גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
דרוש מ
מעשה יוה"כ צריך להיות על הסדר דוקא:
א) איתא במשנה יומא (דף ס' ע"א) כל מעשה יוהכ"פ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, וברש"י (דף ח') ד"ה פר איתא דסדרן כך הוא כמו שכתובין בפרשה בתחלה, א) מתודה על הפר וידוי ראשון, ב) ואח"כ מגריל על השעיר, ג) ואח"כ מתודה טל הפר וידוי שני ושוחטו, ד) ומכניס כף ומחתה ונותן הקטורת על האש, ה) ונותן מדם הפר על הכפורת, ואח"כ שוחט את השעיר ונותן ממנו על הכפורת, ו) ואח"כ נותן מדם הפר על הפרוכת, ז) ואח"כ מדם השעיר, ת) ואח"כ מערב הדמים ונותן על מזבח הפנימי עכ"ל, ופליגי בגמ' ר' יהודה ור' נחמיה בפי' המשנה הקודמת במאי קמיירי (מזה נראה כי היתה המשנה קבלה בידם), וס"ל לר"י אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, ור' נחמיה ס"ל בד"א בדברים הנעשים בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ דר"י ס"ל כתיב "זאת" דמשמע חוקה על זאת כתיב, ולא על אחרת, וכתיב "אמת" חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ. וחד למעוטי בגדי זהב, ור' נחמיה ס"ל חד למעוטי בגדי זהב, וחד למעוטי שירים, ור"י אמר אי מעכבי מעכבי, אי לא מעכבי לא מעכבי ע"כ סוגית הגמ', ורש"י ותוס' פליגי בפי' הסוגיא איך ס"ל לר' יהודה, ומשמע מרש"י דלר"י ס"ל באמת דשירים מעכבי, ואע"ג דלר"י לא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, ושירים מבחוץ הן, אפ"ה כתב רחמנא וכלה מכפר לעשות השירים כעיקר הדמים הנעשין בחוץ לעכב, אע"ג דסדרן לא מעכב, אבל לר' נחמיה אפי' הסדר ג"כ מעכב, אבל לפי' התוס' אפי' לר' נחמיה סדרן לא מעכב רק אם לא שפך אותן מעכבי, ומה שאמר ר' יהודה אי מעכבי מעכבי אי לא מעכבי לא מעכבי פירושו כלומר דמהא ליכא למשמע מינה, וכן פירש הריטב"א, ולכל הפירושים אף דקיי"ל כר"י ולא כר' נחמיה בעיכוב הכפרות בכסדרן, אבל בשירים לא קיי"ל כחד מינייהו, לא מבעיא דסדרן לא מעכבי, אלא אפילו לא שפך כלל השירים ליסוד לא מעכב דקיי"ל כסתם מתני' אם לא נתן לא עיכב (בפ"ה דזבחים משנה א') אף דבגמ' לחד מ"ד ר' עקיבא ג"כ ס"ל דמעכב, מ"מ כיון דהתנא סתם לן כך קיי"ל כן, וכן פסקו כל הפוסקים:
אכן בפי' מה שאמר ר' יהודה בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, מאי היא הפירוש של "מבפנים" רש"י והמאירי פירשו לפני ולפנים זה דוקא מעכב אליביה, אבל הרמב"ם בעבודה, והרע"ב בפירוש המשנה פירשו דבפנים אפי' בהיכל (וכן פירש התוי"ט דהרע"ב ס"ל כהרמב"ם) ואף דלכאורה ממה דמעיקרא בגמ' אוקמה ר' יוחנן דר"י ור' נחמיה פליגי בקרא דכתיב והיתה זאת לכם לחוקת עולם אחת בשנה, ר' יהודה סבר מקום שמתכפרין בו פעם אחת בשנה, ור' נחמיה סבר דברים המתכפרין בהם פעם אחת בשנה, ופירש"י אמקום שכפרתו אחת בשנה כתיבא חוקה, אבל היכל ועזרות אפי' דברים הנעשים בבגדי לבן שאין כפרתן בכ"ג אלא אחת בשנה לא כתיב חוקה, ור' נחמיה ס"ל דבין אמקום בין אבגדים כתיב חוקה, ומשמע מזה דוקא לפני ולפנים דאינו אלא פעם א' בשנה, אבל בהיכל כל השנה כולה מתכפרין שם, אבל כיון דבמסקנא אמרינן דטעמיה משום דכתיב אתת וכתיב זאת תד למעוטי בבגדי לבן מבחוץ, וחד למעוטי בגדי זהב, א"כ דברי ר' יהודה אמורים אף בהיכל, כן פירש הלח"מ דברי הרמב"ם, אבל הלח"מ הוכיח דע"כ הפירוש כדברי רש"י ז"ל, מדאמרינן בזבחים (דף ו') סד"א מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל, משמע דלר' יהודה היכל כחוץ דמי, דאי כבפנים דמי הא כל הזאות הפר בהיכל ולפני ולפנים הוי, והיכי קאמר דכסדרן לא מעכבי הא לר' יהודה מעכבי בפנים והיכל כבפנים דמי, אלא ודאי מוכח כדברי רש"י ז"ל דהיכל לר' יהודה כחוץ דמי, עכ"ל הצריך לעניננו:
ב) הרמב"ם פסק כר"י כדאמרן, וכתב הכ"מ הטעם דפסק כר"י לגבי ר' נחמיה, אי משום דהוא מאריה דגמ' טפי, ואי משום דר' יהודה אמר בגמ' אימתי משמע דלפרש דברי ת"ק אתי עכ"ל, ועל התי' השני של הכ"מ קשה לי דבברייתא בגמרא ר' יהודה וגם ר' נחמיה שניהם אמרו בד"א, וע"כ שניהם על ת"ק קאי, א"כ שניהם אתו לפרושי, ועוד דבעירובין (דף פ"ב) איתא דהוא גופא מחלוקת אימתי דר' יהודה אי לפרש אי לחלוק אתי דר' יוחנן ס"ל אימתי לפרש ובמה לחלוק אתי, אכן עיינתי בתוספתא פ"ג דיומא ושם לא נשנה כי בד"א אלא בר' יהודה ולא בר' נחמיה כלל, ואולי הכ"מ סמיך ע"ז, אבל בגמרא שמביא הפלוגתא מביא שניהם בבד"א, א"כ לא מכרע דשניהם אמרו בד"א. ולי נראה דמשו"ה פסק הרמב"ם כר' יהודה ולא כר' נחמיה, דבזבחים (דף מ' ע"א) מוקמינן ברייתא דלפר אליבא בר' יהודה, וכן רב נחמן בר יצחק אמר לא נצרכה אלא לר' יהודה וכמו שפירשו התוס' שם ועיי"ש, והשתא א"ש כיון דטריחי אמוראי לתרץ אליבא דר' יהודה הכי קיי"ל דאביי ורב נחמן בר יצחק תרווייהו מוקי לה לברייתא דפר כר' יהודה וא"ש, וכן פירש ברי"ף שבועות דזה הוי שיקול הדעת כיון דסוגיא דעלמא כחד מיניה לענין שבועת מודה במקצת אצל היורשין עי"ש:
ג) הא דאמר ר' יהודה דדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים סדרן מעכב, אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ סדרן לא מעכב, וכ"ש דברים הנעשים בבגדי זהב בודאי לא מעכב, נ"ל דלאו כללא הוא דהרי הוצאת כף ומחתה דנעשית בבגדי לבן מבפנים, מ"מ לא מעכב, דהא איתא בתוספחא פ"ג דיומא, בפירוש כל מעשה יוהכ"פ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום חוץ מן הוצאת כף ומחתה, וטעם הדבר נ"ל בזה דבשלמא כולן עבודות הן הצריכות לציבור, אבל הוצאת כף ומחתה אינה עבודה הצריכה לציבור דאינה אלא לפנות מקום, כדפירש"י ז"ל יומא (דף ל"ה ע"ב) ד"ה עבודת יחיד שעשתה לו אמו כתנות ועובד בה עבודת יחיד פירש"י ז"ל הוצאת כף ומחתה שאינה צריכה לציבור, אלא לפי שמוטלת עלינו לפנות אח המקום לפיכך קורא לה עבודת יחיד עכ"ל, ואף שרש"י ז"ל כתב ע"ז הפירוש דבגמרא שם מסיק ובלבד שימסרנה לצבור דסוף סוף מעבודת צבור הוא, מ"מ כתב רש"י בסוף כך נראה בעיני, משמע שמסכים לזה הפירוש, לכן בודאי בשביל זה הקדימה לא מעכבת, ואפשר דגם הכפרה לא מעכבת דעיקר כפרה בדם הוא ואם נתן הדם וגם הקטורת כתקנה שפיר דמי ולא מעכבת:
וגם הא דאמר ר' יהודה דבבגדי זהב אינו מעכב הקדמה, ג"כ לאו כללא הוא, דאיל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודת היום לא עשה כלום כדפסק הרמב"ם בפ"ה מהל' עבודת יוהכ"פ הל' ג', ואיל ושעיר המוספין בבגדי זהב הן, מ"מ אם הקדימן אינו כלום וצריך להקריבן מחדש, אלא ודאי לאו כללא הוא ועיין עוד מה שנתבאר לקמן מזה:
ד) בגדי לבן מבחוץ, פירש"י כגון הגרלה וידוי ושפיכת שירים, וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב אם הקדים להן דבר מאוחר אין אלו מעכבין עליו לפוסלו, אבל בשחיטה ובחפינה מודה הוא דצורך פנים כפנים דמי' בבגדי זהב מבחוץ, כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול עכ"ל רש"י ז"ל, ומה שפי' דשירים לא מעכב היינו דוקא לר' נחמיה דס"ל דשירים מעכבין מ"מ הסדר אינו מעכב, אבל לר' יהודה אינו מוכרע דמצי ס"ל דמעכב או דלא מעכב כדאמרינן בגמ' וכמו שפרשתי לעיל, וגם מה שפירש רש"י דאילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה משמע לכאורה דדוקא בהך גונא לא מעכב, דגמר כל עבודות פנים על סדרן, ואח"כ היה צריך להקריב מקודם אילו ואיל העם, ואח"כ להוציא כף ומחתה, אבל אם הוציא כף ומחתה טרם שנתן מתנות דלפני ולפנים או אפי' על הפרוכת מבחוץ אולי מעכב, או אולי נאמר שגם בהאי גונא ג"כ אינו מעכב, דלכאורה מהתוספתא שהבאתי בפירוש חוץ מהוצאת כף ומחתה שאם הקדים מה שעשה עשוי, ומשמע מזה דאינו מעכב כלל, אימתי הוציאו אי קודם או אח"כ, ובפרט כמו שפרשתי למעלה שאינו עבודת צבור כלל, ומהיכא תיתי שתעכב, והדבר צריך תלמוד דיוכל להיות שמעכב מחמת שהפסיק בעבודת הפנימי בדבר שמעכב, דגדולה מזו כתב החכם צבי שהבאתי דבריו לעיל, בנתערבו לו כוסות בכוסות דאסור להפסיק בעבודת היום, ללכת ולשאול לאחיו הכהנים שיכירו לו בין דם לדם, ומוטב שיתן שלשה פעמים משיפסוק, ותכף בצאתו מקודש הקדשים צריך לתת על הפרוכת בלא הפסקה, אף כאן אם יפסיק בהוצאת כף ומחתה הפסקה היא ומעכבת, או דלמא דכללא היא דהוצאת כף ומחתה אינו צריך להיות על הסדר וצ"ע, מיהו הא לא קשיא לרש"י כיון דהוציא כף ומחתה שלא על הסדר, לא קיים ה' טבילות וי' קדושין, כבר תירץ ריב"א בתוס' משום דבדיעבד זאת אינו מעכב כדאיתא בגמרא דכ"ג שלא קידש ולא טבל בין עבודה לעבודה אינו מחלל העבודה, ובתוס' ישנים כתב וז"ל וקצת חימה שלא עשה עבודת יוהכ"פ של פנים על הסדר שהרי עשה הוצאת כף ומחתה קודם אילו ואיל העם, ובפרקין אמרינן דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים מעכבת דחוקה כתיב, וה"נ הקדים עבודת פנים שלא כדין, וי"ל דבהקדמת עבודת פנים אין לחוש כמו מתנות דפר דעבדינהו לפני הגרלה, אע"ג דגוף הגרלה מעכבת לא"ד לעיל, א"נ הוצאת כף ומחתה לא חמירי כשאר עבודת פנים, שאינו בא לכפר, וכי כתיבא חוקה גבי כפרה כתיבא, מיהו בחנם דחק רש"י שהיה יכול לפרש בשאר עבודות שנעשין בבגדי זהב מבחוץ עכ"ל תוס' ישנים, וכן כתב הריטב"א דשאני הוצאת כף ומחתה דאינו אלא עבודת סילוק, ובשביל זה דחק עצמו רש"י לפרש דאפי' בשהקדים הוצאת כף ומחתה לא הוי עכובא, מפני שהוא עבודת סילוק עכ"ל הריטב"א ז"ל, ואני תמה תמה אקרא על הגאונים ז"ל שכתבו שרש"י ז"ל דחק עצמו שלא לצורך שהיה יכול לפרש בשאר עבודות, כאלו דברים הללו יצאו מבטן רש"י מסברתו, הלא דברי רש"י תוספתא מפורשת בפ"ג דיומא והבאתיו לעיל, כל מעשה יוהכ"פ האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, חוץ מן הוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, עכ"ל התוספתא, וכן כתב המאירי ואם הקדים להם הוצאת הכף והמחתה לא עיכב, ונ"ל דס"ל כפירש"י וצע"ג:
ועוד אני אומר טעם חדש, למה אם הקדים בהוצאת כף ומחתה מה שעשה עשו, חוץ מה שפירשו הגאונים מפני שהוא עבודת סילוק, ומה שפרשתי בעצמי לעיל מפני שהוא עבודת יחיד ואינה צריכה לצבור, עוד אני אומר דאיתא בגמ' יומא (דף ע' ע"ב) ת"ר ובא אהרן אל אהל מועד למה הוא בא להוציא כף ומחתה שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק הזה, וטעם הדבר נאמר שם בגמ'. עכ"פ ראינו שהתורה כתבה הפסוק הזה שלא כסדר וקשיא למה, ואם שצריך לקיים הטבילות והקדושין יוכל לכתוב במקום אחר שנלמוד מזה, אלא ודאי הא אתי לאשמועינן אף דכל מעשה יוה"כ חקה כתיב בהו וסדרן מעכב, הוצאת כף ומחתה סדרה לא מעכב, אע"ג דבבגדי לבן הוא לפני ולפנים כנ"ל ברור טעם התוספתא, וא"ש:
ה) בעת שאני עוסק בדברים הללו שבק חיים לכל חי אדמו"ר זצל"ה בק"ק גור, והוגד לי משמו ז"ל שבמוצאי יו"כ דהאי שתא שנת תרס"ה נסתפק לו ז"ל דאם מת הכ"ג אחר הוידוי הראשון ובא הסגן במקומו, אם צריך להתודות מחדש דסברא היא דאמרינן בגמ' יבא זכאי ויכפר על הזכאי, א"כ צריך להיות נקי מקודם, א"כ גם זה צריך להתודות עוד הפעם את עונותיו על ראש הפר, ואח"כ להתודות וידוי שני, או דילמא שיצא בוידוי שהתודה כה"ג הראשון, כך שמעתי משמו ז"ל, ויהי למופת (דבהאי שתא מת הכהנא רבא):
ונ"ל דלא צריך, דהנה סדר, עבודות כך הוא, מתודה על הפר וידוי ראשון, ואח"כ מגריל על השעיר ואח"כ מתודה על הפר וידוי שני, לא מבעיא אם מת אחר וידוי שני דאין צריך הסגן להתודות עוד הפעם, דאף דצריך להיות זכאי קודם שמתודה על כל עם הקהל בשעיר המשתלח, מ"מ הכ"ג שמת כבר התודה בוידוי שני בעד הסגן נמי, דבוידוי שני כולל אחיו הכהנים עמו, והסגן ג"כ מאחיו הכהנים הוא, אלא אפילו אם מת לאחר הגרלה קודם וידוי שני),דאף דקיי"ל דהגרלה גופא מעכבת, מ"מ סדר הגרלה אינו מעכב, דקיי"ל כר' יהודה דבגדי לבן מבחוץ ופירש"י כגון הגרלה, וא"כ לכאורה מאי איכפת לן להתודות עוד הפעם אחר הגרלה דהלא אינה מעכבת הסדר, מ"מ נ"ל דאינו צריך להתודות, ואפי' מת קודם ההגרלה ג"כ אינו מתודה ולר' נחמיה פשיטא שאינו מתודה דמתקלקל הסדר כולו, וטעם הדבר הוא לפענ"ד כמו שאבאר:
דהנה בגמרא יומא (דף ל"ו ע"ב) איתא ת"ר וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר (פירש"י דברי וידוין) אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא כפרת דמים, הרי אני דן נאמרה כאן כפרה, ונאחרה להלן בשעיר המשתלח, מה כפרה האמורה בשעיר דברים, אף כפרה האמורה בפר דברים, ואם נפשך לומר הרי הוא אומר והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו, וכפר בעדו ובעד ביתו, ועדיין לא נשחט הפר עכ"ל הגמרא, ופירש"י ז"ל אם נפשך לומר להשיב תשובה על ג"ש זו לומר שאין וכפר אלא במתן דמים, ע"כ מיניה וביה תיפוק לך דלא אפשר למימר הכי ע"כ, הרי למדנו מזה דאף דבכל מקום ובכל השנה כלה אין כפרה אלא בדם, מ"מ גילה לנו רחמנא כאן דביוה"כ הוידוי דברים הוא כמו כפרת דם, אך עכ"פ אי אפשר לומר שיהיה הוידוי עוד חשובה יותר מדם, וכיון דחזינן גם בפר הזה בעצמו שגם מתן דמו של פר ג"כ מכפר, ואם מת כ"ג זה נכנס הסגן בדם זה הפר ומכפר בו כדפסק הרמב"ם (בפ"ה מהל' עבודת יוהכ"פ הי"ג), א"כ פשיטא דלא עדיפא וידוי מדם ממש, דכמו בדם הפר, דדם כפרתו תמיד בכל השנה כולה גלחה לנו התורה דהשני נכנס בדמו, אף כאן השני יוצא בוידוי של ראשון, וכ"ת הלא צריך להיות זכאי מקודם, כיון דידוע דהסגן נכנס תחתיו הוא, ורחמנא הפקיר הפר לכל אחיו הכהנים גם לסגן יש לו חלק בו, ומתכפר בוידוי דברים של הראשון כנ"ל ברור, דאף דפר זה בא ממעות כ"ג, ושנה עליו הכתוב לעכב דאם אינו מממונו פסול, מ"מ במת כ"ג זה, האחר אינו מביא פר אחר, ואמרינן דפר זה שייך להסגן, דרחמנא הפקיר ממונו זו לכל אחיו הכהנים ומתכפרין בו, וגלה רחמנא, בדם, וה"ה לוידוי דברים כנ"ל, ומיהו אם שחט את הפר ומת נכנס אחר בדמו כדאמרינן אבל חפן ומת אין אחר נכנס בחפינתו כיון דצריך להיות חפניו כמדתו של ראשון לא נכנס אחר בחפניו כן מבואר בירושלמי וה"ה דאפילו חי אין אחר אופן לתוך חפניו:
מיהא בירושלמי (פ' שני שעירים) מצינו איבעיא כה"ג דאיתא שם בפר ששחטו בלא וידוי על דעתיה דר' יהודה (דס"ל לירושלמי לר' יהודה דוידוי מעכב) צריך להביא פר אחר ע"ד דר"ש שא"צ להביא פר אחר התודה ושחטו ונשפך הדם ואת אמרת צריך להביא פר אחר צריך להתודות עליו פעם שניה או כבר יצא בוידוי של ראשון ולא איפשיטא עכ"ל ובפני משה הפירוש שם דבעי דוקא לר' יהודה דס"ל דהוידוי מעכב אם צריך להתודות על הפר האחר פעם שני ולפירוש הק"ע בעי אליבא דכ"ע אם צריך להתודות עכ"פ לכתחלה דע"כ לא פליגי אלא בדיעבד אבל לכתחלה בעי ליה א"כ לפ"ז הדין אם מת כ"ג ג"כ נימא ספיקא אם לכתחלה צריך להתודות כהן הנכנס תחתיו עוד הפעם, מ"מ נ"ל כמו שכתבתי לעיל דשאני פר אם מת אין כאן שום כפרה וצריך בודאי פר חדש והו"ל כאילו לא היה מעולם סברא דצריך להתודות עכ"פ לכתחלה על הפר השני אבל גבי כ"ג דגילה רחמנא דנכנס אפילו בדמו של פר הרי ראינו דמעשה הראשון ששחט והתודה עליו גומר הכפרה בודאי אינו צריך להתודות עוד הפעם דהרי כל הכהנים יש להן חלק בפר הזה דרחמנא הפקירה לכל אחיו הכהנים ושליחותא דידיה עביד כ"ג וה"ל כאילו הכ"ג החדש בעצמו התודה עליו כנ"ל ברור דאלת"ה למה לא בעי בירושלמי אלא אצל הפר ולא בשמת כ"ג אלא ודאי דאינו צריך כנ"ל ברור:
ו) קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום אע"פ שהחפינה בעזרה, צורך פנים כעבודת פנים היא, וכן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום, אע"פ שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפנים (רמב"ם בעבודת יוהכ"פ פ"ה ה"ב) וכתב המאירי דהטעם הזה לא נצרך בגמ' דצורך פנים כפנים דמי אלא לר' יהודה שסובר שאין הסדר מעכב אלא בעבודת פנים, רק שהרמב"ם פוסק שלא נאמר עיכוב בסדר אלא בלפני ולפנים ובהיכל, אבל בעזרות לא, ובקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר, הוצרכנו לפוסלה מפני שהיא צורך פנים, ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן, ומ"מ למדנו שכל שנשפך דם הפר עד שלא גמר להזות בפנים שצריך לחזור ולחפון אחר שחיטת הפר, וכן אם שחט השעיר קודם מתן דמו של פר שבפנים לא עשה כלום, ואע"פ שבעזרה נעשית, שמ"מ בגדי לבן הוא אלא שהרמב"ם הוצרך לזה אם שביאר בחפינה עכ"ל:
הדין הזה אמרינן בגמ' יומא (דף ס' ע"ב) שר' חנינא ס"ל הכי דקטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום, ופריך שם בגמ' ממתניתין דתנן אם עד שלא גמר מחנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר, ואם איתא יחזור ויחפון מבעיא ליה, ומתרץ בקטורת לא קא מיירי, ופירש"י ומיהו ודאי שצריך להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר זה, והקשו ע"ז בתוס' ישנים, דבמשנה קתני וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב א"כ חפן לפני שחיטת הפר, וכ"ת שיחזור ויחפון אחר שנתן בפנים, הא לא מסתברא, ועוד כי שמא היתה החפינה פסולה אם יחזור ויחפון אחר מתנות שבפנים י"ל כיון שעשה מתנות שבפנים נעשית השחיטה כהלכתה, ונעשית החפינה בטוב לאחר שחיטת הפר, ושחיטה אחרונה אינו אלא לסיים ההזאות, תדע דהא בשעיר שנשפך דמו במתנות היכל ובמזבח ולא דם הפר ושחט שעיר אתר, נמצא שקדמו מחנות דפר דלפני ולפנים וגם בהיכל לשחיטת השעיר, ומשמע שאם נשפך דם השעיר אחר מתנות פר שבהיכל שלא היה חוזר ומתחיל מתנות הפר בהיכל, אלא ודאי טעמא כדפרישית ששחיטה הראשונה חשובה היא כיון שהתחיל לעשות מתנות הדם, כי שחיטה זו אינה אלא לסיים ההזאות, ריב"א, עכ"ל תוס' ישנים וכן כתב הריטב"א, מ"מ למדנו מזה דין חדש, דזה שהחפינה צריך להיות קודם שחיטת הפר, זה דוקא בפר הראשון דנכנס דמו לפני ולפנים, אבל אם כבר נתן מתנות דלפני ולפנים אע"פ שצריך לשחוט פר אחר אם נשפך דמו קודם שנתן בהיכל ובמזבח הזהב, כיון שאינן אלא לסיים ההזאות יצא בחפינה הראשונה, וגם למדנו מזה שאם נשפך דם השעיר במתנות ההיכל ובמזבח, אף דקדמה מתנת דפר בהיכל קודם שחיטת השעיר, לית לן בה אע"פ שאינו חוזר ומזה מדם הפר בהיכל, דדוקא שחיטה הראשונה של שעיר הראשון צריכה להיות קודם מתן דמו של פר בהיכל, אבל שחיטה שניה דאינו אלא לסיים ההזאות כדאמרן, לית לן בה. הארכתי בזה, כי הוא דין חדש, דלא נתבארו בגמרא וברמב"ם כי אם למדנו מהדיוק, וכן מביא בתוס' רעק"א ז"ל במשניות על משנה זו דברי תוס' ישנים אלו להלכה:
ז) איל ושעיר המוספין שעשה אותם קודם עבודת היום אינו כלום, (ברמב"ם שם) והכ"מ מראה מקומו של דין זה ביומא (דף ס') כל מעשה יוה"כ וכו', אבל בגמ' שם אין מהדין זה כלום, ואף דלמדנו מן הדיוק אין דרכו של הרמב"ם להביא אלא דין המפורש בש"ס, רק נראה דהדין הזה הוא ביומא (דף ס"ב ע"ב) דאיתא שם דשני שעירי יוהכ"פ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב, ופריך למאי חזו, ומתרץ רב חסדא הואיל דראוי לשעיר הנעשה בחוץ, ופריך לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום, ופירש"י דמחסרי כל מעשה עבודת היום של מתן דמי פר ושעיר וחפינת הקטורת והקטרתה הראוין ליקדם למוספין עכ"ל רש"י, הרי בפירוש דמוספין קודם עבודת היום לא חזו, ובגמ' נקט שעיר דמיירי משעיר, אבל ה"ה האיל כנ"ל, ואף דבין לר' יהודה דסובר דאף מעשה בגדי לבן מבחוץ לא מעכבא הסדר, ובין לר' נחמיה דסובר דבגדי לבן אפי' מבחוץ מעכב, אבל פר ואיל הלא בחוץ בבגדי זהב נעשין, מ"מ מעכבין אם הקדימן למעשה פנימים, דגליא רחמנא מלבד חטאת הכפורים אצל מוסף ש"מ שצריך להקדים מעשה עבודת היום:
ואף דהרמב"ם בפי"ח דמעשה הקרבנות לא הביא הדין דרב חסדא ומחייב על שני שעירי יו"כ כרת אם שחטן בחוץ עד אחר הוידוי כמו שמשיג שם הראב"ד ז"ל מ"מ פשיט דלא פליג אדינא אדרב חסדא שקודם הגרלה ג"כ חייב דמשום ראוי למוסף היום אבל מוסיף ג"כ דאפילו אחר הגרלה עד שעת ווידוי ג"כ חייב משום דראוי לבוא לפנים להתודות אבל בעיקר הדין לא פליג ופשוט כנ"ל, אבל בירושלמי בפ"ד דיומא משמע דרב חסדא דס"ל אין מחוסר זמן לבו ביום שמעינן דס"ל הגרלה מעכבת וכן ס"ל דהכי לא בעי עקירה א"כ לדידן דקיי"ל דבכל קרבנות בעי עקירה מלבד בפסח בשאר ימות השנה א"כ דינא דרב חסדא דמפרש הברייתא דמשום זה חייב אם שחט אחד מן שעירי יו"כ משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ וס"ל דלא בעי עקירה או דס"ל דחזי לשעיר הנעשה בפנים והגרלה לא מעכבת ואנן קיי"ל דהגרלה מעכבת אידחי ליה מלתא דרב חסדא ובשביל זה לא הביא הרמב"ם הטעם דרב חסדא כמו שמבואר כל זה שם במראה הפנים א"כ ע"כ צריך לומר דלהרמב"ם דמעכב אם הביא המוספין קודם עבודת יום מעכב משום דמעשה יו"כ צריך להיות על הסדר דשינה בדבר הנעשה לפני ולפנים דהקדימן שהיה לו לאחרן זה וחקה קאי עלייהו כדעת מפרשי הים ולוה נראה דהתכוין הק"ע מ"מ י"ל מדשינה הרמב"ם בלשונו דאצל קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר וכן בשעיר ששחטו קודם דמו של פר כתיב לא עשה כלום ואצל איל ושעיר קודם עבודת היום כתב אינו כלום משמע לי שדוקא אינו כלום שצריך אח"כ עוד הפעם לשחוט איל ושעיר המוספין אבל לא קלקול כל העבודה דבשלמא אם הפסיק באמצע עבודה בעבודה אחרת כגון אם הקדים דם השעיר לדם הפר או כדומה יש לו עצה אחרת לשחוט עוד הפעם שעיר אחר ויזה עוד הפעם אבל כאן אם נאמר שפוסל כל עבודה מה אית ליה למעבד וכי יבטל כל עבודת יו"כ בשביל כך הכ"נ ליתא דבירושלמי טרח למצוא שיתבטל עבודות היום ולא אשכחן שיבטל עבודת היום אלא בנשפך הדם בתתייה כמו שיתבאר לקמן אבל כאן בודאי צריך לעשות עבודת היום כנ"ל אבל בספר שירי קרבן להגאון מבעל ק"ע על הירושלמי אחר שהביא דברי הרמב"ם וכ"מ שהבאתי לעיל כתב עליו וז"ל ותימא הא מפורש אמרינן ביומא (דף ס') דהא דאם הקדים מעשה לחבירו דלא עשה כלום דוקא בעבודות הנעשות בבגדי לבן בפנים, והני בבגדי זהב עושין והניח בצ"ע, ובגליון הש"ס שם למפרשי הים. מתרץ וז"ל ולפמ"ש בחי' הריטב"א יומא (דף מ' ע"א) דאף לפי המסקנא דסדרן לא מעכב היינו הגרלה דלאו עבודה אבל במתנת פר בהיכל שהיא עבודה שלמה אף דהוא דבר הנעשה בחוץ סדרן מעכב כיון דמתנת שעיר בין הבדים שהיה לו להקדים הם דבר שבפנים וחוקה דפנים חשיב ע"ש וה"ה כאן דאיל ושעיר המוספין נעשין בחוץ אם הקדימן לעבודת היום הרי שינה בדבר שנעשה לפני ולפנים להקדימו ואיחרן וחקה קאי עליה עכ"ל, ונראה עוד מספר שירי קרבן שאינו פוסל כלום ואפילו לעצמו אינו פוסל דמסיים שם שמוכח מדברי רב חסדא שאם הקדים השעיר נעשה בחוץ קודם עבודת היום כשר עכ"ל זה ודאי יקשה כמו שהבאתי הגמרא שפריך דממסרי עבודת היום, ומתרץ שם אין מחוסר זמן לבו ביום ולמה לא מתרץ פשוט שבדעבד כשר שפיר קרינן ביה מתקבל בפנים כדתנן זבחים (דף ק"ט) קדשים פסולין שפסוליו בקודש חייב משום שחוטי חוץ ופירש"י הואיל בפנים אם עלו לא ירדו, אבל בודאי שעבודה היום לא נתקלקל בזה וצריך לעבודת היום ואפילו אם נאמר כמפרשי הים י"ל דדוקא היאך דהתחיל בעבודת היום ובתוך כך שחט השעיר ואיל אולי קלקל הסדר וצריך לעשות עוד הפעם כסדרן אבל אם שחטו קודם שהתחיל עבודת היום י"ל פשוט שאין מתקלקל עבודה בכך ויוכל לעשות עבודה ושאני התם במתנות פר בהיכל דהוי מעבודת יו"כ, וא"כ לפ"ז אתי שפיר דברי הרמב"ם כהוגן שכתב אינו כלום כלומר שצריך לעשותו עוד הפעם אבל לא מפסלא כל העבודה דעבודות בבגדי זהב לא מעכבא הסדר כנ"ל ברור להכריע וא"ש:
ח) הקדים דם השעיר לדם הפר בקודש הקדשים קודם שיגמור עבודתו, יזה מדם כמצותו, ואח"כ יביא שעיר אחר וישחוט אותו ויזה מדמו בקודש הקדשים כמצותו ויפסול הראשון, הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל על הפרוכת, יחזור ויזה מדם השעיר פעם שניה לאתר דם הפר, נשפך הדם עד שלא גמר במתנות שבקודש הקדשים, יביא דם אתר ויחזור ויזה בתחלה בקודש הקדשים, גמר מתנות שבקודש הקדשים והתחיל במתנות שבהיכל, ונשפך הדם עד שלא גמר יביא דם אחר ויתחיל מתחלת הזאות שבהיכל, גמר מתנות שבהיכל והתחיל ליתן על מזבח הזהב, ונשפך הדם עד שלא גמר, יביא דם אתר, ומתחיל מתחלת מתנות המזבח שכולן כפרה בפני עצמן הן, גמר מתנות המזבח ואח"כ נשפך אינו צריך להביא דם אחר, ששפיכת השירים על מזבח החיצון אינה מעכבת, ואם נשפך דם הפר קודם שגמר כל המתנות ה"ז מביא פר אחר, ויחפון קטרת פעם שניה אחר שחיטת הפר ויקטיר הקטורת ואח"כ יביא מדמו ויזה ממנו, וברמב"ם הגרסא שיחפון הקטרת מקודם שחיטת הפר, וכתב הכ"מ שהוא טעות סופר וצריך להיות אתר שחיטת הפר, כמו שפירש"י ד"ה בקטורת לא קא מיירי, ומיהו ודאי צריך להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר זה, וכן כתב המאירי שט"ס הוא ברמב"ם, אך על גרסת הרמב"ם שאלו להנגיד ר' יהושע מבני בניו של הרמב"ם כמו שהובא בכ"מ, שמאחר שרבינו כתב מקודם בתחלת הפרק קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום, היאך כתב שיחפון קטורת פעם שניה קודם שחיטת הפר והשיב שמאחר ששחט פר בתחלה ולא קרה לו מה שיפסידוהו, הנה יותר חפינת הקטורת קודם שחיטת הפר השני מאחר שהיא אחר שחיטת הפר הראשון שלא אירע בו פסול, וכתב ע"ז הכ"מ אבל לשון הגמ' דקאמר בקטורת לא קא מיירי קשה, דמשמע בודאי דצריך לחפון אחר שחיטת הפר השני וצריך לדחוק ולומר שרבינו מפרש דבקטורת לא קא מיירי, כה"ג לא מיירי ר' חנינא, כלומר אין כאן צורך לחפינת הקטורת אחר שחיטת פר שני דקודם לו ג"כ שפיר דמי, אבל הכ"מ כתב שהוא ט"ס כמו שכתבתי למעלה:
ואין מטמא בגדים, ואין נשרף בבית הדשן, אלא הפר הזה האחרון שבו נגמרה הכפרה, וכל הנ"ל הוא ברמב"ם בעבודת יוהכ"פ פ"ה הלכות ד' ה' ו' ז' ח' ט') וכתב המאירי כל שנשפך עד שלא נשלמו שניהן יביא דם אתר ויתחיל מתחלה, אלא שאם דם של פר נשפך יביא פר ושעיר שהרי צריך ליתן מתנות פר קודם שחיטת השעיר, אבל אם דם השעיר נשפך אין צריך להביא רק שעיר בלבד, והא דתנן במשנה ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה מבפנים, וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה בפ"ע, מיירי בנשפכו שניהן, או שנשפך דם הפר שיביא שנים, ויתחיל מתחלה, לא ממקום שפסק, שכל הזאות שבפנים כפרה אחת הן, ואינן נעשות חציין בדם א' וחציין באחר, וכן בהיכל שאם התחיל באותו שבפנים והתחיל במתנות שבהיכל, ונשפכו הדמים קודם שגמר, יביא דם אחר ויתחיל במחנות שבהיכל, ואין צריך לשנות בשל פנים כלום שהזאה דשל פנים היא הזאה בפ"ע, ושל היכל הזאה בפ"ע, וכל שנגמרה אתת מהן לגמרי נגמרה, וכן בשל מזבח הזהב, שאם נתן שם מקצת המתנות ונשפך, יביא בהמה אחרת ע"ד שבארנו, ויתחיל במזבח, ואינו יכול להפסיק ממקום שפסק שכל שהיא כפרה א' בפ"ע מועיל לשני הדברים, ר"ל למה שאמרנו שאם נגמרה של פנים ונשפך קודם שהתחיל בשל היכל, א"צ להתחיל בשל פנים, אלא בשל היכל, וכן מהיכל למזבח, ולמה שאמרנו שאם לא גמר מתנות שמבפנים צריך להתחיל מתחלה, וכן בהיכל ובמזבח, ואם נשפך של שעיר אחר שכלו מתנות שבפנים, א"צ להביא אלא שעיר אחד, ויתחיל ח' של שעיר בפנים, וכן בהיכל וכן במזבח הזהב, עכ"ל הצריך לעניננו:
בירושלמי פ' טרף בקלפי איתא שם וז"ל חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ונכנס בדמו, עד שלא הקטיר נשפך הדם חתייה פסולה היא, והוא צריך לחתות כתחלה, ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וספק משהקטיר נשפך הדם להביא פר אתר ולהכנס בדמו אין אתה יכול שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא תחייה פסולה, והוא צריך לתתות כתתלה אין את יכול שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והיא תחייה כשירה והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלה העבודות אשכחת (פי' שם אמורא) אמר בטלו עבודות של אותו היום עכ"ל, ואף דבבבלי לא מפורש הדין הזה פשוט שהוא להלכה כדפירש במראה הפנים שם דהוא בכל מעשה יו"כ האמור על הסדר וכו':