אור ברסלב
גחלי אש דרוש כו

גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

דרוש כו

דרוש כה

עוד מענין הנ"ל:

הב"י באו"ח (סימן קל"ג) מביא בשם רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שאין לומר פיטום הקטורת אלא מתוך הכתב, שאם יחסר אתת מסממניה יהא חייב מיתה, וכתב עליו הב"י לדין יש תשובה דהא דחייב מיתה בחיסר אחת מסממניה פירש"י דוקא כי עייל ביה דכתיב אל יבוא וגו' ולא ימות, משום ביאה ריקנית חייב מיתה, אלמא שאינו חייב מיתה אם חיסר אתת מסממניה אלא מפני שנכנס למקדש שלא לצורך, ואפילו לדעת הרמב"ם שכתב בפ"ב מכלי המקדש שמשום זה חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה, איכא למימר דטעמיה דכיון דקטורת זרה היא ה"ל ביאת מקדש שלא לצורך, עכ"ל. הנה בודאי על הראשונים אנו מצטערים על פירש"י ז"ל שקשה פירושו, דבפירוש איתא ביומא (דף נ"ג) דאפילו במקום דלא מחייב אביאה כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה חייב אהקטרה כמו שהקשו הבאר שבע ומגן אברהם והגהות רע"א ז"ל, והב"י בא להוסיף לנו צער לדחוק את הרמב"ם לפירושו, ובודאי לא ניחא ליה להרמב"ם לפרש כפירש"י, משום קושיא הנ"ל, ולדעת רש"י ששפתיו ברור מללו בכריתות (דף ט') לפרש משום ביאה ריקנית, אבל הרמב"ם בכלי המקדש לא הזכיר אף רמז בדבריו מיו"כ ומשמע בודאי שקאי על כל השנה כולה, וכן כתב במל"מ הלכות ביאת מקדש פ"ב, ועוד תמה המג"א הלא אם חיסר מעלה עשן חייב מיתה, ומשמע ליה להמג"א ז"ל דקאי על כל השנה כולה לד"ה, וכבר פירשו הפר"ת והמחצית השקל שהב"י ס"ל כדעת המשנה למלך שאף על מעלה עשן אינו חייב כי אם ביו"כ יעויי"ש, והגאון מהריע"ץ ז"ל כתב וז"ל בסדור שלו אם חסר וכו' ה"ה יתר אלא בחסר לא חייב אלא על הסמנים י"א בלבד שאם חסר אחד מהם והכניסה כ"ג ביו"כ חייב מיתה משום ביאה ריקנית ועל ההיכל באזהרה, משא"כ בחסר אחת משאר דברים שבאין להכשירה ולתקנה, כן משמע בב"ש. וכתב עוד, ונ"ל דוקא בשתיקן אותם ע"י דברים אחרים חזקים ועזים ששרה אותה בהן כגון שלקח מי רגלים תחת קפריסין, וכן מלח אסרוקנית במקום סדומית ובורית ממינים אחרים תחת בורית כרשינה כה"ג דפטור ויצא בדיעבד, אבל אם לא תקנה ברחיצה ושרייה כראוי לה הרי לא נעשית כהלכתה, דקטורת זרה היא, ע"כ חייב עליה בודאי אם חסר מעלה עשן, עד כאן לשונו ז"ל, משמע מזה שדעתו ז"ל דאם חיסר מעלה עשן חייב כל השנה כולה, דלא כמשנה למלך, וביום כפור חייב בכל הי"א סממנים אם חיסר, משום ביאה ריקנית, ובקטורת זרה חייב מיתה כל השנה כולה אם לא נעשית כהלכתה אף אם לא חיסר כלום כי אם שינה בשרייתה, ובודאי דין חדש הוא. אמנם ביתר סיממנים חייב בכל אופן עכ"ל. וראיתי בתפארת ישראל (תמיד פ"ה מ"ו) דבר חימה שרצה להוכיח דכהן יוכל לכנוס להיכל להשתחוות אחר התמיד דוקא שגמר כל עבודת התמיד ולא הקטיר האברים, דהקטר האברים לא מעכבת כפרה, אבל קודם שגמר לא, ודלא כהרמב"ם בפ"ג מביאה מקדש דס"ל דבנכנס להשתחוות אפילו לא נגמר עדיין עבודת השחר שרי לכנוס, דליתא, דא"כ ק"ל מיומא (דף נ"ג ע"א) דמקשינן והא עייל ביאה ריקנית, ואצטריך לתרוצי ששגג בביאה והזיד בהקטרה, ולמה לא תירץ כפשוטו כגון שנכנס להשתחוות והכניס אז קטורת חסרה, עכ"ל. ותמוה מאד הלא שם ביומא מיירי בקטורת של לפני ולפנים שיהא חייב מיתה על ביאה ריקנית, צריך בע"כ לאוקמי בכי האי גונא דגמרא, אבל בהיכל לעולם אימא לך דמותר לכנוס להשתחוות, וצע"ג לדבריו. דבהיכל שאני דביאה ריקנית בל"ת ולפני ולפנים במיחה היא, א"כ י"ל דהיכל דקיל מותר לכנוס להשתחוות אבל לפני ולפנים דחמיר בודאי אסור, וצ"ע. ועוד דלפני ולפנים דליכא שום עבודה כלל אסור גם לכנוס להשתחוות, אבל בהיכל דישנו עבודות, השתחויה לעבודה דמי ומותר. דהא אפילו כ"ג אם נכנס פעם חמישית ביו"כ חייב מיתה ואיך יכנוס להשתחות: עוד איתא בגמרא יומא (דף נ"ג ע"א), תניא נתן בה עיקר מעלה עשן היה מתמר ועולה כמין מקל עד שמגיע לשמי קורה, כיון שהגיע לשמי קורה ממשמש ויורד בכתלים עד שנתמלא הבית עשן שנאמר והבית ימלא עשן, ופירש"י מזה נלמוד שהשורש מעלה עשן יפה מן העלים, ומזה למד אביי אין לי אלא עיקר מעלה עשן עלה מעלה עשן מנין ת"ל וכסה, פירוש שבין בעלה מעלה עשן בין בעיקר מעלה עשן יוצא משום דכתיבי שני פסוקים, פסוק א' וכסה ענן הקטורת, ועוד כתיב כי בענן אראה ואמר רב אשי חד למצוה, וחד לעכב, רבא אמר תד לעונש, וחד לאזהרה, וע"כ לא פליגי אלא בקראי למאי אתיא אבל כ"ע לא פליגי אברייתא דאיתא בפירוש שהעיקר מעלה עשן טוב יותר מהעלה, א"כ צ"ע למה השמיטו הפוסקים דין זה של מעלה עשן, מה יתן, אם העיקר או העלה או שניהם כאחד טובים, וצ"ע לפע"ד:

תוכן העניינים

גחלי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה