפ"ה בתשובה (ח"ה ס' כז) כתב ששתי נשים עם הרבה אנשים מועיל, עי"ש. וכנראה למד שמספיק אחד עם החתן ואחת עם הכלה, ועיין לעיל (פ"ב סע' כא הערה 68). וא"כ אפשר שכן הוא דעת באר הגולה והמ"מ, מיהו חזינן דהאחרונים הנ"ל למדו במ"מ שצריך שלש נשים ושלשה אנשים. . ויש אומרים שתי נשים ושני אנשים כן כתב הב"ח (ס' כב) לדייק מלשון הרמב"ם (פכ"ב הל' איסו"ב ה"ח) שנקט בזה"ל "לא תתיחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם וגו"', עכ"ל. ודקדק מדנקט שאשה אחת לא תתיחד עם אנשים הרבה, משמע ששתי נשים כן מתיחדות עם אנשים הרבה. דאל"כ היה צריך להשמיע רבותא שאפילו שתי נשים לא יתייחדו עם אנשים הרבה. אלא מכאן מוכח דנשים הרבה ואנשים הרבה דנקט הרמב"ם בסיפא היינו ב' נשים וב' אנשים. אלא שהב"ח התקשה מהמשך לשון הרמב"ם שנקט עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם, ומדוע צריך שתהיה דוקא אשתו של אחד מהם הרי באשה דעלמא סגי, וכתב שאשתו זה רבותא וכ"ש אשה דעלמא (ועיין בשו"ת שער יוסף ס' ב שכתב שאין זה רבותא כלל, שהרי אשתו של אחד מהם הוי שמירה טפי מאשה דעלמא, ועיין ג"כ בספר עצי ארזים ס' כב ס"ק ו שכתב שתירוץ הב"ח אינו מסתבר, עיי"ש). ועיין בערוגת הבושם (שם ס"ק ט) מש"כ לבאר בזה. ועוד כתב הב"ח לדקדק כן מלשון הסמ"ג (לאוין קכו) שנקט שנשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין ליחוד, ומאידך פסק שאיש אחד מתייחד עם ג' נשים. וא"כ ע"כ נשים הרבה ואנשים הרבה הרי ב' נשים ו-ב' אנשים דהא אם ישנן ג' נשים תו לא צריך הרבה אנשים ובחד סגי (ומכאן גם הוכיח שכן שייך להתבטא הרבה על שתים). והנה על מה שכתב המ"מ שמקור ההל' של הרמב"ם שנשים הרבה ואנשים הרבה אין חוששין ליחוד זה מדין חתן שפירסה כלתו נדה שהיא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים, ופשטות הדבר שצריך שנים עם החתן ושתים עם הכלה, הסביר הב"ח שאין כוונת המ"מ לדמות לחתן לגמרי, אלא רק בא להביא ראיה שנשים הרבה ואנשים הרבה בבית אחד אין חוששין ליחוד, אבל אינו דומה לחתן לגמרי, ששם צריך שלש נשים ושלשה אנשים כי הכלה מזומנת לו ויצרו תוקפו הרבה, אבל בעלמא סגי בשתי נשים ושני אנשים שאין יצרו תוקפו כ"כ, עיי"ש. ועיין בסוף ההערה הקודמת דאפשר לדחות את הראיה מהמ"מ וכמ"ש בדעת הרדב"ז.
וכיו"ב כתב מור"ש (הובא בפרישה ס"ק ט) לדקדק בדעת הסמ"ג, עיי"ש. (ועיין בשו"ת שער יוסף ס' ב שדחה את ראיות הב"ח). וכן העלה הט"ז (ס' כב ס"ק ג) ששתי נשים ושני אנשים נחשבים להרבה ומותר להתייחד, וכן כתב הרדב"ז בתשובה (ח"ה ס' כז) וכן הוא בשו"ת חקרי לב (אבהע"ז ס' יט) וכן העלה בערוגת הבשם (ס' כב אות ט), ושכן דעת הסמ"ג, וכן הבה"ט (ס' כב ס"ק ו) הביא את הב"ש שדקדק שצריך שלש נשים ושלשה אנשים וכתב עליו שאין הדקדוק מוכרח וכתב להסביר את הדקדוק באופן אחר וסיים "עיין ב"ח", ואפשר שמסכים לב"ח, שהרי דחה את דקדוק הב"ש וציין לב"ח, ויש לעיין. וכיו"ב יש להסתפק בדעת הח"מ (שם ס"ק ז) שכתב להסתפק האם מספיק בשתי נשים ושני אנשים או שצריך שלש נשים ושלשה אנשים, וסיים "ועיין בב"ח" ואף כאן אפשר שדעתו מצדדת לשיטת הב"ח, וצ"ע. ואע"ג שהרמב"ם נקט נשים הרבה שמשמע יותר משתיים כמבואר לעיל (הערה 2) כתב הט"ז (שם) שאף שתי נשים נכללים בהרבה, עיי"ש.
ולכאורה ישנה ראיה מלשון הרמב"ם והש"ע שאם ישנם ב' אנשים ו-ב' נשים, שרי ביחוד. דהנה החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב) דקדק מלשון הרמב"ם בדין של פנימי וחיצון שנקט בזה"ל "היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים או האנשים מבפנים והנשים מבחוץ ופירשה אשה אחת לבין האנשים או איש לבין הנשים, אסורים משום יחוד" עכ"ל. ודקדק החיד"א מדנקט שפירשה אשה אחת או איש אחד, ש"מ שאם פרשו שתי נשים או שני אנשים, מותר. ולכאורה מוכח ששתי נשים ושני אנשים מותרים ביחוד. וכתב החיד"א לדחות שכיון שהרמב"ם סובר שמעיקר הדין אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, והא דאסר הרמב"ם לאשה להתייחד עם אנשים הרבה, הוי חומרא. לכן בפנימי וחיצון לא אסר שפרשו שנים דזה חומרא יותר מדי, עיי"ש שהאריך קצת. והנה לעיל (פ"ד סע' א הערה 4) הוכחנו מכמה ראשונים, הלא הם הר"ן הנימו"י המאירי הטור המ"מ וכן כמה אחרונים שכתבו להדיא שהרמב"ם אסר מדינא לאשה להתייחד עם אנשים הרבה. ולפ"ז חוזרת הראיה שדקדק החיד"א תחילה שהרמב"ם מתיר לשני אנשים ושתי נשים להתייחד, דאל"כ מדוע אם פרשו שתי נשים או שני אנשים מותר, וא"א לתרץ כדכתב החיד"א אלא נראה כדאמרן. . ויש אומרים שלש נשים ושני אנשים החכ"א (כלל קכו סע' ג) כתב ששלש נשים מותרות להתייחד עם שני אנשים. ונראה שלמד כן בדעת הב"ש (ס' כב' ס"ק ח) והרש"ל בדעת הרמב"ם, עיי"ש. אכן הב"ש הזכיר בדבריו ששתי נשים לא מועיל להתייחד עם הרבה אנשים ונקט שצריך שלש נשים, ולא הזכיר שצריך שלשה אנשים. (וכן הוא בלשון ערוך השולחן ס' כב סע' ז), מיהו לענ"ד א"א לדקדק מכך שיועיל לשלש נשים להתייחד עם שני אנשים, שהרי אם אנו מפרשים ש"נשים הרבה" שנקט הרמב"ם זה לא פחות משלש, א"כ פשוט וברור ש"אנשים הרבה" זה ג"כ שלשה אנשים. ולכן מלבד החכ"א שכתב כן להדיא ששלש נשים מתיחדות עם שני אנשים, מ"מ בדעת הב"ש והערוך השלחן עדיף לפרש כדאמרן, שכוונתם לשלש נשים עם שלשה אנשים. וכן נראה שהבין בשו"ת אג"מ (ח"ד ס' סה אות טו) בדעת הב"ש דבעינן ג' וג'. וכן נראה שהבין החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב), דהחיד"א עצמו סובר דבעינן ג' וג' ואפ"ה הביא סיוע לדבריו מהב"ש. . והלכה כדעה ראשונה שצריך שלש נשים ושלשה אנשים כיון שכן דעת רוב הפוסקים, ועוד שדברי החיד"א בשו"ת שער יוסף מכריעים וכמבואר לעיל (בהערה 2) הכי נקטינן. . ובשעת הדחק אפשר להקל אפילו כשיש שתי נשים ושני אנשים כיון דהוי יחוד מדרבנן בלבד וכדלעיל (פ"א סע' יט), א"כ בשעת הדחק אפשר לסמוך על המקילין, דהם פוסקים מובהקים, הרדב"ז והב"ח והט"ז והחק"ל. והנה באנשים כשרים כבנ"ד (דאם הם פרוצים, עיין בסע' הבא), כ"ש שאפשר להקל בשעת צורך גדול שבנוסף לפוסקים הנ"ל, יש לצרף את מש"כ לעיל (פ"ד סע' ב) שאפי' באשה אחת ושני אנשים אפשר לסמוך על המקילין בשעת הדחק וא"כ כ"ש בנ"ד כשישנם ב' נשים ו-ב' אנשים. וכעת מצאתי שכן הסכים לזה הגר"ע יוסף שליט"א, והובא דעתו בספר מנחת איש (פ"ו סע' א). .
ב. נשים ואנשים היינו ג' נשים ו-ג' אנשים כמבואר בסע' הקודם. , המותרים ביחוד כמבואר בסע' הקודם. , י''א שבאנשים פרוצים, אסור הח"מ (ס' כב ס"ק ט) כתב תחילה להסתפק מה הדין כשהאנשים פרוצים, וסיים שהסברא נותנת לאסור, עיי"ש. ואף הב"ש (שם ס"ק יא) הביא את הח"מ הנ"ל, ובשו"ת שער יוסף (ס' ב) והאפי זוטרי (ס' כב ס"ק טו) והיד אהרון (ח"ד הג"ט אות ה) הבינו שהב"ש מסכים לדינא לח"מ לאסור, עיי"ש. והחכ"א (כלל קכו סע' ה) כתב שדעת האחרונים לאסור, ומשמע דמסכים להם. ואף האפי זוטרי (שם) העלה לאסור, והביא ראיה ממס' ברכות (מה:) שאין עושין חבורת נשים ועבדים (לזימון) והטעם משום פריצות, והרי שם מדובר אפי' בהרבה נשים ועבדים (וסתם עבדים פרוצים) עיי"ש. והנה אע"פ ששם לא מיירי ביחוד כלל, נראה שלמד שטעם ההיתר בנ"ד הוא כמ"ש הלבוש שהובא לעיל (סע' א הערה 1) שכאשר הם רבים לא חוששין לפריצות גדולה, והנה מהגמ' בברכות הנ"ל מוכח שבפרוצים שייך פריצותא אפילו שהם רבים א"כ גם ביחוד יש לאסור. מיהו לפי הטעם שכתבתי בשם העצי ארזים (שם) שההיתר הוא כיון שהם רבים, אי אפשר שלא יתגלה וחוששין, א"כ אין ראיה ממס' ברכות הנ"ל, שהרי התם לא מיירי ביחוד. ושוב ראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רב אות ב) שכתב שמעבדים אין ראיה, שהם פרוצים טפי, ואינם כפרוצים דעלמא, עיי"ש. עכ"פ חזינן שאף האפי זוטרי העלה לאסור. ואף בשו"ת שבט הלוי הנ"ל העלה לאסור ודקדק כן מדעת הלבוש שטעם ההיתר שברבים לא חוששין לזנות גדולה, וא"כ בפרוצים ודאי שחוששין. ופירש שאף לדעת הרמב"ם אסור, ואע"פ שלהרמב"ם סתם אדם הוי פרוץ (דהא אסר לאשה להתיחד אפי' עם הרבה אנשים וכדלעיל פ"ד סע' א הערה 4), ואפ"ה כתב דינא דנשים הרבה ואנשים הרבה, מ"מ יש חילוק בין סתם אדם שאנו דנים אותו כפרוץ לבין פרוץ ממש (ועיין הערה הבאה שנוכיח דלא כוותיה בדעת הרמב"ם). וכן העלה החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב) אך כתב בלשון "יש להחמיר" ובתשובתו דקדק שכן אוסרים הריטב"א והרמב"ן והר"ן (ועיין הערה הבאה, שהחיד"א הודה דמלשון הרמב"ם והש"ע משמע דמותר) וכן הסכים להחיד"א הפ"ת (ס' כב ס"ק ה) שהביאו בשתיקה, עיי"ש. וכ"פ בספר טהרת ישראל (ס' כב סע' ו אות יז) ובספר יד אהרון (ח"ד הג"ט אות ה) וכן העלו להחמיר בש"ע המקוצר (ח"ו ס' רג סע' ו) ובספר זכרון עקידת יצחק (פ"ד). ועיין לקמן (בהערה 11) מש"כ להעיר ע"ז טובא. , ויש חולקים ואומרים שאפילו כאשר האנשים הם פרוצים יש להתיר הרדב"ז (ח"ג ס' תפא) נשאל לגבי נשים ישראליות שהיו הולכות במצרים לעשות מלאכה בבית העכו"ם, ובתוך תשובתו כתב שאין בזה יחוד כיון שיש נשים הרבה עם אנשים הרבה, עיי"ש. והרי שם מדובר בגויים, שסתמם פרוצים הם ואפ"ה כתב שאין בזה יחוד, ועוד שכתב שכ"כ הרמב"ם, ומשמע שלמד בפשטות שהרמב"ם התיר אפילו עם פרוצים ממש ואפילו גויים. ואין לדחות שהרדב"ז התיר כיון שהיו כמה סניפי היתר, שהרי הגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי אבהע"ז ח"ב ס' א צידד מלשון הרדב"ז הנ"ל דמשמע שכל היתר מועיל בפני עצמו, עיי"ש.
והנה הרמב"ם והסמ"ג והכל בו והש"ע והלבוש סוברים שאין כשרים היום שהרי המשנה התירה לאשה להתייחד עם ב' אנשים כשרים, והם אסרו כדלעיל (פ"ד סע' א הערה 4) ואפ"ה כתבו את הדין שנשים הרבה עם אנשים הרבה אין חשש יחוד, ומוכח שאפי' שכל אדם נידון כפרוץ, בכל זאת נשים הרבה עם אנשים הרבה מותר, ולפ"ז אפילו פרוץ ממש. וכ"כ בפשטות העצי ארזים (ס' כב ס"ק יא) לדקדק בדעת הרמב"ם כדאמרן, והוסיף להוכיח שכן דעת הטור להתיר אפי' בפרוצים, עיי"ש. וכן בספר בית משה (ס' כב ס"ק יא) כתב בפשטות דכיון דלרמב"ם אין כשרים היום ואפ"ה התיר בנ"ד, ש"מ אפי' פרוצים והוסיף שכן דעת רש"י, וסיים דכיון דלדעת רש"י והרמב"ם מותר, ולא מצינו בפוסקים חולק ודאי, אין לנו להחמיר נגדם, עיי"ש. (ומה שכתב שלא מצינו בפוסקים חולק ודאי, עיין בשו"ת שער יוסף ס' ב שדקדק שדעת הריטב"א הרמב"ן והר"ן לאסור). ואף בספר פני משה (ס' כב במראה הפנים ס"ק ח) כתב שכן סובר הרמב"ם להתיר, וכן בשו"ת חקרי לב (אבהע"ז ס' יט) כתב לדקדק ברמב"ם כדאמרן לעיל ומותר אפילו בפרוצים ממש, עיי"ש. וע"ע בנוה שלום (הובא באוצה"פ ס' כב ס"ק לא אות ו) שג"כ למד בדעת הרמב"ם והש"ע כיון שאין כשרים וכו', א"כ ה"ה בפרוצים (כתב כן לגבי דין אחר).
ומכל האחרונים הנ"ל מוכח דלא כמש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רב אות ב) שביאר שאף לשיטת הרמב"ם אסור בפרוצים ממש, ואפילו דלדעת הרמב"ם אין כשרים כיום, מ"מ יש הבדל בין סתם אנשים שאנו דנים אותם כפרוצים לבין פרוצים ממש, עיי"ש. ואע"פ שסברא אלימתא היא, מ"מ מוכח מהאחרונים הנ"ל שלא כדבריו. ושו"ר שיש לדקדק ברמב"ם כדברי השבט הלוי הנ"ל מתוך דברי החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב) שג"כ כתב לחלק בזה היינו שיש חילוק בין אנשים שאנו דנים אותם כפרוצים לבין פרוצים ממש. אלא דלדינא החיד"א הודה שעכ"פ מסתימות דברי הרמב"ם והש"ע, שלא חילקו בין סתם אדם שדינו פרוץ לבין פרוץ ממש, משמע שמתירים אפי' פרוץ ממש (אך לדינא החיד"א עצמו העלה להחמיר כמבואר בהערה הקודמת). עכ"פ יש לצרף שאף החיד"א למד ברמב"ם ובש"ע שמתירים אפי' פרוץ ממש, והוסיף שכן הוא דעת הסמ"ג, ועיי"ש במה שכתב בדעת הרשב"א. ועוד הוסיף החיד"א (שם ס' ד) שאף הטור סובר שנשים הרבה עם פרוצים הרבה מותר, עיי"ש. וע"ע בחידושים ובאורים (קידושין ס' יא אות יב, יד), עיי"ש. והנה הח"מ (ס' כב ס"ק ט) כתב להסתפק לפוסקים שסוברים שסתם אדם כשר, ומותר לאשה להתייחד עם ב' אנשים כשרים, ועם עשרה פרוצים אסור, מה הדין בהרבה נשים עם הרבה פרוצים, וכתב שהסברא נותנת לאסור וסיים "וא"כ אין נפקותא לדין זה רק לדעת הרמב"ם", (ועיין חכ"א כלל קכו סע' ה בסוגריים מה שהעיר על הח"מ) עיי"ש. ונראה בפשטות שלמד ברמב"ם (וממילא ה"ה לש"ע דאזיל בתר הרמב"ם בזה) שמותר בכל גוונא, כיון שסובר שאין כשרים היום ודינם כפרוצים ואפ"ה כתב את ההיתר של נשים הרבה עם אנשים הרבה, שהרי הסתפק רק לפוסקים הסוברים שיש כשרים, ולהרמב"ם לא הסתפק כלל האם התיר לסתם אדם שדינו כפרוץ או אף לפרוץ ממש, ש"מ דלמד שאין הבדל ביניהם והרמב"ם התיר בכל גוונא.
ואפשר שכן יסבור הרד"ל (קידושין פא.) שכתב שדין זה של נשים הרבה עם נשים הרבה, הוציא הרמב"ם מסברא, שאם לא כן, אין לדבר סוף, ויהיה אסור אפילו ברשות הרבים לעמוד נשים ואנשים, עיי"ש. ולפ"ז אם נאמר שפרוצים אסור, א"כ יהיה אסור לנשים לעמוד ברחוב של יהודים שאינם שומרי מצוות שסתמם פרוצים כדלעיל (פ"ד סע' ח), והסברא בזה קשה, ובפרט דקיי"ל דבכה"ג הוי יחוד האסור מדרבנן בלבד וקשה לומר שאסרו בכה"ג. , ולעניין הלכה, נראה שלבני אשכנז יש לאסור כיון שרוב פוסקי אשכנז העלו לאסור כמבואר לעיל (הערה 9) ועוד דמשמע דהח"מ (ס' כב ס"ק ט) שהעלה לאסור למד כן גם לפי הרמ"א. וכן נראה מהב"ש (שם ס"ק יא) שהרמ"א אוסר בפרוצים. לכן נראה דלבני אשכנז יש להורות לאיסור.
