גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הגימ"ל · רנב
גרמא בנזקין פטור. היינו מדיני אדם אבל חייב בידי שמים. וכתב הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' צ"ה דהא דגרמא בנזקין פטור אבל אסור היינו בשמתכוון להזיק ולהכי בדיני שמים מיהא חייבים אבל בשהוא שוגג דהינו מתכוון להזיק אף בידי שמי' לא מיחיי'. ואע"ג דבנזק אדם לא חלקת בו בין שוגג למזיד ובין מתכוון לשאינו מתכוון. ה"מ במידי דבמזיד חייב מדינא אף בשוגג חייב דאדם מועד לעולם. אבל בדבר דאפי' במזיד פטור מדיני אדם לא מיחיי' ליה בדיני שמים אלא לפי שכוונתו להזיק כי כל לבבות דורש ה' אבל לא ענש על השוגג וכי האי גוונא אמרינן בפרק הנזקין גבי המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ומפר' לה ר"י דבר תורה אחד שוגג וא' מזיד פטור דהזק שאינו נכר ל"ש הזק ומפני מה אמרו מזיד חייב כדי שלא ילך כל אחד ואחד ויטמא טהרותיו של חברו ויאמר פטור אני. הילכך גבי גרמא בנזקין כמי דפטור אבל אסור. בשוגג אפי' בדיני שמים כמי לא מיחייב א"ד ז"ל יע"ש.
ולפום ריהטא נלע"ד דגם בשוגג דלא נתכוון להזיק חייב בידי שמים מטעמ' דאדם מועד לעול' בין שוגג בין מזיד דהוה ליה לאזדהורי שלא לבא לידי גרם הזק לחבירו. ואמינא לה מהא דתניא בב"ק ר"פ הכונס דנ"ה ע"ב דתניא אמר ר' יהושע ד' דברים העושה אותן פטור מדיני אד וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליק' והשוכ' עידי שקר וכו' ופרכינן עלה והא איכא אחריני ומשנינן אין מיהא איכא טובא והני איצטריכ' ליה מהו דתימא בדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל וכו' הכופף קמתו של חבירו מהו דתימא לימ' מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל. והשתא איכא לאקשויי מאי האי דקאמר מהו דתימא לימא מי הוה ידענא וכו' הא כלפי שמיא גלי אם נתכוון להזיק או דשוגג היה דלא הוה ידע דאתי רוח שאינו מצויה דבוחן לבות ה' ואם שוגג הוא לא מיחייב בידי שמי ואם נתכוון לגרום היזק יענשהו ה'. ומאי קמ"ל בהא ר"י. ועל כרחין לומר דהא קמ"ל דאף שהוא שוגג דקושט' הכי הוה כדקאמ' איהו דלא ידע דאתי רוח שאינו מצויה דמידי דלא סלקא דעתיה הוא וכדפי' רש"י ז"ל שם לעיל ולאו לגרום היזק נתכוון אפ"ה חייב בידי שמים והיינו מטעמ' דאדם מועד לעול' בין שוגג בין מזיד דהו"ל לאזדהורי ולאסוקי אדעתי' שמא יבא רוח שאינה מצויה. וגדולה מזו מבואר יוצא מדברי התוס' ז"ל שם עלה דפרכינן ולרב אשי דאמר נמי טמון אתמר מהו דתימא אנא כסוי כסיתיה נהליה ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל. וכתבו התוס' ד"ה כסוי כסיתיה וא"ת גלוי וידוע למקום למה נתכוון אם לטובה אם לרעה. וי"ל דאפילו בנתכוון לטובה שלא ימהר לשרוף ויוכל להציל בעל הבית בתוך כך מ"מ בדיני שמים חייב דאיבעי ליה לאזדהורי ולאסוקי אדעתיה שלא יבא לו הפסד בכך ע"כ יע"ש. הרי לך מפורש יוצא מדברי התוס' גדולה מזו דאפילו בנתכוון לטובת חבירו להצילו מההפסד דלא זו בלבד דלא נתכוון להזיקו אלא שגם לטובתו נתכוון דסבו' שיוצל חברו עי"כ מההפסד ואין לך שוגג גדול מזה אשמועי' ר' יהושע דחייב בידי שמים משו' דהו"ל לאזדהורי ואסוקי אדעתיה שמא אדרבה יגרום לו הפסד. כ"ש וק"ו בלא נתכוון לטובת חבירו אף דלא נתכוון ולהזיקו דחייב בידי שמים מה"ט דהו"ל לאזדהורי וכו'. וממאי דהקשו התוס' קושייתם על הא דשנינן אליבא דרב אשי דאמר טמון נמי ולא הקשו על מאי דקאמר הש"ס בתחילה מה"ד לימא לא הוה ידענא אי אתיא רוח שאינה מצויה וכו'. מוכת דהיכי דהוא שוגג בכה"ג דלא נתכוון לא לטובת חבירו ולא לרעתו שפיר איכא למימר דאפ"ה חייב בידי שמים אף דהוא שוגג מטעמא דאדם מועד לעולם. אמנם בהא דמשנינן אליבא דר"א מהו דתימא אימא אנא כסיתיה. כיון דאי קושט' הכי הוה דלטובה נתכוון להציל את חבירו אף שלא נעשי' מחשבתו לא מסתבר שיתחייב בדיני שמים. להכי ק"ל להתוס' עלה הא גלוי וידוע לפני המקו' למה נתכוון אם לטובה אם לרעה כלומר ואם לטובה נתכוון לא מסתבר דליחייב בי"ש. ותירצו דאף בשוגג כזה דלטובת חבירו נתכוון יש לחייבו בדיני שמים משום דהו"ל לאזדהורי וכו'. באופן דמבואר יוצא מהך סוגיא ודברי התוס' ז"ל דלא זו בלבד דאפי' בשוגג דלא נתכוון להזיק גרמ' בנזקין פטור אבל אסור וחייב בדיני שמים משום דהו"ל לאזדהורי ולאסוקי אדעתיה שלא יוזק חבירו ע"י מעשיו. אלא אפי' במתכוון נמי לטובת חבירו דסבור שאדרבה שיוצל חבירו מנזק ע"י כך ולא נעשית מחשבתו ובא לו הפסד לחבירו. חייב בדיני שמים מה"ט דהו"ל לאזדהורי ולאסוקי אדעתיה שלא יבא לו הפסד לחבירו בכך ויש לתמוה מאד על הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל איך כתב בפשיטות גמור דלא אסיר גרמא בנזקין אלא בנתכוון להזיק אבל בשוגג שלא נתכוון להזיקו פטור אפי' בדיני שמים וזה דלא כמבואר מהאי סוגיא ודברי התוס' ז"ל שכתבנו.
