גליוני השס על ירושלמי סוטה· רבי יוסף ענגיל
פרק א
הלכה א
ואין מציאה בכל מקום אלא בעדים. נ"ב לקמן פ"ט ה"א:
קינא לה בע"א בשחרית ובע"א בין הערבים מאחר שהוא האיש והיא האשה קינויו קינוי או ייבא כהדא אין מקבלין מן העדים אא"כ ראו שניהן כאחת. נ"ב כצ"ל והפי' דהא פשיטא דאם קינא לאשתו בע"א שחרית ואמר לה אל תסתרי עם ראובן ובין הערבים קינא לה בפני עד אחר ואמר לה אל תיסתרי עם שמעון דאז אפי' אם נסתרה אח"כ עם ראובן ועם שמעון מ"מ אינה שותה ואינה נאסרת לבעלה דכיון דכל קינוי הי' מאיש אחר הויין להו ב' קינוים שונים וכיון דעל כל אחד הי' רק ע"א ע"כ קינוי בע"א לאו כלום היא ואין כאן קינוי כלל לא מראובן ולא משמעון וכן אם היו לו ב' נשים וקינא לאחת בע"א מראובן וחזר וקינא לשני' בע"א אפי' מאותו ראובן עצמו אזי אפי' נסתרו אח"כ שניהם עם אותו ראובן אין אומרים דממ"נ הא יש ביניהן אחת שנסתרה אחר קינוי ונאסרה לבעלה וא"כ הויין להו תערובת חד בחד ושתיהן אסורות לו דז"א דכיון דלפני כל עד הי' הקינוי לאשה אחרת והם ב' קינוים שונים ע"כ ג"כ כיון שיש רק ע"א לכל קינוי לאו כלום היא ואין כאן קינוי לא לזו ולא לזו ואך הא מיבעי' לירושלמי דאם קינא לאשתו בע"א שחרית מראובן וחזר וקינא לאותה אשה עצמה בע"א בין הערבים ג"כ מאותו ראובן א"כ יש סברא דכיון דקינא בפני שניהם לאותה האשה עצמה ומאותו האיש עצמו והו"ל קינוי אחד בפני שנים בזאח"ז וע"כ שפיר מיצטרפי וקינויו קינוי וזהו הל' מאחר שהוא האיש והיא האשה כו' פי' שהוא אותו האיש עצמו שקינא ממנו ואותה האשה עצמה שקינא לה לפני העד הקדום מיצטרפי וקינויו קינוי או ייבא כהדא אין מקבלין כו' והיינו דמ"מ לא מיצטרפי כיון דלא הי' הקינוי לפני שתיהם כאחת:
הלכה ב
דיברה אתא מימור לך. נ"ב נ' דצ"ל דרובה (תחת דיברה) אתא מימור לך כו' ופי' דהמקשן הי' סבור דהרישא ודיברה עמו כו' מוסבת גם על הסיפא נכנסה כו' והיינו דבעי' דיברה ונסתרה ותמה ע"ז הא אם נסתרה עמו ולא דיברה אין סתירה כלום בתמי' וע"ז תי' דהרישא לא שייכה להסיפא רק היא גופה רבותא קמ"ל דאפי' דיברה כ"ז שלא נסתרה מותרת והסיפא נכנסה כו' הוא עניין בפ"ע דאם נכנסה אפי' לא דיברה אסור ול' דרובה אתא מימור לך הוא בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח, פ"ב ה"ו, פ"ג ה"א ובכתובות פ"ח הי"א, פי"ב ה"ה ועוד במקומות רבות מאוד ותיבת דרובה פירושו רבותא כנ"ל:
ברם הכא אעפ"י שיש בו דעת לישאל כו'. נ"ב ע' ני משה ד"ה ברם הכא הביא מבבלי סוכה מ"ב א' היודע לישאל ברה"י ספיקו טמא כו' וע' שיעור בזה בירושלמי חגיגה פ"א ה"א ולעניין טהרות את אמר את שהוא תופש ביד אביו ספיקו כפקח (פי' דחשוב יש בו דעת לישאל וספיקו טמא) אביו תופש בידו ספיקו כחרש פי' דחשוב אין בו דעת לישאל וספיקו טהור]:
הלכה ה
ההין זן ומפרנס ואת אתי על דעתך. נ"ב פי' הפני משה שבא על המוכן הוא נכון והוא כמו שאומרים בל"א ער קימט זיך צום גרייטען אך מה שהגיה תחת "דעתך" צ"ל "דעת" אין נ' לענ"ד רק נ' להגיה דתחת "דעתך" צ"ל "עתדך" והוא מל' הכתוב הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך פי' והכן אותה בשדה לך וכך כאן על עתדך ר"ל על המעותד ומוכן לך:
הלכה ח
כגון הדא בית מעין. נ"ב צ"ל מעון תחת מעין וכן בירושלמי מגילה פ"א הי"ב אי' כגון הדא בית מעון וכן בבבלי בכ"ד הוזכר בי כנישתא דמעון:
הלכה י
ויבואו עד גורן האטד כו' חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד. נ"ב ע' ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב אם אין את מקבל עליך צא לך למדבר האטד כו' ואינו עניין לכאן דמדבר האטד דשם הוא בח"ל וכאן הכוונה על ארץ כנען, וגוף הך דכאן דמשמעות הפשט על מקום ששמו אטד ומפאת דחיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו כן מפרשי' לי' דרך דרש [אילו הכנעניים שהיו ראוין לידוש באטד] ע' דוגמא לזה בירושלמי ע"ז פ"א ה"א ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל כו' חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו טבאל אלא שעושה טובה עם עובדיו כו':