ולא אכחד שיש להעיר טובא על כל הני רבוותא שהעלו לאסור ביחוד כאשר האנשים פרוצים, ורובם פוסקים מבני אשכנז, וחלקם כתבו כן אף בדעת הרמ"א. דהנה לעיל (פ"ג סע' יז הערה 41) הוכח בבירור ששיטת רש"י שהתיר יחוד איש אחד עם ג' נשים, מיירי אפי' בפרוץ, עיי"ש. והרי הרמ"א פסק את שיטת רש"י וכדלעיל (פ"ג סע' ד הערה 11). והשתא אם לרמ"א מותר לפרוץ להתייחד עם ג' נשים, מדוע אסור נשים הרבה עם אנשים הרבה כאשר האנשים פרוצים. ואפשר לישב דהנה לפי הסבר הרא"ש את טעמו של רש"י בהיתר יחוד איש עם ג' נשים, שא"א שלא יתגלה הדבר וא"א לו לבעול את כולן, בנ"ד אפשר שכולן יבעלו וממילא אפשר שלא יגלו, דהא ישנם הרבה אנשים (ועיין הגהות הרד"ל קידושין פא. שכתב סברא כיו"ב). מיהו זה אינו מספיק. חדא, עדיין א"א שלא יתגלה הדבר וא"כ יש להתיר (אא"כ יפרשו דבעינן ב' טעמים להתיר ולא סגי בחד, עיין לעיל פ"ג סע' יז הערה 41) ועוד לפי האמור דוקא אם ישנה אפשרות שכל הנשים יבעלו, והיינו שמס' האנשים והנשים זהה. אך אם ישנם הרבה מאוד נשים וקצת אנשים, א"כ לפי טעם הרא"ש עדיין יש להתיר, והרי הפוסקים שהעלו להחמיר לא חילקו בכמות הנשים והאנשים. ועוד שאפי' לפי הסבר הרשב"א את טעמו של רש"י בהיתר יחוד איש עם ג' נשים שהובא לעיל (פ"ג סע' ד הערה 11) שהאיש שאינו רגיל עם נשים בוש, ואף הנשים בושות, עיי"ש. ובנ"ד אפי' שהאנשים פרוצים אינם בושים, עכ"פ הנשים בושות מהדדי, (ועיין לעיל פ"ג סע' יז הערה 41 האם מועיל טעם אחד כאשר פוסק כותב ב' טעמים), ואף שאפשר לדחות ולפרש שבכה"ג שישנה אפשרות שכולן יבעלו א"כ לא בושות כ"כ מהדדי, עכ"פ אין הכרח שכן הוא הדבר, ועוד שאף אם נאמר כן, אכן צריך שיהיה אפשרות שכולן יבעלו. ואם ישנן הרבה נשים ומעט אנשים, שוב יתביישו ויש להתיר, וצ"ע. , ולבני ספרד יש להתיר כיון שבני ספרד קיבלו הוראות מרן הש"ע, ומבואר בהערה הקודמת שכן נראה עיקר בדעתו כמו שדייקו הרדב"ז והעצי ארזים והבית משה והפני משה והחק"ל ועוד בדעת הרמב"ם (והש"ע נגרר אחר הרמב"ם בזה) ואף החיד"א שאסר בזה, הודה שדעת הרמב"ם והש"ע להתיר, ולכן הכי נקטינן ובפרט שיחוד בכה"ג הוי מדרבנן. .
ג. כל הנאמר בסעיף הקודם, הוא הדין לנשים הרבה עם גויים הרבה, שלבני אשכנז אסור עיין בסע' הקודם (הערה 9 והערה 11) ודון מינה ואוקי באתרין. , ולבני ספרד מותר כ"כ הרדב"ז (ח"ג ס' תפא) בתוך תשובתו שמועיל נשים הרבה עם גויים (שכך היתה השאלה שם) וכתב כן בדעת הרמב"ם, עיי"ש. ולפ"ז ה"ה בדעת הש"ע שהעתיק לשון הרמב"ם, ועיין בסע' הקודם (הערה 11). ועוד עיין שם שהרבה אחרונים למדו מהא דפסקו הרמב"ם והש"ע שאין כשרים היום ואפ"ה כתבו הדין של נשים הרבה עם אנשים הרבה, ולמדו מזה שאפילו עם פרוצים ממש מותר. ולכאורה ה"ה עם גויים שדינם פרוצים. ואפי' אם תמצא לומר שיש חילוק שהרי עם גויים אסור לאשה להתייחד אפי' כל נשותיהם שם, שהם חסרי בושה, והכא הטעם כמש"כ הלבוש שלא חוששים לפריצות גדולה. א"כ בגויים יש לחשוש אפי' לפריצות גדולה, מ"מ מסתימות לשונם של הרמב"ם והש"ע משמע שמותר בכל גוונא, דאם איתא שעם גויים אסור היה להם לבאר וכמש"כ החיד"א לדייק לגבי אנשים פרוצים. עכ"פ כיון שהרדב"ז כתב כן להדיא בדעת הרמב"ם, ועוד שכן משמע מסתימות הרמב"ם והש"ע, וכן אפשר שכל האחרונים שלמדו שמותר עם פרוצים יסברו שה"ה עם גויים, אפשר להקל ובפרט שבכה"ג האיסור הינו מדרבנן בלבד כדלעיל (פ"א סע' יט). .
ד. אפילו בנשים פרוצות יש היתר יחוד של נשים הרבה ואנשים הרבה עיין לעיל (סע' ב הערה 10) לגבי נשים הרבה עם אנשים פרוצים, שכתב מרן החיד"א שמסתימות הרמב"ם והש"ע משמע שמותר אפי' שהאנשים פרוצים שלא חילקו בדבר, עיי"ש. ולפ"ז ה"ה בנשים פרוצות, שמסתימות דבריהם משמע שמותר, וזה פשוט.
ועיין בשו"ת להורות נתן (ח"ז ס' צג אות א) שכתב שלא מצינו בפוסקים גריעותא בנשים פרוצות יותר מאשר כשרות, ורק באנשים מצינו ברמ"א חילוק, עיי"ש. ויש להעיר שאע"פ שברוב הראשונים לא מצינו חילוק, מ"מ ברמ"ה (קידושין פ:) משמע שיש חילוק בין נשים כשרות לפרוצות, עיי"ש. עכ"פ נראה שלפי המבואר בשו"ת להורות נתן הנ"ל אף לבני אשכנז מהני בנשים פרוצות, ולא החמירו אלא באנשים פרוצים.
ותדע שעולה לבני ספרד שאפי' פרוצים הרבה עם פרוצות הרבה, אין בזה יחוד. ועיין לקמן (פ"ט סע' מב הערה 112) שביארנו שנראה שלפי הרמב"ם והש"ע כשם שאין כשרים וכולם כפרוצים ה"ה דסוברים שאין כשרות וכולן כפרוצות ואפ"ה כתב דין זה של נשים הרבה וכו', וא"כ ה"ה בפרוצות מהני. .
ה. אף באנשים שעסקם עם הנשים עיין לעיל (פ"ג סע' ה והלאה) מהו הגדר של עסקו עם הנשים. , מותר לנשים הרבה להתייחד עמהם והיינו אפי' לנשים שעמהן האנשים עוסקין. שאם הם נשים דעלמא, פשיטא שמותר, שאין כאן גריעותא כלל, ועיין לעיל (פ"ג סע' יב).
והנה לבני ספרד פשוט שמועיל לנשים הרבה להתייחד עם אנשים הרבה שעסקן עם הנשים, שהרי למרן הש"ע, איש שעסקו עם הנשים אינו גרוע מסתם אדם וכמבואר לעיל (פ"י סע' יד הערה 39). ונראה שבכה"ג אף לבני אשכנז מותר, כיון שלפי טעם הלבוש שהסביר את טעם ההיתר בנ"ד, דלפריצות גדולה כ"כ אין חוששין, א"כ ה"ה באנשים שעסקן עם הנשים יש להתיר. כיון שאינן פרוצים אלא לשיטת הרמב"ן והריטב"א (קידושין פ:), והרמ"א לא חשש לשיטתם אלא לשיטת רש"י שהתיר לאיש להתייחד עם ג' נשים אא"כ עסקו עמהן, וא"כ רש"י מיעט עסקו עמהן רק לנידונו, אך אין דינו כפרוץ כמו שמיעטו הרמב"ן והריטב"א וכמבואר לעיל (פ"ד סע' יא הערה 28), שהרי כל חד מיעט רק לפירושו ולא יותר, ובשאר דינים נשאר דינו כסתם איש דעלמא וכמש"כ בשו"ת חקרי לב (ס' יט), ולכן נראה לדינא שאף לבני אשכנז מותר בנ"ד. , ויש אוסרים הרמב"ן והריטב"א לפי הבנת החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב). .
ו. ביחוד ג' נשים עם ג' אנשים, אין חילוק בין עיר לדרך אע"פ שכתבנו לעיל (פ"ד סע יז) שבדרך צריך שומר נוסף מאשר בעיר שחוששים שמא יצטרך מישהו לצרכיו ויווצר יחוד, בנ"ד לא צריך שומר נוסף וכדלקמן. ובכל אופן מותר מסתימות הרמב"ם (פכ"ב ה"ח) והכל בו (ס' עה) והש"ע והלבוש (ס' כב סע' ו) ועוד, משמע דלא סוברים שבדרך צריך ארבע נשים וארבעה אנשים ולא חוששין שמא ילך אחד לצרכיו וישארו באיסור יחוד, שהרי לא חילקו ופסקו שנשים הרבה ואנשים הרבה אין חוששים ליחוד ולא כתבו שזה דוקא בעיר.
והנה הב"י (ס' כב) תמה על הרי"ף מדוע השמיט דין דרך שאסור לאשה לילך בדרך עם שני אנשים שמא אחד ילך לצרכיו ונמצא איש אחד מתייחד עם האשה, ולכאורה מוכח שהב"י אכן סובר שבדרך צריך שומר נוסף, שהרי תמה מדוע השמיט זאת הרי"ף. וא"כ אפשר שהב"י לא כתב זאת בש"ע וסמך על מש"כ בב"י. אלא שיש לדחות, שהרי הב"י תמה על הרי"ף, ויש לעיין מדוע לא תמה גם על הרמב"ם שאף הוא השמיט דין דרך, ואע"פ שהרמב"ם אסר לאשה להתייחד עם שני אנשים, ולכן לא כתב שבדרך צריך שלשה אנשים, אך עכ"פ יש נ"מ לנשים הרבה ואנשים הרבה וא"כ יש לתמוה מדוע הרמב"ם השמיט דין דרך. ובספר בית מאיר (ס' כב סע' ה) כתב על זה, שהב"י תמה רק על הרי"ף כיון שפסק שאשה מתייחדת עם שני אנשים ולכן תמה מדוע לא כתב שבדרך צריך שלשה אנשים, אבל על הרמב"ם לא קשה שהרי אסר לאשה להתייחד עם שני אנשים, עיי"ש. וכיו"ב כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו ס' מ פט"ו אות ד). מיהו אין זה מישב, שהרי סוף סוף יש נ"מ לנשים הרבה ואנשים הרבה וכדאמרן.
ולכן בפשטות נראה שהב"י הבין כמש"כ לעיל (פ"ד סע' יט הערה 58) שרק שישנו חשש ליחוד דאורייתא, רק אז חוששין בדרך ומצריכים שומר נוסף, אבל הכא, שהיחוד מדרבנן (כלעיל פ"א סע' יט) לא חוששין להצריך שומר נוסף בדרך, דזה רק שמא יצא וא"כ הוי ספיקא דרבנן.
מיהו אחר העיון קשה לפרש שמחמת כן השמיטו הרמב"ם והש"ע דין דרך משום דהוי דרבנן, כיון שסוף סוף היה להם להשמיע דין זה בהל' של יחוד עם חמש נשים השונאות זו את זו שמותר להתייחד עמהן וכמ"ש הרמב"ם (פכ"ב ה"ט) והש"ע (ס' כב סע' י), שמסתימות לשונם משמע שמותר להתייחד עמהן בכל אופן אפי' בדרך ואפי' בלילה. ואע"פ ששם אם תצא אשה לצרכיה אזי יווצר יחוד האסור מהתורה והיה להם לכתוב שבדרך צריך שומר נוסף. ואע"פ שיש שכתבו כדאמרן לעיל היינו שמרן הש"ע סמך על מה שכתב בב"י, ששם תמה מדוע הרי"ף השמיט דין דרך, ש"מ שסובר שיש דין דרך, עכ"פ אין זה פשוט כ"כ, שיש הסוברים שסברא שהובאה בב"י והושמטה בש"ע, משמע שחזר בו ממש"כ בב"י, עיין יד מלאכי (כללי ש"ע אות ד) ובשדי חמד (כללי פוסקים ס' יג אות ה). ותדע שאפי' אם נאמר כן, מ"מ ברמב"ם א"א לפרש כן.
ולכן יש לומר שדין חמש נשים השונאות שאני, כיון שכל אחת מחפשת לקלקל את השניה אזי מהני בלילה ואפי' בדרך כיון שחוששת האחת לזנות שמא חברתה תקיץ משנתה או תחזור מצרכיה מהדרך מהר מהרגיל כדי לתופסה, וכמ"ש לקמן (פ"ז סע' י הערה 24 וסע' יא הערה 27) בשם הזכור לאברהם בשם פרח מטה אהרון, עיי"ש. אלא דאכתי יש לשאול מדוע לא השמיעו דין דרך לגבי יחוד בנוכחות תינוקת דמותר לאשה להתיחד בנוכחות תינוקת וכמו שפסקו הרמב"ם והש"ע (שם), וי"ל דאף התם הוי דרבנן, כיון שלא חששו שמא הקטנה תצא לצרכיה לבדה. ואם האשה תצא לצרכיה, איסור יחוד עם קטנה הינו מדרבנן, א"כ לא בעינן שומר נוסף.
עכ"פ בנ"ד יש להתיר כיון דהוי ס"ס בדרבנן. חדא, שמא כדאמרן שרק בחשש דאורייתא הצריכו בדרך שומר נוסף. ועוד, שמא נשים הרבה ואנשים הרבה זה שתי נשים ושני אנשים (כדלעיל סע' א) וא"כ הכא שהם שלש נשים ושלשה אנשים שפיר דמי אף בדרך. וכיון דהוי ס"ס באיסור יחוד דרבנן יש להקל בפשטות.
ועוד שאם עושים ס"ס נגד דעת מרן הש"ע (עיין בשו"ת ציץ אליעזר חכ"א ס' סא, ובהליכות עולם ח"ז ע"מ סג והלאה, ובשו"ת עולת יצחק ח"א ס' קיב), א"כ יש להוסיף שמא דעת הרמב"ם שמעיקר הדין אשה מתייחדת עם שני אנשים והא דכתב הרמב"ם שלא תתיחד אשה עם אנשים הרבה, חומרא היא, אך מהדין מותר (כדלעיל פ"ד סע' א הערה 1) ובנ"ד אם הם כשרים אזי מותר אף בדרך כאשר הם שלש נשים ושלשה אנשים. ועוד שמא הרמב"ם סובר כשיטת הרי"ף כמו שהסבירו האחרונים את הרי"ף שלא סובר חומרת דרך כלל ולא קיי"ל כהך מימרא שבדרך בעינן ג', וכמש"כ לעיל (פ"ד סע' יז הערה 49) בשם כמה אחרונים, עיי"ש. (וכתבתי שהספיקות הללו הם כנגד מרן הש"ע כיון שהב"י סובר שהרמב"ם אוסר מעיקר הדין לאשה להתייחד עם שני אנשים. וכן הב"י לא למד ברי"ף כאחרונים הנ"ל שהסבירוהו שלא סובר דין דרך, שהרי תמה עליו מדוע השמיט ולא כתב לישבו שלא סובר כן, אלא סובר דזה תלמוד מפורש). וכן פסקו להקל בזה בספר נטעי גבריאל (פכ"ג סע' א), והדבר הלכה (פ"ט סע' טז). , ויש הנוטים לאסור בספר דברי סופרים (אות ע) כתב שבדרך צריך ד' נשים ו-ד' אנשים, אלא שפקפק בזה (עמק דבר אות תמב) ונשאר בצ"ע. וכן כתב לצדד בספר שער היחוד (סע' ו ס"ק ד). .
ז. ג' נשים עם ג' אנשים שמותרים להתייחד, אין חילוק בין יום ללילה אע"פ שכתבנו לעיל (פ"ד סע' לג) שבלילה צריך שומר נוסף מאשר ביום, עיי"ש. בנ"ד לא צריך וכדלקמן. ובכל אופן מותר הנה הרמב"ם (פכ"ב ה"ח) ושאר פוסקים שהובאו לעיל (סע' א) שפסקו שנשים הרבה ואנשים הרבה שמותרים ביחוד, כתבו המ"מ (על הרמב"ם שם) ובאר הגולה (ס' כב אות ל) והרדב"ז (ח"ג ס' תפא) שמקור ההל' הנ"ל הוא מהדין של חתן שכלתו פירסה נדה דאמרינן שהיא ישנה בין הנשים והוא בין האנשים כמבואר במס' כתובות (ד.), עיי"ש. ולפ"ז מותר אף בלילה כשישנים. וכעת ראיתי שכן דקדק כנ"ל בספר פרדס רימונים (יור"ד ס' קצב בשפתי חכם ס"ק יד).
ועיין בשו"ת טוטו"ד (מהדות"ל יור"ד ס' ה) שדקדק מלשון הגמ' לגבי חתן שכלתו פירסה נדה, דאמרינן הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. ומדוע לא אמרינן בסתמא שילכו לישון במקום ששכיח אנשים ונשים. אלא קמ"ל שהאיש עם אנשים לבד והכלה עם הנשים לבד, אלא שהוסיף שלכאורה ה"ה היה לנו לעשות כן באנשים ונשים דעלמא ולא רק בחתן וכלה, מיהו כיון דהוי גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, לא גזרינן עלייהו, אך בחתן וכלה דלא שכיחי כ"כ, הטריחו אותם וכו', עיי"ש. והעולה מדבריו שנשים הרבה ואנשים הרבה שמותרים ביחוד, אפי' ישנים כולם בחדר אחד (באופן שיש צניעות).
ואף הפוסקים שכתבו שמקור הרמב"ם אינו מהא דחתן שכלתו פירסה נדה וכמש"כ לעיל (סע' א הערה 1) אפשר שאף לדבריהם מותר אפי' בלילה. חדא, כן משמע מסתימות הרמב"ם וסיעתו שנשים הרבה ואנשים הרבה אין חוששין ליחוד, ולא כתבו לחדש שבלילה לא מהני. ועוד שמא הרבה נשים והרבה אנשים זה ב' נשים ו-ב אנשים כמבואר לעיל (סע' א) וא"כ הכא בלילה שישנם ג' נשים ו-ג' אנשים יש שמירה נוספת ושפיר דמי. ועוד שמא סובר הרמב"ם וסיעתו כדעת המרדכי והסמ"ג וסה"ת והרז"ה שהובאו לעיל (פ"ד סע' לג הערה 87) שלא סוברים לדינא את חומרת הראב"ד להצריך בלילה שומר נוסף. לכן לדינא נראה שמותר. וכ"פ בערוגת הבושם (ס' כב ס"ק טו) דשרי בלילה, וכן העלה הדברי סופרים (אות ע) וכן היה מורה להקל בזה הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל כמובא בספר מנחת איש (פ"ו סע' ב). .