גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
דרוש ה
פירוש על מאמר גדולה תשובה (יומא דף כ"ו):
איתא בגמרא אמר רבי יוחנן גדולה חשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר (ירמיה ג') לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאחו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה', ע"כ בגמרא, ול"ת שבתורה פירש"י לא יוכל בעלה הראשון וגו', ע"כ. והקשה לי חכם אחד מאי גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה הלא כל עשה שבתורה דוחה ל"ת ? ונ"ל לפרש דעל כרחך לא נוכל לפרש הגמרא כפשוטו, שמחמת לאו דגרושה שנשאת לבעלה הראשון בל"ת היא, דאיתא בסנהדרין (דף ק"ה ע"א) דישראל באו בטענה בימי יחזקאל שפטורין מן המצות ואמרו עבד ששחררו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש להם זה על זה כלום, ואמר להם הנביא אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, כלומר שאל יעלה על הדעת ח"ו שהקב"ה גירש את ישראל שילכו לאחר, דלא גירש הקב"ה את ישראל מעולם, ע"כ ליכא לאו דגרושה שנשאת לבעלה הראשון, ואיך כתב רש"י לא יוכל בעלה הראשון ? ועוד ממקומו הוא מוכרע, דהנה הדין הוא אם גירש איש את אשתו אפילו זנתה מותרת לחזור לראשון, ומה שאוסר אותה לחזור לו הוא דוקא הקדושין שנתקדשה ונשאת לאחר, א"כ מה זה שכתוב ואת זנית רעים רבים, אם נאמר ע"י גירושין הלא פקע מינה איסור אשת איש, ופנויה שזנתה אינה אסורה לחזור לבעלה הראשון, אלא ודאי שלא ע"י גירושין, ועיקר האיסור הוא מחמת סוטה, כלומר שזנתה תחת בעלה יש על בעלה איסור לאו דסוטה, דנלמד מהפסוק לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה, ודרשינן לרבות סוטה שנסתרה, וזה הלאו שהתשובה דוחה הוא לאו דסוטה. והשתא א"ש, דהנה איתא ביבמות (דף כ' ע"ב) אף דעשה דיבום דוחה את הלא תעשה דחייבי לאוין ובדין הוא שתתיבם, אכן גזרו חכמים בחייבי לאוין גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, בד"א בשאר חייבי לאוין כגון אלמנה מן האירוסין לכהן גדול, אבל איסור לאו דסוטה אינו דוחה דטומאה כתיב בה כעריות, ועוד שפוטרת עוד את הצרות, א"כ שפיר גדולה. תשובה שדוחה ל"ת כזו דסוטה שאין עשה אחרת, כגון יבום, דוחה אותה, אבל כחה של תשובה גדול שאפילו ל"ת דסוטה ג"כ נדחית מפניה, ורש"י אולי ג"כ נתכוון לזה דכתב בעלה הראשון וגו' כלומר מסיפא דקרא דכתיב אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה, וא"ש: