גליוני השס על ירושלמי קידושין· רבי יוסף ענגיל
פרק ב
הלכה א
מן ימא לטיגנא. נ"ב כל' זה ירושלמי ברכות פ"ג ה"ה:
אילו איתמר כלי יאות. נ"ב פי' הית' הקושי' נכונה במה קידשה דכיון דכלי שלה הוא אינו נותן לה דבר משא"כ סלע דרכו להתחלף שמחויב להחזירו מ"מ אין מחויב להחזיר סלע זו דייקא ויכול לתת לה סלע אחר וע"כ תו יכול לקדשה בסלע זו ויהא חייב לה עדיין החזרת סלע אחר וע' ירושלמי שביעית פ"י ה"ד שזהוב דרכו להשתנות ע"ש וע"ע ירושלמי דמאי פ"ו הלכה ח' תני רשבג"א אם החליף את המעה צריך לעשר א"ר יוסי הדא אמר כו' עש"ה:
הלכה ה
למה בגין דהוון מחמרין וקליל עליהון. נ"ב עמ"ש בגליון ירושלמי דמאי פ"ג ה"ב ד"ה ר' חגי:
הלכה ו
אבל שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו. נ"ב פי' דזו שאילה דהירושלמי שואל אכה"ג מה דין השני מי אמרי' דכיון דשחט הראשון לשמו נעשה השני מיתר חטאת וכשר שלא לשמו א"ד רק באופן הקדום דשחט הראשון שלא לשמו הוא דכשר כיון דהי' ראוי אז להקריבו לשמו אבל בשחט הראשון לשמו דאין השני ראוי עוד ללשמו י"ל דפסול גם שלא לשמו וד"ז יש בו פלוגתא בזבחים קי"ד ב' אי דבר שאינו כשר לשמו כשר שלא לשמו ע"ש והוזכר גם במנחות מ"ז ב' ע"ש ונשאר הירושלמי כאן בזה באיבעי' דלא איפשיטא [והא דאמר אח"ז אם כיפר הראשון כו' נשתרבב לכאן אגררא דהך דשבועות פ"א ה"ה ואין לו שייכות לכאן כלל וכדשכיח כזה בירושלמי]: