גליוני השס על ירושלמי שבועות· רבי יוסף ענגיל
פרק א
הלכה א
אלא והי' מלמד שהן מצטרפין זה עם זה. נ"ב כצ"ל דוהי' משמע שכולן מצטרפין להוי' אחת פני משה, ועי' דוגמא בבבלי זבחים כ"ט א' והי' מלמד שמצטרפין זה עם זה וברש"י יהי', עשאן הכתוב כו' הוי' אחת מלמד שמצטרפין כו':
הלכה ב
ראב"י אומר מתוך (כצ"ל) שנא' לא אכלתי באוני ממנו יכול ישראל שאכל מעשר אונן או טמא יביא קרבן כו'. ע' ירושלמי סוטה פ"ה ה"ב א"ר יוסי ואפי' ראשון שבו אינו מחוור לא אוכל אין כתי' כאן אלא לא אכלתי כו' ע"ש וסברת ר' יוסי דכיון דלא נאמר לא אוכל רק לא אכלתי דרך סיפור אינו לאו וציווי ע' דוגמתו תוס' יבמות ק"ג א' ד"ה בין ותוס' קידושין ט"ו א' ד"ה כי טוב וע' גם בלאו דלא נתתי ממנו למת בירושלמי שבת פ"ט ה"ד דמוקים לי' אסוכה וקרי לי' עשה ע"ש בק"ע שכ' ואינו אלא עשה דלא נאמרו הדברים אלא בסיפור דברים של הוידוי וליכא למישמע לאו מיני':
הלכה ג
חטאתם אילו השגגות. נ"ב ע' לקמן פ"ד ה"ב בסופה כל מקום שנא' בתורה חט סתם את תופש הזדון כשגגה וצ"ל דהדרש כאן לא ממשמעות תיבת חטאתם רק דכיון דכבר הוזכרו זדונות ומרדים על כרחך דחטאתם אשגגות הוא דקאי:
ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים. נ"ב מעין ל' זה בירושלמי הוריות פ"ב ה"ד מצוות ד' הייתי אומר אף אוכלי שקצים ורמשים במשמע כו' ואילו תיבת במשמע דכאן נשתרבב משם דכאן אין לו מקום כ"כ: