גליוני השס על ירושלמי סוטה· רבי יוסף ענגיל
פרק ב
הלכה א
מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה ותני ר' חיי' ופליג ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של אשה לאכול אינה יכולה מפני שותפותו של איש אלא הקומץ יקרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן ואת אמר מנחתה (ודחי) כשם שהיא קדשה כך היא קדשה לשמו ואלא (דקתני מנחתה) מה דאישתעי קריא כו'. כצ"ל:
הלכה ב
חדשה ר' ישמעאל אומר'. נ"ב צ"ל ר' ישמעאל אומר חדשה:
מאן דאמר בכלי חרש לא במפוחם רובה. נ"ב [פי' כשהושחר רובה] ומ"ד אפי' במפוחם מיעוטה [פי' שהושחר רק מיעוטה] כצ"ל ומעתיק אחד טעה לכתוב תחת "רובה" "רבנין" ובא מעתיק ב' וראה הל' מ"ד בכלי חרש לא במפוחם רבנין ומ"ד אפי' במפוחם מיעוטה ונפלא בעיניו דמיעוטה אינו מכוון לעומת רבנין וע"כ כיון שראה שנא' תחלה כולה דרבנין הגיה תחת "מיעוטה" ג"כ "רבנין" אבל באמת צ"ל כנ"ל:
יכול מן המזבח לקופה. נ"ב צ"ל יכול מן המונח בקופה פי' יכול יקח מעפר המונח לו בקופתו [וכל' הבבלי ביצה ח' א' מכניס אדם מלא קופתו עפר כו']:
הלכה ד
לא צורכה דלא הואיל וניתנה למחיקה. נ"ב פי' דזה עצמו סברת האיבעי' שלו שיש בה קדושה דאף דסופה להמחק מ"מ כיון דניתנה כך למחיקה וזו היא מצותה לכן אין עניין המחיקה מגרע קדושתה כיון דניתנה ומצותה בכך וע' דוגמא בתוס' מנחות נ"ב א' ד"ה ואין דאף דאפר הקדש מותר מ"מ אפר פרה דכל מצותה לשריפה אין השריפה מסלקת קדושתה והיו מועלין באפרה לולי מיעוטא דהיא עש"ה: