גליוני השס על אבות· רבי יוסף ענגיל
פרק א · משנה ג
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. נ"ב ע' ס' יריאים סי' ז' מוכח מדבריו דהעובד ע"מ לקבל פרס עובר בלאו דלא תנסו את ד' ושכל עיקרו של לאו זה נאמר ע"ז ע"ש וקצ"ע דא"כ מה הוצרך התנא להזהיר על דבר שהוא לאו בתורה וע"ע שם דנ' מדבריו שהית' גירסתו במשנה דכאן אל תהי' כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כבנים המשמשין האב שלא ע"מ לקבל פרס וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח דכ' דסומא אין לו להעביר הציצית על עיניו בשעה שקורא פ' ציצית וכ' ראי' לזה וז"ל גם במצת שמורים כ' כו' שכל המעביר ציצית על עיניו כו' מובטח שלא יבא לידי סימוי עינים עכ"ל א"כ זה שכבר הוא סומא למה לו להעבירם על עיניו אף שראי' זו יש לדחות דוודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ויניח זכותו לזרעו אחריו וכדאמרי' אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס כו' עכ"ל ז"ל ולא הי' נצרך לדחי' זו דבלאה"נ אין כאן התחלת ראי' דהעברת הציצית על העינים דהוא עניין חיבוב וכבוד המצוה הרי זה מצוה בעצם לחבב את המצוה אלא דיש למצות חבובי מצוה זו סגולה להגין מסמיון עינים וכן יש לכל מצוות סגולות פרטיות אבל אין הכוונה שזה כל שכרו ובוודאי דשכרו שמור לעוה"ב על שחיבב וכיבד מצות ציצית ובשכר העוה"ב הא שייך גם הסומא אלא דיש אל המצוה הזאת גם סגולה דעוה"ב והיא לא שייכא בסומא ומה בכך ובשבת פ' במה מדליקין דהזהיר במצוה ציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאית עבדים ואטו זה כל שכר המצוה והוא רק סגולה ועניין פרט שיש למצוה זו ובמנחות מ"ד א' זה מתן שכרו בעוה"ז ולא גזר ר"ג לבטלו ממצוה וכן רשב"א בתשובותיו בשהה עם אשתו ולעוה"ב איני יודע כמה וז"פ: