גליוני השס על קידושין· רבי יוסף ענגיל
דף טז.
אותם בחזקה ולא אחר בחזקה נ"ב כזה לקמן כ"ז א' דאין ע"ע נקנה בחזקה וע' מס' עבדים פ"א דנאמר שם ע"ע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ותיבת ובחזקה היא טעות וודאי וצריכה להמחק:
שם ההוא מינעי לי' שאינה יוצאה בראשי אברים כעבד נ"ב ע' שו"ת הר"י ברונא סי' רמ"א הביא פי' המקרא ע"ד הפשט בשם הר' יעקב בר' אשר ז"ל דהכוונה שלא ישלחנה בחוץ לעשות מלאכתו כדרך ששולחין עבדים זכרים אלא תשמשנו בבית כי גנאי הוא לאשה לצאת לחוץ ע"ש בדברי מהר"י ברונא דדן הלכה מפי' זה עש"ה וצ"ל כוונתו דנהי דחכמים דרשו שלא תצא בראשי אברים כעבד מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו:
שם ובשטר נ"ב ע' מס' עבדים פרק א' הכותב שטר גירושין לשפחתו ר' חנינא בן גמליאל אומר אינה בת חורין וחכ"א ה"ז בת חורין וצריך ביאור דא"ל דפליגי בדין האומר כאן דיוצא בשטר דא"כ ליפלגו בע"ע ואולי פליגי בגירש לשפחתו בלשון גירושין הרי את מותרת לכל אדם אי מהני והוא דין המבואר לעיל ו' ב' ועוד נ' דתיבת גירושין דשם טעות וצ"ל אירוסין ופליגי בפלוגתא דגיטין מ' א' הכותב שטר אירוסין לשפחתו כו' אלא דבגיטין הפלוגתא לעניין אי מקודשת וכאן אי משוחררת ושניהם אחד דהא בהא תליא עש"ה בגיטין:
שם ע"ע גופו קנוי, נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם מע"ש פ"ד מ"ד וע"ע ס' המקח והממכר לר' האי ז"ל שער ב' ע"ש דמוכח דאילו לא הי' ע"ע גופו קנוי לא הי' אפשר היותו מכור כלל וצ"ע דא"כ ל"ל לרבא לומר זאת חומרת תיפוק לי' דגוף עניין ע"ע מכריח לומר כן וע' בס' קרבן חגיגה סי' מ"ט רמז יליר, אהך דע"ע גופו קנוי ע"ש וע' ס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה שביעית שפוסק להלכה דע"ע אין גופו קנוי ע"ש ולעניין מה שדנתי בחידושי בארוכה אם מכירת ע"ע עצמותה אלעולם ורק דשנה שביעית ויובל כו' מוציאים אותו מגזה"כ א"ד מיד אין נמכר רק לשש שנים כו' ראיתי כעת בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' י"ד דכ' שכל שאין גופו קנוי מחילה שייכא בי' וכדאמרי' בפ"ק דקידושין ע"ע גופו קנוי כלומר דמכיר' ליומי' הוא כעבד בעלמא דאי לא לימא לי' באפי תרי זיל כו' עכ"ל ע"ש ומשמע מלשונו זה דמיד נמכר רק לזמן ואולם אף אם מיד נמכר רק לזמן מ"מ לריטב"א גיטין פ' המגרש בהך דהיום אי את אשתי כו' דגם במקנה דבר לזמן פשטה הקני' אלעולם ע"ש א"כ ה"נ בלא"ה המכיר' מצד עצמה חלה אלעולם ואולי באדם לא שייך סברא דכיון דפסקה פסקה דכ' הריטב"א שם כיון דאדם הוא ממילא של עצמו ולא דמי לשדהו דאמרי' דכיון דפסקה מהיותה שלו תו אינה שלו עוד לעולם ודו"ק ועוד דא אין שנה השביעית מוציאה רק שאין מנחת להתפשט דהוא מכר עצמו רק לשש שנים אלא דלולי הגזה"כ הית' הקני' מתפשטת ונמשכת גם אח"כ ויש הגזה"כ שאין מניח להתפשט ואכתי שפיר עצם המכיר' רק לזמן השש וגזה"כ שאין מתפשט יותר ודו"ק היטיב: