אור ברסלב
גחלי אש דרוש כד

גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

דרוש כד

דרוש כג

במה היו מקדשין את הקטורת של חוץ?:

הנה כל דבר הקרב לגבי מובח צריך קדושת כלי, ואף דלכתתלה שוחטין בסכין של כלי שרת ובדיעבד אפילו בכל דבר כדאיתא ברמב"ם (מעשה הקרבנות פ"ד ה"ו) מ"מ אח"כ היו נותנין את הדם במזרק של כלי שרת, וכן המנחה צריכה קדוש כלי כל המנחה ואח"כ צריך לקדש עוד הפעם את הקומץ כמו שמבואר שם (פי"ב הי"ג), ועתה נחזי אנן במאי מקדשין את הקטורת, הנה הקטורת צריך לעשות בקודש, וז"ל הרמב"ם כלי המקדש פ"ב ה"ו בענין הקטורת, כל מעשיה בקודש בתוך העזרה ומשל הקדש, והמפטם מן החולין או בכלי שרת של מולין פסולה, ע"כ. והנה המכתשת שמפטמין בה את הקטורת וכותשין אותה שם הדק היטב היטב הדק, היה לה דין כלי שרת מסופק בגמרא (שבועות דף י"א ע"א), וליכא למימר שבשביל זה היה שם הספק מפני דתנן בשקלים מותר הקטורת מחללין על המעות ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין וקונין אותה מתרומה חדשה, ש"מ שקדושת דמים היה בה מדמועיל בה פדיון, ליתא, כדמסיק שם משום דלב ב"ד מתנה. עליה מפני שידעו מקודם שיהא מותר כי הלא היו עושין כמנין ימות החמה, ובשנת הלבנה נשאר בע"כ תמיד י"א מנים של י"א יום היתרים ימות החמה על ימות הלבנה, וצריך בע"כ לתרומה חדשה קטורת חדשה, לכן לא קדשו לכתחלה אלא מה דצריך ולא המותר, כמו בתמידים, אעפ"י שבודאי הטלאים המבוקרים במספר ששה שהיו בלשכת הטלאים ונשארו בכל שנה בודאי קדושת הגוף הן, מ"מ נפדין תמימים משום דלב ב"ד מתנה עליהן, וה"נ דכותה, אלא הספק הוא, דתניא חדא נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום ותניא אידך במעילה שדוקא שקדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובלינה, פירש"י וז"ל ע"כ מתניתין לעיל גבי קדושת מכתשת תנא נפסלה בטבול יום ולא נפסלה בלינה והכא תנא לינה, ש"מ קדושת כלי דהכא לאו מכתשת היא אלא כלי אחר בשעת הקטרת הקטורת דומיא דקומץ ולבונה ושאר השנויים שם, אלמא מכתשת לא מקדשא לה קדושת הגוף, ומתרץ הגמרא לינה קאמרת הואיל וצורתה בכל השנה כולה, פירש"י הואיל וצורתה אינה משנה את מראיתה, הלכך אע"ג דקדושת הגוף לא מיפסלא בלינה ומיהו משקדשה בכלי ליקרב גזור בה רבנן פסול לינה דלמא אתי לאכשורי בשאר המתקדשים בכלי, ע"כ. נמצא לדעת רש"י אפילו בשקדשה אח"כ בכלי אחרת כמו הכף והבזך אינו פסול מדאורייתא אלא גזירה דרבנן בעלמא היא, ובודאי שדין זה פלא גדול הוא, דאיתא ברמב"ם והוא מהתוספתא ובירושלמי שמביא הכ"מ שם, כתיב קודש היא שתהא הויתה בקודש ולחד גירסא שם קדש קדשים היא, וכן בפ"ק דכריה"ת נמי תנן, קודש היא קודש תהיה לכם כל מעשיה א יהא אלא בקודש ואיך יעלה על הדעת דכל הפסול הזה לא יהא אלא מדרבנן אפילו אתר שנתקדש פעם ז בכף ובבזך, והתוס' הקשו שם על רש"י קושיא אחרת ופירש"י וז"ל דלאחר קדוש כף אפשר דמיפסלא מדאורייתא כשאר קרבנות, וגם על התוס' קשה לי מה או שר היא ? דאפילו אם נימא דמכתשת לאו כלי שרת היא כמו שנבאר לקמן הלא בפירוש איתא בבבלי וירושלמי ותוספתא, שכל מעשיה לא יהא אלא בקודש, כלומר בכלי שרת ובעזרה כמו שמפרש הרמב"ם שם, ובכלי תולין פסולה דודאי אתר שנתנה בבזך או בכף בודאי פסול מדאורייתא, וצ"ע. ולקמן יתורץ שיטת רש"י מה שנלפע"ד בזה:

ובתוס' ד"ה מיהו קשיא איתא עוד שם תימא אי מכתשת מיקדשא קדושת הגוף א"כ היכי אמר בערכין (דף י') גבי מכתשת שניקבה ונשברה ושלחו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוה ? הא אמרינן בזבחים כלי שרת שנשברה ושניקבה אין מתקנין אותה ליתן לתוכה אבר דאין עניות במקום עשירות וי"ל דמכתשת של משה שאני שהיתה מפטמת ביותר, וי"מ דודאי לא היתה כלי שרת אלא שהקטורת היה קדוש קדושת הגוף בדבורו של הגזבר שהוא אומר יהא זה לקטורת היה תל עליה קדושת הגוף אתר כתישה במכתשת שהיה ראוי להקטיר, כמו הבהמה שהיא נקדשת כשאומר תהא זו לעולה יהא זה לחטאת, וכי משני לעיל דקדושת דמים ה"ק דכשאומר יהא זה לקטורת לא חייל עליה קדושת הגוף ועתה לתירוץ הא' דוקא המכתשת של משה תקנוה, דכל טעם הדבר שאין מתקנין משום דאין עניות במקום עשירות, אבל של משה לא יכלו לקנות אחרת והיתה יקרה מאוד מזהב דאלו בכל מכתשת שבעולם לא היתה יכולה לתת ריח טוב כזה כמו במכתשת של משה כמו דאיתא בערכין, לכן היה זה הכבוד לקודש שיהא להם מכתשת כזו ולא גזרו רבנן לכלי לתקנה, ולתירוץ הב' שהקטורת קדוש קדושת הגוף בלי שום כלי כי אם בדבור בעלמא נ"ל טעם הדבר למה נשתנה הקטורת מכל הקרבנות כמו מנחה ודומיהן שאין להן קדושת הגוף בקדושת פה בעלמא שיפסל עד שיוקדש בכלי? י"ל דהנה מותר לעשות לנו מנחה של חולין כמתכנתה בקודש ולא נראה מצד עצמו שיהא קודש עד שמשים אותה בכלי שרת אז ניכר היטב שקודש היא ומקבלת אח"כ קדושת הגוף, אבל הקטורת מצד עצמה כיון שאסרה תורה באיסור כרת לעשות כמתכנתה דכתיב ובמתכנתה לא תעשו לכם, הרי בודאי אין אדם שיעשה זאת לחולין דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, לכן אם אמר יהא זה לקטורת גם כן קדוש הוא:

והמל"מ פ"א הי"ד בכלי המקדש, תירץ קושית התוס' באופן אתר, וז"ל, וי"ל דהא דאמרינן דאין מתקנים אותם מיירי בכלים שאין עושין מעין מלאכתן, וכיון שכן לא מהני לכלי שרת, לכן אין מתקנים משום אין עניות וכו', אבל כלים שעושין מעין מלאכתן דקייל"ן במקדשים אם רצו לסתום הסדק או הנקב משום כבוד בעלמא שפיר דמי, ואותה מכתשת אף שנפגמה מ"מ היתה עושה מעין מלאכתה, דהא תניא התם נטלו את תקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה, ונפקא מינה לתירוצו של התוס' ולתירוצו של מל"מ בעלמא היא, דלפי דברי התוס' אפילו עושין מעין מלאכתן אין מתקנין אותה ואותו של משה שאני כדאמרן שהיתה מפטמת ביותר, ולפי דברי המל"מ מתקנין אותן כמו שפסק הרמב"ם בכלי המקדש (פ' ה'), ועוד מביא שם בהגה על מ"ש תוס' דמכתשת לא היתה כלי שרת איתא בירושלמי עשו אותה ככלי שרת לקדש ע"כ, ודעת רבינו הרמב"ם נראה דס"ל דמכתשת יש בה קדושת כלי, ומאי דלא נפסלה בלינה כדאמרן בגמרא דצורתה מוכתת עליה, או משום דלב ב"ד מתנה עליה ואין מקדשין אלא הצורך על שנה זו, לכן אף שיש בה קדושת הגוף יוצאת בפדיון דוגמא דתמימים שלא נצרכו לצבור, ומה שתקנו אותה של משה מפני שהיתה עושה מעין מלאכתה כדתירץ המל"מ, וא"ש:

ולפי דעת רש"י בשקדשה בכלי בכף או בבזך אינה נפסלת מדאורייתא, יש לדקדק אם הכלים הללו שעושין בה הקטורת היו צריכין משיחה לכתחלה כשעשה משה כל כלי המקדש אם לאו, דאם נמשחו מתחלה בודאי היתה להן קדושת הגוף, ואם לא נמשחו אזי אין להן קדושת כלי שרת להיות נתפס בתוכו הקטורת להתקדש קדושת הגוף מן התורה, דהנה כל הכלים שעשה משה היו יסוד לעולם דכתיב וכן תעשה כמו שפירש"י ז"ל בחומש שמא תאבד אח"כ אחת מן הכלים היו עושין בדמות הכלים הללו ואין משנין לעולם לעשות אחרת, ובתחלה כשעשה משה את הכלים הללו לא נתקדשו אלא במשיחתן, ודבר זה אינו נוהג לדורות אלא עבודתן מחנכתן, כדאיתא בשבועות (דף ט"ז) וברמב"ם (כלי המקדש פ"א הי"ב) וז"ל, ושתי מדות של לח ושבע מדות של יבש היו תמיד בבית המקדש, ואע"פ שמדת ההין לא היה נצרך אח"כ אלא מפני שבו מדדו פעם אחת את שמן המשחה בימי משה, ושמן אחר מחדש לא עשו מ"מ נשאר שם הואיל והיה מתחלה בימי משה כדאיתא ברמב"ם (שם הלכה י"ח), ואף אם נעשו כלי שרת חדשים שיצטרכו אח"כ כיון שבתחלה לא נמשחו אף עכשיו עבודתן אינה מחנכתן, ושבתי אל לבי ותפשתי בתורה ולא מצינו בתורה שימשחו הכלים שהיו צריכין לקטורת. דהנה בפ' פקודי שהביאו כל הכלים למשה כתיב אצל מזבח הנחשת וכל כליו, ואצל מזבח הזהב אין כתיב כלים, וכן כתיב בפ' פקודי ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו ואצל מזבח הזהב אין כתיב כלים, וכן בפ' כי תשא כתיב לעשות את שמן המשחה ומשחת וכו' את מזבח הקטורת ואת מזבח העולה ואת כל כליו, הרי שלא הוזכר משיחה אצל כלי מזבח הזהב, אף דבודאי היו שם כלי שרת לשרת בקודש למזבח הקטורת כמו המחתה והכף והבזך, לכן נ"ל דבשביל זה ס"ל לרש"י שבאמת מן התורה אינן צריכין לכלים, ולפ"ז יצא לנו דבר חדש, אם יקח בחפניו את הקטרת ויקטיר אותה על מזבח הזהב יצא, אלא כל הטעם שאינו עושה כן הוא משום דלאו אורח ארעא בלי כלים כמו דאיתא ביומא אצל הקטורת דלפני ולפנים כמו שנבאר אח"כ, לכן מדרבנן צריכין כלי קדש לשרת ונפסלה בלינה מדרבנן גזרה משום שאר המתקדשים בכלי כמו שפירש"י ז"ל, וכל דבר שאינו מחויב מן התורה אין כלי השרת מתפיס אותו בקדושה, ובאמת צ"ע שלא מצאתי בפירוש דין זה בשים מקום והדבר צריך תלמוד.

דוגמא לזה בגחלים אם נותן ד' קבין גחלים ואינו צריך אלא שלשה אין הכלי מקדש את היתרון דאינו צריך כלי:

וכי תימא הלא איתא בפירוש בכריתות (דף י' ע"א) שר' יוסי בר' חנינא ס"ל קדש קדשים תהיה דכתיב אצל הקטורת שכל מעשיה לא יהיו אלא בקודש, אפשר דאינו הלכה לדעת רש"י. ונ"ל טעם הדבר דשם הקשו בגמרא הרבה קושיות ע"ז ותרצו בדוחק, ומביא ג"כ סייעתא לדבריו מהא דאין מכניסין מי רגלים במקדש מפני הכבוד, אע"פ שהן יפין, ש"מ שקדושים הן ונעשו בקודש, איכא למימר דאין ראיה כ"כ כמו שפרשו התוס', דאפילו אם נאמר שתחלת עשייתה לא היתה בעזרה ולא היתה בקודש ובכלי קודש, ג"כ אסור לערב בו מי רגלים דלא גרע משופר, דמדינא תשמישי מצוה נזרקין ואין בו קדושת הגוף מ"מ אסור לצחצחו במי רגלים מפני כבוד, כ"ש קטורת שסוף כל סוף יכנסו לפנים להיכל וביו"כ לפני ולפנים, אלא רבותא נקט דאפילו להכניסם לפנים אסור כ"ש לשרותו במי רגלים, והפירוש לפ"ז שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד לאו על עשייתה קאי אלא על סוף דסוף כל, סוף יכניס אותה בפנים וביו"כ לפני ולפנים, כן נ"ל לתרץ דעת רש"י בדוחק. ואיתא בירושלמי שר' יהושע בן לוי לא ס"ל שצריך לעשות הקטורת בקודש ולמד מן הפסוק קדש קדשים שצריך לקנות את הקטורת מתרומת הלשכה, ואפשר שרש"י ז"ל עליו סמך וכן פירש ודו"ק. ואיתא שם עוד דריב"ל ס"ל כר' יוחנן ולפי זה ראוי להכשיר כריב"ל וכר"י מ"מ מאחר דגמרא דידן לא ס"ל לא פסקה הרמב"ם, כן כתב בכ"מ, אבל רש"י ז"ל יוכל להיות דס"ל הכי להלכה. כן נ"ל:

תוכן העניינים

גחלי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה