גליוני השס על ירושלמי קידושין· רבי יוסף ענגיל
פרק א
הלכה א
מפני. נ"ב צ"ל מפי:
הלכה ב
נמצא למד מלמד עד כדון כר"ע כו'. נ"ב עמ"ש על הגליון בירושלמי ערלה פ"ב ה"א ד"ה עד כדון כר"ע:
מ"ד בסוף נתן לה כסף לייעודים מעשי ידי' (שעבדה עד הייעוד) של בעלה. פי' אדונה שהוא עתה בעלה, מ"ד משעה ראשונה כו' א"כ כשמייעדה אגמ"ל דהמעות שנתן לאבי' הי' כסף קידושין ולא כסף קניין (וייעוד אירוסין עושה) ונמצא דלא הית' אמה כלל ונמצא למפרע דמעשי ידי' שעבדה עד עתה היו של אבי' וצריך הבעל לחזור ולשלם לאבי' כל מעשי ידי' שאכל עד עכשיו וע"ז דחי אפי' כמ"ד כו' וכמובן:
הלכה ה
ארכבי' על תרי ריכשי ברקי. נ"ב פי' ב' סוסים שוטים ומבוהלים ורצים מחמת בהלותם במהירות כברק ע' בבלי סנהדרין צ"ח א' אישדר לי' סוסיא ברקא דחית לי' פי' סוס הרץ במהירות כברק עש"ה ופירש"י שם צ"ע:
המטלטלין מהו שיקנו בגריר' כו' עד תיפתר באילין כיסיא דברביא כו'. נ"ב ירושלמי ב"ק פ"ג ה"ד:
הלכה ו
ר' בא כו' בשם שמואל לזה פרה כו' ומאן דלא סבר דא מילתא לא סבר בנזיקין כלום. נ"ב דוגמת ל' זה דשמואל מצינו לו בבבלי שבת נ"ג א' אי הכי אמר אבא לא ידע במילי דשבתא ולא כלום ובחולין מ"ה ב' אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות ולא כלום:
הלכה ח
בחדש שבו. נ"ב צ"ל "שכן" תחת "שבו" ותיבת שכן הוא כמו שכאן וכזה שכיח בירושלמי והכוונה דאתי קרא לחדש של כאן (א"י) שיצא לח"ל: