אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות היו"ד › שיד

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות היו"ד · שיד

שיג

יתמי לאו בני כפרה נינהו. ומשו"ה קי"ל דשור של יתומין שהרג את הנפש דאין האפוטרופסין משלמין כופר דכופר כפרה הוא ויתמי לאו בני כפרה נינהו כדאיתא בב"ק ד"מ ע"א ופסקו הרמב"ם ז"ל פי"א מה' נזקי ממון דין ו' וז"ל שהכופר כפרה הוא ואין הקטנים והחרשים והשוטים בני חיוב כדי שיהא צריכין כפרה ע"כ יע"ש:

חזי הוית להרדב"ז. בתשו' ח"ה הנדפס מחדש סי' ב' אלפים צ"ד שכתב ליישב מה שהשיג הראב"ד ז"ל על מ"ש הרמב"ם זל פ"ג מה' איסורי ביאה דבן ח' שנים ויום א' שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן והשיגו הראב"ד ז"ל וז"ל זה שבוש שלא מצינו קטן בר עונשין וקרבן זה מן העונשין הוא והיא כמו כן פטורה דהא מקשו אהדדי והכי איתא בכריתות עכ"ל ז"ל יע"ש. וע"ז כתב הרדב"ז ז"ל שם וז"ל דעת רבינו שאין הקרבנות לעונש אלא לכפרה וקטן נמי כפרה בעי ובכל היכא דאיכא היקישא לחומרא מקשינן ולא לקולא הילכך כי היכי דאיהי דגדולה חייבת מלקות אף הבא עליה חייב קרבן אע"ג דקטן הוא ותו דקרא הכי מוכח דכתיב בקורת תהיה והביא את אשמו משמע כל שהיא לוקה הבועל מביא אשם דאי לפי שיטת הראב"ד ז"ל הכי הו"ל למכתב והביא את אשמו וגומ' בקורת תהיה אלא ודאי לחומרא מקשינן וכיון שהיא לוקה אף הוא מביא אשם אע"ג דקטן הוא ועלו דברי הרב כהוגן א"א ז"ל יע"ש:

ולע"ד אחרי המחילה רבה מ"ש דדעת רבינו שאין הקרבנות לעונש אלא לכפרה וקטן נמי כפרה בעי אין דבריו אלו אלא דברי תימא דמי איכא מ"ד דקרבנות לעונש ולא לכפרה הא פשיטא היא ואף הראב"ד ז"ל הכי סבי"ל דהקרבנות לכפרה הם ומ"ש שלא מצינו קטן בר עונשין וקרבן זה מן העונשין אין כונתו בזה לומר דהקרבנות לעונש ולא לכפרה אלא כונתו מבוארת דכיון דקרבנות הם לכפרה מי שהוא בר עונשין הוא דכפרה בעי וקטן כיון דלאו בר חיובא הוא דאין במעשה קטן כלום כפרה למאי בעי. ודברי הראב"ד ז"ל הלא המה תלמוד ערוך דיתמי לאו בני כפרה נינהו ומשו"ה פטורין מכופר דכפרה הוא וכ"כ הרמב"ם בהל' נזקי ממון וביאר מילתא בטעמא דאין הקטנים והשוטים והחרשים בני חיוב כדי שיהא צריכין כפרה כנז'. והיינו ממש בדברי הראב"ד ז"ל. ואיך כתב הרב ז"ל דדעת הרמב"ם שאין הקרבנות לעונש אלא לכפרה וקטן נמי כפרה בעי והוא היפך הש"ס דקמא הנז' והיפך דברי הרמב"ם ז"ל עצמו שכתב בהדיא כיון דלאו בר חיובא הוא לא בעי כפרה:

ואנכי חזון הרביתי להרדב"ז ז"ל שם סי' ש"א שי"ד שנשאל על מי שעשה עבירות בקטנותו אם חייב לקבל תשובה בגדלותו. והשיב וז"ל תשובה פטור הוא מן הדין ואע"ג דכתב בהג"א דקטן שהזיק חייב לשלם כשיגדיל לא הסכימו עמו שאר הפוסקים כאשר תמצא מבואר שהקטן פטור מלשלם אפי' כשהגדיל וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' חו"ומ וכ"כ הרא"ש ומשמע לי דאף הוא לא אמרה אלא בנזקי ממון שלא יהא חבירו נפסד אבל בעבירות אדם למקום מודה הוא שאנו צריך תשובה דאין מעשה הקטן כלום א"ד ז"ל יע"ש. הנה שהרב ז"ל גופיה למד מדברי הרמב"ם ז"ל דה' חובל ומזיק ממ"ש בקטן שהזיק דפטור אפי' לכשהגדיל דקטן שעבר עבירות בקטנותו אינו צריך תשו' בגדלותו ואח"כ כתב דמשמע לו דגם ההגה' אשירי מודה בעבירות שבין אדם למקום משום דאין מעשה קטן כלום. הרי דפשיטא ליה דקטן לא בעי כפרה שהרי התשו' היא לכפרה כקרבן והיא עיקר הכפרה שהרי אף בהביא קרבן לכפרה אינו מתכפר לו בלא תשובה וזה פשוט. ואילו איהו גופיה לעיל סי' ש"א צ"ד הנז"ל פשיטא ליה כל בתר איפכא דקטן נמי כפרה בעי. גם בתשו' זו דסי' ש"א שי"ד נר' דאישטמיתתיה ש"ס דקמא הנז' ודברי הרמב"ם ז"ל דה' נזקי ממון דשם בא מפורש דקטן שעשה עבירות בקטנותו לא בעי תשובה דכיון דלאו בר חיובא הוא א"צ כפרה. והוצרך להביא עצות מרחוק מדין דקטן שהזיק. ולבסוף כדי להסכים גם דברי הגה' אשירי הכי אמר מר ומשמע לי וכו' והוא פלא גדול עצום ורב על הרב ז"ל איך לא זכר שר ש"ס ערוך ודברי הרמב"ם ו"ל דה' נזקי ממון ולא עוד אלא דבסי' ש"א צ"ד כתב דקטן נמי כפרה בעי היפך הש"ס והרמב"ם ז"ל הנז' וצ"ע. ועיין בפסקים וכתבים למהרי"א סי' ס"ב:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה