גליוני השס על קידושין· רבי יוסף ענגיל
דף יז.
חלה שלש כו', נ"ב ל' מסכת עבדים פרק ב' לקה או שחלה אינו מחשב לו את בטלונו וע' שיטה מקובצת כתובות נ"א א' לקתה חייב לרפאותה פי' רבינו דלהכי קתני לקתה ולא קתני חלתה לאשמעי' שאם חלתה בפשיעתה אינו חייב לרפאותה עכ"ל ולפי"ז כאן דקתני לקה או שחלה אפי' חלה בפשיעה נמי אינו חייב להשלים:
שם כמה מעניקים לו כו', נ"ב ע' מס' עבדים פ"ב דנאמר שם ראב"ע אומר אם מתברך הוא על רגלו מעניק לו ואם לאו אינו מעניק לו ר"ע אומר בין כך ובין כך לא יפחות מחמשים זוז ושיעור חמשים זוז מצינו בכתובות ס"ד ב' במשנה וע"ש ס"ה ב' בגמ'] ועוד שם ס"ז א' במשנה וע"ש בגמ'] ואינו עניין לכאן:
שם אי כתי' ריקם לבסוף כדקאמרת השתא דכתי' ריקם ברישא שדי ריקם אצאן ריקם אגורן ריקם איקב, נ"ב ע' לקמן מ"ד א' פלוגתא בזה בל' בני אדם באומר שבועה לא לך לא לך כו' אי באומר תיבת שבועה מעיקרא הכוונה שבועה בפ"ע לכאו"א או באומר לבסוף עש"ה:
שם יצאו כספים כו' יצאו פרדות כו' נ"ב ע' מס' עבדים פרק ב' שם בכל מעניקין חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות:
שם יצא פרדות, נ"ב שאינן מולידים וכ"ה במגילה י"ג ב' מפורד כפרידה זו שאינה עושה פירות:
שם תוד"ה חלה כ' דאין לדמותם כלל לע"ע דע"ע גופו קנוי כו', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ר"ז שכ' כן מסברא דנפשי' ולא הביא תוס' דכאן וע"ש לשונו שכ' לא דמי' לע"ע כלל שבשעה שקנאו נתן לו כל שבח עבודתו מתחלה ואין שום חיוב ממון עליו דע"ע גופו קנוי אך גזה"כ הוא שיוצא בגרעון כסף כו' עכ"ל וע' לקמן י"ט א' האי הלואה גופה היא והיא גופה משכון הוא וע"ש תוד"ה במלוה וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ע"ב וסי' ע"ז וסי' פ"ה וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קל"ד: