הערות מהרה"ג הרב יצחק אביטבול שליט"א
הערות מהרה"ג הרב יצחק אביטבול שליט"א - ראש כולל עטרת משה ודיין ומו"צ בבית דין "בנין ציון" שנכתבו לאחר משא ומתן ודיבוק חברים יחד עב הרה"ג הרב נתן בן סניור שליט"א
פ"א סע' כא - על מה שהוכחתי מהכנה"ג שאפי' בספק חמור כעריות אמרינן לקולא כשהוא ספק דרבנן ודלא כהשבט הלוי, העיר וז"ל "אינו מוכרח דשאני יחוד דעיקרו דאורייתא ולכל הפחות אסמכתא איכא יש מקום להחמיר בספיקו כמבואר בסמוך וא"כ אין ראיה מהכנה"ג דס"ל להקל בזה".
שם - על מה שהעליתי למסקנא להקל בספק יחוד דרבנן, העיר וז"ל "איסור יחוד יש מקום להחמיר מחמת חומרת האיסור דג"ע וגם מצד דנפשו של אדם מתאוה לזה".
פ"ב סע' ב - על מש"כ שבט הלוי לצדד דבפחות מגיל ג' שנים כשהיא נשואה, יש בזה עכ"פ איסור דרבנן, העיר וז"ל "אם אינה ראויה לביאה אין טעם לאסור גם מדרבנן, דכל יחוד לא נאסר אלא מחמת גילוי ערוה והא ליתא כאן כיון שאינה ראויה לביאה".
פ"ד סע' יא הערה 27 - על מה שכתבתי סברא להתיר לאשה להתיחד עפ שני כשרים שעסקיהם עם הנשים, כתב על הסברא וז"ל "אין כאן סברא מוכחת, שהרי י"ל דכיון שהוא רגיל בכך לדבר אתם בלי גבולות יכולים לבא לקלות דעת ולקרבה ואינו בוש מחבירו כיון שעושה מתוך הרגל. אלא דכל שאינו מפורש במשנה לאסור אין לנו הכרח לאסור כמ"ש החק"ל אבל לומר שהסברא נותנת, לא נראה כ"כ".
פ"ד סע' טו הערה 40 - מה שכתבתי שעם ב' כשרים ופרוץ שרי בדרך, הוסיף וז"ל "וכן יש להוכיח מהנוב"י דהיה ב' כשרים עם העגלון".
פ"ו סע' א הערה 3 - שהערתי על החזו"א שפירושו בדין פנימי וחיצון הוא לכאורה נגד הראשונים, הוסיף וז"ל "כידוע דרכו של החזו"א בביאור הסוגיא הרבה פעמים נוקט דרך עצמאית בפרט כאן שאפשר להעמיס כן ברא"ש, ובקיצור פסקי הרא"ש מפורש כהחזו"א".
שם סע' ג הערה 11 - לגבי מש"כ שהפוסקים שהחמירו בפנימי וחיצון כשאיש א' בפנימי ואשה א' בחיצון או איפכא, יודו להתיר אם ישנם ב' אנשים ואשה א' או ב' נשים ואיש א', העיר וז"ל "אם באנו לאסור ביחיד ויחידה אף דאינו מפורש בגמ' לפי הרמב"ם, כיון דהש"ע לא איירי אלא בפירש, הוא רק מכח הסברא דנחשב כחדר אחד, א"כ ה"ה דיש לאסור אפי' ביותר בכל האופנים דלפי הרמב"ם אסור להתיחד. וקשה מסברא דנפשאי לחדש איסור והיתר לחלק בין אשה אחת לשתיים ולקבוע היכן יותר תקיף יצריה אף אם במציאות נכון הוא, מנלן השעור שצריך שיהיה תקיף יצריה כדי לאסור ומתי אין כ"כ תקיף יצריה ומותר, דשעור זה לא נמסר אלא לחז"ל". "אמנם בדבר הלכה נראה הטעם דבאיש אחד ואשה אחת, היחוד הוא דאורייתא, חיישינן שיפרוש. משא"כ בב' נשים שהוא דרבנן לא חיישינן שיפרוש".
פ"ו סע' י הערה 37 - על מה שהקשתי על המנחת יצחק בהסבר המשנ"ב, כתב וז"ל "נלע"ד דהוכחת המנח"י היא דאם המ"ב ס"ל כרש"י א"כ אמאי אסר בלא נעילה משום דהם יחידים, הא אפי' יש כמה נשים וכמה אנשים אסור לרש"י. אע"כ דס"ל כהרמב"ם וביחידים מודה לרש"י דאסור".
פ"ט סע' ז הערה 19 - על מש"כ בדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א במש"כ בגדר עיר, כתב וז"ל "טעמו של הגרי"ש אלישיב שליט"א אינו מכח הסברא אלא שהוא בגדר עיר שחז"ל קבעו. הגע בעצמך ר"ג וב"ב, שני בנינים הסמוכים זל"ז ברח' ז'בוטינסקי כל אחד שייך לעיר אחרת ודאי דאימת בעלה עליה יותר מבעיר לונדון פריז ניו יורק ואפי' בירושלים מקצה אחד לשני".
שם הערה 21 - דיש כמה הסברים בדברי החזו"א מה כוונתו בגדר עיר, כתב וז"ל "מי לנו בקי בדעתו של החזו"א יותר מהגרי"י קניבסקי זצ"ל".
פ"ט סע' כב הערה 58 - מה שדקדקתי בלשון רש"י דנקט "מיסתפי" דמשמע דהיתר בעלה בעיר מכח הבועל ולא מכח האשה, דלשון "מיסתפי" קאי על האיש הבועל, העיר וז"ל "עיין נשמת כל חי שכתב לשון מיסתפי וכוונתו שם לאשה".
שם - מה שכתבתי (תחילה) שהחכ"א הבין ברש"י דהלשון "מיסתפי" קאי אבועל, העיר וז"ל "אינו מדוקדק דמתחילה משמע דקאי אאשה וכתב דאין להוכיח די"ל דקאי אבועל משמע דלא פשיטא ליה כצד א' ברש"י".
שם - על מש"כ הנטעי גבריאל בהסבר הגרש"ז, העיר וז"ל "לא יתכן לדעתו המובא בסע' כא שרצה להתיר אף שהבועל יודע שאינו בעיר. הרי מפורש שאין צריך שתהיה מניעה מצד שניהם".
שם סע' לו - על דעת האוסרים בגוף ההלכה העיר וז"ל "האחרונים דמוכח מהם דאסור בגס בהו לא מהני אפי' בבית, לא כתבו כן במפורש אלא דיוצא כן ממה שרצו לתרץ את קושיית התוס' על רש"י דאוסר יחוד בבעלה בעיר מקושיית הגמ' על מעשה דרב ביבי שהוריד את הסולם, ולזה תירצו דאיירי באופן שרב יוסף היה בבית ושרי גם לרש"י. ומזה יוצא דתירוץ הגמ' בלבו גס בה אסור הוא אפי' בעלה עמה. כל זה לשיטת רש"י אליבא דהני אחרונים שכך תירצו. אבל לדעת כל הראשונים דס"ל דאין איסור יחוד כלל בבעלה בעיר, וכן קיי"ל להלכה, ממילא אין לנו מקור לחידוש דין זה דאפי' כשבעלה עמה לא מהני בגס בה. ואע"ג דהב"ח כתב דיש להחמיר כרש"י, בכל זאת לגבי בעלה עמה וגס בה אפי' אליבא דרש"י אין שום מקור רק מכח קושיית התוס' אם נתרץ כמו האחרונים הנ"ל, אולם הרבה תירוצים נאמרו לקושיא זו, עיין שער יוסף שם, וממילא אין שום הכרח לאיסור זה אליבא דרש"י".
שם הערה 97 - על מש"כ בדברי הכסא אליהו דלכאורה הבין בידי אליהו דלרש"י אסור אפי' הוא עמה ממש באותו חדר, העיר וז"ל "לא קשה מידי, דלכ"ע עמה בחדר שרי כדמוכח ממה שאכלו יחד, אלא דסבירא ליה לידי אליהו דאין מקום לחלק כלל בין אותו חדר לחדר אחר באותו בית כמו שההיתר דאשתו עמו הכתוב במשנה לאו דוקא עמו בחדר אלא בבית, א"כ ה"ה בעלה עמה. לכן הוכיח הידי אליהו דמהני בעלה עמה בבית אפי' בגס בה".
שם - על מש"כ כנ"ל בדעת החיד"א העיר וז"ל "עיין הערה לעיל דסבירא ליה בפשטות דאין שום חילוק בין חדר אחד לחדר אחר. ועוד דמהחיד"א אין כלל ראיה שהרי הוא בא לסתור את הטעם דרב יוסף היה סגי נהור ולכן לא מהני בעלה עמה, דא"כ גם באותו חדר לא מהני דכמאן דליתא דמיא, וזה פשוט דשרי כדמוכח מהמעשה דרב ביבי שאכלו יחד ואין על זה חולק, א"כ מוכח דליתא להאי חילוק בהיתר דבעלה בעיר אפי' בסגי נהור, ואין שום הכרח דהחיד"א הבין דהידי אליהו אוסר אפי' בחדר אחד".
שם סע' מ הערה 106 - הבאתי את הגר"ח פלאג'י להתיר לאשה להתיחד עם פרוץ כאשר בעלה בעיר, העיר וז"ל "ועיין בספר החפץ חיים (להגר"ח פלאג'י) דאסר בפרוץ אף שבעלה בעיר. ועוד עיין בנשמת כל חי דטעמו שם דגם בגוי מהני בעלה בעיר הוא משום דהחשש הוא רק פיתוי ולא אונס לכן כתב דגם בגוי שייך היתר דבעלה בעיר אבל למאי דנקטו רוב הפוסקים דבגוי איכא גם חשש אונס א"כ ליכא היתר דבעלה בעיר. שו"ר בהערה 107 שהעיר ממש"כ בספרו החפץ חיים לאסור. ואפשר דחזר בו שהרי טעמו להתיר דבגוי לא חייש' לאונס ומהתוס' בע"ז מבואר איפכא".
שם - על הסברא שעם פרוץ מותר לאשה להתיחד כשבעלה בעיר, העיר וז"ל "אפשר דלא תוכל לעמוד בפני גודל פיתוי הפרוץ דלא ירפה ממנה משא"כ באדם כשר שבאם יתקפנו יצרו מיד היא תתנגד לו מחמת בעלה וירפה ממנה".
שם סע' מא הערה 109 - מה שדנתי האם באשה בריאה יש חשש אונס העיר וז"ל "עיין ע"ז כה: וכן מבואר בתוס' דליכא חשש אונס באשה ע"פ הירושלמי".
פ"י סע' א הערה 1 - על מש"כ ברש"י שאשתו משמרתו כיון דמקפידה הוסיף וז"ל "וכ"כ במאירי פ: לגבי שינה בלילה דשנתה מתנדדת דאין אשה מקנא אלא בירך חבירתה".
שם סע' ד הערה 6 - על מש"כ להעיר שדברי ספר שער היחוד דלא כאחרונים, העיר וז"ל "אין זו השגה על מחבר ספר שער היחוד, כי בעצמו כתב לדחות את האחרונים שהבינו כן בב"ש דאין שום הכרח לחדש זאת. אלא דעל אחרוני זמנינו אפשר לחלוק אבל על הגאונים של דורות קודמים קשה לומר הביטוי 'מצטער הרבה על מה שיש לתלות בדברי הב"ש'. ולכן נראה לענ"ד דאין כ"כ השגה מהציץ אליעזר והדבר הלכה והדברי סופרים והלהורות נתן. אבל מהאמרי יושר והדובב מישרים מוכח דשרי אפי' אשתו בעיר, וקשה להתבטא כהאי לישנא על הני גאוני עולם".
פי"א הע' א הערה 1 - על מש"כ תחילה בשם התוס' רא"ש, דלכאורה השמירה ביחוד בנוכחות תינוקת הוא מכח האיש והאשה יחד, העיר וז"ל "אין הכרח דבעי שמירה מכח שניהם אלא האמת קאמר שאף א' לא בוש מהקטן, אבל להתיר סגי במה שהאשה בושה מהקטן דבאמת האיש י"ל דאינו בוש בפני הקטן מפני שיצרו תקפו".
שם - על מש"כ בשם האג"מ דמשמע מדבריו שהאיש חושש שהקטנה תספר בשוק, העיר וז"ל "האג"מ שם תמה על עצם הדין מדוע אסרו יחוד עם בת ג' ואינו ביאור לעצם הדין דקיי"ל דאסור וע"כ דחז"ל חששו שיצרו תקפו ואינו חושב על זה או כל מיני סברות שיצרו אומר לו".
סוף הספר