והיותר תמוה אצלי מ"ש הרב ז"ל בנדון דידיה וז"ל ומיהו אע"פ שהם לא עשו כהוגן בזה מ"מ אין לחייבם בנזק שנתגלגל על ידיהם במה שעשה האיש ההוא מחמת כעסו דאפי' גרמא אין כאן וגריע טפי מפורץ גדר בפני בהמת חבירו וכופף קומתו של חבירו לפני הדליק' דפרק הכונס דהנך פטורים מדיני אדם אבל בדיני שמים מיהא חייבים שכוונתם להזיק אבל אלו אין כוונתם להזיק אלא לתועלת א"ד ז"ל יע"ש. והוא תימ' דהא הך דהכופף קומתו של חבירו אין כוונתו להזיק כלל דלא ידע דאתי רוח שאינה מצויה ושוגג הוא וכדמוכח מהש"ס כדכתיבנ' לעיל. ולפי שנוייא דשנינן התם אליבא דרב אשי דבטמון נמי הוא מבואר יוצא מהש"ס ודברי התוס' ז"ל שם דאפילו בשמתכוון לתועלת חבירו חייב בדיני שמים. ואיך כתב הרב ז"ל דההיא דהכופף קומתו של חבירו דפ' הכונס דחייב בדיני שמים הוה לפי שכונתו להזיק.
איברא דראיתי בשיטה מקובצת לב"ק שם שכתב בשם הרא"ה ז"ל שפי' להא מדאמרינן מ"ד אנא כסויי כסיתיה ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל וז"ל פי' אע"פ שכוונתו להזיק אין מלאכה זו כדאי להתחייב עליה לשלם ואפי' בדיני שמים קמ"ל ע"כ. הרי דהרא"ה ז"ל פי' לה בנתכוון להזיק דלא כהתוס' ז"ל וכ"כ הר"ב ז"ל בש"מ שם דהתוס' חולקים עליו ומדברי הרב המאירי משמע דס"ל כפי' הרא"ה ז"ל שהק' וז"ל היתה הדליקה מתפשת' ובאה וטמן קמתו של חבירו ונעשית טמון באש ונפטר בעל הדליק' מתשלומיה הרי יכו' לומ' שלטובה נתכוון שלא יבער האש כ"כ ונמצא שאין כאן כוונה להזיק ופטור מדיני אדם ומ"מ חייב בדיני שמים אם היתה כוונתו להפקיע את התשלומין ע"כ. אבל תלמיד הר"פ ז"ל כתב כפי' התוס' ז"ל דאפי' נתכוון לטובה חייב בד"ש דהו"ל ליזהר שלא יבא הפסד לחבירו בכך דהצלה מועט' נמי לא חשיבא ע"כ דברי הר"ב ש"מ. הנה שלדע' הרא"ה והרב המאירי ז"ל מיירי הך דהזוקף קמת חבירו בנתכוון להזיק אבל בלא נתכוון להזיק פטור אפי' מד"ש וכדברי הרב מהרימ"ט ז"ל. וכ"כ בפירוש הרב המאירי ז"ל שם הביא דבריו הר"ב ז"ל שם לעיל ד"ה המחברים כתבו וכו' וז"ל נפל מקול הכריה והרב' כיוצא באילו שהוא גרמ' ופטור אלא שיש מהם שפטור אף בדיני שמים והוא שאין כוונתו כלל להזיק כי הוא יודע תעלומות לב ע"כ יע"ש. הרי שכתב הרב המאירי ז"ל בפי' דכל שאין כוונתו להזיק פטו' אף מד"ש כי הוא יודע תעלומו' לב וכדברי הרב מהרימ"ט ז"ל. אלא דמ"מ יש לתמוה על הרב מהרימ"ט ז"ל דכתב כן בפשיטו' גמור שלא כדברי התוס' ז"ל עלה דהך סוגייא דהכופף קמתו וכ"כ הרב הנמוק"י ז"ל שם כדברי התוס' יע"ש. ותו לא מידי: