גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הטי"ת · רצה
טומאת אוכלין. נסתפק הרב מ"ל ז"ל פ"ד מה' טומאת אוכלין למ"ד דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומא' אם שני חצאי ביצה נטמאו כל אחד בפני עצמו וחזרו ונצטרפו ונעשו כביצה אי הוו טמאים. או דילמא כיון דבשעת קבלת הטומאה לא היה בו כשיעור נמצא שלא קבל טומאה וא"כ כי יצטרפו אח"כ אינו מעלה ומוריד. וההיא דכתב רבינו בפ"ד מה' שאר אבות הטומאה דין י"ג פחות מכעדשה מן השרץ ופחות מכזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על כשיעור מטמאים מד"ס. אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה היא מצד עצמם ולא קבלו אותה ממקום אחר ולפיכך כל שיש כשיעור מצטרפין אף שבתחלה לא היה בו כשיעור. ופשיטא דאם צרף שני חצאי נבילה דמטמאים אבל בדבר המקבל טומאה מאחר ובשעת קבלתו לא היה בו שיעור נ"ל שאף אם טפח ועמד על כשיעור אינו מעלה ומוריד כלל תפיחה זו וכן אם צרף שני חצאי ביצה דינא הכי שוב ראיתי בתוספתא וכו' והדבר צ"ת א"ד ז"ל יע"ש:
והנה מ"ש הרב ז"ל בתחלה דההיא דפחות מכזית מן הנבילה שתפחו וכו' דמטמא אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה היא מצד עצמם וכו' וסיים ופשיטא דאם צרף שני חצאי נבלה דמטמאים. אף שעיקר חלוקו דחלק בין נבילה לטומאת אוכלין חלוק נכון הוא. אמנם מה שהוליד מזה והכי אמר מר בפשיטות גמורה דפשיטא דאם צרף שני חצאי נבלה דמטמאים. אחרי המחילה רבה מכבוד רבונותיה דמר דדברי תימא הם דשני חצאי נבלה שצרפם אינם מטמאים דחבורי אדם לא חבור הוא והנוגע בשני חצי זיתי נבילה המופרכים לגמרי אף שחברם וחתכן בקיסם אינו טמא וכדאמרי' פרק העור והרוטב דף קכ"ד ע"ב דמוקמי' התם להא דתנן ומודה ר"ע בשני חצאי זתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא במרודד ופרש"י במרודד שיש כאן חצי זית ורחוק ממנו חצי זית ורצופות בשר במרודד מזה לזה ומחברתו יע"ש. וכ"כ התוס' ז"ל בנזיר ד"ן ע"ב ד"ה ת"ש וז"ל היה מפורר פרורין של חלב המת שלא היה מעיקרא זית שלם אע"ג דהתיכן באור ונעשה הכל חתיכה אחת טהור כדמסיים בתוספת' באהלות פרק רביעי מפני שחבור אדם אינו חבור וקודם שהתיכו לא היה כזית מחובר יחד ולא היה מטמא הנוגע במקצת או אפילו הנוגע בכולו דלמאן דלית ליה נוגע וחוזר ונוגע לכך כי היתכן נמי לא חשיב זית שלם וכיון שחבור זה בא ע"י אדם. ואע"ג דרביעית דם הבאה משני מתים מטמא למאן דאית ליה יש אם למקרא דכתיב על כל נפשות מתוכן וכן שני חצאי זתים משני מתים דטמא במסכת אהלות בתוספתא פ"ד י"ל דהיינו דוקא לענין אוהל לפי שראוי לאהיל על שני החצאין יחד אבל בנגיעה לא מטמא והא דאמרי' בפ"ג דאהלות הנוגע בשני חצאי זתים מן הנבל' טמא י"ל דהתם מיירי שיש בשר מרודד ביניהן המחברן יחד וכי האי גוונא משני בפרק העור והרוטב דקכ"ד עכ"ד התוס' ז"ל יע"ש. ועמ"ש הר"ש ז"ל ריש פ"ג דאהלות. הרי לך בהדיא כל בתר איפכא ממאי דפשיטא ליה להר"ב מ"ל ז"ל דשני חצאי נבילה אם צרפן דמטמאין אלא שני חצאי נבלה שצרפן אינן מטמאין משום דחבור אדם אינו חבור ותמיהא לי מלתא טובא על הרב מ"ל ז"ל דכל רז לא אניס ליה איך הכא כתב דפשיטא דאם צרף שני חצאי נבלה דמטמאים וצל"ע: