אור ברסלב
גחלי אש דרוש לז

גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

דרוש לז

דרוש לו

דין שעירי יו"כ:

א) שלשה שעירין עושין צבור ביו"כ אחד מתן דמו לפנים, וחבירו משתלח לעזאזל כמ"ש בפ' אחרי מות, ואחד קרב במזבח החיצון במוספין והוא כתיב בפ' פנחס עם שאר כל מוספי המועדות (לשון רש"י בשבועות פ"ק ותוספות יו"ט משנה ב' פ"א):

ב) אם לא היו לצבור אלא שני שעירים יעשום לעבודת היום, ושעיר של מוסף נדחה, כן מפרש בספר תפארת ירושלים דברי תוס' שבועות שכתבו שם וז"ל דאי ליכא אלא חד יעשה פנימי ולא חיצון. ותמה במעין חכמה ובהגהות רעק"א ז"ל דאי ליכא אלא חד שעיר א"א לעשות פנימי שלא בהגרלה דשני שעירים הלא מעכבין זא"ז, וצ"ל דליכא אלא זוג חד, ואם יקריב אחד למוסף יבטלה עבודת היום לגמרי לכן נדחה המוסף:

ג) אם אין להם לצבור אלא שעיר אחד יעשו אותו לשעיר המשתלח דבו תלוי עיקר עבודת היום וכפרת כל ישראל, והא דאמרינן שני שעירים מעכבין זא"ז הוא רק דאינו יכול להקריבו בפנים זולת הגרלה דמעכבת, אבל שעיר המשתלח מחויב לשלחו אפילו דלית ליה אלא חד, כן מפרש בתפארת ירושלים בשם ספר מעין חכמה דכך מוכח מתוס' יומא (דף מ"ו). ועפ"ז נ"ל להרץ קושית המשנה למלך על הרמב"ם דכתב דבשביל זה פוסל טריפה משום דכתיב יעמד חי, והקשה ז"ל הלא אין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם וכך אמרו בגמרא ולמה ליה לרמב"ם להביא פסוק אחר. ותירץ הוא ז"ל דקמ"ל דאפילו אחר הגרלה שנקבע לעזאזל ג"כ טריפה פוסלת בו. ול"נ לתרץ עם האמור כאן דמשכחת לה דאין לו לציבור אלא שעיר אחד, א"כ הדין דמשלחין אותו וה"א דלא פוסל בו טריפה דליכא בו משום אין הגורל קובע, דהלא בלא הגרלה בא, קמ"ל דאפילו כה"ג גם פוסל בו טריפה וא"ש, וכן איצטריך חרי קראי למעט בעל מום, ומחוסר זמן בשעיר המשתלח במו דאיתא ביומא (דף ס"ג והביאו ג"כ במשנה למלך, ולדידי צריך ג"כ בזה אופן שכתבתי כגון שלא היו להן אלא אחד וצריך להשתלח ג"כ פוסל בע"מ ומחוסר זמן דלא נוכל ללמוד מזה שאין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם כדאמרן וא"ש:

ד) עוד משכחת לה דפוסל בע"מ וטריפה ומחוסר זמן בשעיר המשתלח שלא בהגרלה דלא נוכל ללמוד מזה דתיפוק ליה מדאין הגורל קובע אלא בראוי לשם. כאוקימתא דרבינא ביומא (דף ס"ג ע"ב) דאמר כגון שהומם אחר הגרלה וחיללו על אחר, ופירש רש"י שם דעל זה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא עכ"ל. ותמיה לי על הרמב"ם שהשמיט הא דרבינא דהלא ודאי הלכה פסוקה היא דאפילו כה"ג פוסל בו כל הדברים הנזכרים למעלה ואינו צריך הגרלה וצ"ע:

ה) משונה שעיר המוסף ואיל של מוסף יו"כ מכל המוספים שבתורה דקרבן מוסף כל השנה תלוי בעצמו, אבל שעיר ואיל של מוסף יום כפור אם אירע אונס דלא יכלו לעשות עבודת היום ואין שהות להקריב אלא קרבן מוסף נדחה גם כן קרבן מוסף כמו דאיתא בגמרא יומא (דף ס"ב ע"ב) לשעיר הנעשה בחוץ לא ראוי דמחסרי עבודת היום, ופירש"י כל מעשה עבודת היום של מתן דמן פר ושעיר, וחפינת הקטרת, והקטרתה הראוין ליקדם למוספין עכ"ל וכן פסקו הרמב"ם בפ"ה דעבודת יו"כ ה"ג איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודת היום אינו כלום, ומצינן בכ"מ במשנה ס"פ הוציאו לו אבל באמת שם לא מזכיר כלום מזה אלא מקורו מהא דכתיבנא וצ"ע דלא מביא בכ"מ מזה בפירוש:

ו) מחוסר זמן בשעיר המשתלח משכחת לה בשעיר המשתלח אף אחר הגרלה, כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביו"כ נעשה בנו השעיר המשתלח מחוסר זמן ופסול, ואף דהנוחר ומעקר אין בו משום אותו ואת בנו, הא אמרי במערבא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו כדאיתא ביומא שם, ופירש בריטב"א דהלכתא גמירי לה ובגמרא נקיט דרך היתר על אמו מ"מ אפילו שחט את אמו במזיד ג"כ נפסל בנו דקיי"ל השוחט בשבת וביו"כ שחיטתו כשירה עכ"ל, אבל במאירי מפרש דלא מן ההלכה גמרינן זאת אלא סברא היא דדוקא נוחר ומעקר דאין הכשרו בכך, אבל כאן כיון דהכשרו וכפרתו בכך ודאי דראוי הוא ע"כ:

ז) במשנה מנחות (דף כ"ז) איתא שני שעירים מעכבין זא"ז וק"ל למה לא תני נמי דפר ג"כ מעכב את שני השעירים, דהלא בע"כ אם אין לו פר לא יכול להקריב את השעיר דחדא כפרה היא, דהלא מערב מדם שניהם לתת על המזבח, ואפילו שחט את השעיר קודם דמו של פר לא עשה ולא כלום כי גם סדרן מעכב ואפילו לר' יהודה דחוקה דכתיב אינו אלא על הדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, אבל בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, מ"מ אם שחט את השעיר קודם נתינת דמו של פר לא עשה כלום כיון דצורך פנים כפנים דמי, וכש"כ אם לא היה לו כלל פר דודאי מעכב, וכ"ת בפרים לא מיירי מתניתין דמנחות אבל באמת מעכב, הלא איתא שם הפרים, והאילים והכבשים אינן מעכבין זא"ז לענין עצרת. וכן איתא עוד הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם הרי דחובות היום מפרש המשנה איזה מעכבין ואיזה אינן מעכבין, וא"כ למה לא פירש ג"כ דפר מעכב את השעירים. ועוד קשה לי לפי דאמרינן לעיל דגם שעיר של מוסף לא מקריבין אם לא עשה עבודת היום א"כ היה צריך עוד לאשמעינן דהפר ושני שעירים מעכבין את השעיר במוסף, בשלמא אי אמרינן דשני שעירים מעכבין זא"ז פירוש דאם אין לו שנים לא יכול לעשות כלום אפילו לשלוח את המשתלח, נוכל לתרץ דוקא שני שעירים דמעכבי אהדדי תנן, אבל הפר ושני שעירים דמעכבין את המוסף, אבל בהיפוך אם יש לו פר ושני שעירים לעבודת היום מקריבין ונדחה המוסף לכן לא תנן דאינן בדמיון אחד. אבל כפי שכתב בספר מעין חכמה דשני שעירים דמעכבי אהדדי דוקא שעיר החיצון מעכב על הפנימי, אבל אם אין לו אלא אחד משלחו ואינו מעכב, א"כ גם הכא כך דשני שעירים והפר דוקא מעכבין על המוסף, אבל שעיר המוסף עליהן אינו מעכב ואפילו אם נאמר דבפרים לא קא מיירי, מ"מ לפי דברי תוס' שהוכיח מהן המעין חכמה דאם אין לו אלא אחד יכול ג"כ לשלוח, צריך היה לומר עכ"פ שלשה שעירים מעכבין אהדדי דשני שעירים מעכבין על שעיר של מוסף, אבל שעיר מוסף עליהן אינו מעכב וצ"ע לפע"ד על דברי התוס' זה:

ח) מת אחד משני השעירים עד שלא הגריל יקח זוג לשני דבדיעבד לקיחתן כאחת לא מעכב, אם לא הפרישו עוד שעיר לקרבן מוסף הלא יכולין לקחת את הנשאר למוסף ולקחת שני שעירים אחרים שיקיים בהם הדין דלקיחתן כאחת ? מ"מ כתב הריטב"א דאינו צריך לערבב את השורה עכ"ל, פירוש כיון דהקדשן לצורך עבודת היום, אבל בדיעבד אפילו שינו אחר הקדש שפיר דמי דנשתנה דין שני השעירים מכל הקרבנות שבתורה, דבכל התורה אין משנין מקדושה לקדושה כלומר דאם הפריש בהמה לחטאת אינו יכול לעשות מזה עולה, ואפילו מקדושה קלה לחמורה ג"כ אינן משנין כגון משלמים לעולה, וכן מחטאת שלו לחטאת אחר כגון מחלב על דם וכדוחה שכ"ז מבואר בתמורה, אבל בשני השעירים אף דקדשו אותן לעבודת היום קודם הגרלה אינו כלום, ומותר לשנותן לשעיר המוסף, ואף דמוריד מקדושת חטאת הפנימי על חיצוני מ"מ לא איכפת לן דכן אמרו בגמרא עד שלא הגריל עליהם הא חזי למוסף, אבל אם לקחו שנים סתם והיו שניהם שוין במראה ובקומה ובלקיחתן כאחת, ומת א' בודאי הכנה לאו כלום ומוטב שיביא שנים אחרים לקיים מצוה מן המובחר כן איתא בתוס' ישנים והביא ג"כ בהגהת רעק"א ז"ל, ואף דלא לקחו אותם מערב יו"ט, מ"מ מותר לקחת אותם ביו"כ כמו דאמרינן אם חל ערב פסח בשבת דלוקחין ומקדישין בשבת דחובת היום מקדישין בשבת ויו"כ, ואף דדבר תורה מעות קונות וביו"כ לא יוכל לשלם מ"מ לא גרע כת הקדש מהדיוט דקונה ג"כ במשיכה כן למדתי מדברי תוס' ישנים, ולקיחתן כאחת היכי דמי כגון שלקחן מאדם אחר ביתד או משני בני אדם וכגון שעשו שניהם שלית לקחת את המעות דבהקדש מעות קונות כן פירשו בתוס' ישנים והובא בהגהת רעק"א ז"ל, אכן ביו"כ הלא אי אפשר ע"י מעות צריך בע"כ לקבלם מאדם אחד ולמשכם, ומה דאיתא בגמרא אפילו אחד היום או למחר כתב הריטב"א דלאו דוקא למחר אלא אפילו מכאן עד עשרה ימים אלא אורתא דמייתא נקיט עכ"ל:

ט) אם מת אחד מהשני שעירים ואינו יודע איזה מת והיה לאחר הגרלה בודאי צריך להביא שנים ולהגריל עליהם כדינו שאלו היו שניהם קריבים היה אפשר לקחת זוג לשני ע"י גורל אבל כיון דאחד קרב ואחד משתלח, ועכ"פ צריך לברר איזה לשם, ואיזה לעזאזל, לכן צריך שנים אחרים כן כתב המאירי והוא פשוט, אכן אם נודע לו איזה מת מ"מ מגריל, ואם בתחלה מת של שם זה שעלה עליו הגורל בשני יתקיים תתתיו, ואם מת של עזאזל זה שעלה עליו הגורל בשני לעזאזל יתקיים תחתיו, והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפול דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה, והשני מן השנים שהגריל עליהן בסוף הוא ירעה עד שיפול בו מום וימכר דמיו לנדבה דאין בעלי חיים נדחין כמו שמבואר בגמרא דילפינן ממום עובר אע"ג דהשתא לא חזי לאחר זמן חזי ה"נ לא שנא, וכיון דלא נדחה מצוה בראשון כן מפרש בגמרא, וכן פסק הרמב"ם כר"א ור"ש דרבים נינהו, ועוד דסתם מתניתין כותייהו הוא, דאף דבקרבן פסת כתב הרמב"ם דאיזה שירצה יקריב והכי פסק מצוה בראשון, ולכאורה הדין אחד ? ותירץ בלחם משנה טעם הדבר דשאני הכי דחטאת בא לכפרה וחמירא אפילו רבנן מודו דמצוה בראשון ורבנן דפליגי דוקא התם משום דהוי פסח ולא בא לכפרה לא חמיר כ"כ, ולכך איזה מהם שירצה יקריב אבל חטאת דבא לכפרה חמור אפילו רבנן מודו, וה"ק רבא כי היכא דאמר ר' יוסי התם, אמר רב נחמן הכא דלכ"ע הוי דינא הכי, וכן הדין בפר ושעיר של יו"כ שאבדו והפריש אחרים תחתה ונמצאו הראשונים ג"כ פסק הרמב"ם דמצוה בראשונים והשנים נופלין דמיהן לנדבה שאין חטאת צבור מתה ומפרש ברמב"ם בה' פסולי המוקדשין (פ"ה הלכה ט"ז) וז"ל ולמה לא יקריבו הן עצמן נדבה גזירה לאחר כפרה משום לפני כפרה ומזה מוכיח ג"כ הלחם משנה טעמו משום דבאין לכפרה חמורין לכן מצוה בראשון דוקא, אבל בתשובת חכם צבי סימן מ"ה כתב ע"ז וז"ל ואין טעם בזה דמה לי קרבן חמור או קל כל אחד בקדושתו הראשונה זכה באותה הקדושה הקלה היא או החמורה היא. ותירץ באופן אחר דע"כ לא קאמר ר' יוסי דמצוה בראשון אלא באינו קרב בעצמו אלא רועה להכי מצוה בראשון להקריבו כמו בפר ושעיר של יו"כ וחכמים פליגי אפילו כאן איזה שירצה יקריב, אבל בקרבן פסת דשניהם קריבים אלא שהאחד קרב פסח והשני קרב שלמים דיש בשלמים עוד מצות יתירות מבפסח דהיינו שתי מתנות שהן ד' וסמיכה ותנופה וחזה ושוק מה שאין פסח טעון לכן ס"ל להרמב"ם דאיזה מהן שירצה יקריב עכ"ל: י) פר ושעיר של יו"כ דאבדו והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים דמצוה בראשונים, וה"ה בהאי גוונא דלעיל דאם מת או הומם אחד מהן ומגריל פעם שני וא"כ ישנו ג"כ שנים דמצוה בראשון, ולא ביאר הרמב"ם הדין דאם השני מובחר ממנו שיביאנו לשני ולא לראשון כמו שמצינו אצל פסת ביומא (דף ס"ד) דר' יוסי אומר מצוה בראשון ואם השני מובחר ממנו יביאנו כבר הקשה זאת החכם צבי ז"ל בתשובה מ"ה וכתב דהרמב"ם ס"ל כהתוס' ביומא (דף ס"ד ע"ב) דלא שייך הא מלתא אלא בגבולין או בנעשין בעזרה, אבל בשעיר המשתלח, ובשעיר הפנימי הנשרף מחוץ לג' מחנות אפילו אם השני מובחר ממנו מצוה בראשון כן כתבו התוס' וביאר הוא ז"ל הטעם מזה וכתב וז"ל ונראה דאף שחלבו מוקטר ע"ג המזבח כיון שבשרו נשרף מחוץ לג' מחנות והשני הרועה דמיו כולן לגבוה ניתא לן דנעשה ממנו עולה דכולו כליל ניחא לן שאם הוא מובחר יפלו דמיו לנדבה ויביאו בהן עולות שכולן לגבוה ובשעיר המשתלח הדבר ברור דמה לנו ליתן לו מן המובחר, וה"ה בפרו של כ"ג שהוא נשרף חוץ לג' מחנות כמוהו דלעולם מצוה בראשון עכ"ל הח"צ. אבל בתוס' בתירוץ שני פירש דבין בק"פ בין בשני שעירים ובין בפרו של כ"ג תמיד מצוה במובחר עכ"ל:

ולא זכיתי להבין דברי הח"צ מ"ש בשעיר המשתלח הדבר ברור דמה לנו ליתן לו מן המובחר קשה הרי קודם הגרלה בודאי ראינו שהתורה לא חלקה דהלא אין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם הרי דשוין הן, ואפילו לאחר הגרלה אסור מחוסר זמן, וטריפה ובעל מום וכיון דהתורה אמרה שיהיו שוין לכל דיניהם ואיך נאמר אנן מאי איכפת לן הלא גזה"כ הוא שלא תחלוק כלל, וכן מ"ש דשעיר הפנימי ופרו של כ"ג אף שחלבו מוקטר ע"ג המזבח כיון שבשרו נשרף חוץ לג' מחנות, והשני הרועה דמיו כולו לגבוה קשה ג"כ לפע"ד, ראשית דכל עצמו שלמדין מכל תלב לד' ומזה תרתי למדנו שיקריב החלב לד', וגם שיתן מן המובחר לד', הרי דעיקר חלק גבוה תלוי בחלב, ועוד דאמרינן בגמרא מנחות (דף ס"ד) היו לפניו שתי חטאות אחת שמינה, ואחת כחושה שחט כחושה ואח"כ שחט שמינה בשבת פטור, ולא עוד שאומרים לו הבא שמינה לכתחלה ושחוט והכי פסקה הרמב"ם בהלכות שגגות פ"ד ואף דבחטאת אין לגבוה אלא החלב בלבד מ"מ אמרינן חלל שבת לעשות מצוה מן המובחר, ועוד דהרמב"ם פסק בהלכות תמידין פ"ט ה"ה שדם חטאת קודמין לדם העולה מפני שהוא מכפר, ודם חטאת ואברי עולה איזה שרצה יקדים א"כ מפני מה יהיה לו קדימה לבהמה הרועה שיפול ממנה לנדבה ואח"כ יהיה מזה עולה הלא בע"כ אנו שוחטין החטאת וראשית אנו נותנין הדם והוא קדים ג"כ לאברי עולה וכן תמיד חטאת קודם לעולה כדאיתא בזבחים פ"ט והכי פסקה הרמב"ם דכתיב אשר לחטאת ראשונה, הרי שתמיד יש לו קדימה לחטאת וכמו שקדים לענין הקרבתה כן פשוט לפע"ד שאם יש לו שתי בהמות וחפץ לעשות מהן אחד לחטאת ואחד לעולה, ודין הוא שיקדים בין בהקדשה ובין בהקרבתה שיהיה בורר תחלה המובחר לחטאת והנשאר לעולה, ועוד דכאן בע"כ מקריב אחד לחטאת והשני ירעה ואחכ יביא מדמיו עולה כשיסתאב, ואולי ימות מקודם ולא יוכל כלל להקריבו ע"ג המזבח ולמה נדתה הפעם המובחר, ועוד דחטאות הפנימיות קדושתן יתירה דדמן נכנס לפני ולפנים וריבה בהן מתנות דם, ודאי עדיף מעולה שכולה כליל וכפרת כל ישראל תלוי בזה דהמשתלח זקוק לעמוד חי עד מתן דמו של חבירו וצ"ע לפע"ד ועוד מר' יוסי עצמו מוכת הסברא הזאת דחביבה מצוה בשעתה ולזה לוקחין המובחר דמותר פסת קרב שלמים, ובשלמים ישנן מצות יתירות כדברי ח"צ בעצמו דהלא טעון שתי מתנות שהן ד' וטעון חזה ושוק וסמיכה ותנופה, מ"מ מקריבין הפסח שהוא קל מן המובחר משום דעתה מצותו, ושלמים באין אח"כ אם נותיר, אף כאן כן אפילו נאמר דעולה שכולה כליל יש לו קדימה על חטאת, מ"מ עתה הוא מקריב את החטאת וצריך להביא מן המובחר כנ"ל: יא) לענין שחוטי חוץ בדין שני השעירים הוא כך, לרש"י ותוס', ולראב"ד ולפי גירסתם בגמרא אם שחטן בחוץ עד שלא הגריל חייב על שניהם, דשניהם חזי לשעיר הנעשה בחוץ א"כ ראוי לבוא לפתח אהל מועד קרינן ביה ובמזיד כרת, ובשוגג חטאת קבועה אחת בהעלם אחד אפילו על שניהם דבבהמות גופן מחולקין ליכא, ובשני העלמות שתי חטאות דקודם ששחט הראשון זה ראוי לבוא, וזה ראוי לבוא בפנים, ואפילו אחר ששחט אחד מ"מ השני עוד ראוי למוסף דקודם הגרלה נוכל לשנות שעיר פנימי לחיצון כמו שנתפרש לעיל, ואף כי קודם ההגרלה לא ראוי להקריבו תיכף למוסף דמחוסר מעשה עבודת היום מ"מ ליכא מחוסר זמן לבו ביום כדמפרש בגמרא וכן בודאי חייב משום יו"כ דחילל יו"כ שלא לצורך ואם הזיד ביו"כ ושגג בשחוטי חוץ חייב משום שחוטי חוץ גרידא, ואם משהגריל עליהם חייב על השם, ופטור על עזאזל ועיקר הדבר תלוי בהגרלה ולא בודוי כמו שמפרש בלחם משנה, והוא עיקר, אבל ברמב"ם (מעשה הקרבנות פי"ח הי"א) הגירסא עד שלא התודה עליהן חייב כרת על שניהם הואיל וגם שעיר העזאזל ראוי לבוא לאהל מועד להתודות עליו שפיר קרינן ראוי, ואחר הוידוי פטור על עזאזל דלהרמב"ם ראוי לוידוי קרוי ג"כ ראוי לבוא אל אהל מועד ולהתודות עליו כדאמרן, אבל לשאר פוסקים עיקר תלוי בהגרלה ולתוס' ישנים מוסיף עוד אפילו קודם הנחת הגורל עליו תיכף אחר הגרלה, ואף דודאי מצוה להניח עליו הגורל באהל מועד, מ"מ כבר מבורר חלק השם אתר ההגרלה תיכף לא נקרא תו לד', ועוד יש פירוש בתוס' ישנים דאפילו קודם ההגרלה ג"כ פטור דאם נתקדש כבר קרבן אתר למוסף היום אינו ראוי לבוא לפתח אהל מועד להקריבו, ואע"פ דשמא יתקדש להשם ויהיה ראוי לבוא אל אהל מועד, מ"מ עדיין אינו לד', אבל היכא שיוכל להתקדש לשעיר המוסף קריא ביה לד', וצ"ע עכ"ל. ופירשו כיון דאינו מבורר ברירה גמורה שיהיה מיוחד להשם פטור עליו ע"כ:

תוכן העניינים

גחלי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה