גליוני השס על ירושלמי שבועות· רבי יוסף ענגיל
פרק ב
הלכה א
מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הזבח כו'. נ"ב תיבות "הזבח" הם ט"ס וצ"ל תחתיהם "הוכח" והיינו דספק גרידה הוא ספק שאינו בא מחמת הוכח ואילו ספק שיש בתוכו וודאי טומאה כגון ב' שבילין כו' והלך זה באחד והב' בב' ונשאלו כל אחד בפ"ע דשניהם טהורין דכל חד מוקמינן לי' אחזקתי' מ"מ כיון שיש וודאי טומאה בין שניהם אין מתירין להם לעשות טהרות לכתחלה ואמרי' להו זילו טבילו ומה שיש וודאי בין שניהם זה נקרא דבר שבא מחמת הוכח ע' בבלי נדה ז' א' שלא תאמר בהוכחות שנינו כמו ב' שבילין כו' וע"ש בתוד"ה שלא בשם התוספתא וע' ר"ש טהרות פ"ה משנה ג' בשם התוספתא אדם באדם כו' הרי אלו מוכיחות וע"ע שם משנה ו' וע' ירושלמי ביצה פ"א ה"א נתערבה אחת במאה כו' כולן אסורות כו' כמ"ד ספק הכן מותר מודה הוא הכא שהוא אסור נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול ברם הכא יש כאן אחת לאסור והיא מוכחת על כולן והיינו ג"כ דמה שיש וודאי בתערובת נקרא הוכחה ובירושלמי דמאי פ"ב ה"א סורקיא שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו היום הוכח לכל הימים וכ"ה עוד בכ"ד ל' הוכח על כוונה כזאת: