אור ברסלב
גן נעול - על הלכות ייחוד פרק ג - יחוד איש עם נשים

גן נעול - על הלכות ייחוד

פרק ג - יחוד איש עם נשים

פרק ב - המותרים ביחוד

א. אסור לאיש להתייחד עם שתי נשים משנה (קידושין פ:) וכ"פ הרמב"ם (פכ"ב הל' איסו"ב ה"ח) וטוש"ע (ס' כב' סע' ה) ומוסכם מכל הפוסקים, ובצפנת פענח (על הרמב"ם שם) כתב לחדש שהאיסור בכה"ג הוא רק על האיש ולא על האשה.

ובטעם האיסור כתבו רש"י ותוס' ר"י הזקן (קידושין שם) והר"ן (דף לב: מדפי הרי"ף) שכיון שנשים דעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות, לא תירא זו מחברתה שאף היא תעשה כמותה, עיי"ש. ומשמע שהאחת לא תחשוש לזנות כיון שאף חברתה תעשה כמותה.

ובריטב"א מבואר בלשון אחר, שמפני שדעתן קלה, מחפות אהדדי ולא מיכספי מהדדי, עיי"ש. ומשמע שמחפות אפי' רק כשאחת מזנה, (ועיין בלשון הרמ"ה והמאירי), ונ"מ מהפירושים הנ"ל עיין לעיל (פ"א סע' כד ולקמן פי"ב סע' א). וכל שכן שאסור לאיש להתיחד עם אשה אחת אע"פ שבמשנה (קידושין פ:) איתא לא יתיחד עם שתי נשים, מ"מ יש ללמוד דכ"ש עם אשה אחת, וכ"כ תוס' ר"י הזקן והרמ"ה והריטב"א (קידושין שם). ותדע שיחוד איש עם אשה אחת הוי דאורייתא כאשר היא ערווה משא"כ ביחוד עם שתי נשים הוי דרבנן בלבד וכמבואר לעיל (פ"א סע' יט). ולגבי יחוד עם יותר משתי נשים, עיין לקמן (סע' ד). , ואפילו כאשר אותן נשים הן פנויות שאינן עריות כן כתב הרשב"א בתשובה (ח"א ס' אלף קעח) ולאפוקי מדעת השואל ר' אליהו מעכו (שם בתשובה) שרצה לחדש שחכמים אסרו יחוד עם ב' נשים דוקא עריות, אבל עם ב' פנויות מותר לכתחילה, והרשב"א דחה דבריו, עיי"ש. ועיין להגר"ח פלאג'י בספר חפץ חיים (ס' לח' אות טו). וע"ע בשו"ת חקרי לב (ס' יח) שפלפל בראיות הרשב"א ובדברי ר' אליהו מעכו, ואע"פ שהעיר על הרבה מראיות הרשב"א, סיים בזה"ל "באופן שלא ראיתי בדבריו מופת חותך לביטול סברת רבי אליהו, זולת שיקול דעתו, דאהני לן יותר ממאה תוכחות שעליו יש לסמוך אף אם היה מקל במה שנראה לנו להחמיר וק"ו כשדעתו להחמיר", עכ"ל. (וע"ע ביד מלאכי כללי הרשב"א אות ז).

וכן מתבאר מעוד כמה פוסקים שאפי' בב' פנויות אסור ודלא כרבי אליהו מעכו, הנה לשון הרדב"ז בשו"ת בית דוד (ח"ז ס' לב) "ומתניתין דקתני לא יתיחד אדם וכו' בין בפנויות ובין בעריות מיירי", עכ"ל. וכן בשו"ת מהר"י וויל (ס' נה) כתב וז"ל "ובמתניתין קתני אשה סתם משמע אע"פ שאינה ערווה" עכ"ל. ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו ס' מ פרק ב אות ה) כתב לדקדק ג"כ מלשון המאירי כנ"ל, עיי"ש.

ומצאתי בקיצור פסקי הרא"ש (קידושין פ"ד ס' כא) שכתב וז"ל "לא יתייחד אדם עם שתי נשים אפי' הן פנויות אם הן נכריות", עכ"ל. ויש לעיין מה כוונותו שנקט "אם הן נכריות" שלכאורה משמע שפנויות ישראליות מותר. וראיתי באוצה"פ (ס' כב ס"ק כב) ובספר דברי סופרים (בעמק דבר אות שב) שכתבו שזו טעות סופר וצריך לומר במקום "אם הן נכריות" "או הן נכריות". ואולי י"ל דנכריות היינו זרות לו מבחינת קרבה משפחתית, ודוחק. ואפילו כשהן כשרות הרשב"א בתשובה (אלף קעח) והמאירי והרמ"ה (קידושין פ:) ופסקי ריא"ז (קידושין פ"ד ה"ד אות ב) וסתימות כל הפוסקים. וכתב הר"י פלאג'י בספרו יפה ללב (ח"ח יפה לעינים קידושין פ:) הא דנקט רש"י גבי איסור יחוד דנשים דעתן קלות, מיירי אפי' באשה חכמה או אשת ת"ח או בת ת"ח, דהרי ברוריה אשת ר"מ ואשה חכמה מצד עצמה נתפתתה לעבירה, כי יציבה מילתא שדעת נשים קלה וכו' וכמו שמצינו בחוה, עם שהיתה יצירת כפיו של השי"ת נתפתתה, עיי"ש. ואפילו שאף האיש כשר כדמוכח מעובדא דרב ביבי בגמ' קידושין (פ:) שאף בו שייך יחוד. וכן עיין בגמ' סוכה (נב.). וכן כתב הרשב"א בתשובה (אלף קעח) והמאירי (קידושין פא.) וכך הוא סתימות כל הפוסקים. .

ב. י''א שמותר לאיש להתייחד עם ישראלית כשיש שם גם אשה גויה איתא במשנה גיטין (עג.) "לא תתייחד עמו אלא בפני עדים, אפילו ע"פ עבד אפילו ע"פ שפחה וכו' (ומיירי באיש שנתן גט לאשתו על תנאי). ופרש"י שם דלחד מאן דאמר מיירי באיסור יחוד עם פנויה, (משקיבלה אשתו הגט נחשבת כפנויה). ובספר עצי ארזים (ס' כב ס"ק ט) הקשה על פירוש רש"י מדוע כששפחתה עמה מותר לאיש להתייחד עמהן, הרי אין איש מתייחד עם ב' נשים. (וכן הקשה אפרש"י בספר מנחת פיתים, עיי"ש). ובספר ערך שי (שם סע' ה) כתב לישב, שדוקא עם ב' נשים ישראליות אסור לאיש להתייחד, כיון שהזנות חרפה ובושה להן, והרי דעתן קלה וחוששים שמא יזנו עמו ואף אחת לא תספר את המעשה הלז. אך כשיש ישראלית אחת וגויה אחת, מבואר ברדב"ז שסתם עכו"ם ושפחה זונות הן ואינן בושות מן העיבור ולא מקפידות ומזנות ומתעברות ומתפארות, ולכן הישראלית לא תזנה ליד השפחה כיון שחוששת שהשפחה תלך ותספר בשוק אפי' אם גם היא עצמה מזנה עמהם, וכן האיש יפחד. ועוד כתב שמצא בשו"ת שב יעקב (ח"ב ס' יט) ג"כ כעין סברא זו, עיי"ש. וכוונתו לשב יעקב שיובא לקמן (פ"ד סע' טז הערה 42) שמתיר לאשה להתייחד עם ישראל כשר וגוי מהטעם שגוי מספר, עיי"ש. ולכאורה כל המתירים שם מהאי טעמא, יסברו גם בנ"ד שמועיל. ויש אוסרים וכן עיקר הנה מקור ההיתר בנ"ד שכתב לחדש הערך שי אתיא מחמת קושיית העצי ארזים על המשנה בגיטין כיצד מותר לבעל להתיחד עם אשתו לאחר שנתן לה גט והוי יחוד פנויה בגלל שנמצאת שם שפחתה וכמבואר בהערה הקודמת. ומצינו תירוצים אחרים לקושיא הנ"ל. הנה העצי ארזים (ס' כב ס"ק ט) כתב לתרץ תירוץ אחר מהערך שי. ואף בספר המקנה (קידושין פ:) כתב לישב דהתם מהני להתיחד כיון שהיתה אשתו בעבר והיא משמרתו מן השפחה וממילא השפחה משמרתו מאשתו לשעבר. וכיו"ב כתבו הנצי"ב בספרו מרומי שדה (קידושין פ:) ובספר זכרון עקידת יצחק (ס"פ רביעי). ולפי תירוצם אין צורך בתירוץ הערך שי, וממילא אין הכרח לחידושו להתיר יחוד עם ישראלית ושפחה.

וראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רד אות א) שהביא את הערך שי שהובא בהערה הקודמת, וכתב שמסברא קשה להקל בזה, ואף אם נאמר שיש סברא להקל, בודאי לא חילקו חכמים בגזירתם באיסור יחוד עם ב' נשים להתיר עם שפחה וכו', עיי"ש. ונראה שכן הוא סתימות כל הפוסקים ובכללם הרמב"ם והש"ע (ס' כב סע' ה) שכתבו לאסור יחוד עם הרבה נשים, ולא כתבו לחלק שכאשר ישנה נכריה, מותר. וכן נראה עיקר. .

ג. מותר לאיש להתייחד עם ב' נשים קטנות עיין לקמן (פי"א סע' ב) באיזה גיל מיירי. שיודעות מהי ביאה אך אינן מוסרות עצמן לביאה לכאורה יש לדקדק דמועיל בנ"ד, מהא דמבואר טעם האיסור להתיחד עם שתי נשים כיון שדעתן קלה כמבואר בגמ' קידושין (פ:) ופרש"י והראשונים מפני שדעתן קלה אזי נוחות להתפתות וכו'. וא"כ בקטנות, שאין דעת קלה כפרש"י (קידושין פא:) וז"ל "ואינה מוסרת עצמה לביאה מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר. הלכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות" עכ"ל. וא"כ לכאורה מותר להתיחד עמהן דליתא לטעם האוסר יחוד עם שתי נשים. ואע"פ שאסרו חכמים להתיחד עם קטנה שמא תתפתה לאחר שכנועים רבים, מ"מ אפשר שבשתי קטנות מותר דלא שכיח כ"כ, ויש לדחות.

מיהו לפי מה שכתבתי לקמן (פי"א סע' א הערה 1) שתינוקת הוי שמירה לגדולה, וכתב בספר המקנה דממילא הגדולה הוי שמירה לתינוקת, והבאנו שם כמה הסברים כיצד הגדולה משמרתה, וחד מנייהו הוא שאף הקטנה אינה רוצה שקלונה יתגלה וחוששת שהגדולה שאינה מזנה תספר בשוק, וא"כ ה"ה בנ"ד, שכל קטנה משמרת את חברתה. מיהו יש לדחות דהתם הקטנה חוששת מהגדולה כיון שהגדולה אינה מזנה, והכא אפשר ששתיהן יזנו ויחפו אהדדי, אלא שאפשר עדיין שכל אחת תחשוש שחברתה תספר עליה אפי' שהיא עצמה זינתה שכן כך דרכן של קטנות ויש לפלפל בכ"ז.

עכ"פ יש לדקדק מדעת הפרישה (ס' כב ס"ק יח) שמותר להתייחד עם ב' קטנות, שכתב על הא דמותר להתייחד עם אשה בנוכחות קטנה, והוסיף בזה"ל "דוקא בעיר סגי בקטנה אבל בשדה צריך שיהיו עם הקטנה ב' נשים או עוד קטנה אחת", עכ"ל. הנה מוכח שעם יהיו ב' קטנות ואשה, מותר אפי' בדרך, ואפי' אם האשה תצא לצרכיה, מ"מ ישארו ב' קטנות ומותר. ושו"ר בדבר הלכה (ס' ד ס"ק לא) שכן דקדק מהפרישה הנ"ל, אלא שלדינא (בס' י סע' ה) נשאר בצ"ע. ועיין מש"כ בזה הדברי סופרים (עמק דבר אות תתכב).

וכלשון הדרישה הנ"ל כתב הט"ז (ס' כב ס"ק ט) בשם הרש"ל, וא"כ אף בדבריו יש לדייק שמותר וכנ"ל. והנה לדינא נראה שאפשר להקל בזה ולסמוך על הדרישה והט"ז והרש"ל כיון שכל האיסור הינו מדרבנן כיון שהן ב' קטנות כדלעיל (פ"א סע' יט), וכך פסק בספר נטעי גבריאל (פרק כז סע' י) והוסיף שכן פסק בספר פתח הבית. ועיין בספר שער היחוד (עמ' ריא). ושוב מצאתי שכך פסק בשו"ת משנה הלכות (ח"ט ס' רעה אות ב). וכ"פ בתורת היחוד (פ"ח סע' ז) אלא שכתב דוקא אדם כשר. , ויש אוסרים בשו"ת שבט הלוי (ח"י ס' רלו) נשאל האם מותר להתייחד עם ב' קטנות, וכתב לפי הב"ח שכאשר ישנן גדולה וקטנה, לא חיישינן לאונס. שאת הקטנה הוא לא יאנוס ליד הגדולה, וא"כ בנ"ד שהן ב' קטנות יש חשש אונס ולכן יש לאסור, עיי"ש. מיהו עיין בהקדמה ביסודות היחוד (אות ה) שכתבתי בשם בה"ג ועוד, שבקטנה אין חשש אונס אלא פיתוי ודעת הבה"ג נעלמה מהרבה פוסקים, ולפ"ז אין להוכיח מיחוד קטנה וגדולה שזהו הטעם ולהתיר, (ואפי' לדעת הב"ח שממנו דקדק שבט הלוי לאסור עדיין יש לעיין אי חיישינן שיאנוס את שתיהן ובפרט שכל יחוד זה הוא מדרבנן ואפשר שלא חששו כולי האי). ועיין בשו"ת מהר"ם זיסקינד (ס' כו) שמשמע בתוך דבריו שאסור להתייחד עם ב' קטנות, עיי"ש. וכעת מצאתי בשו"ת חיי הלוי (ס' עח אות כג) שאוסר ג"כ להתייחד עם ב' קטנות ועיי"ש מש"כ כאשר ישנן ג' קטנות. וע"ע בפורת יוסף (צוייג ס' כה אות ב). .

ד. י''א שמותר לאיש להתייחד עם ג' נשים ומעלה, ובלבד שאין עסקו עם הנשים איתא במשנה (קידושין פ:) "לא יתייחד אדם עם שתי נשים", ובמשנה לקמן (שם פב.) איתא "כל שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים". ופרש"י שלאיש שעסקו עם נשים אסור להתייחד אפי' עם הרבה נשים אבל סתם אדם עם שתי נשים אסור כמבואר במשנה אבל עם ג' או ד' נשים מותר, עיי"ש בלשונו. וכן כתבו תוס' ר"י הזקן והמאירי והיד רמ"ה (קידושין שם) וכן הסכים הרשב"א בתשובה (אלף קעח) והסמ"ג (לאוין קכו) וכ"פ הריא"ז (קידושין פ"ד ה"ד אות יב) וכן סובר בספר חידושים קדמונים לרבינו אליעזר אשכנזי עמ"ס קידושין. ובשו"ת נשמת כל חי (ח"ב אבהע"ז ס' א) כתב שכן סובר הר"ן כפרש"י הנ"ל, עיי"ש. ובשו"ת הרדב"ז (ח"ג תפא) משמע שמצדד בפשטות כשיטת רש"י עיי"ש. (ועיין תוס' ר"פ שסובר שאפי' איש שעסקו עם הנשים מותר לו להתייחד עם ג' נשים). וכן פירשו כפרש"י הנ"ל, ר"ע מברטנורא (על המשניות שם), והפני משה וקרבן העדה (ירושלמי, קידושין פ"ד הי"א) ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד ס' קב) הכריע כרש"י ואע"פ שיש חולקים, מ"מ כיון שיחוד עם הרבה נשים הוי דרבנן (כדלעיל פ"א סע' יט) וספק דרבנן לקולא, עיי"ש. ועיין בספר נתיבות השלום (נתיב יט ס"ק כט) שכתב שדעת האחרונים נוטה כשיטת רש"י. וכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א הובא בתורת היחוד (פ"ג ס"ק יט) להתיר בזה לכתחילה. וכ"פ בספר זכרון עקידת יצחק (ר"פ רביעי).

והנה הרמ"א (ס' כב סע' ה) כתב "ויש מתירין איש אחד עם נשים הרבה אם אין עסקו עם הנשים", עכ"ל. ובפשטות משמע שהרמ"א פוסק כן להלכה, וכן כתבו בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו ס' מ' פ"ב אות א) והדבר הלכה (ס' י ס"ק א) וכן משמע מהזכרון עקידת יצחק (ר"פ רביעי) ובשו"ת דברי יציב (ס' מה אות א) שהרמ"א פסק את שיטת רש"י להלכה. ובספר נטעי גבריאל (פכ"א סע' ב) כתב להקל בשם שו"ת דברי חיים ושו"ת מהר"א הלוי שג"כ למדו שהרמ"א היקל בזה, עיי"ש. כן נראה שסובר הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' תרנז). וכעת מצאתי סעד לדברי הפוסקים הנ"ל והוא בשו"ת מהרש"ם (ח"ג ס' קנב) שכתב בתוך דבריו וז"ל "וגם לשיטת רש"י והוא הי"א שהביא הרמ"א להקל" וכו', עיי"ש. ולכאורה מדכתב שהרמ"א הביא כן להקל, ש"מ דהכי סבירא ליה לדינא, ועיין. אלא שראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס' קפג) שכתב שלפי כללי הפסיקה כיון שהרמ"א כתב רק בלשון "יש מתירין", לכאורה עלינו להחמיר, עיי"ש. ועיין בשדי חמד (כללי הפוסקים ס' יד אות יד), ותמצא קצת סעד למה שכתב שבט הלוי.

ומצאתי ביד מלאכי (כללי הפוסקים, הרמ"א אות כא) שכתב בשם הכנסת הגדולה, שאין דרך הרמ"א להגיה על הש"ע אלא באחד משלושה אופנים: א. שמרן הש"ע לא הכריע בב"י בין שתי סברות החולקים, אזי הרמ"א מגיה את הסברא האחרת ופעמים מכריע כאחד מן הסברות ופעמים לא. ב. שהרמ"א סובר שהלכה כאותה סברא שדחה מרן הש"ע ומגיה שי"א היפך ממרן ש"ע. ג. סברא שלא הוזכרה בב"י כלל, הרמ"א מודיע לנו הסברא, בין אם היא הלכה ובין אם אינה הלכה, עיי"ש. והנה בנ"ד, מרן הכריע כרמב"ם ודלא כרש"י, וכן בב"י הביא את שיטת רש"י וסברתו, א"כ נשאר לנו רק הסיבה האמצעית שכתבנו, שהרמ"א מגיה כיון שסובר להלכה את מה שדחה הב"י. וא"כ מוכח שהרמ"א סובר כשיטת רש"י להלכה. אלא שיש לדחות, שמרן הכריע כרמב"ם רק בשלחן ערוך אך בב"י אין הכרעה כלל, והרי היד מלאכי הנ"ל כתב שאם בב"י לא הכריע אזי הרמ"א הגיה ופעמים שלא סובר כן הרמ"א להלכה, והיינו כסיבה ראשונה. וא"כ אין הוכחה מהיד מלאכי שהרמ"א סובר כן להלכה ויש לעיין. והאמת נתנה להאמר שיש עוד קצת סעד למש"כ בשו"ת שבט הלוי הנ"ל, שמצינו לכמה פוסקים יוצאי אשכנז שכתבו את שתי הדעות (שיש אוסרים עם ג' נשים ויש מתירים) ולא הכריעו, וראשון בקדש בקיצור ש"ע (ס' קנב סע' ג) ושני לו ערוך השלחן (ס' כב סע' ד) וכן הוא בחכ"א (כלל קכו סע' ח), ונראה שאם הרמ"א היה פוסק בסכינא חריפא כשיטת רש"י, מסתבר שהיו נמשכים אחריו, וצ"ע. וע"ע בשדי חמד (כללי הפוסקים ס' יד אות יב).

וראיתי בספר דבר הלכה (שם) שכתב שאפשר שאף הרא"ש מעיקר הדין סובר כרש"י, ע"פ מה שכתב הרא"ש באורחות חיים, עיי"ש דיוקו. מ"מ החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' א) כתב שהרא"ש סובר כר"ת שאוסר כדלקמן בהערה הבאה. והגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (אבהע"ז ח"ב ס' א) כתב שהרא"ש סובר כר"ח דאוסר, וא"כ מוכח שהרא"ש ג"כ אינו מתיר וזה דלא כמו שכתב הדבר הלכה.

וטעם ההיתר נראה בפשטות מלשון רש"י שכתב, שטעם האיסור להתייחד עם שתי נשים הוא שהאחת לא תירא כיון שאף חברתה תעשה כמותה, ומשמע שאם ידוע שאחת לא תזנה, אף אחת לא תזנה. והנה כשמתייחד עם ג' נשים ויותר, קשה לפתות את כולן, ולכן אף אחת לא תזנה כיון שתירא שלא יצליח לפתות את כולן, וילכו לגלות סודה. אלא שיש לדחות שאין הכרח לומר שטעם ההיתר עם ג' נשים תלוי בטעם האיסור עם שתי נשים וכנ"ל, שהרי הנימוקי יוסף (קידושין שם) כתב בטעם האיסור עם שתי נשים כטעמו של רש"י, ואפ"ה כתב שלפ"ז אסור אף עם הרבה נשים. וכן כתב הפרישה (ס' כב ס"ק י) את הטעם הנ"ל באיסור יחוד עם שתי נשים, וכתב זאת כהסבר לרמב"ם שאוסר לאיש אחד להתייחד אפי' עם נשים הרבה. אלא ששוב ראיתי ברא"ש (קידושין פ"ד ס' כז) שכתב להסביר את שיטת רש"י, שכיון שהן הרבה א"א שלא יגלו אחת על חברתה (וכטעם הזה כתב ג"כ היש"ש פ"ד ס' כח ברש"י, ועיין גם בלבוש ס' כב סע' ה) וכתב טעם נוסף שא"א לבעול את כולן, עיי"ש. (ועיין בשו"ת אג"מ ח"ד ס' סה אות יד מה שכתב על מה שהסביר הרא"ש ברש"י, שסתם אדם יכול לבעול פעמים וכו' עיי"ש).

ומצאתי בשו"ת הרשב"א (ס' אלף קעח) שכתב טעם אחר לדבר, שכאשר הן שתי נשים, אינן בושות, אך כאשר הן הרבה הן מתביישות זו מזו ואינן נשמעות לאיש, וגם האיש שאינו רגיל עם נשים כשהן הרבה, מתבייש מהן, עיי"ש. ובספר חידושים קדמונים לרבינו אליעזר אשכנזי עמ"ס קידושין כתב על המשנה וז"ל "לפי שרצה להודיע שאין ראוי לאדם להתיחד עם נשים וכ"ש עם אשה אחת ואם הוצרך להתיחד לא יהיה עם שתי נשים אלא עם שלשה שאז אין לחוש לדעתן קלה עליהן לפי שהן שלש כי הריבוי גורם הבושה והיראה", עכ"ל.

ותדע שהב"ח (ס כב) כתב שאף לשיטת רש"י שמתיר להתייחד עם ג' נשים, זה דוקא שכולן מתחילה בבית אחד שאז אמרינן כיון שכולן שם, אי אפשר שלא יגלו ועוד א"א לו לבעול את כולן כדכתב הרא"ש. אבל שהנשים והאיש נמצאים בשני הבתים, דהיינו אנשים מבחוץ ונשים מבפנים, יש חשש שמא יכנס בהחבא לבין הנשים ויזנה עמה, ושאר הנשים לא ירגישו בו, ולכן אסור אפי' עם הרבה נשים. (פירש כך ברש"י כדי לסלק מעליו קושיית התוס'), עיי"ש. ונראה שהסכים לו הגר"ח פלאג'י בספרו החפץ חיים (ס' לח אות יב) שהביאו בשתיקה. מיהו הגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב אבהע"ז ס' א) כתב על דברי הב"ח הנ"ל דאין תירוצו מחוור, עיי"ש. והנצי"ב בספרו מרומי שדה (קידושין שם) כתב לפרש בשיטת רש"י, שדוקא אם נקלע למצב של יחוד עם ג' נשים, אין איסור יחוד, אבל להיכנס ע"מ להתיחד אף לרש"י אסור, עיי"ש. ויש להעיר על דבריו, שלפי הטעמים שכתבו הרא"ש והרשב"א, נראה שמועיל אפי' אם נכנס ע"מ להתייחד. מ"מ נראה מסתימות כל הראשונים והאחרונים דסבירא להו כשיטת רש"י, שאין חילוק כלל, לא כב"ח ולא כמרומי שדה. [ועיין בסעיפים הבאים מהו עסקו עם הנשים] ויש אוסרים לאיש להתייחד אפילו עם הרבה נשים כ"כ הרמב"ם (פכ"ב הל' איסו"ב ה"ח) והסכים לו המ"מ. וכ"כ מהר"ח או"ז בדרשות (ס' יז), וכן הוא בכל בו (ס' עה) והסמ"ק (ס' צט), ור"י ורבינו חננאל (הובאו במרדכי קידושין פ"ד ס' תקמ), ור"ת (הובא ברא"ש פ"ד ס' כז), הר"מ (הובא בתוס' קידושין פב.), והטור (בשו"ת שער יוסף ס' א' כתב שהטור סובר כר"ח) הריטב"א, הנימוקי יוסף והרמב"ן ורבינו יהונתן מלוניל (קידושין שם), והצדה לדרך (מאמר ג כלל ד פי"ג) כולם סוברים שאסור לאיש להתייחד אפי' עם ג' נשים ויותר. (אע"פ שחלוקים הם בפירוש המשנה, מ"מ בדין זה מסכימים). וכן סוברים היש"ש (קידושין פ"ד ס' כח) ומרן ש"ע (ס' כב סע' ה), וכן משמע מהלבוש (סע' ה) שכתב בסתם שאסור ורק אח"כ כתב שיש מתירין, וכן אסרו בשו"ת מהרש"ם (ח"ג ס' קנב), ובשו"ת אג"מ (ח"ד ס' סה אות יד), וכ"כ להחמיר בשו"ת חיי הלוי (ס' עח אות טו).

ואע"פ שבמשנה (קידושין פ:) אמרינן "לא יתייחד אדם עם שתי נשים" ומשמע שעם יותר מותר, וכמו שדייקו כל הראשונים שהובאו בהערה הקודמת, מ"מ כתב היש"ש (שם) שאין זו ראיה, ונקט שתי נשים אגב סיפא, דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, עיי"ש. וכבר קדמוהו הריטב"א (שם) והרא"ש (פ"ד ס' כז) בתירוץ זה.

והנה יש לחקור אם יש גבול להא דאסור עם נשים הרבה או שאפי' עם מאה ויותר אסור. וראיתי ביפה ללב (ח"ט ס' כב אות ג) שכתב שאסור אפי' עם הרבה נשים, שמאה נשים כחד דמיין, עיי"ש. וכן כתב בשו"ת נחפה בכסף (ח"ב ס' יא) דאפי' עם מאה נשים אסור דדעתן קלה, עיי"ש. ונראה שיש לתלות חקירה זו בטעם של הפוסקים שאסרו יחוד עם נשים הרבה. הנה לפי טעמו של הריטב"א, שנשים דעתן קלה ודרכן לחפות זו על זו, והיינו אפי' שלא כולן מזנות (עיין לעיל פ"א סע' כד שהארכנו בדברי הריטב"א) א"כ נראה שאין גבול למספר הנשים, כיון שמטבען הן מחפות אהדדי.

אך לפי הנימוקי יוסף, ודאי אין זה הטעם, שהרי כתב שאסור להתייחד עם שתי נשים, שלא תירא אחת לזנות כי אף חברתה תעשה כמותה, ומשמע שנשים מחפות רק כאשר שתיהן מזנות, ואפ"ה אסר עם נשים הרבה, ולעיל (שם) כתבנו להסביר סברתו בשני אופנים: הראשון, כיון שישנם אנשים שיכולים לבעול הרבה א"כ אסרו בכל גוונא כי א"א לחלק בזה (וכ"כ האג"מ ח"ד ס' סה אות יד בדעת הרמב"ם ור"ת), ולפ"ז נראה שג"כ אין גבול למספר הנשים ואסור אפי' עם הרבה מאד נשים. וכתבנו דרך שניה להסביר את טעם הנימו"י, שכוונתו שכיון שיש שיכולים לבעול הרבה נשים, א"כ איש כזה שאכן יכול לבעול לדוגמא ד' נשים, אסור לו עם ד' נשים כיון שיכול לבעול את כולן וממילא יחפו אהדדי, ולפ"ז יש גבול למס' הנשים, וכל איש לפי יכולתו.

והנה מרן הש"ע נקט לשון הרמב"ם, ואזיל בתריה ברוב הל' יחוד, לכן יש לדעת כמו איזה טעם סובר הרמב"ם. הרד"ל בהגהותיו (קידושין פא.) כתב שהרמב"ם סובר שהנשים קלות דעת לשתוק, עיי"ש. והיינו כטעמו של הריטב"א, וא"כ יש לאסור נשים הרבה בלי גבול. והאג"מ (שם) כתב תחילה להסביר את הרמב"ם כמ"ש לעיל בנימו"י, והיינו שאסור עם הרבה נשים כי יש אנשים שיכולים לבעול הרבה ואסרו בכל אופן, כי א"א לחלק אך לבסוף כתב ג"כ אפשרות להסבירו כמש"כ הריטב"א והיינו שנשים מחפות אפי' אינן מזנות, ואף לפ"ז אין גבול למס' נשים וכדאמרן. (ובלשונו משמע שתירוץ ראשון עיקר).

והעולה שבין לפי הרד"ל ובין לאג"מ, לדעת הרמב"ם אין גבול למספר נשים שאסור להתייחד עמהן. וכן נראה מסתימות לשון הרמב"ם וש"ע, ואכמ"ל. , ולעניין הלכה, לבני ספרד אסור כיון שכן פסק מרן הש"ע ובני ספרד קבלו הוראותיו. , ולבני אשכנז, מעיקר הדין מותר כיון שכ"פ הרמ"א, ובני אשכנז קבלו הוראותיו, ואף שיש סוברים שאין הרמ"א כתב כן לכתחילה, מ"מ כתבנו בשם כמה אחרונים שהרמ"א הורה כן להקל לכתחילה, א"כ אפשר להקל בזה, בפרט שיחוד בכהאי גוונא הינו מדרבנן כמבואר לעיל (פ"א סע' יט). . אך המחמיר מבני אשכנז שלא לסמוך על היתר זה זולת במקום צורך גדול או רק כשיש סניף נוסף, תע''ב לחשוש למש"כ בשו"ת שבט הלוי שסובר שאף הרמ"א לא הקל כן בפשיטות. מיהו נראה שמעיקר הדין מותר והמחמיר תע"ב. .

ה. מורה נשים, י''א שאינו נחשב כעסקו עמהן בספר תל תלפיות (הובא בשו"ת שבט הלוי ח"ג ס' קפג) כתב בשם תשובת הרד"צ קצבורג שנשאל האם מורה לנשים נחשב עסקו עמהן, וכתב שמלשון המאירי ומפרש"י שביארו שמלאכת אומנותו לנשים שלבו גס בהן, נראה שזה דוקא חייט במלבושיהן או רוכל בשמים וכד' שאז עסקו עמהן ומסייען לראות אם הבגד כמדתה או אם הבשמים יפים לה וכד' שבזה שייך לבו גס בהן, אבל מורה לנערות, שמורא רבן עליהן כדאיתא במס' שבת (יג.) לא שייך לבו גס בהן וכו', עיי"ש.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס' קפג) כתב שדבר זה תלוי במחלוקת, דאכן לדעת רש"י אינו נחשב כעסקו עמהן, אך לפי הרמב"ם מיקרי עסקו עמהן. אלא שלהרמב"ם עסקו עמהן זה סיבה להקל, ולכן אין אנו תופסים את חומרת שניהם, דהיינו את חומרת הרמב"ם שזה עסקו עמהן ואת חומרת רש"י, שעסקו עמהן זה סיבה להחמיר, עיי"ש.

והנה מה שכתב הרד"צ קצבורג לדקדק מלשון רש"י שבכה"ג אינו נחשב כעסקו עמהן, יש לתמוה טובא, שהרי בברייתא (קידושין פב.) מובא עוד דוגמאות לעסקו עמהן, וביניהם נקורות וספרים, ופרש"י נקורות, מנקרי ריחים של יד שנשים טוחנות בו. וספרים פרש"י, ספרים של ילדים שהנשים צריכות להם בשביל בניהם, עיי"ש. ומוכח שאף בדברים כגון אלו שייך עסקו עמהן ולא רק באופנים שכתב לדייק הרד"צ גצבורג, וא"כ נראה שאף מורה לנשים נחשב כעסקו עמהן, שכולן צריכות לו בשביל ללמוד.

ומה שכתב שמורא רבן עליהן, לכאורה אפשר דהיא הנותנת להחמיר טפי, שיצרו תקפו ביותר בכך שהנשים כפופות לו ויראות מפניו ויכולות להשמע לכל מוצא פיו, ועוד שיחפו עליו מיראתן אותו, ואינו דומה לאימת רבן דמס' שבת, ששם מיירי בתינוקות זכרים הלמדים תורה. ולכן הדעת נותנת שמורה לנשים נחשב כעסקו עמהן, ועיין. ועיין בהערה.

ו. איש שאומנותו לנשים, כגון חייט לבגדי נשים, מוכר בגדי נשים, מוכר תכשיטי נשים וכל כיו''ב, נחשב איש שעסקו עם נשים, ואסור לו להתייחד ועיין לקמן (סע' יב) האם אסור לו להתייחד דוקא עם אותן נשים שעסקו עמהן או אפי' עם הרבה נשים שאין להן קשר לעסקיו כלל. אפילו עם נשים הרבה איתא במשנה (קידושין פב.) "כל שעסקיו עם הנשים, לא יתייחד עם הנשים". ופרש"י (שם) והר"ן (דף לג. מדפי הרי"ף) וז"ל "שמלאכת אומנותו נעשית לנשים והנשים צריכות לו, לא יתייחד עמהן אפילו עם הרבה נשים לפי שלבו גס בהן וכולן מחפות עליו וגו"', ע"כ.

ובברייתא (שם) איתא "ת"ר כל שעסקיו עם הנשים סורו רע. כגון הצורפים (פרש"י צורפי זהב העושין לנשים שירין, נזמים וטבעות) והסריקים (פרש"י סורק בגדים לנשים) וכו', עיי"ש בברייתא.

ואף שבברייתא לא אמרינן חייט, ובהלכה כתבנו כן, נראה פשוט שמה ששנו בברייתא, לאו דוקא אלא כל כיו"ב, וכן מוכח מהתוס' רי"ד (קידושין שם) שהבין שחייט מיקרי עסקו עמהן, וזה פשוט. ושוב ראיתי שבתוספתא (פ"ה יב) גרסינן חייטין וכן הוא בתנא דבי אליהו (פרק יח) עיי"ש.

והנה הטעם שכתבו רש"י והר"ן שלבו גס בהן ולכן מחפות עליו, היינו אפי' אם לא יבעל את כולן, יחפו עליו, ולכן יחפו גם על המזנה מחמת האיש שהן צריכות לו כיון שיש חשש שיתגלה לבסוף עם מי זינתה. ואין לומר שיספרו רק עליה שזינתה ועל האיש יחפו, דא"כ אין סיבה לאסור, דהא אף אחת לא תזנה וחזר הדין שמותר עם הרבה נשים. וזה מסתדר עם מה שביאר הרא"ש (קידושין פ"ד ס' כז) שהסביר שהיתר יחוד עם הרבה כיון שא"א שלא יתגלה וכן א"א לו לבעול את כולן וכו', עיי"ש. ועוד עיין ברשב"א (אלף קעח) מה שהסביר בזה.

מיהו יש להעיר בזה מדוע יחפו עליו, הרי רש"י והר"ן כתבו שלבו גס בהן ולא כתבו שליבן גס בו. אלא שראיתי שהב"י (ס' כב) והפרישה (שם ס"ק יד) גרסו ברש"י "שלבן גס בו" וכן משמע מהח"מ (שם ס"ק יא). וכן כתב הר"י מלוניל (קידושין שם) בלשון "לבן גס בו".

מיהו יש להסתפק היכן שמצוי באותו מקום עוד הרבה בעלי אותה מלאכה, כגון חייטים, שאז אין האשה צריכה דוקא לחייט זה, אפשר שלא תחפה עליו, שהרי רש"י והר"ן כתבו שהנשים צריכות לו, או דילמא המציאות מראה שבדר"כ הנשים הולכות לבעל אומנות אחד קבוע אפי' שיש אחרים, ולא מחליפות אותו מחמת ההרגל או סיבות אחרות ושפיר מיקרי צריכות לו, וצ"ע. .

ז. י''א שאיש היושב בחברת נשים ועוסק עמהן בדברי קלות, נחשב כעסקו עמהן כ"כ בתשובת מהרי"א הלוי (ס' טז) בתוך דבריו, שאיש שהועד בו שמשחק קלפים עם הנשים ועוסק עמהן בדברי קלות, נחשב עסקו עמהן ואסור לו להתייחד אפי' עם הרבה נשים, עיי"ש. וכן עיין במלאכת שלמה (בפירוש המשניות, קידושין פ"ד משנה יד) שביאר לשיטה אחת בראשונים, שאדם, שאפי' אין אומנותו לנשים כלל, אלא טבעו להתחבר עמהן, אסור לו להתייחד עם נשים הרבה (ואפי' שיש עוד אנשים, אסור לו), עיי"ש.

והנה משיטת רש"י שהובא בסע' הקודם (הערה 18) לא משמע דחשיב עסקו עמהן שהרי אינן צריכות לו, ובפרט לפי הסבר הרא"ש ברש"י. ונראה שלמד שאין העסקו עמהן במלאכה ושהן צריכות לו זה הגורם לאסור אלא מה שלבו גס בהן שבא מחמת העסקו עמהן, ולפ"ז ה"ה בנ"ד שלבו גס בהן מחמת משחקו עמהן. מיהו כיון שמהראשונים הנ"ל נראה שאין דינו כעסקו עמהן אלא או כאיש שלבו גס בהן שדינו כדלקמן (סע' ח) או אם אין ליבו גס בהן אזי דינו כפרוץ בעלמא שדינו כדלקמן (סע' יז), לכן צ"ע בנ"ד אם אכן יש לדונו כעסקו עמהן ולהחמיר, ולכן כתבתי דין זה רק בשם "יש אומרים", וצ"ע. , ועיין בהערה.

ח. ספר ילדים שהנשים צריכות לו בשביל בניהם נחשב כעסקו עמהן בברייתא (קידושין פב.) איתא שספר הוי עסקו עמהן, ופירשו רש"י ותוס' ר"י הזקן שספר היינו שהנשים צריכות לו בשביל בניהם, עיי"ש.

ותדע שלפי מש"כ הכ"מ (הל' מלכים פ"א ה"ו) בדעת הרמב"ם, ספר אינו נחשב כעסקו עמהן, עיי"ש. מיהו לפי מש"כ בשו"ת התשב"ץ (ס' טז) מוכח דלהרמב"ם ספר נחשב כעסקו עמהן ושלא כדברי הכ"מ. ונראה שהכל לפי המציאות, שאם אכן באות תדיר וצריכות לו וכו', אף להרמב"ם הוי עסקו עמהן.

ובקיצור ש"ע (ס' קנב סע' י) משמע שעסקו עמהן זה דוקא אם אומנותו או סחורתו בדברים המיוחדים לנשים, עיי"ש. אך מהראשונים הנ"ל מוכח שלא כדבריו, שהרי ספר אינו מיוחד לנשים, ואדרבא מיירי בספר ילדים. מיהו מצאתי ביד רמ"ה (קידושין שם) שפירש וז"ל "ספרין, שמספרין הנשים או מפני שהנשים קוראות אותן לספר את בניהן" עכ"ל. ולפי פירוש ראשון יש קצת מקום לדברי הקיצור ש"ע, ועיין. , ובימינו נראה שאינו נחשב כעסקו עמהן, שעל פי רוב האבא בא עם בנו, והכל לפי הענין כן נראה פשוט. שהרי בימינו אינו מצוי שהאשה תהיה מצויה אצל הספר בשביל בנה, ורק בימיהם היה מצוי שהאשה היתה אחראית על תספורת בנה, ואה"נ אם בימינו יווצר מצב שבו אמהות באות לספר, יכול שיהא דינו כעסקו עמהן. ועיין בתשובת התשב"ץ (ס' טז) שמשמע שהכל לפי המקומות והזמנים, עיי"ש.

ועיין בערוך השלחן (יו"ד ס' רמה סע' כ) שכתב לגבי מלמד שאסור לו ללמד תינוקות כשאין אשתו בעיר מפני אמותיהן של התינוקות שמביאות ילדיהן וכתב וז"ל "כמדומני שאין נזהרין בזה עתה, ואולי מפני שאצלינו אין מדרך האמהות להביא התינוקות לבית הספר אלא באים מעצמם או איש נוהג נוהג בם וגו"', עכ"ל. ועיין בקובץ תשובות (להגרי"ש אלישיב ח"ג ס' קפח) שלמד מהערוך השלחן הנ"ל ג"כ למורות בזה הזמן, עיי"ש. הא למדת שהכל לפי המקום והמציאות.

והנה יש לעיין מה הדין במוכר בגדי ילדים ונעלי ילדים, שע"פ רוב האמהות הן המביאות את ילדיהן לקניות הללו, וא"כ מצויות הן אצלו וצריכות לו בשביל ילדיהן, ואפשר שדינו כעסקו עמהן כספר. אך אולי יש לחלק שדוקא לספר האמהות באות באופן תדיר יותר מאשר קניות שאינן בצורך תדיר, ופשוט שהכל לפי המציאות ולפי רואות עיני המורה. .

ט. רופא נחשב כעסקו עמהן בברייתא (קידושין פב.) מבואר שגרע מיקרי עסקו עם הנשים. ופרש"י גרע, אומן המקיז דם. ועוד בברייתא, ת"ר עשרה דברים נאמרו בגרע וכו' חשוד על העריות, ופרש"י מתוך שהנשים צריכות לו ועסקו עמהן, עיי"ש. (ועיין ביד רמה שפירש שמסתכל על הנשים במקום ההקזה ויצרו מתגרה בו).

ואף שלפי הכ"מ (הל' מלכים פ"א ה"ו) לדעת הרמב"ם גרע אינו נכלל בעסקו עמהן מ"מ כבר כתבנו שלפי התשב"ץ (ס' טז) אף לרמב"ם מיקרי עסקו עמהן, ועוד שהרמ"א פסק כשיטת רש"י וכיון דלרש"י גרע נכלל בעסקו עמהן, פשוט דהכי קיי"ל. .

י. איש העובד כמציל במקום רחצה של נשים, אינו נחשב כאיש שעסקו עמהן כ"כ בשו"ת דברי יציב (אבהע"ז ס' מה) כיון שאין עבודתו לנשים אלא לרשויות, עיי"ש. מ"מ נראה ודאי שדינו כפרוץ, ודינו מבואר לקמן (סע' יז). .

יא. נכון ביותר שכל איש [מבני אשכנז שהולכים אחר הוראת הרמ"א ונוהגים היתר להתייחד עם נשים הרבה, אך לבני ספרד בכל אופן אסור, וכדלעיל (סע' ד). ] שיש לו עסק כל שהוא עם נשים או שמקום עבודתו בחברת נשים כיון שישנם הרבה דברים הטעונים בירור מתי נחשב כעסקו עמהן, והפוסקים קצרו במקום שהיה צריך להאריך. וכגון אדם שעושה שיפוצים בבית של נשים, שמגיע לשם תדיר יום יום והן צריכות לו, יש להסתפק האם נחשב כעסקו עמהן, ותלוי כמה זמן יעבוד שם והאם לבו נהפך לגס בהן וכד'.

וכן לעיל (סע' ו הערה 18) כתבנו להסתפק אם אינן צריכות לו כלל, וכגון שיש הרבה כמותו באיזור, וכן לפי מה שכתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו ס' מ פי"ט אות ה) בדעת הרדב"ז שאפשר שעסקו עמהן מדובר שהוא לבדו עוסק במלאכה והנשים באות אליו לקנות, אבל אם כולם עוסקים במלאכה (גם הנשים עצמן) אינו דומה לעסקו עמהן דבעבידתיה טרידי וכד', עיי"ש. והגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב אבהע"ז ס' א) מחשיב אף בכה"ג כעסקו עמהן, עיי"ש. ועוד עיין ביפה ללב (ס' כב אות י) שמשמע מלשונו שלמד שעסקו עמהן, שהן עובדות בשבילו וכפופות לו, עיי"ש ועיין לקמן (פ"ז סע' ד הערה 13) שהערנו על זה. וכן מה הדין בחנווני שעובד במכולת והנשים באות לקנות אצלו תדיר (אפי' שקונים אצלו גם אנשים) האם אף בכה"ג מיקרי עסקו עמהן (ואין זה גריעותא שקונים אצלו גם אנשים כדמוכח מרופא, ואף שאין זה דומה כ"כ, שסוף סוף אצל רופא הוא מטפל בנשים לחוד ואנשים לחוד והכא נשים ואנשים גם יחד קונים, מ"מ פעמים רבות שבאות אליו רק נשים לקנות). וכן לפי מה שכתב המלאכת שלמה (על המשניות קידושין פ"ד משנה יד) לגבי אדם שרגיל לישב בין הנשים, עיי"ש. ועוד כהנה וכהנה ספיקות. , ישאל מורה הוראה האם נחשב כאיש שעסקו עם הנשים שאסור לו להתייחד אפילו עם נשים הרבה, כיון שהפרטים בדין זה מרובים ודקים מלבד מה שכתבנו לעיל בסעיפים הקודמים שבזה אין חייב לשאול שכבר דנו בזה הפוסקים. .

יב. איש שעסקו עם הנשים שאסור לו להתייחד אפילו עם נשים הרבה, זה דוקא עם אותן נשים שעמהן הוא עוסק אסור לו להתייחד, אך עם נשים שאינו עוסק עמהן, מותר [לבני אשכנז כמבואר בסע' ד] כן מדוקדק מלשון רש"י (פב.) שכתב וז"ל "כל שעסקיו עם הנשים שמלאכת אומנותו נעשית לנשים, והנשים צריכות לו. לא יתייחד עם הנשים, אפילו עם הרבה נשים לפי שלבו גס בהן וכולן מחפות עליו וכו"', עכ"ל. וכיו"ב כתב תוס' ר"י הזקן, עיי"ש. ומשמע שבשאר נשים דאינו עוסק עמהן ואינן צריכות לו, ואין לבו גס בהן מותר לו להתייחד עמהן, דהא אין להן סיבה לחפות עליו.

וכן בתוס' ר"פ הסביר את פירש"י דמתוך שרגיל אצלן לבו גס בהן, וש"מ דנשים שאינו רגיל אצלהן שרי, וכיו"ב כתב הרמ"ה, וע"ע בלשון פסקי ריא"ז (קידושין פ"ד אות יב) דכתב הואיל ורגיל עמהן, אם דעתו לקלקל עם אחת מהן, הן מחפות עליו, עיי"ש. וכיו"ב תמצא בלשון הלבוש (ס' כב סע ה) ובלשון התפארת ישראל על המשניות ובלשון האפי זוטרי (שם ס"ק יד). וע"ע בלשון ערוך השלחן (שם סע' ח).

ובפרט יש להוכיח שדוקא עם אותן נשים שעוסק עמהן אסור, לפי הב"י (ס' כב) שגרס בלשון רש"י בזה"ל "לא יתייחד עם הנשים אפילו עם נשים הרבה לפי שלבן גס בו וכולן מחפות עליו וכו"', עכ"ל. וכן גרס הפרישה (שם ס"ק יד). והיינו שברש"י לפנינו איתא "שלבו גס בהן" והם גרסו "שלבן גס בו", ובפשטות שדוקא נשים הצריכות לו ועוסק עמהן אזי לבן גס בו. אך נשים דעלמא, לא. וכן כתבו בלשון לבן גס בו בקרבן העדה והפני משה בירושלמי (קידושין פ"ד הי"א), ועיין לעיל (סע' ו הערה 18) שהבאתי את הגורסים כך והגורסים כך. ותדע שאפי' למאן דגרס "לבו גס בה" ג"כ הפשטות שדוקא עם אותן נשים שעוסק עמהן, וכנ"ל.

והנה את שיטת רש"י שמתיר לאיש דעלמא להתייחד עם ג' נשים אך לאיש שעסקו עמהן אסור, הסביר הרא"ש (פ"ד ס' כז) שבאיש דעלמא כיון שיש הרבה נשים א"א שלא יתגלה ועוד אינו יכול לבעול את כולן, עיי"ש. והנה באיש שעסקו עם הנשים שנמצא כעת עם נשים הרבה שאינו עוסק עמהן, לכאורה ג"כ איתא להני טעמי, שכיון שהם הרבה א"א שלא יתגלה וכן אינו יכול לבעול את כולן ולכן יש להתיר, משא"כ בעסקו עמהן שיחפו עליו וכדלעיל, ועיין בהערה הבאה מש"כ בשם הרשב"א בהסבר טעמו של רש"י, ואף מדבריו נראה שיש להתיר בנ"ד, עיי"ש. עכ"פ לדינא נראה דהכי נקטינן כיון שכן משמע מלשון הראשונים הנ"ל, ואפי' שיש חולקים, וכדלקמן בהערה הבאה, מ"מ המעיין יראה שהעיקר כמו שמתבאר מלשון הראשונים הנ"ל, ובפרט דהוי יחוד דרבנן בלבד. ועיין סוף הערה הבאה שהרמ"ה גרס במשנה דידן "כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עמהן", ומדנקט "עמהן" ולא נקט "עם הנשים" ש"מ שדוקא עם אותן נשים שעמהן עוסק אסור לו. ואף אם תמצא לדחות הדיוק, מ"מ לפי גרסא זו, אין הכרח לדיוק רבינו אליעזר אשכנזי בספרו חידושים קדמונים עמ"ס קידושין שיובא בהערה הבאה בס"ד. וכ"פ לדינא בחוברת להלכות יחוד להרב זאב בוגרד (פ"ג הערה 46). . וי''א שאסור לו אפילו עם נשים שאינו עוסק עמהן כלל עיין בהערה הקודמת מה שכתבנו בשם רש"י, וכן הבאנו את הרא"ש מש"כ בהסבר שיטת רש"י. והנה הרשב"א (ס' אלף קעח) הסביר את שיטת רש"י, דאיש דעלמא מותר לו להתייחד עם הרבה נשים כיון שהנשים בושות זו מזו כשהן הרבה ואינן שומעות לו, ואף האיש שאינו רגיל עם הנשים בוש מהן. אבל איש שעסקו עם הנשים הן אינן בושות ממנו, ואפי' הן הרבה נשמעות לו, והוא נמי אינו בוש מהן, עיי"ש. ולכאורה בנ"ד היינו איש שעסקו עם הנשים שנמצא עם נשים שאינו עוסק עמהן, אע"פ שהן בושות זו מזו, מ"מ נראה שהוא אינו בוש מהן אפי' שאינו עוסק עמהן, שהרי הוא רגיל בנשים והרשב"א הסביר שהאיש בוש כיון שאינו רגיל בנשים הרבה, וא"כ אפשר שבכה"ג לא יועיל לו להתייחד עמהן, דאפשר שהרשב"א מצריך תרתי, גם שהן בושות ממנו וגם שהוא בוש מהן, ובחדא לא סגי. והנה לקמן (סע' יז הערה 41) הבאתי מחלוקת הפוסקים האם כשפוסק כותב ב' טעמים, האם צריך את שני הטעמים או סגי בחד, לכאורה בנ"ד דהוי יחוד דרבנן אפשר לתפוס כדעת הסוברים דסגי בטעם אחד להתיר. ובפרט שיש לומר דאינו מוכרח כלל שאין בנ"ד את הטעם השני שכתב הרשב"א היינו שהוא אינו בוש מהן ואפשר שכוונת הרשב"א שכאשר עסקו עמהן הוא אינו בוש מהרבה נשים, דוקא עם אותן נשים שעמהן מתעסק כי הוא מכיר בהן ולבו גס בהן מחמת שעסקו עמהן, אבל עם נשים דעלמא אפשר שכן בוש מהן אפי' שרגיל בנשים, דסוף סוף הללו זרות אצלו. וא"כ שפיר דמי להתייחד עמהן, ויש לפלפל בזה.

ולכאורה יש לדקדק כן מהח"מ (ס' כב ס"ק ח) שהביא את שאלת התוס' על רש"י מפנימי וחיצון דחיישינן שיפרוש איש לנשים. וקשה, הרי איש אחד מתיחד עם הרבה נשים, וכתב לישב שלדעת רש"י צ"ל דמיירי באיש "שעסקו עם הנשים", עיי"ש. ובפשטות מדנקט דמיירי באיש שעסקו עם הנשים, משמע שבזה סגי לאסור אפי' שאותן נשים שאליהן הוא פורש, אין להן קשר עמו. דאל"כ היה לו להשמיע שאף אותן נשים שאליהן הוא פורש, הן אותן נשים שעמהן הוא עוסק. ועכ"פ היה לו לכתוב בלשון דמיירי באיש "שעסקו עמהן" דיותר משמע שהאיש פורש לנשים שעוסק עמהן. מיהו כ"ז אינו מוכרח, דאפשר דנקט דמיירי באיש שעסקו עם הנשים והיינו כדינו ואידך זיל גמור. ועיין בלשון הדרישה (שם ס"ק טז) שאכן תירץ את רש"י בלשון דמיירי באיש "שעסקו עמהן", ויש לעיין.

והנה בספר חידושים קדמונים לרבינו אלעזר אשכנזי (על מס' קידושין) כתב לדקדק מלשון התנא שנקט שאיש שעסקו עם הנשים "לא יתייחד עם הנשים", ולא נקט "לא יתייחד עמהן", ומשמע שרוצה לומר שאסור לו עם כל הנשים אפי' שאינו עוסק עמהן, עיי"ש. ועיין סוף הערה הקודמת שהרמ"ה אכן גרס "לא יתיחד עמהן" וכן הוא בר"י מלוניל. ונראה לענ"ד דאפי' לגירסא זו דגרסינן "לא יתיחד עם הנשים", אין הדקדוק מוכרח דאסור אפי' עם נשים דעלמא. והראיה דהרמב"ם בפירוש המשניות כתב גבי המשנה הנ"ל וז"ל "מה שאמר כל שאומנותו בין הנשים לא יתיחד עם הנשים, רוצה לומר שאינו מותר בשביל פרנסתו בשום פנים", עכ"ל. הנה ג"כ גרס "עם הנשים" ואפ"ה כתב דהיה ה"א להתיר לו בשביל פרנסתו, קמ"ל דלא. ופשיטא דהה"א להתיר לו זה דוקא עם אותן נשים שעמהן הוא עוסק ולא שנתיר לו יחוד עם נשים בעלמא שאינו עוסק עמהן. הא חזינן דאע"ג דגרס "עם הנשים", מ"מ הבין דקאי על הנשים שעמהן הוא עוסק. וכיו"ב יש לדקדק מהר"ח שהובא ברא"ש (קידושין פ"ד ס' כז) דהיה ה"א להתיר לו כיון דבעבידתיה טריד או משום שאינו יכול להיזהר, קמ"ל דלא. ואף התם פשוט דה"א להתיר דוקא עם הנשים שעוסק עמהן וכנ"ל. לכן נראה דהתנא נקט "הנשים" עם הא הידיעה לאשמועינן דאסור לו עם אותן נשים שעמהן הוא עוסק. ולא נקט התנא "לא יתייחד עם נשים" היינו בלי הא הידיעה.

וכ"פ בספר תורת היחוד (פ"ג הט"ז) לאסור ושכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א, וכ"פ בספר נטעי גבריאל (פכ"ב סע' ב). .

יג. איש שעסקו עם נשים שמתייחד עם נשים הרבה [לבני אשכנז כמבואר בסע' ד], חלקן הן הנשים שעסקו עמהן וחלקן נשים שאין עסקו עמהן, אם ישנם שם לפחות ג' נשים שאין עסקו עמהן, מותר לו להתייחד כך עולה לפי רש"י שמתיר לאיש להתייחד עם ג' נשים אא"כ עסקו עמהן כמבואר לעיל (סע' ד) לפי טעמי הרא"ש והרשב"א שהסבירו דבריו וכמו שיבואר.

הנה הרשב"א (ס' אלף קעח) הסביר טעמו של רש"י, שאיש שאין עסקו עמהן מותר לו להתייחד עם ג' נשים כיון שהנשים בושות זו מזו ואינן שומעות לו ואף האיש שאינו רגיל עם נשים מתבייש. אך כשעסקו עמהן, הן לא מתביישות ואף האיש לא מתבייש. (וא"ת א"א שיבעל את כולן, י"ל דמ"מ יחפו עליו כיון שצריכות לו וכו' וכמו שכתב רש"י). ונראה להסביר הטעם שהנשים שעמהן הוא עוסק אינן בושות מפני שכולן בעצה אחת צריכות לו וגייסא אהדדי ומרגישות כולן מאוחדות.

ולפ"ז כשישנן שם ג' נשים שאין עסקו עמהן מלבד נשים אחרות שעסקו עמהן, הנה אע"פ שהוא לא בוש כיון שרגיל עם הנשים, מ"מ הנשים שעסקו עמהן בושות מהנשים שאינן עוסקות עמו וכן איפכא, הנשים שאין עסקו עמהן בושות מאלה שעסקו עמהן ואף אחת לא תשמע לו. ועוד הנשים שאין עסקו עמהן אינן צריכות לו ואינן מחפות לכן אף אחת לא תשמע לו, דחוששות שיספרו בשוק. אלא שעדיין יש לכאורה טעם אחד לאיסורא והוא שהאיש אינו בוש שהרי רגיל בנשים. מיהו אין זה מוכרח, חדא עיין בסע' הקודם (הערה 28) שכתבתי שאפשר שאפי' רגיל בנשים, הוא אינו בוש דוקא מאותן שרגיל בהן, אך כאן שישנן עוד נשים הזרות לו אכן בוש מהן, ואפי' אי לא נימא הכי, עיין לקמן (סע' יז הערה 41) מחלוקת האם כאשר פוסק כותב ב' טעמים, האם בעינן תרוויהו או בחדא סגי. ולכאורה נראה שבנ"ד דהוי יחוד דרבנן אפשר להקל כדעת הסוברים דסגי בטעם אחד כדי להתיר, ובפרט שבנ"ד משמע מההסבר של הרא"ש את רש"י שג"כ מותר וכדלקמן בהמשך ההערה. ועיין בדבר הלכה (ס' י ס"ק ג) שכתב לדעת הרשב"א שלדינא במה שהנשים בושות סגי להתיר, עיי"ש. ולפי האמור אין זה מוסכם כ"כ שאפשר שמצריך את ב' הטעמים, היינו שאף האיש יבוש מהן, מיהו אפשר דיש להקל בזה וכנ"ל.

והנה לפי טעמי הרא"ש בשיטת רש"י, שכאשר הן הרבה נשים א"א שלא יתגלה הדבר, ועוד שא"א לו לבעול את כולן (וזו שלא תבעל תספר בשוק) לכן לאיש שאין עסקו עמהן מותר בג' נשים, אך כשעסקו עמהן, אפי' שהן הרבה, ואפי' שא"א לו לבעול את כולן, לא יתגלה הדבר שכולן צריכות לו ויחפו עליו. ולפ"ז כשישנן שם ג' נשים שאין עסקו עמהן, כיון שהן הרבה ואינן צריכות לו, א"א שלא יתגלה הדבר, ועוד שא"א לו לבעול את כולן ולכן אף אחת לא תשמע לו. , ואם ישנם שם א' או ב' נשים שאין עסקו עמהן יש לאסור ועיין בהערה הנה לפי הסבר הרא"ש בשיטת רש"י שהבאנו בהערה הקודמת, עולה דלא מהני אם ישנן שם ב' נשים (וכ"ש אחת) שאין עסקו עמהן. דהא יש לחשוש שיפתה דוקא את אותן ב' נשים הללו, ושאר הנשים שעוסק עמהן יחפו עליו. דדוקא ג' נשים שאינו עוסק עמהן מיקרי הרבה נשים שמותר להתיחד עמהן כיון דאינו יכול לבעול את כולן וא"א שלא יתגלה, ובנ"ד נחשב כאילו ישנן רק ב' נשים, דהא כל שאר הנשים שעסקו עמהן כמאן דליתא דמי.

והנה לפי הסבר הרשב"א בשיטת רש"י שהבאנו בהערה הקודמת, דטעמי ההיתר לאיש דעלמא להתיחד עם נשים הרבה הם שהאיש בוש מנשים הרבה וכן הנשים בושות מהדדי. יש לעיין בנ"ד האם הטעמים הנ"ל תקפים או לא. והנה לגבי הטעם שהאיש בוש מנשים הרבה זולת כשעסקו עמהן, יש לחקור האם האיש שעסקו עם נשים, אינו בוש דוקא מאותן נשים שעמהן הוא עוסק או דילמא אינו בוש אפי' מנשים זרות כיון דסוף סוף רגיל בנשים הרבה מחמת עסקיו. ואם נאמר שאינו בוש אפי' מנשים זרות, אזי חסר טעם אחד להיתירא, ועיין לעיל (סע' יב הערה 28) שחקרנו בזה.

ולגבי הטעם השני להתיר לאיש דעלמא להתיחד עם נשים הרבה, והוא שהנשים בושות מהדדי זולת כשעסקו עמהן, נראה בנ"ד שישנן שם ב' נשים זרות, אזי אותן נשים שעמהן הוא עוסק, אכתי בושות מהנך ב' נשים שאין עסקו עמהן, ויש להתיר יחוד בכה"ג. דזהו ההיתר להתיחד בעלמא עם ג' נשים שהאחת בושה מהשתים האחרות, וה"ה בנ"ד. דדוקא כשכולן עסקו עמהן אינן בושות מהדדי, דכולן יחד בצורך החיפוי, משא"כ הכא שישנן נשים זרות. אך אם ישנה שם רק אשה אחת שאין עסקו עמה, לכאורה אין שום היתר יחוד, דהא אין אשה בושה מאשה אחת ודומיא דאסור בעלמא להתיחד עם ב' נשים. אלא דאפשר שהאשה הזרה בושה משאר הנשים ששם שעסקו עמהן וא"כ היא לא תזנה, ואז משמרת את כולן שלא יזנו מחשש שזו תספר בשוק, וצ"ע. אלא דעכ"פ ישנו טעם אחד להיתירא, ועיין לקמן (סע' יז הערה 41) האם אפשר להתיר ע"פ טעם אחד ובפרט ביחוד האסור מדרבנן, עיי"ש.

מ"מ לדינא נראה שאין להתיר בזה, ואפי' אם ישנן ב' נשים זרות וכנ"ל. מיהו אפשר שבשעת דחק גדול, כשישנן ב' נשים זרות, אפשר להקל וכנ"ל בהסבר הרשב"א. אך אין לעשות מעשה בלא לשאול מורה הוראה. וע"ע בשו"ת מהרש"ם (ח"ג ס' קנב) דבנידונו מיירי באיש פרוץ החשוד בא"א וכתב דאפי' לשיטת רש"י אסור לו להתיחד עם נשים הרבה, עיין בדבריו. אלמא אפי' דנחשד על אשה אחת כבר אסור עמה ועם עוד נשים. ועיין בספר דבר הלכה (הוספות עמ' קסד) שדיבר על המהרש"ם הנ"ל. .

יד. איש שעסקו עם נשים אך כעת הפסיק לעסוק עמהן, דינו חזר להיות כאיש שאין עסקו עם הנשים ומותר לו להתייחד עם ג' נשים [לבני אשכנז כמבואר בסע' ד] כן מדוקדק מלשון רש"י ועוד ראשונים שהבאתי לעיל (סע' יב הערה 27) שדוקא כי הנשים צריכות לו ומחפות עליו וכו', ובנ"ד הן אינן צריכות לו יותר לכן לא מיקרי עסקו עמהן. וכ"פ הגרי"ש אלישיב הובא בספר תורת היחוד (פ"ג הי"ז). ואם עדיין גס בהן, דינו יתבאר לקמן (סע' יח). .

טו. כל ההיתר לאיש להתייחד עם ג' נשים [לבני אשכנז כמבואר בסע' ד], זהו דוקא בעיר. אבל בדרכים, שאין עוברים ושבים עיין לקמן (פ"ד סע' כה והלאה) גדרים של דרך. , אסור לאיש להתייחד עד שיהיו שם ארבע נשים לפחות ע"פ המבואר לקמן (פ"ד סע' יז) שבדרך יש חשש שמא מאן דהו יצטרך לצאת לצרכיו ואז יווצר איסור יחוד. וה"ה בנ"ד, שאם ישנן רק ג' נשים, יש חשש שמא אחת תצטרך לצרכיה, וישארו שתי נשים עם האיש ואסור משום יחוד. וכן כתב בבית משה (ס' כב ס"ק ט) והפני יהושע (קידושין פ:). וכן משמע בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' תרנח), עיי"ש. והנה מצאתי בספר מקור בהלכה (לבעל הזכרון עקידת יצחק) שכתב מקור להא דבדרך צריך ד' נשים ולא סגי בג' נשים. דהנה רש"י במשנה (קידושין פב.) פירש לגבי איש שעסקו עם הנשים שלא יתיחד עם הרבה נשים וסיים וז"ל "ואילו איש אחרינא בין שתי נשים תנן אבל עם שלש או ארבע שפיר דמי" עכ"ל. ודייק המקור בהלכה דאם עם שלש שפיר דמי, למה רש"י הוסיף או עם ארבע, אלא ודאי כוונת רש"י שעם שלש בעיר או עם ארבע בדרך, עיי"ש. ואף שיש בזה רמז נאה, מ"מ לענ"ד אין זה כוונת רש"י כלל לרמוז רמזים בעלמא והיה לו לכתוב כן להדיא, אלא רש"י שיגרא דלישנא נקט.

ואע"פ שאף אם תצא האשה לצרכיה, יווצר יחוד האסור רק מדרבנן, כמבואר לעיל (פ"א סע' יט), מ"מ כבר בארנו לקמן (פ"ד סע' יט) שאף ביחוד דרבנן חיישינן להכי. . וי''א שאפילו בדרכים מותר לאיש להתייחד עם ג' נשים עיין לקמן (פ"ד סע' יט) שכתבנו בשם כמה פוסקים, שכאשר היחוד הינו מדרבנן, היינו שאפי' אם יצא מאן דהו לצרכיו יווצר יחוד האסור מדרבנן בלבד, אזי לא חיישינן ולא צריך שומר נוסף, עיי"ש. ולפ"ז ה"ה בנ"ד דלא בעינן ד' נשים וסגי בג' נשים, שאפי' אם תצא אחת לצרכיה, ישארו שתי נשים עם האיש והוי איסור יחוד מדרבנן בלבד, ופשוט.

והנה בסע' הבא מובא בדין יחוד עם ג' נשים בלילה שיש מחמירים ומצריכים ד' נשים, שמא אחת תישן וישארו שתי נשים עם האיש, ואע"פ דהוי איסור יחוד מדרבנן. אך הבאתי שיש מקילים בזה וסגי בג' נשים אפי' בלילה, עיי"ש. ולכאורה ה"ה בנ"ד יסברו דסגי בג' נשים. מיהו אחר העיון אין ראיה שיתירו גם בנ"ד, כיון שדין דרך מבואר להדיא בגמ' שחוששין ומצריכים שומר נוסף, אך דין לילה זה חידושו של הראב"ד ואפשר דלא סבירא להו שיש לדמות כלל לילה לדרך, ולכן התירו בג' נשים בלילה ולא משום דהוי יחוד דרבנן.

ובאופן שהאיש כשר, והוא לא שומר על הנשים בדרך אלא רק הולכים יחד, יש לצרף שיטת רי"ו והרמ"ה שהבאנו לקמן (פ"ד סע' יח) שאז לא צריך שומר נוסף כיון שלא הולך לשומרם, וה"ה הכא. (ועיי"ש מהו מיקרי לשומרם).

והנה היש"ש (קידושין פ"ד ס' כד) כתב שעם ב' יבמות שמותר להתייחד עמהן (כדלקמן פ"ז סע' א) ה"ה בדרך מותר. והסביר הטעם וז"ל "ושתי יבמות פשיטא דשרי אף בדרך ואין שייך לומר עליה שמא אחת תלך לצרכיה, כי דרך הנשים לילך יחד, כי האי דאמרינן נשים מספרות בבית הכסא", עכ"ל. וראיתי בספר דבר הלכה (ס' י סע' ו) ובספר דברי סופרים (אות סז) שכתבו לדקדק מהיש"ש, שאיש עם ג' נשים מותר אף בדרך, שהרי כתב בטעמו שדרך הנשים לילך יחד, וא"כ ה"ה באיש עם ג' נשים, אם תלך אחת לצרכה, ילכו חברותיה עמה כי דרך הנשים לילך יחד, עיי"ש. ואחר המחילה יש לדחות, שאפשר שכוונת היש"ש שרק כאשר ישנם ב' נשים (כבנידונו שם) כתב שדרכם של נשים לילך יחד, כיון שאשה אחת מפחדת לילך לצרכיה לבדה לכן חברתה תלך עמה, אבל אין זה אומר שאם ישנם ג' נשים ואחת תלך לצרכה שילכו עמה שתי הנשים הנוספות, אלא אף בכה"ג תלך עמה אשה אחת, ואשה אחת תשאר עם האיש, ואדרבא לפ"ז לכאורה יוצא שהיש"ש יצריך בנ"ד חמש נשים בדרך, שהרי אם חוששים שאחת תלך לצרכה אזי אפי' אם ישנם עמו אפילו ארבע נשים, תקח ההולכת אחת עמה כי דרך הנשים לילך יחד, וישארו עם האיש שתי נשים ואסור להתייחד, ולכן לכאורה צריך חמש נשים לפי טעמו של היש"ש, ויש לעיין. ושו"ר שכן כתב באוצה"פ (ס' כב ס"ק כה אות יג) כדאמרן, עיי"ש. ולכן נראה דאין ראיה כלל מהיש"ש שיתיר בדרך עם ג' נשים, ועוד עיי"ש באוצה"פ מה שכתב בדעת היש"ש הנ"ל.

והנה הרמ"א (ס' כב סע' ה) כתב חילוק של עיר ודרך רק בדין של יחוד אשה עם שני אנשים, אך כשהביא את השיטה שאיש אחד מתייחד עם הרבה נשים, סתם דבריו ולא כתב שגם דין זה דוקא בעיר שאז מותר עם ג' נשים אבל בדרך צריך ארבע נשים, ולכאורה משמע שאין חילוק כלל ובכל גוונא שרי עם ג' נשים. וסברא נמי איכא לחלק בין דרך לנ"ד, דהתם הוי חשש שיווצר יחוד דאורייתא והכא אפי' אם תצא אשה הוי דרבנן, וצ"ע. ועיין לקמן (פ"ד סע' יט). .

טז. י''א שהיתר יחוד איש גם ג' נשים [לבני אשכנז כמבואר בסע' ד] הוא אפילו שמתייחדים בלילה עיין לקמן (פ"ד סע' לג) שכתבנו בשם הראב"ד וסיעתו, שדין לילה דומה לדין דרך, ולכאורה ה"ה בנ"ד צריך שומר נוסף.

אלא שהגר"נ הירץ שהובא בשו"ת הרמ"א (ס' יד) כתב וז"ל "דאל"כ אמאי אנו מתירין להתייחד אשה אחת עם שני אנשים או שלשה ולהיפך בחדר אחד בלילה, אולי יפול תרדמה על הרוב וישארו איש ואשה נעורים ויעשו איסורא, אלא אמרינן כיון דאיכא בהדייהו אינשי אחריני מירתתי אולי יעורו משנתם בפתע פתאום ויגלו סודם וכו"', עכ"ל. הנה מה שכתב בתוך לשונו "או להיפך", פשוט שלא קאי על יחוד אשה עם שני אנשים, דהא להיפך איש עם שתי נשים אסור לכ"ע, אלא קאי על אשה עם שלשה אנשים, ונקט ה"ה להיפך היינו שלש נשים ואיש אחד, ואפ"ה מתירין בלילה. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רב אות א) כתב ג"כ שהגר"נ הירץ מקל בזה, והסביר סברתו, שאפשר שאינו דומה לדין דרך, שבדרך שהולכים אשה ושני אנשים, אם יצא לנקביו, יווצר איסור יחוד דאורייתא משא"כ הכא שהאיש עם שלש נשים אפי' אם אחת תרדם, יווצר יחוד דרבנן, דהא ישארו שתי נשים ואיש, וזה אסור מדרבנן בלבד כדלעיל (פ"א סע' יט), עיי"ש.

מיהו נראה ברור שהשבט הלוי לא ראה את תשובת הרמ"א במקורה אלא רק מה שהביאו באוצה"פ, שהרי הגר"נ הירץ הסביר להדיא שאפילו שישארו איש ואשה לבדם שרי כי חוששים שמא יתעורר מאן דהו ויגלה סודם וכמובא בלשונו שהעתקתי בריש ההערה. והרי איש ואשה זה יחוד דאורייתא, לפי שטתו של השבט הלוי הנ"ל, שהרי הסביר שזה יחוד דרבנן כי נשארו שתי נשים ואיש, ש"מ שאם נשארו איש ואשה הוי דאורייתא. (ועיין לקמן פ"ז סע' יא הערה 29 שיש להעיר דסוף סוף ישנם עוד בני אדם עמהם הישנים ומנלן דהוי יחוד דאורייתא בכה"ג, מיהו כעת מצאתי גם בשו"ת אמרי כהן ס' כו שג"כ כתב דהוי דאורייתא וכדברי שבט הלוי). א"כ ע"כ החילוק של הגר"נ הירץ אינו בגלל שזה יחוד דאורייתא וזה דרבנן. אלא נראה סברת הגר"נ הירץ, שאינו סובר חומרת לילה כלל, וכמו שכתבתי בשם כמה ראשונים לקמן (פ"ד סע' לג הערה 87) שלא סוברים שבלילה צריך שומר נוסף, ואפשר שנמשך אחריהם הגר"נ הירץ.

ובשו"ת אג"מ (אבהע"ז ח"ד ס' סה אות כ) דן ביחוד בלילה עם ג' נשים לפי שיטת רש"י, שכתב שכאשר הן שלש, אפי' אם אחת תרדם, יצטרך לבעול את שתי הנותרות וזה זמן מרובה, ולכן חושש שמא תתעורר השלישית, ולכן נראה שאפי' בלילה מותר עם שלש נשים, וסיים, שכיון שאין על זה ראיה ברורה אין לסמוך על זה אלא בשעת הדחק, עיי"ש.

ולכאורה כן מורה סתימות הרמ"א (ס' כב סע' ה) שהביא את שיטת רש"י שמתיר להתייחד עם נשים הרבה, והיינו עם ג' נשים כמבואר בח"מ (שם ס"ק ח), ולא כתב שדוקא ביום אבל בלילה אסור. מיהו אפשר שסמך על מה שכתב לעיל מיניה את דעת הראב"ד שבלילה צריך שומר נוסף, אבל יותר נראה מהסתימות שעם ג' נשים מותר אפי' בלילה. ובפרט שבשו"ת הרמ"א הביא את הגר"נ הירץ דמיקל אפי' בלילה, וש"מ דג"כ מודה להקל. וכעת ראיתי להגר"מ שטרנבוך בספרו אורחות הבית (פי"ד סע' ט הערה כד) שכתב כמ"ש בדעת הרמ"א, עיי"ש. ובפרט שיש ראשונים שסוברים שלילה אינו חמור מיום, וא"כ בנ"ד שרי עם ג' נשים. וכן עיין לקמן (פ"ד סע' לד) שיש הסוברים שבאופן שאם מאן דהו ירדם אזי יווצר יחוד דרבנן בלבד לא צריך שומר נוסף ולא חוששים, וא"כ ה"ה בנ"ד שלא צריך אשה נוספת. . וי''א שבלילה צריך לפחות ד' נשים כן משמע בשו"ת בית יהודה עייאש (ס' יג) וכן סובר הפני יהושע (קידושין פ:) בתירוץ ראשון, עיי"ש. וכן משמע שמסכים בשו"ת אג"מ (ח"ד ס' רה אות כ), זולת בשעת הדחק עיי"ש. והנה כן יש לדקדק דמועיל בנ"ד בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד ס' קב) שנשאל לגבי איש הנשאר בביתו עם אשה וג' בנותיה והעלה דלשיטת רש"י מהני, והתם מיירי באופן קבע ומשמע אפי' בלילה. מיהו אפשר שיתיר אפי' עם ג' נשים בלילה אלא דהתם מעשה שהיה היה עם ד' נשים, ועכ"פ עם ד' ודאי משמע דמועיל. וכ"פ בספר תוספת חיים (ס' כב) וכן הוא בספר נטעי גבריאל (פכ"א סע' ז). ובספר הליכות בת ישראל (עמ' קיד) כתב בשם הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל שאשה מבנות ספרד, לא תיסע בלילה בשעות המאוחרות במונית אא"כ יהיו עמה עוד ג' נשים, עיי"ש.

ונראה להסביר, שהנה מבואר שכאשר אחד ישן, אין חשש לעבור עבירה ולא חוששין שיתעורר, אך כאשר ישנם שנים שישנים, יש חשש שאחד יתעורר, וזה מוכח מהראב"ד שסובר שאע"פ שאשה מתייחדת עם עם שני אנשים, בלילה בעינן שלשה אנשים, והוכחנו לקמן (פ"ד סע' לה) שאפי' שהם ישנים בפועל מותר בכה"ג, עיי"ש. ומוכח שמאחד ישן לא חוששין אך משנים כן, וזה פשוט. ושו"ר ראיתי שכן הסביר בשו"ת בית שלמה (מסקאלה ס' מח). ובנ"ד, אם יתייחד בלילה בשינה עם שלש נשים, יש חשש שאשה אחת תתעורר ואז יעברו עבירה, ואפי' שישנם עוד שתי נשים ישנות, אינה חוששת שמא יתעוררו שתיהן אלא אחת, ואפי' אם אשה אחת תתעורר, תעשה כמותה ותזנה ג"כ. אך כאשר ישנם ארבע נשים, א"כ אפי' אם אשה אחת תתעורר, היא לא תזנה כי חוששת שמא אשה נוספת תקום, והאשה הנוספת לא תעשה כמותה כי אז ישנן עוד שתי נשים ישנות, והרי משתי נשים כן חוששין שאחת תקום, ולכן הראשונה שתתעורר לא תזנה כי חוששת שהשניה תתעורר ולא תזנה מחמת פחד השתים הנותרות. . ויש אומרים שבלילה אסור לאיש להתייחד אפילו עם הרבה נשים כן כתב הפני יהושע (קידושין פ:) בתירוץ שני, עיי"ש. ובמסגרת השלחן (ס' קנב ס"ק ח) הביא את הפני יהושע הנ"ל, וש"מ דמסכים לו. וכן נראה דעת הב"ח (ס' כב ד"ה "אין ממנין") בדעת רש"י שבלילה אסור אפי' עם הרבה נשים, עיי"ש. ועיין להגר"מ מאזוז שליט"א הובא בשו"ת מגיד תשובה (ח"ג ס' ד) מה שהעיר ע"ד הב"ח, והוסיף דיש לצדד דהב"ח לא אסר אלא שכולם בחדר אחד אבל בשני חדרים שאינו יודע אם ישנו מקצתן או ערות הנה, שרי, עיי"ש.

מיהו יש לעיין בשיטה זו מנלן להחמיר כולי האי, הרי הראב"ד הוא המחדש שבלילה בעינן שומר נוסף דומיא דרך, וא"כ בשומר נוסף אחד סגי, אך לאסור אפי' עם הרבה נשים מניין. ושו"ר ראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רה אות ד) שהעיר בזה עיי"ש. ובספר דבר הלכה (ס' י ס"ק ו) נשאר בצ"ע מה הסברא לאסור עם הרבה נשים בלילה, עי"ש. ונראה שהסברא כיון שנשים דעתן קלות, אזי כ"ז שחברותיה ישנות, לא תחשוש לזנות. אלא דאכתי צ"ע מנלן להחמיר כולי האי וכנ"ל. . ולעניין הלכה, לכתחילה יש לנהוג כדעה אמצעית, היינו להתיר יחוד עם ד' נשים, ובשעת הדחק אפשר להקל עם ג' נשים הנה אפשר לכתחילה להקל עם ד' נשים, דבנוסף למתירים עם ד' נשים, יש לצרף את המתירים עם ג' נשים. ועיין בשערים מצויינים בהלכה בקונטרס תורת הלימוד המודפס בריש ספרו (אות יג) מש"כ בדרך פסיקת ההלכה. ובשעת הדחק אפשר להקל עם ג' נשים, וכמ"ש בשו"ת אג"מ (ח"ד ס' רה אות כ) שבשעת הדחק אפשר להקל עם ג' נשים. ובפרט שפשט הדברים שהרמ"א מיקל בזה לכתחילה עם ג' נשים וכמבואר בהערה 35. וכן העלה בספר נטעי גבריאל (פכ"א סע' ז). והגר"י רצאבי שליט"א סובר שרק בשעת דוחק ממש גדול אפשר להקל עם ג' נשים. .

יז. איש פרוץ עיין לקמן (פ"ד סע' ה והלאה) מהו גדר פרוץ. שאין עסקו עם הנשים שאם עסקו עמהן, אפי' כשר אסור עם הרבה נשים כדלעיל (סע' ד). , מותר לו להתייחד עם הרבה נשים כדין איש שאינו פרוץ [לבני אשכנז כמבואר בסע' ד] לפי הסבר הרא"ש והרשב"א את שיטת רש"י (שהרמ"א פסק כרש"י) בדין יחוד עם נשים הרבה שהובא לעיל (סע' ד) מתבאר בפשטות שאיש פרוץ מותר לו להתייחד עם נשים הרבה.

שהרי הרא"ש הסביר שמותר להתייחד עם הרבה נשים כיון שא"א שלא יתגלה הדבר מפני שהן הרבה ועוד שא"א לו לבעול את כולן, והיינו זו שלא תבעל תספר בשוק ושאר הנשים מפחדות ולא מזנות. משא"כ באיש שעסקו עמהן שיחפו עליו. והנה בפרוץ לא שייך טעם יחפו, שהרי אינן צריכות לו, ולבן לא גס בו וא"כ חוזר הטעם שא"א שלא יתגלה ושא"א לבעול את כולן.

והנה אף לפי הסבר הרשב"א שמותר להתייחד עם הרבה נשים כשאין עסקו עמהן מפני שהן בושות זו מזו, ואף הוא בוש כיון שאינו רגיל עם נשים. והנה בנ"ד אפשר דכיון דהוא פרוץ, אינו בוש מנשים הרבה וא"כ חסר טעם אחד שכתב הרשב"א. מ"מ שאר הנשים בושות זו מזו ולכן לא ישמעו לו. אלא שיש לדון בזה טובא, האם כאשר פוסק כותב שני טעמים לדין אחד, האם בטעם אחד ג"כ מועיל. ומצאתי בשו"ת פעולת צדיק (ח"ב ס' קכג) שכתב שיש בזה מחלוקת, ודעת הש"ך (יור"ד ריש ס' קעב) שאפשר אפי' בחד טעמא מספיק לפסוק כן, אך הרדב"ז (ח"ד ס"ס ע) חולק וסובר דשמא בעל התשובה לא סמך אלא על שני הטעמים, עיי"ש. ונראה שהפעולת צדיק סובר לדינא כהרדב"ז וכמבואר בפעולת צדיק בתשובה אחרת (ס' קפ אות ב ד"ה "ולבי") וכן הכנסת הגדולה (כללי הפוסקים אות כח) הביא את הרדב"ז הנ"ל בלא חולק. וע"ע בשדי חמד (כללי הפוסקים ס' טז אות ט) שהביא בזה מחלוקת פוסקים עצומה וכן עיין ביד מלאכי (כללי פוסקים, פוסקים אות יד).

לכן בנ"ד, שהרשב"א כתב ב' טעמים, ולכאורה ישנו רק טעם אחת, לא נפיק מפלוגתא אי מהני בכה"ג. ואע"פ שהנשים בושות ולא ישמעו לו, אפשר שלא סמך הרשב"א על טעם זה לבד, כיון שסוף סוף דעתן קלה ואפשר שאחרי ריצוי מרובה ישמעו לו והיצר יתגבר על הבושה. מיהו אפשר שבנ"ד דהוי יחוד מדרבנן בלבד כדלעיל (פ"א סע' יט) אפשר לסמוך על דעת הש"ך הנ"ל דבחד טעמא סגי להתיר, ובפרט שבזה גופא יש לדון האם פרוץ אינו בוש מהרבה נשים, דאפשר דמש"כ הרשב"א שהוא לא בוש מהרבה נשים דוקא איש שעסקו עמהן וכן דוקא מאותן נשים שעמהן הוא עוסק, אבל איש דעלמא אפי' פרוץ הוא בוש מנשים דעלמא, וא"כ בנ"ד אכן יש את שני טעמי ההיתר שכתב הרשב"א. והנה ראיתי שאפשר לדקדק כן מלשון הרשב"א שאפי' פרוץ בוש מנשים הרבה כיון שאינו רגיל עם הרבה נשים, וא"כ יש בנ"ד את שני הטעמים שכתב הרשב"א, וז"ל הרשב"א בתשובה (ס' אלף קעח) "ומעתה אם הם שני אנשים שאינן פרוצין, מותר להתלוות עם הנשים וכו' ואפשר דאפילו בשאר אנשים כל שהן יתר משתים מותר מדקתני לא יתיחד איש עם שתי נשים דאלמא עם שתים בלבד הוא דאסור הא בטפי שרי וכו' וכל שאינו אלא אחד אין הפרש בין כשר לשאינו כשר וכו' וזו היא דעתו של רש"י ז"ל", עכ"ל. הנה נקט דלא שנא כשר ולא שנא לא כשר, כל שהנשים יותר משתים, שרי. ודוחק לפרש שמותר עם לא כשר אבל בידוע כפרוץ אסור, שהרי נקט הרשב"א לא כשר כהמשך לתחילת דבריו שכתב שאם הם לא פרוצים מותר בדרך ועל זה כתב שאפשר אפילו בשאר אנשים אם הן יתר משתים וכו' וכוונתו פרוצים שזה חוזר על תחילת דבריו. וא"כ מוכח שאפי' פרוץ שרי, והטעם כמש"כ שכל זמן שאינו רגיל עם נשים, בוש מהן.

ושוב ראיתי להחיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' א) שדן בשיטת הרשב"א וכתב לדקדק בלשונו שנקט "אינו כשר" ולא נקט "פרוץ", ותירץ בשני אופנים, ולפי תירוצו הראשון אף לרשב"א אסור בפרוץ ושרי רק באינו כשר, ולפי תירוצו השני אכן "לא כשר" כוונתו פרוץ. איברא דהרשב"א נקט בלשון "אפשר" היינו דלא ברור לו כ"כ ההיתר עם פרוץ, עיי"ש. ונראה שהחיד"א תופס תירוץ ראשון כעיקר היינו שלא מועיל עם פרוץ לפי הרשב"א כדמוכח מהחיד"א בשו"ת שער יוסף בהמשך דבריו (ס' ב), עיי"ש. אך מה שכתב החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' א) לסייע לסברא שאסור עם פרוץ מרש"י בעירובין (נה:), יש להעיר דלכאורה משם מוכח ההיפך, ששם מיירי עם שתי נשים וכמדוקדק מלשון רש"י שנקט "קוראת לחברתה" ולא "לחברותיה", ואף המשנה שהביא רש"י לא יתייחד עם שתי נשים מוכיחה, שאם כהחיד"א היה לרש"י להביא את המשנה של איש שעסקו עמהן, ושוב ראיתי שכן העיר בזה הדבר הלכה (ס' י ס"ק ג), עיי"ש.

והנה אף המאירי (קידושין פ.) כתב בזה"ל: "וגדולי הרבנים כתבו שעם שתים אסור אבל עם הרבה מותר והדברים נראין כן, מדקאמר עם שתים ולא אמר עם הנשים ואילו אינו כשר אלא אם כן הוא מאותם שעסקן עם הנשים" עכ"ל, הנה נראה ברור שהמילה "ואילו" היא ט"ס וצ"ל "ואפילו", ומשמע שאפי' אינו כשר מועיל, אך לפי מה שכתב החיד"א לדקדק בלשון הרשב"א שאינו כשר אין הכוונה פרוץ, א"כ אף מהמאירי אין ראיה.

ומצאתי בסמ"ג (לאוין קכו) שסובר כשיטת הרמב"ם שאסור לאשה להתייחד עם אנשים הרבה כיון שאין כשרים היום כדלקמן (פ"ד סע' א הערה 4) ואפ"ה כתב להתיר איש אחד עם נשים הרבה, ולפי מה שביאר בעצי ארזים (ס' כב ס"ק יא) לדעת הרמב"ם שסובר שאין כשרים ואפ"ה התיר נשים הרבה עם אנשים הרבה כדלקמן (פ"ה סע' ב הערה 10) א"כ מוכח שאפי' פרוצין מותר בכה"ג שהרי אין כשרים, עיי"ש. והנה משמע שהעצי ארזים למד ברמב"ם שאם אין כשרים אזי כולם פרוצין (וכן יסוד זה מתבאר מהבית משה ס' כב ס"ק ד שאם אדם לא כשר אזי נחשב פרוץ, עיי"ש) וא"כ כיון שהסמ"ג סובר שאין כשרים כרמב"ם, ואפ"ה התיר לאיש להתייחד עם נשים הרבה, התיר אפי' בפרוץ.

אלא שראיתי בבית משה (ס' כב ס"ק ד) שפלפל בסמ"ג, שלפי הסמ"ג אסור לפרוץ להתייחד עם ג' נשים, עיי"ש. (אלא דהבית משה כתב דהדעת היא להקל וכדלקמן בהמשך ההערה). וכן החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב) כתב לפלפל בסמ"ג ולפי תירוצו הראשון אכן לפי הסמ"ג מותר לפרוץ להתייחד עם ג' נשים אך כתב תירוץ נוסף שלפיו אסור לפרוץ, עיי"ש.

ובשו"ת הרדב"ז (ח"ג ס' תפא) נשאל לגבי נשים ההולכות לעסק לבתי הגויים וכתב כמה סניפים להקל, וחד מנייהו זה שיטת רש"י שמתיר איש אחד עם הרבה נשים, עיי"ש. והנה סתם גוי הוא פרוץ ואפ"ה מותר. והגר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (אבהע"ז ח"ב ס' א) הקשה על הרדב"ז הנ"ל שאפי' לרש"י אסור שהרי רש"י אסר בעסקו עמהן וכ"ש גוי וכו' עיי"ש. ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו ס' מ פי"ט אות ה) כתב לישב דעת הרדב"ז דבכה"ג לא מיקרי עסקו עמהן, עיי"ש, ומשמע שאף הציץ אליעזר סובר שבגוי שאין עסקו עמהן, מותר. ואפי' שסתם גוי פרוץ.

וכן משמע שסובר הבית משה (ס' כב) שאע"פ שתחילה כתב (בס"ק ד) שלפי הסמ"ג אסור פרוץ עם ג' נשים, מ"מ חזר וכתב (בס"ק ח ובס"ק יא) שהדעת נותנת יותר שמותר, עיי"ש. וכ"פ הדבר הלכה (ס' י סע' ג) אך מה שכתב לדקדק שכן סובר הב"ש בשיטת רש"י יש לדחות למעיין בפנים. וכן נראה שסובר להקל בנ"ד בחוברת להלכות יחוד (להרה"ג זאב בוגרד פ"ג הערה 40). . ויש אוסרים לאיש פרוץ להתייחד עם ג' נשים כ"כ בספר המקנה (קידושין פב. בד"ה תוס' לא יתייחד) ובספרו נתיבות לשבת (ס' כב ס"ק ד), וכן הוא בארץ צבי (ס' כב ס"ק יג), וכן אפשר לדקדק מהערך שי (ס' כב סע' ט, ד"ה ולפרש"י) עיי"ש ודו"ק היטב. וכעת ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"ג ס' קנב) שכתב לגבי איש שיצא רינון עליו וכתב מכתבי חשק וניבול לאשת איש, וכתב דאפי' לפי שיטת רש"י דמיקל ביחוד עם ג' נשים, לאותו איש אסור דהוא גרע מעסקו עמהן, עיי"ש.

וכן משמע מהעצי ארזים (ס' כב ס"ק יא) והסביר שלפי הטעם שכתב הרא"ש ברש"י שלאיש מותר עם הרבה נשים כיון שא"א שלא יתגלה א"כ פרוץ אינו חושש שיתגלה ואסור, עיי"ש. והדבר פלא. שהרי אע"פ שאינו חושש מ"מ הנשים חוששות שיתגלה וזה מספיק להתיר כדמוכח מיחוד עם אשה ותינוקת שמותר כיון שחוששת שיתגלה, א"כ כל שהאשה חוששת מותר, וצ"ב בדבריו. וכבר ביארנו בהערה הקודמת שכן עולה מהרשב"א לפי החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' א) בתירוצו הראשון. וכן עולה שאסור לדעת סמ"ג לפי החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס' ב) בתירוצו השני וכן לפי הבית משה (ס' כב ס"ק ד) בדעת הסמ"ג. וכ"פ לדינא הגרי"ש אלישיב שליט"א הובא בספר תורת היחוד (פ"ג ס"ק כד) וכן הוא בספר נטעי גבריאל (פכ"ב סע' ז) דלכתחילה יש להחמיר, עיי"ש.

והנה בעזר מקודש (ס' כב סע' ה) כתב בתחילת דבריו שאם האיש פרוץ, אסור לו להתייחד עם ג' נשים וז"ל "נראה לצרף דעת רש"י ז"ל דאיש עם ג' נשים מותר תמיד כשאינו פרוץ", עכ"ל. מיהו בהמשך דבריו צירף דעת רש"י ליחוד עם עגלון גוי, עיי"ש. והרי סתם גוי הוא פרוץ, וצ"ע. . והוא הדין עם נכרי דאותם טעמים שכתבנו בהיתר יחוד פרוץ עם ג' נשים, שייכים אף בגוי, ועוד שהרדב"ז שהובא לעיל (הערה 41) כתב להדיא את שיטת רש"י ביחוד נשים עם גוי. וכן עיין בסוף ההערה הקודמת מש"כ בשם העזר מקודש. .

יח. יש אומרים שמותר לאיש להתייחד עם נשים הרבה [לבני אשכנז כמבואר בסע' ד] אפילו שלבו גס עיין לקמן (פ"ט סע' לא והלאה) מהו הגדר של לבו גס בהן. בהן הנה מלשון המשנה (קידושין פב.) "כל שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים" משמע דוקא אם עסקיו עמהן. מיהו יש לעיין בלשון רש"י שכתב וז"ל: "כל שעסקיו עם הנשים - שמלאכת אומנותו נעשית לנשים והנשים צריכות לו". "לא יתייחד עם הנשים - אפילו עם הרבה נשים לפי שלבו גס בהן וכולן מחפות עליו וכו"' עכ"ל. ולכאורה משמע מלשון הרש"י הנ"ל דהחיפוי מגיע רק מהגס בהו. ושו"ר שכן הסביר התפארת ישראל (על המשניות קידושין פ"ד משנה יד) ברש"י וז"ל "עכ"פ זה מדלבו גס בהן, יחפו עליו" עכ"ל. וכן נראה שהבינו ברש"י הנ"ל התוס' רבינו פרץ והרמ"ה וכן הוא לשון הטור שכתב וז"ל "ורש"י מתיר לאיש אחד עם נשים הרבה אלא אם כן עסקו עמהן כיון שלבו גס בהן" עכ"ל. אלמא בעסקו עמהן אסור כיון שלבו גס בהן ולא מפני שצריכות לו. וע"ע בלשון ערוך השלחן (ס' כב סע' ח).

מיהו בלשון המשנה לא משמע כן וכמו שכתבתי בתחילת ההערה, דאם איתא שהגס בהו גורם, היה לתנא לשנות כל שלבו גס בנשים לא יתיחד עם הנשים. וראיתי בתוס' ר"י הזקן שכתב בזה"ל "שאומנותו עם הנשים והנשים צריכות לו, לא יתיחד עמהן לפי שכולן מחפות עליו" עכ"ל. הנה לא הזכיר כלל שלבו גס בהן אלא רק שצריכות לו ולכן מחפות עליו. ש"מ שבגס בהן בלבד, אין מחפות עליו ושרי.

וכן ראיתי במאירי שכתב וז"ל "ואף הנשים מתוך שצריכות לו ולבן גס בו מחפות עליו", עכ"ל. ומשמע שאף הצריכות לו גורם לחיפוי ולא רק הלבן גס בו, ולפ"ז כשאינן צריכות לו, לא יחפו עליו ומותר לו להתייחד עם הרבה נשים.

והנה אף לפי הרשב"א שהסביר בשיטת רש"י הובא לעיל (סע' ד הערה 11) דההיתר לאיש דעלמא להתיחד עם נשים הרבה הוא שהאיש בוש מהן והן בושות מהדדי. וכאשר עסקו עמהן אסור כיון שרגיל עם נשים ואינו מתבייש ואף הן אינן מתביישות, עיי"ש. ובפשטות כאשר אין עסקו עמהן, אפי' אם גייסא אהדדי מחמת שגדלו יחד או שהן קרובותיו וכיו"ב, מ"מ האיש שאינו רגיל עם נשים הרבה כמו איש שעסקו עמהן עדיין הוא מתבייש, וא"כ יש לכאורה להתיר בנ"ד.

אלא דעדיין יש לדון בזה, דהא הרשב"א כתב ב' טעמים להתיר, האחד שהוא בוש, ועוד שהנשים בושות מהדדי. ובנ"ד יש לעיין האם הנשים אכן בושות מהדדי. דאפשר דאין בושה מהדדי דוקא כשכולן נשים הצריכות לו והן בעצה אחת לחיפוי, אך הכא אינן צריכות לו כלל וא"כ ישנה בושה. מ"מ אפי' אי נימא דאינן בושות מהדדי, עיין לעיל בסע' הקודם (הערה 41) האם אפשר להקל כשישנו רק טעם אחד, ובפרט בנ"ד דהוי יחוד האסור מדרבנן כדלעיל (פ"א סע' יט). וע"ע מה שכתבתי לעיל (סע' יג הערה 30) בשם הדבר הלכה, וכן לקמן (סע' יט הערה 49) הבאתי בשם ערוך השלחן שבבושת האיש סגי, עיי"ש. וא"כ בנ"ד דעכ"פ יש בושה לאיש וכנ"ל, יש מקום להקל.

והנה לשון הפוסקים, הרמ"א (ס' כב סע' ה) והלבוש (שם) והקיצור ש"ע (ס' קנב סע' ג), דנקטו שיש מתירים לאיש להתיחד עם הרבה נשים כשאין עסקו עמהן, לא הזכירו כלל תנאי של גס בהן, ופשטות הלשון כל שאין עסקו עמהן שרי ולא שנא אם גס בהן או לא. ושוב ראיתי בעצי ארזים (שם ס"ק ט) שהקשה על שיטת רש"י שמתיר לאיש להתייחד עם ג' נשים ממשנה בגיטין (עג.) לגבי איש שגירש את אשתו על תנאי דאמרינן התם לא תתייחד עמו אלא בפני עדים אפי' ע"פ שפחה וכו' ופרש"י שם שאסור להתייחד עמה, דאיכא מ"ד משום יחוד פנויה וכו', והקשה מה יועיל אם תהיה שם שפחה הרי הן שתי נשים עם האיש ואף לרש"י אסור עד שיהיו ג' נשים, וכתב לתרץ שרש"י סובר דעם שפחה לאו דוקא אלא ע"פ עדים ועל זה אמרינן שהעדים לאו דוקא כשרים אלא אפי' ב' שפחות, אבל ודאי שצריך ב' שפחות ואז מותר לפרש"י שישנם שם ג' נשים, עיי"ש. ופשטא דמילתא שכל שפחה מהימני חוץ משפחתה של האשה כמבואר בפנים המשנה (שם) אבל שפחה שלו ג"כ מהני, שאל"כ היה למשנה למעט אף שפחתו. והרי סתם שפחה שלו לבו גס בהו כמו ששפחה שלה היא גסה בה. ועולה מכאן שלמד העצי ארזים בדעת רש"י שאפי' היכא שליבו גס בהו, שרי. וכן נראה שסובר להתיר בספר שער היחוד (חלק הארוך עמ' קכג).

וע"ע בתשובת הרדב"ז (ח"ג ס' תפא) שנשאל לגבי נשים ההולכות לבתי עכו"ם לעבוד, ונשארות שם ג' או ד' ימים, וכתב לדינא שאין בזה יחוד מכמה טעמים וחד מנייהו אליבא שיטת רש"י שמתיר יחוד עם הרבה נשים, עיי"ש. והנה מסתימות הרדב"ז משמע דאין נ"מ אם לבו גס בהן או לא. ומסתמא עם הזמן נהפכו לגייסי ההדדי. ואם איתא דבגס בה אסור, היה לרדב"ז לציין דדוקא אם אין לבו גס בהן אזי יש את ההיתר אליבא שיטת רש"י, ומדסתם דבריו, לכאורה משמע דלא איכפת לן אי לבו גס בהן. והנה בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד ס' קב) נשאל באיש גלמוד שהכניס לביתו איש שיהיה עמו, ואותו איש בא עם אשתו ושלש בנותיו, והאיש הלזה היה נוסע ע"פ רוב למרחוק ומשאיר את אשתו ושלש בנותיו עם הגלמוד הנ"ל, וענה שאין בזה יחוד אליבא שיטת רש"י, עיי"ש. והנה סתם דבריו ולא כתב דדוקא שליבו לא גס בהן, והרי זה מצוי שעם הזמן ליבו יהא גס בהן וכיצד סתם כ"כ בדבר המצוי. ולכאורה מוכח שאפי' שגס בהן שרי כיון דאינו עוסק עמהן, ועיין. , ויש אומרים שאסור לו להתייחד עם נשים הרבה כן משמע מלשון החכ"א (כלל קכו סע' ד) שכתב וז"ל: "ועם שלש נשים ואין לבו גס בהן רש"י וסמ"ג מתירין", עכ"ל. הנה משמע שלמד שהגס בהן גורם לאסור. ועיין לעיל בהערה הקודמת שכתבתי שכן סובר התפארת ישראל בדעת רש"י, ושכן יש לדקדק מתוס' רבינו פרץ והרמ"ה והטור בדעת רש"י שהגס בהן גורם. א"כ ה"ה כל גס בהן אפי' שאין עסקו עמהן אסור. וע"ע בלשון פסקי ריא"ז (קידושין פ"ד ה"ד אות יב) ובלשון ערוך השלחן (ס' כב סע' ח). וכ"פ לדינא הגרי"ש אלישיב שליט"א הובא בתורת היחוד (פ"ג ס"ק כט), והדברי סופרים (אות סח) והנטעי גבריאל (פכ"ב סע' א).

וראיתי בספר מנחת איש (פ"ו סע' סע' טו) שציין שכן סובר החיד"א בשו"ת שער יוסף (ס"ס ג) דכתב שגס בה דינו חמור מאשר איש שעסקו עם הנשים, עיי"ש. ואחר המחילה אינו מדוייק כלל ואינו עניין לנ"ד כלל. דהתם כתב החיד"א דאפי' הרמ"ה וסיעתו שאוסרים לאיש להתיחד עם אשה בפ"פ כאשר ליבו גס בה, יתירו להתיחד גם כאשר עסקו עמהן, ואפי' שעסקו עמהן ג"כ גס בה, מ"מ אינו גס בה הרגיל שכתבו הפוסקים, עיין בהחיד"א. מיהו אין כוונתו שבכל אופן שאסור בעסקו עמהן אזי כ"ש שאסור כשגס בה, דהכל לפי העניין. ובנ"ד אפשר שיסבור החיד"א שיחוד עם הרבה נשים אסור כשעסקו עמהן כיון שהחיפוי בא מחמת שצריכות לו, וא"כ כשגס בה ואינו עוסק עמהן, דאינן צריכות לו ואין מחפות עליו, אפשר דשרי. ואין להחליט שאף החיד"א יאסור בנ"ד. . ולכתחילה יש להחמיר ובשעת הדחק אפשר להקל לכתחילה יש לחוש לדעת הסוברים שהגס בהן גורם לחיפוי, מיהו בשעת הדחק אפשר להקל ולסמוך על המתירים ובפרט דהוי יחוד מדרבנן כדלעיל (פ"א סע' יט). ודע שאם ישנה אשה נוספת שם שאין לבו גס בה, כתב הדבר הלכה (ס' י ס"ק ד) דמותר. אך עיין בדברי סופרים (עמק דבר אות תטז) שהעיר על הדבר הלכה. .

תוכן העניינים

גן נעול - על הלכות ייחוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה