אור ברסלב
גחלי אש דרוש יט

גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

דרוש יט

דרוש יח

הערה בענין הטבילוה והקדושין:

בגמרא יומא (דף ל"ב) איתא, אמר רב חסדא גמירי חמש טבילות ועשרה קדושין, והקשו בתוס' תימא לי אי הלכתא קרא למה לי כדאיתא לקמן, וי"ל דא"ל קרא ה"א חמש טבילות יטבול אפילו בזה אחר זה כולם ביחד להכי אצטריך קרא דכשהוא משנה מעבודה לעבודה עביד להו ואי לאו הילכתא ה"א אינו משנה מעבודה לעבודה אלא שלש פעמים דהוי בהו ג' טבילות ותו לא, ע"כ בתוס'. אבל בתוס' ישנים לאו הכי גמירי דחמש הן דמקרא נפקו אלא שינוי עבודות גמירי להו וממילא יש בין כל אחת ואחת טבילה, אבל בהלכה למשה מסיני לא הזכיר טבילות, עכ"ל. ול"נ להוכיח דבע"כ צריך לומר דשינוי עבודות גמירי מהלכה ולא הטבילות, דאי ס"ד דהטבילות מהלממ"ס הן יקשה מה דאיתא ביומא (דף ל' ע"א) שאלו את בן זומא טבילה זו למה ? פירוש הטבילה הראשונה, אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש צריך טבילה, המשנה מחול לקודש אינו דין דצריך טבילה, והשתא אי אמרת דמקראי שפיר, אלא אי אמרת מהלכה תקשה וכי דנין ק"ו מהלכה כדאיתא בנזיר (דף נ"ו ע"ב). א"כ ודאי דהטבילות למדנו מקראי וחילוק עבודות מהלממ"ס, כן נ"ל ברור בס"ד:

וכ"ת דאי אמרינן מהלכה שפיר אמרינן דהראשונה בחול והיתרים בקודש דכך בא הלכה אבל אי מקראי הלא הכל אחד הוא י"ל כפי התוס' יומא (דף ל) כיון דאכתי לא לבש בגדי קודש מסברא ידעינן דיטבול בחול, וא"ש. וכן נראה מדלמדנו בזבחים דאם לא טבל וקידש בין עבודה לעבודה כיון דאינו שוה באהרן ובבניו וכתיב ורחצו אהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב ודבר שאינו שוה אינו מעכב נראה דמקרא ידעינן דאי מהלכה וכי בא קרא לגלות על הלכה ועוד דכל הלכה מעכב כדין שיעורין ומעכבין כדאיתא בתויו"ט מנחות (פרק ה' משנה ב"ו, ועיי"ש, כן נ"ל:

ור' יהודה ס"ל שם דטבילה ראשונה סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה, ואי"ל דבהא פליגי בן זומא ור' יהודה אי טבילות וקדושין הן מקראי או מהלכה דאיתא עוד לקמן (דף ל"ב) אמר ר' יהודה מנין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כ"ג ומקדש בו ביום ת"ל ובא אהרן אל אהל מועד ורחץ את בשרו במים במקום קדוש, הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה, ומסיק שם לקמן לר' יהודה קידוש, מנא ליה נפקא ליה מדר' אליעזר בר' שמעון עיי"ש. ור"א בר' שמעון למד מק"ו כדאיתא שם ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש כלומר כל השנה כולה מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש, הרי בפירוש בין לר' יהודה בין לבן זומא מה שמשנה בגדיו ביו"כ טעון טבילה מן התורה אלא בן זומא למד הק"ו בהיפך מר' יהודה, דבן זומא למד הק"ו שאם טעון טבילה ביו"כ לא כש"כ כל השנה, ור' יהודה פשיטא ליה שכל השנה אינו צריך טבילה אלא קידוש ולמד הק"ו שביו"כ צריך קידוש מ"מ שניהם מפרשים ורחץ דבקרא על טבילה מדכתיב את בשרו וקאי על כל הגוף והיינו טבילה:

עוד מענין זה:

הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל כתב בשם ספר מים חיים לפרי חדש דין חדש, דמה דאיתא במשנה אם היה כ"ג איסטניס או זקן מחממין לו חמין מעיו"כ או מלבנין עששית של ברזל ומניחין בהמקוה להפיג צינתה זה דוקא מטבילה שניה ואילך דהיתה בקודש ואין שבות במקדש, אבל בטבילה ראשונה דהיתה בחיל אסור דשם שפיר יש שבות, והסכים הוא ז"ל לדבריו מדלא תנן במשנה שמטילין אלא עד טבילה שניה. ותמוה לי מאד כי השער המלך בהלכות עבודת יו"כ כתב דבשביל זה אם חל ההזאה מה שמזין ב' פעמים לכ"ש קודם יו"כ בשבת לא הותרה. אף דאין שבות במקדש משום דשבות רחוקה היא להתיר שבות שבת בשביל יו"כ שיהיה ביום מחר. וכתב עוד וז"ל, ומשמע דאפילו בהר הבית אמרינן דאין שבות במקדש, מדאמרינן בעירובין שבות מקדש במדינה לא התירו, משמע דוקא בירושלים לא התירו אבל במקדש אפילו בהר הבית התירו, הרי בפירוש ראיה מהגמרא דאין חילוק, וכן הרא"ש והרמב"ם ובתורת עולה לרמ"א לא חילקו בין טבילה ראשונה ליתר הטבילות, לענין להפיג צינתן בטבילת כהן גדול, וצ"ע:

ובסנהדרין (דף י"ח ע"ב) איתא אין מושיבין כ"ג בעבור השנה משום צינה, ופירש רש"י ז"ל וז"ל כ"ג אינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קדושין ואם תתעבר השנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשון תהיה בתשרי עכ"ל, וכתבו התוס' ולא נהירא דמשמע ביומא (דף ל"א) שהיו מחמין לו קומקום של תמין ביו"כ, לכן נראה לפרש משום קרירות הרצפה שכל היום עובד יחף, עכ"ל התוס'. וקשה לי ע"ז הלא בין יום הכפורים לסכות אינן אלא ד' ימים וברגלים היו כל המשמרות שוות לעבוד עבודה במקדש והתחילו עבודתם עוד קודם כ"ג, דאלו כ"ג אף אם נאמר כדעת בעל המאור שהוא בעצמו היה תורם הדשן היה מחצות הלילה, ולדעת רבוותא דפליגי עליו לא היה עובד עבודתו כלום אלא משהאיר היום, אבל ברגלים התחילו לעבוד משליש הלילה ולא היו פנוים כולם מרוב הקרבנות שהקריבו ברגל, הלא לא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל כדאיתא ביומא, ועיקר המצוה להביא קרבנות הרגל מיום ראשון, ואף דבדיעבד יש לו תשלומין כל ימי התג, מ"מ אם מאתר, עליו הכתוב אומר נוגי ממועד כדאיתא ברמב"ם להלכה בהלכות חגיגה, ובודאי כל הכהנים לא נחו מהעבודה כל היום כולו, א"כ לפירוש התוס' קשה למה דוקא כ"ג אינו יושב בטבור השנה משום קרירות הרצפה, א"כ לפ"ז לא ישב שום כהן בעבור השנה משום קרירות הרצפה, אלא ודאי נראה כפירוש רש"י ז"ל שהוא משום הטבילות והקדושין, וכן כתב הרמב"ם בהלכות קדוש החודש (פ"ד הלכה י"א) שמא לא תהא דעתו נוטה לעבר כדי שלא יבוא תשרי בימי הקור והוא טובל ביו"כ חמש טבילות, ורש"י מוסיף עוד העשרה קדושין כדאמרן, ומימי הכיור בודאי לא הוחמו, וריבוי הקדושין במים הקרים, והם לא הוחמו, בודאי אינו נות לו, משא"כ שאר הכהנים שלא קדשו אלא פעם אחת ופעם אחת טבלו. ועוד כפי אשר כתבו לעיל הפר"ת והגרע"א דבטבילה ראשונה לא הוחמו חמין למקוה אפילו היה כ"ג אסטניס או זקן בודאי נות לו. וחוץ מזה יש לתרץ קושית התוס' דדוקא אם היה כ"ג אסטניס או זקן עשו זאת, ולשאר כ"ג לא התירו, א"כ יהיה חילוק דכ"ג אסטניס ישב בעבור השנה ושאר כ"ג לא ישבו, ולא ראו חכמים לחלק בזה בין כ"ג לכ"ג, ואף דהכל תולים אצל צינה כדאיתא בשבת, מ"מ לא התירו חכמים אלא לאיסטניס, ובודאי אינו לכבודו לכ"ג שיחממו לו תמין, ונוח לו בודאי שתהיה העת תמה, כן נ"ל. וכ"ת כיון דכ"ג גדול בתורה איך נאמר עליו דמשום הנאת עצמו יקדים את יום הכפורים ? ליתא, כיון דהדין הוא אתם אפילו מזידין, ואם עברו ב"ד עברו, אין כאן קלקול ליום כפור ונוח שתהיה העת תמה. כן נ"ל ברור בס"ד:

עוד מענין זה:

המל"מ בהלכות בית הבחירה (פ"א הי"ד) כתב, הא דאין שבות במקדש אפילו יש עצה אחרת כגון כאן אצל כ"ג להחם מים חמין בערב יו"כ ולתתם במקוה דאין כאן אפילו שבות מ"מ מתירין בעששית של ברזל אף דיש בה משום גזירה דמצרף, מ"מ לא מהדרינן דשבות במקדש היתר הוא. וכתב עוד ומכאן מוכח דלא ככ"מ שכתב דבליל שבת היו בודקין את העזרה מנרות הדולקות מע"ש, ואם כדבריו למה היו מלבנין עששית מבערב ולמחר מטילים אותם במים ועוברים על שבות, הלא אפשר בתקון אחר ע"י חמין מערב יו"כ דנם משום שבות אינו, והתוס' חדשים מביא ג"כ דבריו בתמיד, אבל תמוה לי דדרכו של המל"מ להביא תמיד דברי התויו"ט וכאן לא הביאם, דהתויו"ט כתב במקומו שם בתמיד דלאו כל השבותין שוין וכן איתא בעירובין שהרבה שבותים גזרו בבית המקדש, ובנרות בודאי שבות תמור הוא דבקל יוכל להטות, עכ"ל. וכן נ"ל דיש ראיה מתוס' שבת דכתבו לענין הדחת העזרה שאסרו, וכן כתבו בתוס' שבת (דף קכ"ג) ד"ה לא סידור קנים, וז"ל, אף דאין שבות במקדש מ"מ אשכחן כמה שבותים במקדש שפעמים גזרו לצורך, והתפארת ישראל כתב ג"כ במשנה תמיד פ"א דאין כל השבותין שוים, וכן איתא בירושלמי, אבל אין הטעם דבאפשר בלא שבות עדיף טפי דא"כ למה אין מטילין מים מבערב יו"כ למקוה של כ"ג כדאמרן. ואין לומר דהתם ה"ט כדי שלא יאמרו כ"ג טובל בשאובין כהירושלמי פ"ג דיומא, ליתא, דמה"ט לחוד לא סגי, דא"כ בכל חייבי טבילות ליחוש להכי, אע"כ מדהותר שבות במקדש בטעם כל דהו מותר, עיי"ש. וביומא כתב התפארת ישראל דאם יקחו חמין מטוטין לא יחממו את המקוה ואם יהיו מרובין יש כאן חשש דאורייתא, עכ"ל. אבל הרא"ש והרמב"ם בפירוש המשניות כתב וה"ה לתת מים תמין, ולא חילקו בין מרובין למעוטין, וכן משמע לכאורה מפשטות גמרא דיומא דמותר:

עור מענין הנ"ל:

איתא ברמב"ם הלכות ביאת מקדש (פ"ה ה"ז), כהן שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודתו חייב מיתה אבל כ"ג שלא טבל ולא קידש בין בגדים לבגדים ובין עבודה לעבודה עבודתו כשרה הואיל ואותן הטבילות והקדושין אינן שוין באהרן ובבניו, שנאמר ורחצו אהרן ובניו דבר השוה באהרן ובבניו מעכב, והוא קדוש ראשון עכ"ל, והוא מגמרא זבחים, אבל תמוה לי דשם בגמרא פליגי אמוראי בזה דחזקיה למד ממה שנאמר תק עולם לו ולזרעו לדורותם, דבר המעכב לדורות בזרעו מעכב בו, דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו, ור' יוחנן למד מהכא ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב בו דבר שאינו מעכב בבניו אינו מעכב בו. ור' יונתן מ"ט לא אמר מדחזקיה א"ל ההוא לדורות הוא דכתיב, ואידך מבע"ל לכדר' יוסי בר תנינא כל כיור שאין בו לקדש ד' כהנים אין מקדשין, א"כ לפ"ז קשה לי על הרמב"ם שפסק כר' יוסי ב"ר חנינא בפ"ה מביאת מקדש הלכה י"ג ומביא הפסוק של אהרן ובניו, א"כ ע"כ צריך ללמד מהפסוק לו ולזרעו לדורותם, אם כן היאך הביא כאן הפסוק של ורחצו, וצ"ע לפענ"ד דבפירוש ראינו בגמרא דהא בהא תליא וצ"ע:

תוכן העניינים

גחלי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה