גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
דרוש כד
עוד מפרטי הקטורת של חוץ מה דאיתא בגמרא ותוס' ורש"י שם (בריתות דף ו'):
מסממני הקטורת לא נאמר בפסוק בתורה בפירוש רק ארבעה סמים, נטף, שחלת, וחלבנה, ולבונה, יתר הסממנים מהלממ"ס הן, בורית, ויין ומעלה עשן, לאו סממנים הן, מלת סדומית פירשו התוס' דאם אין לו יין קפריסין מביא במקומו חוריין ומלח סדומית לשרות בהן הצפורן, השוחק אומר היטב הדק הדק היטב שתי פעמים שהדבור יפה לבשמים, והממונה הוא שהיה אימר כך, דהכי גמירי שהבל הקול מועיל בשעת שחיקה. מה שעושין שס"מ מנים דהכי סליק חושבנא, ובע"כ נשאר שלשה מנים יתירים לעיו"כ, ובשנת הלבנה שהוא שנ"ד ימים נשאר מותר י"א מנים שהיו מחליפין על שכר אומנין בשכרן, אכן אם נתעברה השנה הלא יחסר על ערך כ' יום ולא נתפרש הדין מה לעשות, וליכא למימר שמפטמין מחדש כל השעור של שס"ת מנים דא"כ ישאר בא' בניסן לתרומה החדשה שמ"ד מנים ואיך יפרישו תתלה למותרות סך גדול כזה, אלא ודאי שאין עושין כי אם על כ' ימים הללו, וכדרבא דאמר קטורת שפטמה לחצאין כשרה, וכן חכמים אמרו בכל יום מתקן במתכנתה והיה מכניס, פירש"י אם היה רוצה לפטם הקטורת דבר יום ביומו עושה, אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה, פירש"י דוקא ביו"כ, וז"ל, כי עייל ביו"כ דכתיב ואל יבא בכל עת וגו' ולא ימות, וכי מעייל קטורת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה, דלרש"י היה קשה, איך מצינו דכל השנה כולה שיהא חייב מיתה אם שינה בקטורת, אלא ודאי דאיו"כ קאי, אבל לפירש"י קשה הלא ביו"כ חייב אם חסר אפילו לא היתה ביאה ריקנית כמו שאיתא ביומא דהגמרא הקשה ע"ז ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית, ותירץ רב ששת כגון ששגג בביאה והזיד בהקטורת, ור' אשי תירץ כגון דעייל שתי הקטרות, אחת חסרה ואחת שלמה, אביאה לא חייב דהא עייל ליה שלמה, אהקטרה מחייב דהא מקטיר קטורת חסרה, הרי בפירוש דיש מיתה לחודא על ביאה ריקנית ויש מיתה לחודא על קטורת חסרה שחיסר אחת מכל סממניה. כן הקשה הגאון רעק"א ז"ל בהגהותיו לש"ס והניח בצ"ע. ועוד יתבאר מזה לקמן בעזה"י: