אור ברסלב
גלות עליות א › משנה א

גלות עליות· רבי דב בער ליפשיץ

א · משנה א

א

גלות העליות על מסכת מקוואות לרבי דב בער בן שמעון ליפשיץ ז"ל: הקדמת הספר:

(ירמיה ט') כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כו'. לפי פשוטו חשב אלו הג' דברים חכם גבור ועשיר, שבהן אמרו (נדה ע"ז ע"ב) שנגזר עליהן מתחלת יצירה שיהיה במצב הזה, כמאמרם ז"ל שם דהמלאך שואל טיפה זו מה תהא עליה חכם או טפש גבור או חלש עני או עשיר. ולכן אין כאן במה להתהלל כי כך נוצר, וכ"כ המהרש"א שם בח"א. אבל יש להבין דעת המתהלל איך יתהלל בזה. והנראה שעיקר שאלת המלאך הוא כדי לידע איך לבנות ולארוג גוף זה הנולד, שאם נגזר שיהיה חכם צריך לבנות כלי מוחו שלמים ורחבים שיקבל רוב חכמה, וכן גבור צריך לארוג לו כל כלי גופו חזקים ומוצקים, וכן עשיר צריך לבנות לו לב רחב להתפאר בעושר ושיהיה לזה חשק לבבו, כי לבו של עני לא יתאוה לעושר רק טרף חוקו. ומובן הוא אשר בהיות לו כלי המוח מוכנים לקבל חכמה ומדע, אם זה האיש לא יפנה להתחכם להביט בספרי החכמה, הן בחכמת תוה"ק או בשאר ספרי מדע, ישאר נעור וריק מכל מדע, וכן הגבור אם לא ירגיל נפשו להיות אמיץ לבו בגבורים לא ימצא חיל אח"כ להראות גבורתו, וכ"ש העשיר כשלא יפנה להרבות בעסק ולא ישתדל בזה, ישאר עני ואביון כי לא יתנו אוצר ממעלה. וא"כ תועלת אריגת כליו הוא רק מכון לשבת שם החכמה והגבורה ועושר, והוא כאשר יתן לב להביט ולהגות בספרי החכמה, כל מה שישתדל בזה ימצא חכם יותר, עד אחר רוב השתדלות יפתחו לו שערי חכמה להבין יותר מאשר ראה בספרים, כמאה"כ יהיב חכמתא לחכימין, ובלב חכם לב נתתי חכמה. וכן בענין הגבורה ועושר, כאשר ישתדל בזה בלב ונפש ימצא עזר אח"כ מעל, יתר מאשר השתדל בכחו. וא"כ יש בזה שלשה חלקים, שתים מלמעלה ואחד בהשתדלותו. היינו אריגת כלי החכמה והגבורה והעושר הוא מגזירת עליון. והשתדלות בזה להיות חכם גבור ועשיר הוא מפעולת אנושי וכרצונו כן יפעל, וכשישתדל אז ימצא עזר מלמעלה להיות חכם אמיתי ומופלג בחכמה. וכן בגבורה ועושר. עיין רמב"ם פ"ה מהל' תשובה ה"ב שכתב, רשות נתונה להיות חכם או סכל. ותמה עליו שם בכ"מ דהרי הוא גזירת עליון. ובמ"ש נתיישב, דההשתדלות בזה תלוי ברשותו, ואם לא ישתדל ישאר סכל וריק, וכעין זה תירץ שם הר"ם. ומעתה יש מקום להמתהלל לומר כי נבונותי בכח ידי עשיתי, כי השתדלתי בכל עוז להגות בדברי חכמה וספרי מדע ועבור זה ניתן לי בינה יתירה, וכן בענין הגבורה והעושר, ולזה אמר שאל יתהלל החכם בחכמתו, היינו במה שפעל ועשה בכחו, כי גם זה בעזר מאתו הוא, כמו שסיים כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ. אלו השלשה הם ענפי החכמה והגבורה והעושר, כנודע, כי חסד הוא ענף החכמה והתפשטות אורו, וכן משפט וצדקה הם התפשטות כח הגבורה ועושר. ולזה אמר שגם הכנת הכח אנושי הוא ממנו ית' אשר הוא מתחסד עם ברואיו וממציא להם די צרכם, ומשפיע חסדו על המשתדל בחכמה למצוא לו הכנתו, אם ברוב הגיון או בספרים הגונים, והוא הנותן לו כח ועוז להשתדל בזה, וא"כ גם בחלק השייך לעמל האדם הכל הוא מעזר ה' וחסדיו. וכן בענין הגבורה והעושר. ולכן אין לו במה להתהלל, כמאמר דהע"ה כי ממך הכל ומידך נחנו לך, רק חסד ה' על יראיו לחשוב להם במה שפעל ועשה בכחו כאילו הוא העושה בעצמו, כמאמר ולך אדני החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, היינו שחסדיו הגדולים יחשבו להאדם העושה פעולה טובה כאילו הוא העושה בעצמו, אבל באמת הכל מעזר וסיוע ממנו ית' ואין לו במה להתהלל כ"א ליתן תהלה לאל ית' שארג לו כלי החכמה בשפע רב, ונתן לו עזר להחחכם, וגם האיר עליו אור חכמה העליונה להיות מעין נובע מקור חכמה אם זכה לזה. ובעומק הדבר הקדים לומר בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע, ראשיתם הוא שם הויה ב"ה, וסופי התיבות עולים ע"ץ, כי האדם עץ השדה, הוא בגימטריא צלם אשר בצלם יתהלך איש, בו הוא גדל ובו תלוים כל מעשיו, צלם הקדוש הוא צלם הוי"ה אלהים אשר אור הוי"ה חופף עליו כל היום ובו כל מעשה אנוש ותחבולותיו. גם כי הרשות נתונה לכל אדם להטות מעשיו לכל אשר ירצה אבל סכל צפוי והכל בגזירתו ית', וגם כי המלאך יבנה לו כלי חכמה טובים, רצונו ית' האמיתי הוא המנהיג הכל. אשר אם יחונן את האדם יתגדל ויתחכם, ואם יוסר חלילה כח אורו ית' יתעה כשה אובד. ודבר זה הוא ענין עמוק כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' תשובה איך הוא דבר הזה אשר הרשות נתונה לו והכל ממנו יתב'. אבל דבר ברור שהכל ממנו ית' ולזה ימצא הרבה חלוקי מדריגות בעניני חכמי ישראל, יש שנותן רעיוניו לחכמתו בפנימית התורה, ויש שנותן כל מגמתו בפשוטי התורה, וכן ברמז, והכל ממנו יתב' כפי הטיית רצונו יתב'. וגם ימצא אשר רהיט בגפא ותובלא ולא מצא להתחכם לפי ערכו, כי זהו הכל ממנו ית'. ולזאת אמת יציב הדבר אשר המצא חלוקים רבים בין חכמי ישראל, יש מהם אשר ישים כל מגמתו להרביץ תורה ולהאדירה, כן לבטא רעיוניו עלי גליון ספר ולהשתדל להוציאו לאור ויש שימצא אשר השתדלותו הוא רק לעצמו. זהו הכל בגזירת רצונו יתב' המוליך את האדם בדרך הנכון לפניו. לזאת כל מוציא לאור מאשר חננו ה', הן הוא כח רצונו יתב' אשר הכין לפניו דרך הזאת, והחדל מזה גם הוא הטיית רצונו ית'. ואשר יחונן ה' ברב טובו יהיה כעץ שחול אשר גם עלהו לא יבול, ולזאת אין לדבר תועה על המשתדלים להוציא לאור יגיעם ועמלם, כי זה הוא חלק האדם והכל ממנו ית', ונפלאים המה דרכי ה' נשגבו ממנו ודעתנו. אבל כן הוא שהכל נעשה מרצונו וחפצו:

עתה הא לכם זרע בית ישראל את אשר חנני יוצרי, להוציא לאור חלק מכתבי, וזה חלקי מכל עמלי, אשר אבטח בשם ה' להיות דברי נטועים בבתי מדרשות. כי הספר הזה לא לבד לאנשים כערכי יועיל, אף גם לגדולי חקרי לב יהיה לתועלת, יען כי הלכה עמומה היא עוד לא נתבארה באר היטב, ואנכי ביארתי בעז"ה הכל בדרך הישר ומאזני צדק. אקוה לה' אשר ההוגה בהן ימצא טעם. ואם ימצא חלילה איזה דבר שלא יראה למביני מדע, ידינני לכף זכות ובזה אסיים בפסוקא דרחמי:

דבקתי בעדותיך ה' אל הבישני:

ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם: ויהי נועם ה' עלי ומעשי ידי יכוננו מעל, להיות מקובלים בין הוני תורת אמת, עדי יבא גואל צדק, ואז נזכה להלכה ברורה. המחבר: הוספה:

בפ"א מ"ז כתבתי באות ב' בביאור ד' הש"ס דכתובות ה' זו אמה, דמפרק עלינבוגן עד תשלום אצבע הארוך הוא אמה בת ששה טפחים בכל אחד לפי מדת טפחיו, וסמכתי על ד' ד"ז רבינו רגאון נ"ע שכתב כן בא"ח סי' שמ"ט. ונראה שהוציא כן מדברי המג"א סק"ב יע"ש. [אך הפרמ"ג ומה"ש לא הבינו כן]. עתה יצאתי למדידה ונראה לעין שלא נמצא בפרק הזרוע עד האמה שליש מכל גופו של אדם עד ראשו רק ערך שליש מכתפו של אדם, וא"כ יתכן לומר דמה שאמרו זו אמה היינו אמה בת חמשה טפחים, והיא מדה לאמת כלים לפי מה דקיי"ל כר"י, ומה שאמרו ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו, צ"ל לפי"ז דפשיטת היד לא יתפוס כ"א חמשה טפחים וטפח לפשיטת הרגל, דהרגל בעמידת האדם שוה עקבו לאצבעות רגלו, אבל בשכבו אז אצבעות הרגל יתארכו להלאה מן העקב ויתפוס עד קרוב לטפח. זהו מה שנראה להוסיף בזה:

בפ"ב מ"ד פ"א באות ג' כתבתי דלמ"ד מב"מ לא בטל לא יתכן שהשאובים ישלימו השיעור אם פסולן מה"ת. יש פנים לומר דאם קדמו הכשרים אז השאובים נטהרו גם הם בבואן לתוך הכשרים דהרי השקה במים טמאים מהני מה"ת בהיה שם רביעית כשרים כמ"ש בפ"ק וגם השאובים יוכשרו בהשקה וכולן טהורים לטבילה. אך לפי"ז אין לחלק בין רבו כשרים או שאובים רק בין קדמו כשרים או קדמו השאובים עפ"י חלוקי הדעות אם חוזר ונעור וצ"ע:

גלות העליות על מסכת מקוואות פרק א משנה א:

משנה א:

שש מעלות במקואות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, מי גבאים שתה טמא ושתה טהור, טמא. שתה טמא ומלא בכלי טהור, טמא. שתה טמא ונפל ככר של תרומה, אם הדיח טמא, ואם לא הדיח טהור:

תוכן העניינים

גלות עליות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה