גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הגימ"ל · רמד
גזל הגוי. אי איסור גזל הגוי הוה מן התורה הוא בפלוגתא בפרק הגוזל בתרא דקי"ג. והנה הרמב"ם ז"ל פ"א מה' גזילה הלכה א' כתב כל הגוזל את חבירו שו"פ עובר בל"ת וכו' ובהלכה ב' כתב ואסור לגזול כ"ש דין תורה אפי' כותי עע"ז אסור לגזלו או לעשקו וכו'. וכתב שם מרן הכ"מ ז"ל ודייק רבינו לכתוב אסור לגזלו או לעשקו ולא כתב שעובר עליו בל"ת לומר שאין איסור זה מן התורה א"ד ז"ל יע"ש הנה שביאר מרן ז"ל דעת הרמב"ם דאין איסור גזל הגוי מן התורה. אבל הר"ב ש"ך ז"ל בח"מ סי' שנ"ט סק"ב כתב ע"ד הכ"מ ז"ל הנז' דמדברי הרמב"ם ריש הלכות גניבה וכו' לא משמע כן וכ"כ מהרש"ל פ' הגוזל שמדברי הרמב"ם אלו וסמ"ג משמע, שאסור מן התורה וכו' א"ד ז"ל יע"ש. והיינו ממ"ש הרמב"ם ז"ל ריש הלכו' גניבה כל הגונב ממון משו"פ ולמעלה עובר בל"ת שנאמר לא תגנוב כו' ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון כותי עע"ז ואחד הגוזל הגדול או הקטן ע"כ. אשר מוכח מלשונו הלזה דגם על גנבת גוי עובר בלא תעשה דבר תורה כבגניבת ישראל.
האמנם הר"ב שער אפרים ז"ל סי' א' דחה דברי הש"ך ורש"ל ז"ל וכתב דלדעת הרמב"ם והטור אין איסור גזל הגוי רק מדרבנן וגם מ"ש בריש ה' גניבה ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון כותי עע"ז אין כוונתו דאיסור גניבת הגוי וגניבת ישראל שוין אלא כוונתו דשוין לענין דאסו' גם לגנוב מגוי אבל לא שיהיה איסורו של גניבת הגוי דבר תורה דאין גניבת הגוי אסור רק מדרבנן והשוה דין הגונב מן הגוי ודין הגונב מישראל לענין שחייב לשלם ומוציאין בדיינים ולא שיהא אסור מן התורה וכמ"ש הכ"מ בריש ה' גזילה והנך קראי דיליף בפרק הגוזל דגזל הגוי אסור אינו אלא אסמכתות את"ד הרב ז"ל יע"ש.
ולענ"ד הדבר מפורש יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל ריש פ"ב מ"ה גניבה דגניבת הגוי אסור מן התורה שכתב שם וז"ל הגונב את הכותי או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו ולא להקדש. לרעהו ולא לכותי ע"כ. הרי דאיצטריך למעט חיוב כפל בגניבת הגוי מקרא דרעהו. וא"כ מבואר להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל אלו דאיסור גניבת הגוי דאורייתא הוא. וכן נמי גזל הגוי מבואר יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל שם פ"ז הלכה ח' דאסור מדאורייתא ועובר בלאו נמי שכתב שם אחד הנושא והנותן עם ישראל או עם עובר עכו"ם אם מדד או שקל בחסר עובר על ל"ת וחייב להחזיר וכו'. הרי שכתב בדין איסור המשקולת דגם המודד או שוקל לגוי בחסר עובר על ל"ת. ואיסור המשקולת משום גזל הוה דמה"ט כתב שם הרמב"ם בפרק הנז' לעיל הלכה ב' דאע"פ שהמודד או השוקל חסר גונב אינו משלם לו תשלומי כפל אלא משלם לו המדה או המשקל וכו'. והיינו משום דהוא גזל בגזל הגוי כלל. מנ"ל להרמב"ם ודעימיה דעובר בגזל הגוי בלאו דלא תגזול נמי. הא מהני קראי דילפי רע"ק ור"ש חסידא גזל הגוי לא שמעינן אלא איסורא גרידא אבל שיעבור על לאו דלא תגזול נמי מנ"ל דאטו הני קראי דאחרי נמכר או ואכלת את כל העמים לאוי נינהו. אלא אי ס"ל להרמב"ם ודעימיה דבגזל הגוי עובר בלאו דלא תגזול נמי כדסובר בדעתם הרב מהריט"א ז"ל. על כרחין לומר דבכלל לאו דלא תגזול הוה נמי גזל הגוי ורעך דכתיב סמו' ליה לא ממעט גוי מהלאו. וא"כ הדרא הקושי' לדוכתה דמאי פריך הש"ס בריש פרק א"נ ל"ל לאו בגזל כו' לא תגנובו ל"ל כו' לאו במשקולת ל"ל.
אשר על כן נלע"ד ליישב דאי ס"ל להרמב"ם דגם בגזל הגוי עובר בלאו היינו משום דפוסק כרע"ק דס"ל הכי וס"ל להרמב"ם דמאי דדריש רע"ק לאיסור גזל הגוי מקרא דאחרי נמכר היינו דהאי קרא דאחרי נמכר גילה על הלאו דלא תגזול דגם גזילת הגוי בכלל הלאו דלא תימא דרעך דכתיב סמוך ליה ממעט גזל הגוי להכי כתב רחמנא אחרי נמכר לגלויי דלא דרשינן סמוכין הלזה אלא גם גזילת הגוי בכלל הלאו דלא תגזול וכן נמי מאי דדריש ר"ש חסידא מקרא דואכלת את כל העמים היינו דגילה האי קרא דגם גזילת הגוי בכלל הלאו דלא תגזול ולא דרשינן האי רעך דכתיב סמוך ליה למעט גזילת הגוי מהלאו. ומיהו איכא תנאי דס"ל דגזל הגוי מותר ודרשי להו להני קראי דאחרי נמכר ודואכלת את כל העמים לדרשא אחריתי וכמ"ש התוס'. וא"כ לר"ע ור"ש חסידא דדרשי להני קראי לגזל הגוי למימרא דגם גזל הגוי בכלל הלאו דלא תגזול. אה"נ דליכא למיפרך להאי פירכא דפריך הש"ס בריש פרק א"נ ל"ל לאו בגזל וכו' די"ל דאתא לכלול גם גזל הגוי דגם בגזל הגוי עובר בלאו דלא תגזול. אך להני תנאי דס"ל דגזל הגוי מותר קשיא. להכי איצטריך הש"ס לשנויי' התם שנוייא דאתי שפיר אליבא דכ"ע אף להני תנאי דס"ל דגזל הגוי מותר.
אך אי ס"ל להרמב"ם ודעימיה דגזל הגוי אינו עובר בלאו דלא תגזול משום דכתיב רעך סמוך ליה וממע' גוי מכלל הלאו דלא תגזול וליכא בגזל הגוי רק איסורא דאורייתא גרידא מהני קראי דדרשי רע"ק ור"ש חסידא. אבל גניבת הגוי הוה בכלל הלאו דלא תגנובו וכמ"ש הגאון מהרי"א בדעת הרמב"ם. א"כ לפ"ז בגניבת הגוי לכ"ע עובר בלאו וליכא שום תנא דפליג וכי פליגי תנאי ואיכא מ"ד דגזל הגוי מותר היינו דוקא בגזל ומשום דכתיב רעך סמוך ליה דממעט גוי ולא דרשי הני תנאי לקראי דרע"ק ור"ש חסידא לאיסור גזל הגוי. אבל גניבת הגוי כיון דלא תגנובו סתמא כתיב לכ"ע גם גניבת הגוי בכלל וכן לאו דמשקולת. וא"כ קשיא לפ"ז מהך סוגיא דפרק א"נ דפריך לא תגנובו דכתב רחמנא ל"ל וכו' לאו דמשקולת ל"ל. ואמאי לא משני דאתו הני לאוי לכלול גם גניבת הגוי ומשקולת לגוי דבהכי הוה אשמועינן הש"ס רבותא דגם גניבת הגוי בכלל הלאו וכן לאו דמשקולת והנה להא דמשני על פירכא דלא תגנובו ל"ל לא תגנובו אפי' ע"מ למקט וכו'. יש ליישב דהש"ס נקט להני וה"ה לגניבת הגוי. דהא מאי דדרשי' מלא תגנובו כל הני דקאמר הש"ס ע"כ משום דלא תגנובו סתמא כתיב דכולל כל מין גניבה אפי' ע"מ למקט אפי' ע"מ לשלם וכו'. וא"כ מינה נמי אפי' גניבת הגוי מה"ט גופיה דלא תגנובו סתמא כתיב. אך מהא דפריך מלאו דמשקולת ומוקי לה בטומן משקלותיו במלח ולעבור עליו משעת עשיה. קשיא דכיון די"ל דלאו דמשקולת כתביה רחמנא כדי לכלול גם למודד ושוקל בחסר לגוי. מנ"ל למדרש מיניה דטומן משקולותיו במלח עובר על לאו זה משעת עשיה. אלא מוכח דליכא לאוקמיה לאו זה למשקולת בגוי אף דסתמא כתיב. ומינה נמי ללאו דלא תגנובו דלא הוה בכללו גניבת הגוי אף דכתיב לא תגנובו סתם. באופן שלדברי הגאון מהרי"ח ז"ל בדעת הרמב"ם קשיא הך סוגיא הר"פ א"נ וצ"ת. ותו לא מידי: