אור ברסלב
גחלי אש דרוש כב

גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

דרוש כב

דרוש יט

מבאר זמן התמידין והמוספין:

איתא במגילה (פ"ד מ"ה) כל היום כשר למוספין, ולוידוי פרים, ולוידוי יום הכפורים, לסמיכה. לשחיטה, לחנופה, לקבלה ולהזייה וכו' עיי"ש, ע"כ. מה דתנן לוידוי יום הכפורים קאי בודאי על שלשה הודוים שמתודה ביום זה, ולאו דוקא של שעיר המשתלח אלא ג"כ על וידוי הפר שמתודה עליו ביום הזה שתי פעמים, דמאי שנא, ומה דתנן לוידוי פרים אינו קאי על פר יום כפורים אלא על וידוי פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור מ"מ וידוי הפרים הנאמרים למדנו ג"כ מכפרה כפרה דאיתא ביו"כ דכתיב ביום הזה יכפר עליכם, וכפרה דאמר ביו"כ היא כפרת דברים דהיינו וידוי בלא דם שאיתא אצל שעיר המשתלח, ולמדנו מזה וידוי של פר יו"כ הראשון הוא בכפרת דברים ג"כ בלא דם כדאיתא ביומא, אבל כפרת הפרים של פר ע"ז ופר העלם דבר אף דצריכין וידוי מ"מ לא מצינו שיכפרו בלא דם, א"נ אף דלמדין מהדדי מ"מ לאו לכולי מילתא שוין הן כדאמרן. כן נ"ל לפרש:

ומה דתנן עוד במשנה למוספין, כתב החויו"ע בשם הר"ן אע"ג דתמיד של שחר קדים ואין לך ג"כ מאוחר לתמיד של בין הערבים, מ"מ כיון דבדיעבד כשרין שפיר מצי למיתני כל היום. ובהגהות רעק"א ז"ל מוסיף לפרש עוד בזה"ל, הכשר מוספין כל היום הוא, אלא דדבר אחר מעכב עליהן, או אפשר דבדיעבד אם הקדים המוספין לתמיד של שחר, או שהקריב אחר תמיד של בין הערבים כשר, כן איתא בחדושי הרשב"א ז"ל, עכ"ל. ול"נ להוכיח דע"כ צריך לומר כפירוש הראשון דהכשר מוספין כל היום אלא דדבר אחר מעכב, ולא נוכל לדייק מכאן הדין דבדיעבד כשרין קודם תמיד של שחר, ודלא כהר"ן והרשב"א בתירוצם האחרון, ראשית דרש"י פירש בתמורה (דף י"ד) שכל היום כשר למוספין, וז"ל, ובלבד שיקדימו מוספין לתמיד של בין הערבים, עכ"ל, הרי בפירוש דס"ל ג"כ ז"ל דהפירוש הכשר מוספין, ועוד אני אומר דמוכרחין אנחנו לפרש כך, דהנה הרמב"ם בעבודת יו"כ (פ"ה ה"ג) פסק, איל ושעיר של מוספין [פי' של יו"כ] שעשה אותן קודם עבודת היום לא עשה ולא כלום, עכ"ל, והוא מוכרת מגמרא יומא (דף ס') כל מעשה יו"כ האמורין על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום כדפירש בכ"מ שם, אבל שם לא תנן בפירוש ומפורש שם (דף ס"ב ע"ב) דשעיר ראוי למוסף ופריך הא מחוסרי עבודת היום ופרש"י כל מעשה עבודות היום של מתן דמים וכו' הראוין ליקדם למוספין הרי לא ראוי כלל קודם לעבודת היום, הרי בפירוש דבדיעבד פסול חלק המוספין כלומר איל ושעיר קודם עבודת היום, אלא צריך להקדים להן עבודות היום, א"כ ה"ה דצריך להקדים להן התמיד, ואולי אפילו בדיעבד פסול וכמו שיתבארו עוד פרטי הדברים בזה לקמן, מ"מ אינו ראיה דמוסף אחר ג"כ כשר בדיעבד קודם התמיד כיון דלאו דוקא הוא, ותו דתנן עוד במשנה דאמרן וידוי יו"כ כשר כל היום, ואיך אפשר לומר דאם התודה קודם תמיד של שחר וקודם ההגרלה על ראש השעיר המשתלח שיהיה כשר, אלא בודאי פסול, לא מבעיא לר' נחמיה דס"ל דכל עבודות של יו"כ בבגדי לבן מעכבין את הסדר דחוקה כתיב דודאי פסולין דצריך לעשות כל סדר יו"כ כמו דאיתא ביומא זה אחר זה ואם לאו לא עשה ולא כלום, ואפילו לר' יהודה נהי דסדרן לא מעכב, אבל ס"ל דהגרלה מעכבת, ואפילו התודה על ראש שעיר האחד משני השעירים קודם הגרלה ואח"כ עלה עליו הגורל לעזאזל בודאי לא מהני, ראשית דבכל התורה כולה בדאורייתא אין ברירה, ועוד דכאן שנה עליו הכתוב לעכב דכתיב תרי זימני אשר עלה אשר עלה דאפילו בדיעבד מעכב, וכתיב ג"כ חוקה לבלי להקדים המאוחרין, וצריך בודאי להתודות עליו עוד הפעם, והוידוי נקרא כפרה וכמו כפרת דם איתא בפירוש דאם הקדים דם לחבירו לא עשה ולא כלום אף כאן כן, וא"כ איך תנן כל היום כשר לוידוי יום הכפורים הא צריך להקדים שחיטת הפר וזריקתו קודם הוידוי, אלא מאי אית לך למימר הכשר וידוי קתני אלא דבר אחר גרם להן אף כאן לענין מוספין הכשר מוספין קתני אלא דבר אחר גרם להן, כן נ"ל ברור ועוד תמה שם בתויו"ט דלמד שם בגמרא דמוספין כל היום דתיפוק ליה מביום צוותו, כבר תירץ הטורי אבן דאתי לאפוקי מדר' יהודה דאמר דוקא עד ז' שעות קמ"ל דכשרין כל היום כולו, דמדאיצטריך למעוטי אם עבר יומו בעל קרבנו ש"מ דכל היום כשר, עכ"ל, והובא ג"כ זאת בנמוקי הגרי"ב:

ואגב אורתא אבאר כל דין הזה דהקדמת תמידין וממילא נלמוד ג"כ זאת דלאו דוקא קתני, וכפי אשר למדתי תמצית הדינין ממל"מ בהלכות תמידין דעת התוס' דאין שוחטין שום קרבן אחר תמיד של בין הערבים, ואם עבר ושחט בדיעבד לא מיפסל בין בשחר ובין בין הערבים, ובתוספתא דתנן כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר פסולים מיירי דוקא בשזרק, אבל אם שחט ולא זרק לא מיפסל ומיהו אם זרק מיפסל. אבל לאחר תמיד של בין הערבים אפילו אם שחט לבד מיפסל, וליכא שום צד היתר אחר תמיד של בין הערבים אלא בין זרק ובין לא זרק, בין הקטיר בין לא הקטיר, בכל גונא מיפסל, פירוש הקרבן האחר, ומיהו דוקא לא מיפסל אלא לאחר הקטרת התמיד אבל קודם הקטרתו אפילו אחר שזרק דם התמיד לא מיפסל, ואיסור נמי ליכא אפילו מדרבנן, כן מפרש המל"מ. וכ"ת כיון דליכא איסורא אלא בהקטרה, הלא הקערה אינה מעכבת, הני מילי אם לא הקטיר כלל לא מעכב, אבל הקטרה באיסור ודאי מעכב והזבח נפסל, כן מפרש הוא ז"ל. מ"מ למדנו מזה שמשכחת לה שאפילו בדיעבד יפסל המוסף אם הקריבו אחר הקטרת התמיד אלא ודאי כל היום לאו דוקא כדאמרן. כן נ"ל ברור בעזה"י:

ועוד למדתי מהמל"מ, דדעת התוס' דבעלים נתכפרו אם שחט אחר תמיד של בין הערבים, אבל הבשר מיפסל, וכן בתמיד של שחר אם הקריבו קרבן קודם, הבשר מיפסל מדרבנן אבל הבעלים נתכפרו דחד דינא אית להו, ולהרמב"ם לא מיפסל הבשר כלל בין בתמיד של שחר בין בתמיד של בין הערבים, דליכא אלא מצוה בעלמא, ואף שאסור לזרוק או להקטיר מ"מ בדיעבד, אם שחט או זרק או הקטיר, לא מיפסל, וגם דקדק הרמב"ם לכתוב בתמיד של שחר לא נאסרה השחיטה דלאו עבודה היא, אבל בתמיד של ערב אפילו השחיטה שאינה עבודה אסור, לפי שאינו יכול לכתחלה לזרוק או להקטיר אח"כ. ע"כ תמצית דבריו:

ומה דתנן עוד במשנה כל היום כשר לסמיכה, כתב עוד שם בהגהת רעק"א ז"ל, ואף דממילא ידעינן הא, אחרי דוידוי כשר כל היום והוידוי הלא היה בשעת סמיכה, מ"מ ה"א דוידוי זה אינו כוידוי דשאר סמיכות ואינו כשר כל היום, ויגרום נמי לסמיכה זו שלא תהא כשר כל היום, עכ"ל. וזה קאי דוקא על וידוי פר העלם דבר ופר ע"ז, דליו"כ לא צריך, דודאי אינן כשרין אלא על הסדר, וא"כ ג"כ ה"נ לאו דוקא כל היום כדאמרן, אלא דדרך התנא לפרש בדרך לא זו אף זו, דלא זה דסמיכה דשיירי מצוה היא ובודאי אינה מעכבת כדאמרן אלא דמעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר, וכפר, מ"מ ודוי יו"כ בודאי מעכבת כיון דרחמנא קרייה כפרה, והוידוי הוא כמו דם וכמו דם מעכב כן ודאי הוידוי מעכבת, דשני וידוים הן על הפר והראשונה מכפרת כפרה בפ"ע והשניה בפ"ע, כדאיתא בשבועות, א"כ אם לא התודה לא כיפר, כדאיתא ביומא (דף מ' ע"ב) שצריך שיעמוד חי עד שעת וידוי דברים, ע"כ, א"כ לא זו דסמיכה דאינה מעכבת כשרה כל היום, אלא אף וידוי דמעכבת ג"כ כשרה כל היום, אלא ביו"כ על הסדר ובשאר וידוים אפילו שלא על הסדר, מ"מ בוידוי פרים הנשרפים מסופק אני ג"כ כיון דגמרינן מיו"כ, כמו דביו"כ מעכבת כן גם הכא מעכב, או דילמא כיון דכאן אצל פרים הנשרפים עיקר הכפרה בדם, אולי אפילו בלא וידוי ג"כ מכפרת, והדברים צריכים עוד תלמוד לפע"ד:

וזמן הקרבת הקרבנות הוא כך, דין תמיד של שמר, פסק הרמב"ם בתמידין פ"א, אימתי זמן שחיטתו, של בקר שוחטין אותו קודם שתעלה החמה משיאיר פני כל המזרח, ופעם אחת דחקה השעה והקריבו בארבע שעות. תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך והוא משש שעות ומחצה ומעלה עד סוף היום, א"כ מדינא כשר כל היום, אלא שהיו שוחטין אותו בכל יום בשמנה ומחצה כדי שיוכלו להקריב עוד קרבנות אחרים לפי שאסור להקריב אחר תמיד של בין הערבים, לכן בכל ערב פסח מקדימין, ואם תל ערב פסת בשבת מקדימין עוד כדאיתא בפסחים בפרק תמיד נשחט, אבל בתוס' ברכות ובזבחים כתבו דהא דדם נפסל בשקיעת החמה דאמרן בזבחים, י"ל דמשקיעת תמה ואילך אין זמן זריקת הדם של תמיד של בין הערבים היינו תחלת שקיעת החמה, ואיכא עדיין שהות כדי הילוך ד' מילין עד צאת הכוכבים שהוא סוף שקיעה, דאי בלילה ממש תיפוק מביום צוותו, אלא ודאי מתחלת שקיעה. והשאגת אריה בסימן י"ז האריך להקשות על דברי תוס' הללו, ומסיק לדינא עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל בפ' בא דבין הערבים דכתיב בתמיד ובפסח, ופליגי בזה ר' יהודה ורבנן בדין מנחה אימתי הוא, רבנן ס"ל עד הערב ור' יהודה ס"ל עד פלג המנחה, דלמדנו תמיד מפסח בפסח כתיב ג"כ ושחטו וגו' בין הערבים תעשו אותו מ"מ לא קפיד קרא אלא על השחיטה שתהא בין הערבים ולא אח"כ, אבל שאר עבודותיו אפילו זריקת דמו כשרה עד צה"כ, דר' יהודה ס"ל כל העשיות בכלל תעשה בין הערבים דתמיד ואפילו זריקה, אבל רבנן ס"ל דמה להלן לא הקפיד אלא על השחיטה דכתיב ושחטו אותו וגו' אף כאן כן, לכן תפלת המנחה עד הערב, ולפ"ז בשחיטה הכל מודים דשחיטת התמיד דוקא עד פלג המנחה, אבל בזריקה ושאר עבודות פליגי כדאמרן. ותפלת המנחה היא כנגד זריקת דם התמיד לכל מר ומר כדאית ליה, ולפ"ז להלכה בתמיד של שחר קיי"ל כרבי יהודה הואיל ונשנה בבחירתא כותיה כן הלכה בודאי, אבל בתמיד של בין הערבים וכן גבי פסח דכתיב ג"כ בין הערבים השחיטה דוקא צריך להיות בין הערבים אבל שאר עבודות כשרין עד הלילה, כיון דבגמרא ברכות מסופק אי הלכה כרבי יהודה או כרבנן, וראוי להחמיר בשל תורה ולעשות השחיטה אליבא דכ"ע עד פלג המנחה דאפילו בדיעבד מעכב, ולענין הזריקה כיון דמספקא לן ראוי עכ"פ להחמיר לעשות לכתחילה עד פלג המנחה. ותמה על הרמב"ם דמשמע מינה דכל היום כשר לשחוט את התמיד של ערב אפילו לכתחלה, והניח בצ"ע, ע"כ דבריו. ומזה נלמוד לפענ"ד ג"כ דמוספין דתנן כל היום כולו לאו דוקא אלא קודם תמיד של בין הערבים, דהרי אפילו תמיד דכתיב בו בין הערבים אפילו בדיעבד מעכב השחיטה אחר פלג המנחה, כש"כ המוספין דכתיב בהו ביום, וביום משמע בעוד היום בהיר בשמש כמו שפירש"י ביומא (דף ל"ד) וז"ל, ולשין ביום משמע באור עצם היום ולא בבקרו, עכ"ל, וכמו שממעט בוקר דלאו עצם היום ההוא כן בודאי ממעט ג"כ בין הערבים דודאי לאו עצם היום הוא, א"כ נראה לפ"ז להלכה דמוספין דינן כל היום כסתם מתניתין ודלא כר' יהודה דס"ל עד ז' שעות וכרבנן בברכות ובלבד שיקדים אותן לתמיד של בין הערבים, כרש"י דס"ל הכי, ואף לשאר מפרשים דבדיעבד כשר היינו דוקא קודם הקטרת התמידין אבל לאחר הקטרת התמידין אפילו בדיעבד פסול. ועוד אני מסופק דאפילו אם נימא כפשט דברי הר"ן והרשב"א דכל הקרבנות ששחטן אחר תמיד של בין הערבים כשרים בדיעבד, אבל במוספין יש להסתפק טובא כיון דכתיב בכל הקרבנות של מוספין ביום ביום הרבה פעמים ודאי שנה עליו הכתוב לעכב, כדין קדשים, וביום משמע כפירש"י באור עצם היום, ואף דבכל הקרבנות כתיב ביום צוותו שאני התם דלא שנה עליו הכתוב לעכב.

וביומא (דף ל"ד) איתא דחד מ"ד ס"ל דמוספין קודמין לבזיכין לאו מי אמרת בבוקר בבוקר להקדים הכי נמי ביום ביום לאחר, מ"ט דמ"ד בזיכין קודמין למוספין גמר חוקה חוקה מחביתין, פירש"י בחביתין כתיב חק עולם ובבזיכין כתיב חק עולם, ופריך אי מהתם גמר ליגמרוה כולה מילתא מהתם פירוש אף להקדימן לנסכים להכי איהני ביום ביום לאתר, עכ"ל הגמרא. והשתא לפ"ז דהרמב"ם פסק כאביי דמוספין קודמין לבזיכין ובבזיכין הרי בפירוש שתי פעמים ביום ביום, אם הבזיכין שהם אח"כ צריכין להיות בעוד אור היום חזק ובהיר בשחקים, כש"כ המוספין של שבת גופא איך נוכל לומר שכשרין אחר תמיד של בין הערבים, אלא ודאי נ"ל ברור דמה דתנן במשנה מוספין כל היום אתי לאפוקי מדר' יהודה דוקא דס"ל עד ז' שעות וכשר אליבא דרבנן דוקא עד פלג המנחה דמאותו זמן נקרא בין הערבים ואינו ביום, ודאי נ"ל דלאי דוקא אם שחטו את התמיד פסול להקריב המוספין משום עשה דעליה השלם כל הקרבנות כולם, אלא אפילו לא שחטו עוד את התמיד כיון דכתיב ביום וכבר אין עוד ביום, אלא אחר פלג המנחה בין הערבים נקרא, ולדידן לענין תפלת המוספין דמה דקיי"ל דבעת שהגיע זמן מנחה צריך להתפלל מקודם מנחה לאו משום זה בלבד הוא דתיפוק ליה דאינו זמן מוסף כלל. כן נ"ל: ולענין מוספין של יו"כ פסק הרמב"ם דז' כבשים בני שנה דמוסף והפר, מקריב תיכף אחר תמיד של שחר, ואת האיל ואת שעיר המוספין דוקא אחר עבודות היום, ואת השנים האחרונים אם הקדימן קודם עבודת היום פסולין כדאמרן, והיינו כר"ע דס"ל הכי יומא (דף ע') במשנה, אבל כיון דאליבא דר"ע פליגי תנאי בברייתא בגמרא שם דר' יהודה ס"ל משמו של ר' עקיבא אחד מז' כבשים היה מקריב עם תמיד של שחר וששה עם תמיד של בין הערבים, ור"א בר' שמעון ס"ל משמו של ר' עקיבא דששה עם תמיד השחר ואחד עם בין הערבים, וכתב הרא"ש ז"ל וז"ל והדעת מכרעת כחד מהנך תנאי דאמר משמיה דר"ע שמקצת המוספין בבוקר ומקצתן בערב לקיים שתי הדרשות, לקיים מה שנאמר מלבד עולת הבוקר אלמא שמוספין קרבין עם עולת הבוקר, ולקיים סדרא דמקראי שעבודה נאמרה בפ' אחרי מות קודם המוספין שהם בפנחס אלמא שעבודת היום קודם המוספין, עכ"ל:

תוכן העניינים

גחלי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה