אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות הטי"ת › רחצ

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות הטי"ת · רחצ

רצז

טריפה אינה חיה זב חדש ואינה יולדת ולכן קי"ל דכל ספק טריפה עד ששהתה י"ב חדש ובנקבה עד שתתעבר ותלד כשיר' כמו שפסקו הטור כיו"ד סי' ז"ן והש"ע שם והרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שחיטה דין א' יע"ש.

ונסתפק הרב פר"ח ז"ל בתשו' שבסוף קונ' מים חיים סי' ב' אי אמרינן הכי גם בזכר טריפה דאינו מוליד או"ד טריפה זכר מוליד. ופשיט לה ממ"ש בגיטין דמ"ג איבעיא להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת חורין ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קדושיו לאו קדושין יורשין מנ"ל אמ' רב אדא בר אהב' בשעשאו. טריפה ומאי יורשיו נפשיה ואם איתא דטריפה מוליד אמאי הוצרך לדחוקי ולומ' מאי יורשיו נפשיה ואמאי לא קאמר דיורשיו כפשטיה דהיינו ששחררו ונשא אשה אח"כ אלא ודאי משמע דטריפה אינו מוליד א"ד ז"ל יע"ש. והרב באר יעקב ז"ל בי"ד סי' ז"ן דמ"ו ע"ג כתב דאין ראיית הרב פר"ח ז"ל ראיה מוכרחת דא"כ היה קשה אברייתא למה שנה ביורשיו כיון דלא אתא אלא לאשמועינן דמשלם ח"כ לו וח"ק לרבו הו"ל להברייתא למיתני רבות' יתירה דמשלם ח"כ לדידיה ולמה ליה כלל לשנות ליורשיו אע"כ דהמית ממש איירי והוצרך למיתני יורשיו דוקא לזה קאמר הש"ס דבאמת הפירו' מאי יורשיו לנפשיה ר"ל לדידיה תני הבריית' ולא ליורשיו ועוד דא"כ חסר זה מהבריי' דהו"ל למתני ושחררו ונשא אשה והוליד וע"כ יהא צריך להגיה בחסורי מחסר א"כ עדיפי קאמר מאי יורשיו לנפשו והמק' דפריך שם והא יורשיו קתני קאי אדברי המתרץ דמשני מאי יורשיו לנפשיה וכ"ת למה באמת לא משני עלה חסורי מחסרא כנ"ל י"ל כיון דבלא"ה מקשה דליכא כופר אלא כשהמית מש"ה לא נחית לאוקומי בחסורי מחסרא ודוק היטב בגמ' ותמצא שנכון הוא א"ד ז"ל יע"ש. גם הרב שער המלך ז"ל פי"א מה' שחיטה דקמ"ז ע"ד בתחלה כך חשב לדחות ראיית הרפ"ח ז"ל הנז' אבל אח"כ לקמן דקמ"ח ע"א הדר ביה וכת' וז"ל שוב ראיתי שמ"ש. לדחות ראיית הפר"ח ז"ל טעות היא בידי שראיית הפר"ח ז"ל נראה נכונה על אופן זה דניהי דרב אדא בר אהבה ע"כ הוצרך לומר מאי יורשיו נפשי' כמ"ש מ"מ רבא דפריך עלה וקאמר ב' תשובות בדבר חדא דיורשיו קתני ועו' כופר הוא ואמר ר"ל כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה אמאי נייד רבא מהך אוקמתא דר"א דהשתא לדידיה ניחא דהוצרך תנא למתנייה דוקא יורשיו משום דכופר אינו משתלם אלא לאחר מית' אלא מוכרח דטריפ' אינו מוליד הן אמת שמריהוט לשונו של הפר"ח ז"ל משמע שעיקר ראייתו מאוקמתא דרב אדא גופיה ואפשר שהרב ז"ל מרוב מבינתו סמך על המבין וקצר בלשונו א"ד ז"ל יע"ש ועמ"ש הרב באר יעקב ז"ל ועוד דא"כ חסר זה מן הבריי' דהו"ל למתני ושחררו וכו' דיש לדחו' בזה גם ראיית הרב שעה"מ ז"ל מהא דרבא די"ל דה"ט דנייד רבא מאוקמתא דרב אדא משום דא"כ ע"כ צ"ל דחסורי מחסרא. איברא דהרב באר יעקב ז"ל סיים והמקשה דפריך שם והא יורשיו קתני קאי אדברי המתרץ וכו' וכ"ת למה באמת לא משני עלה חסורי מחסרא כנ"ל י"ל כיון דבלא"ה מקשה דליכא כופר אלא כשהמיתו. וכו'. ודבריו אלו תמוהים טובא דאדרב' לרבא דאמר דאינו משתלם כופר אלא לאחר מיתה אתי שעיר טפי וכמ"ש הר' שע"ה ז"ל וא"כ אמאי נייד מאוקמתא דר"א ועיין במחזיק ברכה יו"ד סי' ז"ן. ולע"ד בהך ברייתא כיון דתני ליורשיו אי אמרינן דחציו עבד וחציו בן חורין אין קדושיו קדושין לא הוי חסורי מחסרא דלא הוצרך התנא להאריך ולמיתני ושחררו דזה מובן ממאי דתני ליורשיו דכיון דחציו עבד וכו' יורשין מנ"ל ומזה מובן מאליו דהיינו ששחררו ולכן לא הוצרך התנא לאומרו שדרכו לקצר ובכן הדרא ראיית הרב לדוכתא מהא דרבא וכמ"ש הרב שעה"מ ז"ל. אמנם נראה דאכתי יש לדחות ראיית הרב פר"ח ז"ל והיה בהניח הנחה סוברת דמדקתני נותן חצי קנס לרבו ע"כ דמיירי שעמ' בדין קודם שנשתחרר דאי לאחר שנשתחרר כיון דאין העבד זוכה בקנס עד לאחר שעמד בדין א"כ י"ל דכיון דבשעה שנתחייב בעל השור בהקנס להעבד הוה לאחר שנשתחרר תו ליכא שום זכות לרבו בקנס. וכיון שכן דשעת חיוב הקנס והכופר הוה קודם השחרו' אמאי קתני ונותן חצי כופר ליורשיו הא כיון דע"כ דבשעת נתינת הקנס דנותן המתחייב לרבו עדיין עבד חי הוא הו"ל למימר ונותן ח"כ לעבד. וכ"ש לרבא דסבי"ל דאין כופר משתלם אלא לאחר מיתה א"כ אין העמדתם בדין אלא לאחר מיתת העבד דכל זמן דעודנו חי אע"ג דטריפה הוה כיון דאינו חייב בכופר עד לאחר מיתה דטריפה לא מחייב ודאי דלא מצי לתובעו בדין עד אחר מית' ומה"ט אמרינן בב"ק דמ"ב ע"ב ת"ר והמית איש או אשה אמר רע"ק וכי מה בא זה ללמדנו אם לחייב על האשה כאיש הרי כבר נאמר כי יגח שור את איש או את אשה אלא להקיש אשה לאיש מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה נזקיה ליורשיה וסבר רע"ק לא ירית לה בעל והתניא וירש אותה מכאן וכו' דברי רע"ק אמר ר"ל לא אמר אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאחר מיתה והו"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק מ"ט אמר קרא והמית איש או אשה וכו' ופירש"י לא אמר ר"ע נזקיה ליורשיה אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאחר מית' הילכך לא זכתה בו מחיים ע"כ. הרי דעיקר מילת' דר"ל דמייתי לה רבא בא מבואר דכל זמן דלא מת ליכא שום חיוב כלל ועיין עוד שם דמ"ג ע"א ברש"י ד"ה כרבי וכו' יע"ש. וא"כ כיון דאין הכופר משתלם אלא לאחר מיתה ממש לר"ל ה"ה דהחצי קנס דקתני הכא דנותן לרבו היינו לאח' מית' ממש וכל זמן שלא מת ליכא שום חיובא וכיון דקודם שמת לא מחייב בח"ק לרבו כשם שאינו מחייב בח"כ דצד חירו' א"כ הא דקתני בהך בריי' נותן ח"ק לרבו וח"כ ליורשיו לא מצית לאוקמ' בשעשאו טריפה ושחררו דאם שחררו קוד' שבא לידי חיוב הקנס והכופר תו לית ליה לרבו כלום שהרי שחררו וכי מת דאז בא לו החיוב של הקנס משוחרר הוי ואין לו אדון ואיך קתני נותן ח"ק לרבו אלא מוכרח דמת עבד והילכך החצי קנס לרבו כנלע"ד ויפה עשה הרב פר"ח ז"ל שלא הביא ראייתו מהך דרבא אלא עיקר ראייתו היא מהא דר"א ודלא כהרב שער המלך ז"ל.

ולע"ד נראה לפום ריהטא דזכר טריפה מולי' ואמינא לה מהא דאמרי' בחולין די"א ע"א מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה וקאמר התם רבינא אתיא מעדים זוממין דאמר רחמנא ועשיתם לו כאשר זמם וכו' וליחוש דילמא הך דאסהידו ביה טריפה הוה אלא לאו משום דאמרי' זיל בתר רובא וכי תימא דבדקינן ליה וכו'. ואיכא לאקשויי דהא רבינא סבי"ל טריפה אינה יולדת כמבואר בחולין דנ"ח ע"א א"כ כיון דמאי דשאלינן מנ"ל דאזלינן בתר רובא הוה ברובא דלית' קמן כגון קטן וקטנ' ופרש"י קטן וקטנה דפליגי במקום מצוה דבעי להקים שם והאי לאו בר הכי הוא וכו' יע"ש. אמאי לא מייתי רבינא ראיה מהא דאמרה תורה יבמה יבא עליה ודילמא טריפה הוא וטרפה אינו מוליד וכיון דאינו מוליד נמצא פוגע באש' אח שלא במקו' מצו' דבעי להקים שם והאי לאו בר הכי הוא' דטריפ' אינו מוליד. וליכא למימר דס"ל טריפה אינה חיה והילכך האי דחיי זה כמה אוקמי' ליה אחזקתי' דא"כ מאי ראיה מייתי מעדים זוממין הא י"ל כי אמר רחמנא בעדים זוממין ועשיתם לו כאשר זמם מיירי דהך דאסהידו עליה דחי זה כמה והו"ל רובא וחזקה אלא ע"כ או דסבי"ל דטריפ' אינה חיה וכמ"ש התוס' ד"ה ודילמא הך דאסהידו עליה וכו' או אפי' את"ל דס"ל דטריפ' אינה חיה חזק' שלא נתברר' ולא נודע' אפי' שעה אחת לא אזלינן בתרה וכמ"ש התוס' שם ע"א ד"ה אתיא מפרה אדומה יע"ש. אמנם אי אמרי' דאע"ג דטריפ' נקבה אינה יולד' זכר טריפה מוליד לק"מ דהשתא מהא דאמ' רחמנ' יבמה יבא עליה ליכא לאתויי די"ל דמיירי כגון שהיבמה ילדה באיזו זמן קודם דנמצא השתא גבי דידה איכא רובא וחזקה דאתבררה והיבם אף אם הוא טריפה מוליד. ומיהו זה יש לדחות די"ל דלעולם גם זכר טריפה אינו מוליד וכי אמר' תור' יבמה יבא עליה י"ל דמיירי בכגון שגם היבם היה נשוי אשה והוליד ואע"ג דגם שראינו אשתו ילדה אכתי י"ל דאיהו טריפ' והני לאו דידיה נינהו מ"מ אמרי' רוב בעילות אחר הבעל וכיון דאית ליה רוב דגופו דלאו טריפה הוא וכנגד המיעוט דטריפה איכא רוב אחר דהוליד דרוב בעילות אחר הבעל הילכך בכה"ג חשיב המיעו' דטרפו' דידיה מיעוט' דמיעוטא והילכך יבמה יבא עליה אמנם דנזיל בתר חד רובא כי הא דקטן וקטנה מנ"ל והילכך מייתי לה מעדים זוממין.

האמנם אכתי נ"ל דיש להביא ראיה דזכר טריפה מוליד מהא דמייתי רבינ' מעדים זוממין ודילמ' הך דאסהידנ' ביה טריפ' הוה. והשתא לדידיה דסבי"ל דטריפה אינה יולדת מאי ראיה מייתי מהא דעדים זוממין דנזיל בתר רובא בקטן וקטנה. דילמא לעולם דלא אזלי' בתר רובא וכי אמר רחמנא בעדים זוממין ועשיתם לו כאשר זמם מיירי כגון דאסהידו באיש דהרג או עשה עבירה שחייב עליה מיתה בזמן פלוני ואחר הזמן ההוא שהעידו העדים עליו שעשה העבירה הוליד דהשתא אית ליה להך דאסהידו ביה תרי רובא רוב של גופו דלאו טריפה הוא וכנגד מיעוט דטריפה אית ליה רוב אחר שהוליד דרוב בעילו' אחר הבעל ומשו"ה אמרה תורה ועשיתם לו וכו' דבתר תרי רובא כה"ג אזלינן דהוה מיעוט דטריפות מיעוט' דמיעוטא. אבל בתר חד רובא כהאי דקטן וקטנ' מנ"ל דאזלינן בתריה אלא מוכח דסבר טריפ' מוליד והילכך שפיר מייתי רבינא ראיה מהך דעדי זוממין דאזלינן בתר רובא.

איברא דראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין דנ"ו ע"ב עלה דטיטוש שניקר במוחו ז' שנים שכתב וז"ל ויש מי שכת' דהוא בדוק אצלו דנקב קרום של מוח באדם אינו טריפ' ומולי' ומשביח ואין כל י"ח טריפות שבבהמה באדם אלא יש מהן א"ד ז"ל יע"ש. ומדכת' כהאי לישנא ומולי' ומשביח וכו' משמע דגם זכר טריפה אינו מוליד רק שבמין אדם נקב קרום של מוח לאו טריפה הוא ומוליד דודאי לישנא דמוליד אזכר משמע שהזכר הוא מוליד דאילו בנקבה לא יאמר מוליד רק יולד' ויש לדחות דמוליד לאו אזכר קאמר אלא על מין אדם ולעולם על נקיבה קאמר.

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה