גליוני השס על קידושין· רבי יוסף ענגיל
דף נ.
כל דסליק אדעתא למידר הוא, נ"ב ע' שלטי הגבורים שבועות פרק ג' דף רצ"ג מדפי הרי"ף שכ' וכן נמי נודר ללכת לא"י ולשוב הוי שלא כהוגן כו' ואל תשיבני הנה ההליכה מצוה אעפ"י שהיציאה עביר' וה"ל כנודר להתענות ימים רבים ופגע בו שבתות וימים טובים דמתירין השבתות ולא השאר כו' דז"א חדא דמעשה דיפתח נמי הוי עביר' ומצוה ואפ"ה היו מתירין לו כו' ועוד דהא ליכא מצוה כלל דאין מצוה ללכת לא"י ע"מ לשוב ואפי' למ"ד דהאידנא מצוה ללכת לא"י היינו דווקא ע"מ לדור אבל ההליכה ע"מ לצאת אין בה מצוה דכי היכא דהיציאה ע"מ לשוב אינה עביר' כך ההליכה ע"מ לשוב אינה מצוה דעיקר ההליכה והיציאה תלוי בדירה וכן יש בספר התשב"ץ בשם מהר"ם ז"ל ומילתא דמיסתבר הוא דמה מצוה יכול להיות להולך לא"י ע"מ לשוב מי בקש זאת מידו רמוס חציריו וכיון דאין נחת רוח לפניו ית' נ' דמצי שפיר מיתשיל עלי' עכ"ל ויש קצת ראי' לדבריו מגמ' דכאן כל דסליק אדעתא למידר ומשמע דשלא אדעתא למידר אינו מצוה כלל ומש"ה ודאי כל דסליק אדעתא למידר כו' ואולם מה שדן ז"ל דכי היכא דהיציאה ע"מ לשוב אינה עביר' כך כו' י"ל דרק ביציאה ע"מ לשוב כיון דדעתו לשוב לא"י מקום הקודש לכן הח"ל שהוא חול נגרר אחרי הקודש ואין נחשב נעקר מא"י גם כשהוא בח"ל וגם כשהוא בח"ל חשוב כאילו הי' בא"י מפאת הדיעה לחזור לשם ומשא"כ בהולך ע"מ לצאת אין אומרים כן דכיון דדעתו לצאת לכן גם בהיותו בא"י יוחשב כאילו הי' בח"ל דאין הקודש נגרר אחר החול ודו"ק ועמ"ש כזה בגליון ברכות כ"ו ב' עש"ה ועוד דכיון דהישיבה בא"י מצוה לכן גם בישיבה עראית המצוה אחשבתה לקבע ודוגמתו ברש"י סוכה ל"א א' ד"ה מפני תקנת מריש דמצות סוכה משוי לי' כל שבעה כבניין קבע ע"ש ולא דמי ליוצא ע"מ לשוב דאין ההוי' בח"ל מצוה לכן כיון דהיא עראית וע"מ לשוב לא חשיבא כלום ואולם במנחות מ"ד א' דשוכר בית בא"י עושה מזוזה לאלתר משום ישוב א"י ע"ש ברש"י ולא אמר טעמא משום דהמצוה אחשבתה לקבע וגם יוקשה דאי בהולך ע"מ לשוב חשוב קביעות בהיותו בא"י ומצוה א"כ תו הי' ראוי שיהא אסור לו לצאת משם דמבטל מצות ישיבת א"י ויש לדון עוד הרבה בזה: