גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות הבי"ת · ריא
ברכה שאינה צריכה. לאו דוקא ברכה שאינה צריכה לו כלל והיא ברכה לבטלה ממש היא דאסורה. אלא אפי' כ כשאין אותה הברכה לבטלה בעת ברכתו רק שהיה יכול ליפטר מברכה זו ואיהו גרם להביא עצמו בדבר לידי חיוב ברכה. ברכה שאינה צריכה מיקרייא ואסור. כדאיתא ביומא פרק בא לו דף ע' עלה הא דתנן התם ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה וכו' ואמאי נגלול ונקרי אמר ר"ה לפי שאין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור. ונייתי אחרינא ונקרי ר"ה בר"י משום פגמו של ראשון ור"ל אמר משום ברכה שא"צ ופרש"י ברכה שא"צ שיהא צריך לחזור ולברך לע"ש. הרי שאע"ג שאם יביאו ס"ת ויחזור ויברך לאו ברכה לבטלה היא דחייב הוא לברך על השני אפ"ה לא התירו לו להביא ס"ת אחר משום ברכה שא"צ. ולמדו מזה התוס' והרא"ש פרק כסוי הדם לאסור איסר לשוחט שלא יפסיק אפי' בדבור בין שחיטת עוף לעוף אחר כדי שלא יצטרך לחזור ולברך על שחיטת העוף האחר מפני הפסקתו דהו"ל גורם ברכה שא"צ דאסיר יע"ש ובשאר הפוסקים ז"ל.
ונראה לפום ריהטא דאע"ג דאפי' לגרום ברכה שא"צ אסור מ"מ לא חמיר איסורי' לעבור עליה משום לא תשא דאורייתא או מדרבנן. דדוקא בברכה שא"צ לגמרי דאינו חייב בה כלל בעת שהוא מברכה כגון שכבר יצא י"ח מברכה ההיא או מהמצוה ההיא שמברך עליה הוא דאמרי ר"י ור"ל בפרק אין עומדין דעובר עליה משום לא תשא. אמנם הגורם ברכה שא"צ כגון ההיא דפ' בא לא דבמה שיביא ס"ת אחר לקרות בו גורם שיצטרך לחזור ולברך. או כגון המפסיק בדבור בין שחיטת עוף לעוף. אע"ג דגם זה אסיר משום גורם ברכה שא"צ מ"מ כיון דכי חוזר הוא ומברך על הס"ת השני שהביא או על שחיטת עוף השני בחיוב הוא מברכה דמדינ' חייב הוא לברך שנית לא שייך למימר בה דהוא נושא ש"ש לשוא בברכתו הלזו ולא אמרו ר"י ור"ל בברכה שא"צ כזו דעובר עליה משום לא תשא וכ"כ הרב מהר"ש הלוי ז"ל אב"ד דאזמיר בתשו' כ"י הביאה הרב מהר"א אלפאנדרי ז"ל בס' מרכבת המשנה פי"ב דה' תפלה. ותמה מאוד מכח זה על מ"ש מהרשד"ם ז"ל בתשו' חא"ח סי' א' לערער על המנהג המברכי' ברכת השחר דהרי יכולים לפטור עצמם בשמיעה לשומעם מאחר שיברכם ויענו אחריו אמן ויוצאים י"ח וכתב מהרשד"ם בעירעורו על הנוהגים לברך דהם מכניסים עצמם בברכה שא"צ שכתב הרמב"ם בה' ברכות פ"א דכל המברך ברכה שא"צ עובר משום נושא ש"ש לשוא. וכתב הרב מהר"ש הלוי ז"ל ע"ד מהרשד"ם אלו שדבריו שגבו ממנו דהלא אין דמיון ברכות השחר לברכה שא"צ שכתב הרמב"ם ז"ל אלא בשיתוף השם לבד שברכה שא"צ שכתב הרמב"ם היינו שאינו מחוייב באותה הברכה כלל שכבר יצא י"ח וכו' אבל בברכת השחר שמתכוין שלא לצאת בברכת חבירו הן לו יהי דאיסורא עבד מ"מ לא בשביל זה יפטר מלברך ואפי' לפי דעתו צריך לחזור ולברך וכו' יע"ש. והא ודאי דכן נראה דבגורם ברכה שא"צ אע"ג דאסור מ"מ לא חמיר איסוריה לעבור עליו בלא תשא כהמברך ברכה שא"צ כלל ויפה תמה הרב מהר"ש הלוי ז"ל על מהרשד"ם ז"ל בזה וכ"כ הר' חיד"א ז"ל בברכ"י א"ח סי' מ"ו אות ו' יע"ש.
האמנם את זה מצאתי להרב המאירי ז"ל בחי' למס' סוטה סוף פ' אלו נא נאמרין רמ"א ע"ב שכתב וז"ל מי שברך בצבור על קריאת התורה וקורא ונמצא חסרה או יתירה או פסול אחר בספר והביאו ספר אחר צריך הוא לחזור ולברך ואין זה ברכה שא"צ אחר שהבאת ס"ת הוצרכה לו על כל פנים ומ"מ כל שאפשר לו לקרות בראשון אין מביאין אחר אפי' לפרשה אחרת הואיל ואפשר לקראה בראשון ע"י גלילה בכדי שלא יפסוק התורגמן שכל שמביא אחר לפרשה אחרת מ"מ צריך לברך ואחר שהראשון ראוי לקרות פרשה זו בו נמצא מביא עצמו לברכה שא"צ וכל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא עכ"ד ז"ל יע"ש. הרי שכתב הרב המאירי ז"ל בפירוש דהקורא בס"ת אחד ומביא ס"ת אחר לקרות בו פרשה אחרת דגורם ברכה שא"צ וכל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא. אלמא דגם בגורם ברכה שא"צ כה"ג דקורא בס"ת ומביא ס"ת אחר דעכ"פ כי מביא ס"ת האחר צריך הוא לברך אפ"ה כתב ז"ל דהו"ל ברכה שא"צ דעוברין עליה משום לא תשא. אלא דהיא גופה קשיא על הרב המאירי ז"ל דמה ענין ברכה שא"צ דעובר משום לא תשא דאמרינן בברכות דמיירי התם במברך ברכה שאינה צריכה לגמרי דלא צריך הוא לברכה כלל בעת שהוא מברכה. לגורם ברכה שא"צ כהאי דמביא ס"ת אחר דעכ"פ צריך הוא לברך.