גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הה"א · רסב
הסח הדעת כתב הטור ז"ל בא"ח סי' מ"ד דשינה לא חשיב הסח הדעת ולכן מותר לישן בתפילין שינת עראי דלא חשיב הסח הדעת אלא כשהוא עומד בקלות ראש יע"ש. וכ"כ רבינו יונה והרא"ש ז"ל יע"ש. והרב ב"י זל כת' בסס"י קע"ח בשם הראב"ד ז"ל דהישן בתוך הסעודה הוי הסח הדעת יע"ש. ועמ"ש בספר תמים דעים סי' רמ"ה דע"ז ריש ע"ד בשם הראב"ד ז"ל וז"ל אמר אברהם בירוש' פירשו הטעם משום הסח הדעת וכו' ומשום הסח הדעת בידים קאמר לה כדאמרי' ביומא הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אחת וכו' אלמא כל היכא דאיכא הסח הדעת צריך נט"י ושינה נמי כיון דמשוי לה להסח הדעת צריך נט"י ע"כ יע"ש הרי שכתב הראב"ד דשינה הוה הסח הדעת וצריך נט"י וזה כמ"ש מרן הב"י ז"ל בשמו סי' הנז' דכתב דהישן בתוך הסעודה הוה הסח הדעת. ועמ"ש התוספות בשם ר"ת בברכו' די"א ע"ב ד"ה שכבר ובטור א"ח סי' מ"ז ובש"ע שם סעיף יו"ד לענין ברכת התורה דאין בשינה הסח הדעת יע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' ביאת מקדש דין ג' כתב אין הכהן צריך לקדש ידיו בין עבודה לעבודה אלא פעם א' מקדש בבקר ועובד והולך כל היום כולו וכל הלילה והוא שלא יצא מן המקדש ולא ישן ולא יטיל מים ולא יסיח דעתו ואם עשה א' מארבעתן צריך לחזור ולקדש ע"כ. וכתב שם מרן ז"ל בכ"מ דמ"ש ולא ישן וכו' דסתם ישן מסיח דעתו עכ"ד ז"ל יע"ש הנה שכתב מרן הכ"מ ז"ל בפשיטות דשינה הוה הסח הדעת. וכבר תמה עליו הר"ב חזון נחום פ"ב דזבחים משנה א' דף ה' ע"א ממ"ש הוא עצמו בב"י בא"ח סי' מ"ד בשם הרא"ש והר"י גבי ישן בתפילין דשינה לא הוה הסח הדעת יע"ש. וכדי ליישב בעד הכ"מ ז"ל צ"ל דלאו בכל מקום אמרו הרא"ש והר"י דאין השינה הסח הדעת. אלא גבי תפילין וכן גבי בה"ת וכיוצא. אבל לענין קידוש ידים גם השינה הוה הסח הדעת. ועיין ביומא דף ח' ריש ע"א ובתוס' ישנים שם ד"ה תפילין: