גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · קסא
אין אדם משים עצמו רשע. היינו כשבא לפסול עצמו הוא דאינו נאמן אבל כשמתכוון לטובה שבא לעשות תשובה ואינו רוצה לעשות עוד איסור כגון באומר אכלתי חלב במזיד נאמן דהוא כוונתו לעשות תשובה ולטובה מתכוון שאינו רוצה להביא חולין בעזרה. כ"כ התוס' ז"ל פ"ק ד"במ ד"ג ע"ב ד"ה ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי וכו'. והנה לפי דברי התוס' ז"ל אלו מאי דכתיבנא לעיל בסי' הקודם להוכיח מהסוגיא דפרק בתרא דנדרים. דבדאיכא רגלים לדבר אדם מע"ר יע"ש לאו הוכחה היא. דבאומרת טמאה אני לך ליכא למימר אין אדם משים ע"ר דיש לומר דהיא לטובה נתכוונה לעשות תשובה ואינה רוצה להיות באיסור כל ימיה כיון דאסורה לבעל ולבועל לפי דבריה ומשו"ה ודאי דאין לנו לומר שלא תהא נאמנת ושתבעל בעילת איסור לפי דבריה. וראיתי להרב שער המלך ז"ל פ"ט מה' אישות דמ"ח סע"ד שכתב ליישב בהכי קושיית הרב משפט צדק ע"ד הראב"ד ז"ל בההיא דעוברת על דת יהודית שכתבנו דבריו לעיל בסי' הקודם וז"ל דלפי מ"ש התוס' ז"ל גם באומרת טמאה אני לך לא שייך למימר אין אדם מע"ר משום דלטובה נתכוונה לעשות תשובה ושלא לבעול בעילת איסור משא"כ בעוברת על דת יהודית דליכא למימר לטובה נתכוונה דאיסורא דעבדא עבדא ומשו"ה ס"ל להראב"ד דאין אדם מע"ר ולא אפסידה כתובתה א"ד ז"ל יע"ש. ולפענ"ד אחר המח"ר דאין בזה כדי ישוב לקושיית הרב מ"ץ על הראב"ד ז"ל דהא גם בההיא דעוברת על דת יהודית נמי משכחת לה שהיא מודית ומתכוונת בהודאתה לטובה ולעשות תשובה וכגון שהניחה לפניו לאכול ואמרה שהוא מעושר ואכל ושוב פעם שנית או שלישית שבא לאכול עוד מאותו המאכל עצמו שנשאר ואמרה לו שלא יוסיף לאכול מאכל ההוא שאינו מעושר ושמה שאמרה לו קודם שהוא מעושר שקר ענתה בו דבכה"ג ודאי לפי דברי התוס' נאמנת ולא שייך למימ' אין אדם מע"ר כיון שיש לנו לומר דלטובה קא מכוונה ולשוב מרשעתה ואינה רוצה שיוסיף הבעל וישנה חטאו באכיל' דבר שאינו מעושר על ידיה ועוברת על לפני עור. וא"כ אכתי איכא לאקשויי קושיית הראב"ד ז"ל דלוקמי בהכי ולא שייך תירוצו של הראב"ד ז"ל. אלא ע"כ לומר דהראב"ד ז"ל לא שמיע ליה כלומ' לא ס"ל להאי סברא דחדתי לן התוס' ז"ל אלא איהו ס"ל דאף בכה"ג דאיכא למימר דלעשות תשובה ולטובה קא מיכוונה אינה נאמנת דאין אדם מע"ר ולהכי ניח' ליה ליישב קושייתו בהא דאין אדם מע"ר. ועל התוס' ז"ל ליכא לאקשויי דלפי דבריהם וסברת' אמאי לא מוקמי ההיא דעוברת על דת יהודית בהיא מודה ובכה"ג דכתיבנא דליכא למימר דאין אדם מע"ר לפי דבריהם. די"ל דלדעת התוס' ז"ל ה"ה דהוה מצי למוקמי בהכי אלא דלא שכיח שהיא תודה וכמ"ש הר"ן ז"ל שם לתרץ כן קושיי' הראב"ד ז"ל. אמנם הראב"ד ז"ל דלא ס"ל לתרץ כן דהא איהו קא קשיא ליה אמאי לא מוקמי בהיא מודה אלמא משמ' ליה דשכיח הוא שהיא תודה. וא"כ כ"ש דשכיחא הודאתה בכה"ג שלא יוסיף בעלה לאכול איסור על ידה ולטובה קא מיכוונה. וא"כ לא משני הראב"ד ז"ל מידי לקושייתו דהן עוד היום קשה דלוקמי בהיא מודית ובכה"ג דאיכא למימר דלעשות תשובה ולטוב' קא מיכוונה דלא שייך למימ' אין אדם מע"ר. אלא מוכח דהראב"ד ז"ל לא ס"ל כסברת התוס' בזה: