אור ברסלב
גחלי אש דרוש ד

גחלי אש· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

דרוש ד

דרוש ג

דרוש לפרשת אמור ובתוכו יתבאר אימתי בגדי כהונה מכפרין אם דוקא בשעה שהכהן היה לבוש בהם או אפילו בשעה שאינו לבוש בהם:

במדרש פ' אמור איתא בזה"ל, א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי, מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו כו', והראהו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרבו ? אמר לו הקב"ה, ולי אתה אומר, אמור לכהנים שה"ג שהן מקטרגים אותו, שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן, עכ"ל המדרש: הנה המדרש הזה בודאי אומר דרשוני, כי בפרשת אמור צותה התורה לא תעשה שהכהן לא יטמא למת, וזאת היא האמירה לכהנים, ואיזה המשך ושייכות יש לזה עם המעשה של שאול ובניו ?:

ונ"ל לפרש בעזה"י. דהנה שאול המלך אמר לנושא כליו עמוד עלי ומותחני, כי אחזני השבץ, ואיתא במדרש על זה, עון נוב עיר הכהנים הלובשים כתנות תשבץ, ופירש בפרשת דרכים למה לא אמר שהם לבושים בגדי כהונה אחרים כמו אבנט ומצנפת לכן פירש עפ"י גמרא ערכין (דף ט"ז) דאיתא שם אמר רבי ענני בר ששון למה נסמכה פ' בגדי כהונה לפ' קרבנות לומר לך כשם שקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על שפיכות דמים שנאמר ויטבלו אח הכתנת בדם, ע"ש, ואיתא שם ה"ד כגון במזיד ולא אתרו ביה הכתונת מכפרת, ואיתא במכות שכ"ג שהרג, וההורג כ"ג אינו יוצא משם לעולם (מערי מקלט), וטעמא של דבר מפני שחטא במכפר אין לו תקנה. והשתא אתי שפיר, דלכאורה למה נהרג שאול מפני שהרג את הכהנים, הלא בגדי כהונה מכפרין אכן בשביל שהרג את הכהנים הלובשים כתונת תשב שמכפר על שפיכות דמים והוי חטא במכפר, לכן לא הוה לו תקנה. ע"כ בפרשת דרכים:

ויש לחקור, דהנה מה שבגדי כהונה מכפרין, אם נאמר שמכפרין דוקא בשעה שהכהן היה לבוש בהם, או אולי מכפרין תמיד אפילו בשעה שאינו לבוש בהם דוגמא שמצינו אצל כהן גדול פלוגתא עודנו על מצתו מרצה או אינו מרצה (ביומא דף ז' ע"ב פלוגתא של ר"ש ור' יהודה). והנפקא מינה, דאם נאמר דבגדי כהונה אינן מכפרים כי אם בעת שהכהן לבוש בהם כמו דאמרינן בעלמא אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, הנה אם הרג אותם שאול בעת שלא היו לבושים בהם יכולים היו בגדי כהונה לכפר עליו, דאז לא שייך לומר דחטא במכפר כיון שעתה אינן מכפרין כלום, אכן אם נאמר שבגדי כהונה מכפרין תמיד אפילו בשעה שאינם לבושים בהם א"כ הלא חטא שאול במכפר. ולבאר זאת אימתי הרג אותם נלמוד מדברי הרמב"ם ז"ל מהלכות כלי המקדש (פרק י' הלכה י"ג) וז"ל שם. זה שאתה מוצא בדברי הנביאים שהכהנים היו חוגרים אפוד בד לא היו כהנים גדולים, שאין האפוד של כ"ג אפוד בד, אלא מכלאים, וכו', אלא אפוד זה היו חוגרין אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה שכינה עליו ורות הקודש, להודיע כי הגיע זה למעלת כ"ג שידבר עפ"י האפוד והחושן ברוה"ק, עכ"ל. ופירש בכ"מ וז"ל כתב כן כי היכי דלא תקשי לן האיך כתוב גבי אחימלך בן אחיטוב חמשה ושמונים כהנים נושאי אפוד בד, עכ"ל, פירוש לפירושו כלומר כי אין לנו אלא כ"ג אחד ואיך יעלה על הדעת שיהיו פ"ה כהנים לבושים אפוד בד, אלא ודאי שאיננו בגדי כהונה, כן כונתו. והנה איתא בשמואל (א' כ"ב י"ת) שהמלך שאול צוה לדואג שיהרוג את הכהנים וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, הרי בפירוש ששאול הרג את הכהנים בעת שלא היו לבושים בגדי כהונה, כי אם בעת שהיו לבושים אפוד בד שאינם בגדי כהונה, והדרא קושיא לדוכתה לנה יומת שאול ? הלא הכתונת מכפרת על שפיכות דמים, וכי תימא שחטא במכפר, הלא לא היו לבושים בעת הזאת בגדי כהונה ? אכן אם נאמר שהכהנים הם בגדר מכפרין אפילו בעת שאינם לבושים בגדי כהונה, אז נמצא ששאול חטא במכפר:

ולבאר זאת אם הכהנים נקראים תמיד "מכפר", או לא, נוכל לפשוט מזאת אשר צותה תורתנו הקדושה שהכהן לא יטמא לנפש, ואף שכל מצות התורה תקות הנה, מ"מ כתב הרמב"ם ז"ל פרק ד' מתמורה ה"ד, וז"ל, אע"פ שכל חוקי התורה גזרות הם כמו שבארנו בסוף מעילה ראוי להתבונן עליהם, וכל מה שאתה יכול לתת לו טעם תן לו טעם, עכ"ל, לכן גם אנו נוכל לתת בו טעם. דהנה הכהנים צריכים להיות טהורים שיוכלו לעשות עבודתן בבית המקדש, וטמא מח צריך הזאה בשלישי ובשביעי, ולא יוכל לבוא אל המקדש שבעה ימים, לכן גזרה עליו התורה שלא יטמא למת כי אם להקרובים, כי הם אינם מתרחשים תמיד, דטומאת קרובים לא שכיחא, והכהן גדול שצריך להיות תמיד במקדש, אפילו לאביו ולאמו לא יטמא. ובגמרא יומא (דף י') איכא פלוגתא אם טומאה הותרה בצבור או דחויה בצבור, ופסק הרמב"ם ז"ל בהלכות ביאת מקדש הט"ו כמ"ד דחויה בצבור ונפקא מינה שמהדרינן אטהרה, וז"ל שם, היה מקצת בית אב טמאים ומקצתן טהורים אעפ"י שרובן טמאי מח לא יקריבו אלא הטהורים, היה כל בית אב טמאים יבואו בית אב אחר, היתה כל משמרה טמאי מת מחזירין על משמרה אחרת, ע"כ, לכן אם הכהנים יטמאו למתים ומהדרינן אטהרה לכן אפילו בעת שאינו בית אב שלו הפעם ולא מהמשמר הוא צריכין בשביל זה הכהנים להיות טהורין שיהיו מוכנים לעבוד עבודה בעת אשר אחרים יהיו טמאים, ואז יחסרו כהנים, ויכנסו אלו ושפיר נקראים מכפרים אפילו בעת שאינם לבושים בגדי כהונה, כי בכל יום ויום ובכל שעה ושעה צריכין להיות מוכנים לכנוס למקדש לצרכי עבודה, ואם יטמא בשאר טומאות הלא אינו טמא כי אם יום אחד, אבל טומאת מח חמור ומטמא שבעה, וטומאת קרובים לא שכיחא כדאמרן, וכן פירש הרמב"ם ז"ל בהלכות טומאת אוכלין (פט"ז הלכה י') וז"ל, כל ישראל מוזהרים להיות טהורים ברגל מפני שהם נכונים לכנוס למקדש ולאכול קדשים, וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו, ברגל בלבד הוא מוזהר, אבל בשאר ימות השנה אינו מוזהר, ע"כ. הרי בפירוש דוגמא לזה מפני שכל ישראל צריכין להיות במקדש ולהראות בכל יום ויום ברגל, כי הראיון, אפילו ראית פנים בעזרה, אין לו שיעור, לכן אסורים אפילו ליטמא בנבלה, ומטעם זה כתב בשאגת אריה דבזמן הזה ליכא חיוב לטהר עצמו ברגל, ואף כאן מפני שהטומאה דחויה לכן צריכים הכהנים להיות נכונים לבוא אל המקדש ואסורין ליטמא:

ועכשיו אתי שפיר המדרש שהתחלנו. דהנה משה רבינו עומד ומתמיה, מלך ראשון ידקר בחרב כלומר, הלא בגדי כהונה, והוא הכתונת, מכפרת על שפיכות דמים, ולמה נהרג שאול ? וכי תימא שחטא במכפר שהרג את הכהנים שלובשים בגדי כהונה, ליתא, הלא הרג אותם בעת שלא היו לבושים בהם, אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר, אמור לכהנים שהרג, הה"ד אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא בעמיו, פירוש הלא מזה שצויתי להם שלא יטמאו לנפש, קשה, למה לא יטמאו בעת שאינו בית אב שלהם, ואין משמר שלהם הפעם, אלא על כרחך מפני שטומאה דחויה בצבור, לכן גזרתי אומר שלא יטמאו לעולם, מפני כי צריכים המה להיות מוכנים לבוא אל המקדש ולעבוד עבודה, ומזה מוכח שהכהנים הם בגדר מכפרים תמיד, אפילו בעת שאינם עוסקים בעבודה ואינם לבושים בגדי כהונה, נמצא שחטא שאול במכפר, ולא יכלו בגדי כהונה לכפר עליו, וא"ש:

תוכן העניינים

גחלי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה