גליוני השס על שבת· רבי יוסף ענגיל
דף צג:
רואין כל שאילו ינטל כו' יכול לעמוד כו', נ"ב כעניין זה ב"ב י"ט ב' רואין כל שאילו ינטלו ויכולין כו' לעמוד בפני עצמן כו' וע"ע עירובין כ"ה א' טח בו טיט ויכול לעמוד בפני עצמו כו' וברש"י ויכול לעמוד הטיט בפני עצמו שעשוי בעובי שאפי' ניטל כותל הראשון יכול זה לעמוד וע"ע כלים פ"ה מ"י אם יכול להטיט לעמוד בפני עצמו כו' ושם פ"ו מ"ד בר"ש מן התוספתא ואם ינטל הכותל והזיז עומד בפני עצמו כו' ושם פ"י מ"ז נוטל הישן וסרידה נופלת כו' ע"ש בפי' הרא"ש וע"ע שם פ"ג מ"ד אעפ"י שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים כו':
שם תוד"ה ששגג כ' דלא שב מידיעתו הוא, נ"ב י"ל דס"ל לר' ששת דאגוד כלי לאו שמי אגוד ע' לעיל צ"א ב' והאוכל שבכלי בסתמא בא כולו לחוץ קודם שנגמר הכלי לבוא לחוץ ועכ"פ משכחת לה כן וא"כ כיון דבשעה דכשהית' הוצאת האוכל עדיין לא הית' הוצאת הכלי א"כ בשעה שנתחייב על האוכל אכתי שפיר שב מידיעתו מיחשיב דאף שהוציא אח"כ גם את הכלי בזדון מ"מ אמרי' דהשתא הוא דנתקלקל ומעיקרא שב מידיעתו הוי וע' יו"ד סי' א' דשוחט שהמיר אמרי' השתא הוא דאיתרע וכשר מה ששחט לפני זה ע"ש ואולם בתוס' שבועות י"ז ב' ד"ה אי בת"ח כתבו דגם מזדון דפרישה חשבי' לי' אינו שב מידיעתו על הכניסה לולי טעמא דיצר אלבשי' ע"ש וצ"ע באמת דהא איכא חזקת כשרות וראוי לומר מכח החזקה דהשתא הוא דנתקלקל ומעיקרא שב מידיעתו הוי ועכ"פ בדעת רש"י כאן י"ל כן כנ"ל ויובן מאי דלא ניחא לי' לרש"י לגרוס כגירסת הרשב"ם ולפרש כפירושו דבשגג על הכלי והזיד על האוכל תו הא לא הוי שב מידיעתו גם לעניין הכלי כיון דהוצאת הכלי נגמרת בסתמא אחר הוצאת האוכל שבתוכו ורק בשגג על האוכל והזיד על הכלי הוא דבסתמא מקצת הכלי עדיין בפנים והאוכל כבר כולו בחוץ וס"ל דאגוד כלי לאו שמי' איגוד וכנ"ל: