אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › קמ

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · קמ

קלט

אין מבטלין איסור לכתחלה. ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור אבל כשאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסו' ממה שהיה שפיר דמי כ"כ הר'ב תוי"ט פ"ה דמ' תרומות עלה דתנן התם תאנים שחורות ולבנות וכו' יעויין שם.

ולכאורה נראה לע"ד להביא ראיה לזה מהא דפרכי' בריש פ' התערובת עלה דתנן התם כל הזבחי' שנתער' בהן מחטאות המתות או שור הנסקל אפי' א' בריבוא כולן ימותו ואמרינן בגמ' טעמ' משום דבע"ח חשיבי ולא בטילי ופרכי' ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש יע"ש. וקשה לכאורה דמאי פריך הא כיון דקביעי נאסרו כולן וכי יכבשינהו ניתרין משום כל דפריש ואיך שרי' דיכבשינהו בידים כי היכי דיהיו ניתרים והא הו"ל מבטל איסור בידים לכתחלה ואנן קי"ל הלכה רווחת דאין מבטלין אי"ל. אמנם לפי מ"ש הר"ב תוי"ט דכל דאינו אלא משנה האיסור מכמות שהיה אין כאן משום מבטל איסור ניחא דכי נכבשינהו דניידי אינו אלא משנה האיסור מכמות שהיה דקודם היו קבועים והשתא קא פרשי ובטלי להו לקביעותייהו.

איברא דראיתי להר"ב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' ק"י סס"ק כ"ח דהקשה עמ"ש הגאון בה"ג דאותו ואת בנו שנשחטה האם או הבת היום ונתערבה באחרים וצריך לשחוט מהם היום כיצד יעשה ליכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח מהן חד חד וישחוט דכל דפריש וכו' ושניים הנותרים אסור לשוחטם היום ע"כ והקשה הרפ"ח ז"ל דכיון דלגבי או"ב ליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע ב' האחרוני' אמאי אסורין ליעקרינהו לכולהו ולבדרינהו וכולן מותרין וכמו כן קשה על הש"ס דזבחי' דלס"ד דש"ס דמקשה ליכבשינהו דניידי אמאי לא פריך עדיפא מינה דלבדרינהו לכולהו דמהני אף להתיר את כולן ותירץ הרב ז"ל דלבדורינהו בידים הוי מבטל איסור לכתחלה דבשלמא נכבשינהו דניידי הרי נשאר האיסור לבסוף משום דאיסורא ברובא איתיה ואין כאן מבטל איסור אבל במפזר שניתרין כולן הרי ע"כ מתבטל האיסור ג"כ א"ד ז"ל יע"ש. ולפ"ז לא זו בלבד דליכא ראיה מהך סוגיא דזבחים הנז' להאי סברא דחדית לן הר'ב תוי"ט ז"ל אלא אדרבה יש להוכיח מינה היפך סברא זו דהא ה"נ כי בדרינהו לכולהו אינו מוסיף בהיתר אלא משנה האיסו' מכמות שהיה דתחלה הוה קבוע והשתא ניידי ובכה"ג הא אמר מר דאין בכזה משו' מבטל אי"ל. וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא על הש"ס לפי הס"ד דלא שמיע ליה הא דגזירה שמא יקח מן הקבוע אמאי לא פריך עדיפא מינה ליעקרינהו וליבדרינהו לכולהו דמהני אף להתיר את כולן אלא ע"כ לומר דמשום דאין מבטלין איסור אף בכה"ג דאינו אלא משנה האיסור מכמות שהיה. ומיהו נלע"ד דעל הר'ב תוי"ט ז"ל אין מזה השגה כלל די"ל שפיר דמאי דפריך הש"ס ונכבשינהו דניידי ה"נ קאמר דנכבשינהו דניידי כולהו ויותרו כולן ונימא כל דפריש וכו' וכן מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בת"ה דק"ב ודק"ך ע"ב דמאי דקאמר ונכבשינהו וכו' פירושו דמפזרן וכן מוכח מדברי השאלתות הביא לשונו הרשב"א ז"ל שם באופן דאין מן הש"ס הנז' סתירה להאי סברא דהר' בתוי"ט ז"ל. ואי קשיא הוא על הרב פר"ח ז"ל דלפי דעתו וסברתו בפרו' דהאי דפריך ונכבשינהו וכו' לאו להתיר כולן קאמר משום דלהתיר כולן הו"ל מבטל אי"ל הנה הוא נסת'ר מחמת'ו דבא"ח סי' תנ"א איהו גופיה הביא סברא זו של הר"ב תוי"ט ז"ל ומבואר יוצא מדבריו ז"ל שם דגם הוא שר המסכי'ם עם הרב תוי"ט ז"ל בסברא הנז' ואיך השתא הכא כתב היפך סברא זו.

גם בעיקר דברי הרפ"ח ז"ל הנז' דלחלק יצא בין נכבשינהו דניידי למפזרן להתיר את כולן והכי אמר מר דבנכבשינהו כיון דהאיסור נשאר לבסוף אין כאן מבטל איסור. לע"ד איכא למשדי ביה נרגא דכיון דכי נתערב בהו בע"ח דאיסורא מיד נאסרו כולן א"כ כי נכבשינהו דניידי וניתרין כל הני דפרשי אף דהאחרוני' נשארו באיסורן היינו משום דלא נשאר להם רובא כי היכי דנימא עלייהו כל דפריש וכו' ולאו משום דאיסורא ודאי בהני ב' אחרונים נינהו אלא מספיק' וכמו כן איכא ספיקא בכל חד וחד מהני דפרשי אלא דהתור' התירתן משום דכל דפריש מרובא פריש וכיון דכל זמן היותן יחד כולן במקום קביעותן כולן כאחד שוין לאיסורא א"כ כי נכבשינהו דניידי להתיר לכל הני דפרשי אין לך מבטל איסור בידים גדול מזה ומה יושיענו הני ב' האחרונים שנשארין לבסוף להתיר איסורן דכל הני דפרשי בידים לכתחלה כיון דסוף סוף הא יש לומר ודאי דאולי האי דפריש דאיסורא הוא אלא. דהתורה התירה לנו האי ספיקא משום כל דפריש אבל לעשותו. בידים לכתחלה נראה ודאי דהוי מבטל אי"ל. ותו. דלפי דברי הרפ"ח ז"ל וחלוקו הנז' גם במאי דקי"ל בפ' התערובת דע"ד דטבעת של ע"ז שנתערב במאה טבעות ונפל א' מהם לים הגדול הותרו כולן. דאמרי' הך דנפל היינו דאיסורא ופסקו כן הפוסקים ז"ל והשתא הכא הרי כי מפיל אחד מהטבעות בידים לים הגדול ה"נ הנה האיסור חלף הלך לו דאמרינן הך דנפל דאיסו' הוא כי היכי דאמרי' גבי נכבשינהו דניידי דכולן מותרין משום דכל דפריש וכו' ותלינן דהאיסור הוא בהני שנים האחרונים שנשארו לבסוף ואמר מר דמשו"ה מותר למכבשינהו בידים ואין בו משום מבטל איסור לכתחלה א"כ לפ"ז גם בטבעו' כי מפיל א' לים הגדול אין בזה משום מבטל אי"ל כיון דכי מפיל א' לים אנו אומרין דההיא דנפל דאיסור' דמה לי דמכבשינהו דניידי דאנו תולין שאיסו' נשאר לבסוף ומה לי מפיל טבעת לים הגדול דאנו תולין דכל הני דנשארו היתירא נינהו ודאיסורא היא ההיא דנפל לים הגדול. ואילו הפוסקים כולם כא' כתבו גבי הך דינא דטבעות דדוקא כי נפל מעצמו או הפילו בשוגג אבל לאבד טבעת א' בידים אסור משום מבטל אי"ל וכמ"ש בטור יו"ד סי' ק' ובת"ה להרשב"א ז"ל ד ע"ב יע"ש. וע"כ היינו טעמא כדאמרן דכיון דבהיותן כולן יחד הטבעות נאסרו כולן א"כ כי מפיל הוא בידים אחת מהנה לים הגדו' אע"ג דכי מטיל א' הנה אנו תולין דהאי דנפל דאיסו' הוא אעפ"כ הו"ל מבטל אי"ל כיון דע"י מעשיו מותרין כל הני טבעות הנשארין. ובכן הדרא קושיין לדוכתא מהא דפ' התערו' דקאמרי' ונכבשינהו דניידי וכו' והא הו"ל מבטל אי"ל.

אשר על כן נלע"ד דמאי דאמרי' בפ' התערו' ונכבשינהו דניידי ולא חשו משום מבטל אי"ל היינו טעמא משום דבכה"ג דאינו עושה שום מעשה בגוף התערובת דאינו מוסיף בהיתר ולא פוחת ממנו רק משנה התערובת ממה שהיה כי היכי דליבטיל לקביעותיה וכי בטיל ליה לקביעותיה ממילא בטיל על ידי רובא דאיתיה קמן דכל דפריש וכו' כל כה"ג אין בו משום מבטל אי"ל דאינו אלא מתקן הרוב שיועיל ביטולו שהרי רובא איתא קמן אלא שע"י שהוא קבוע איתרע ליה לרובא והנה הוא כמחצה על מחצה וכי ניידי הנה הרוב. חזר וניעור לבטל האיסור ובכן כי נכבשינהו כי היכי דניידי דאינו אלא משנה האיסור ממה שהיה כי היכי דרובו אשר בקרבו יבטלו שפיר דמי משא"כ בהא דטבעות דהנה הוא משליך א' לים הגדול דנמצא עיקר ביטולו לאו משום רובא הוה שהרי הרוב אינו מועיל שם לבטל כיון דע"ז אוסר כולן. וכי משליך לים הגדו' הותרו משום מה שאנו תולין דההיא דנפל דאיסורא הוא בכל כה"ג לאו משנה האיסור לבד הוא ולעורר את. הרוב רק הו"ל במאי דמשליכו כמוסיף בהיתר והו"ל מבטל איסור לכתחלה.

איברא דזה הוא שק"ט מהא דפ' הנזקין דנ"ד ע"ב דאמרינן באגוזי פרך דערלה שנתערב במאתים ונתפצעו בשוגג מותר אבל במזיד אסור ולר"י אפי' בשוגג אסור משום דקניס שוגג אטו מזיד נקוט מיהא דבמזיד לכ"ע אסור משום מבטל אי"ל הרי דאפי' שאינו מרבה בהיתר רק משנה האיסור ממה שהיה דתחל' היו שלמים ומשום הכי לא בטלי מפני חשיבותן וע"י שפצען דבטל חשיבותן בטלי ואפ"ה אסור משום דהו"ל מבטל אי"ל וזה סותר למ"ש הר'ב תוי"ט ז"ל דכל שאינו מרבה בהיתר רק משנה האיסור ממה שהיה אין בו משום מאי"ל וכן קשה דמ"ש מהא דפ' התערובת דאמרי' דנכבשינהו דניידי וכו'.

ונראה לע"ד דיש לחלק דהנה הר"ב תוי"ט ז"ל כתב האי סברא אמאי דתנן התם תאנים שחורות מעלות את הלבנות ולבנות מעלות אש השחורות פי' תאנה לבנה של תרומה שנפלה. לק' של חולין חמשים לבנות וחמשי' שחורו' מצטרפין השחורות עם הלבנות לבטלה ופי' הרע"ב ז"ל משום. שאם היה רוצה היה דורסן ומערב הכל יחד וע"ז כתב הר'ב תוי"ט ז"ל וק"ל דבפ' דלקמן וכו' פירש הרב משום דאין מבטלין אי"ל ומצאתי בפירוש שהזכרתי וז"ל ואף כי אין מבטלין אי"ל ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל את האיסור אבל בכה"ג שאינו מרבה בהית' אבל משנה האיסו' ממה שהיה ומפרידן כאשר היה מקדם כדי לערבן יחד בכה"ג נ"ל דשרי. לבטל לכתחלה ור"א אוסר עכ"ד הרב תוי"ט ז"ל יע"ש. והנה התם לאו האיסור הוא שגרם שלא יבטל ברובו רק הרוב להיותן חמשים שחורות והם ניכרין נמצא דהם היתר ואינן בספק דמוע כלל כי היכי דיצטרפו עם החמשי' הלבנות דהם ספק דמוע דאין ההיתר מצטרף עם האיסו' להעלות את האיסו' וכמ"ש שם הרא"ש בפירושו והר"ש שם ועיין בתוס'. זבחים דע"ג ע"א ד"ה ר"מ יע"ש. והנה כי כן כי דורס ומערב השחורות עם הלבנות כי היכי דלא מינכרי ויעשו הכל ספק דמוע אינו עושה שום מעשה בגוף האיסור שהרי אין האיסור גורם שלא יבטל רק ההית' להיותו ניכר בפני עצמו וכיון שכן דאינו עושה אלא לתקן את הרוב כדי שיועיל צרופו בכה"ג הוא דכתב הרב תוי"ט ז"ל דכיון דאינו אלא משנה האיסו' ממה שהיה שרי לבטל לכתחלה אבל היכא דהאיסור. שנפל להיתר הוא הגורם שלא יבטל הרוב כי הא. דאגוזי פרך דמשום חשיבותן אפי' באלף לא בטיל ואיהו עושה מעשה בגוף האיסור לפצעו כדי לבטל חשיבותיה כדי שיבטל בהרוב בכה"ג ודאי דהוה מבטל אי"ל ואסור. והשתא ניחא נמי הא דפרק התערובת דאמרי' ונכבשינהו וכו' משום דהתם נמי. אינו עושה שום מעשה בגוף האיסור כדי שיבטל חשיבותיה רק משנה הקביעות כי היכי דלא תיהוי הרוב כמחצה על מחצה כדכתי' לעיל.

האמנם זהו שקשה לי על הר'ב תוי"ט ז"ל דבעיקר דבריו שכתב עלה דתאנים שחורות וכו' דאינו מרבה באיסור רק משנה האיסור ממה שהיה נראה דברים תמוהים שהרי בההיא דתאנים הו"ל מרבה בהיתר שהרי כי אינו מערבן הנה התאנה של תרומה אם היא לבנה נמצא כי נפלה לתוך מאה לבנות ושחורות אינה אוסרת אלא הלבנות אבל השחורות כיון דניכרות הם מותרין וכי דורסן עם הלבנות אז נוספות עם ההית' דלבנות כדי לבטל את התאנה של תרומה ואין מוסיף בהיתר בידים גדול מזה שהרי כי אינו דורסן אף כי הוו מעורבין הלבנות עם השחורות כיון דהשתורו' ניכרו' הנה הם כמאן דליתנהו ואיהו ע"י דריסתו אותן ומערבן כדי שיהיו כולן ספק דמוע אז נוספות על החמשים הלבנות ומבטלי להתרומה באופן דאף דהאי סברא דאסבר לן הרב תוי"ט ולחלק יצא בין מוסיף בהיתיר למשנה האיסור מכמות שהיה היא סברא נכונה וכמ"ש אנן בעניו' מהא דפ' התערוב' דאמרי' ונכבשינהו וכו' מ"מ גבי הא דהתאנים שחורות מעלין את הלבנות אשר עלה אמר מר האי סברא לא יכון דרכו דרך הקדש הנזכר. כי התם הו"ל כמוסיף בהית' ממש ע"י שינויו כנז'.

והנה הרשב"א ו"ל בתשו' סי' תס"ג כתב וז"ל ץ עוד נשמר מר מהא דאמרי' בפ"ה של מס' תרומות סאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופחתו כשם שפחתו חולין כך פחתה התרומה נפלה לפחות ממא' וטחנן והותירו וכו' ואם ידוע שהחטין של חולין יפות משל תרומה מותר וכו' עד ואע"פ שטחנן מזיד נקרא שוגג לענין בטול דלא נתכוון לבטל אלא לטחון וכו' תשו' ראיתי דבריך טובים וכו' אלא שעוד יש לי בזה שלפי שהחמירו בתרומה ואסרו עד מאה וסמכוהו אקרא הקילו בו במקום שלא להחמיר עליה כל כך וכו' וגם כאן הקילו לבטל כשטחנן ורואין כאילו של חולין היו מרובין בשעת נפילה או כמי שנפלו חולין בשוגג לאחר מכאן וכו' וכמו שהקילו ר' יהושע ור"א בתאנים שחורו' ולבנו' שהשחורות מעלות את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות לר' יהושע ומשום שאם רצה טוחן ומתיר כדמפרש בירושלמי ובנדרסה ע"פ החבית ר"א אומר רואין אותן כאילו הן פרודות והתחתונו' מעלות את העליונות עכ"ר ז"ל יע"ש. הרי שהרשב"א ז"ל כתב טעמא דהך מתני' דתאנים שחורו' וכו' משום דבתרו' שהחמירו בה מצד א' הקילו בה מצדדים אחרים ומן התימא על הר'ב תוי"ט ז"ל דלא זכר שר דברי הרשב"א ז"ל אלו. שוב ראיתי להרב בעל נחפה בכסף בנמוקיו על הרא"ם שעל הסמ"ג ז"ל דקס"ו ע"ד שהביא לנו בשם ספר דגול מרבבה שכתב על האי סברא דהר'ב תוי"ט דהיא תמוה מסוגי' הנזקים דנ"ד ושכן תמה הרב חר"י נבון ז"ל. ובעל ס' דגול מרבבה הנז' תירץ שדברי הרב תוי"ט ז"ל הם דוקא בתרומ' דהקי' בה רבנן וכתב על תירוצו הר"ב נחפה בכסף ז"ל דהוא נכון ושכן מצא להרשב"א ז"ל בתשו' סי' תס"ג וכו' וקם דינא שאף במשנה ומרסק האיסור שייך מבטל אי"ל ודוקא באינו מתכוין שרי א"ד הר"ב נחפה בכסף ז"ל יע"ש. וכבר אנן בעניותין כתבנו לישב סברא זו של הר'ב תוי"ט ז"ל מהא דפ' הנזקין דכי משנה גוף האיסור כדי לבטל חשיבותי' כי ההיא דאגוזי פרך דפ' הנזקין הנז' דגוף האיסו' הוא הגורם דאין רוב מועיל לבטלו אז הו"ל מבטל אי"ל וע"כ לא אמר הר'ב תוי"ט ז"ל האי סברא אלא כשאין האיסו' גורם שלא יתבטל ברוב רק הרוב מבטלו אלא שהרוב מקולקל ואיהו משנה הרוב לתקנו בכה"ג מבטלין לכתחלה וכמו שהוכחנו אנן בעניותין מש"ס דפ' התערוב' דאמרי' ונכבשינהו דניידי וכו' כנז'. ומ"ש הרב הנז' בשם ס' דגול מרבבה הנז' בישוב דברי הר"ב תוי"ט ז"ל דהם דוקא בתרומה דהקילו בה וכתב הרב נחפה בכסף ז"ל דהוא נכון ושכן מצא בדברי הרשב"א ז"ל בתשו'. כל ישר הולך בדברי תוי"ט ז"ל יראה וישפוט דלאו בתרומה לחוד הוא דחדית לן הרב ז"ל האי סברא דיליה רק בעיקר האי דינא דאין מבטלין אי"ל בכל מקום הכי הוה דדוקא להרבות בהיתר וכו' וכן הרב כנה"ג ז"ל ביו"ד סי' צ"ט הגה"ט הביא לנו האי סברא דהר'ב תוי"ט זל בכלל כל שאר חלוקי דינים אשר תביא לנו שם יעויין שם.

ומאי דמייתי מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' הנז' אחר ההתבוננות קצת נראה דלא שמיה א מתיא דמ"ש שם הרשב"א ז"ל עלה דר"י בתאנים שחורות מעלות את הלבנות דהוי משום דבתרומה הקילו לאו אמאי דהתירו לו לדורסן ולערבן לכתחלה רק למאי דבטל השתא אף באינן דרוסין ומעורבין משום אי בעי דורסן וכדאמרי' בירושלמי לזה קאמר הרשב"א ז"ל דמשו"ה חשבינן להו כאילו כבר דרוסין ומעורבין מעת נפילת התאנה של תרומה ובטלה מיד בעת נפילה אף דחמשי' לבנו' או שחורו' ניכרו' משום אי בעי השתא דורסן ומערבן משום דבתרומה הקילו אמנם אכתי אנו צריכין להאי סברא דאסבר לן מר הר'ב תוי"ט ז"ל משום דאכתי קשה דהן לו היה דבתרומה הקילו למיחשב דבר שלא נעשה כאלו כבר נעשה וחשיב שאינו מעורב כמעורב היינו אם היה הדבר בידו לעשות אמנם הכא כיון דאין בידו השתא לדורסן ולערבן משום דאין מבטלין אי"ל איך חשיב כאילו הם מעורבין וע"כ צריכין אנו לחלוקו של הרב תוי"ט ז"ל דהכא כי בעי לדורסן ולערבן השתא שרי לכתחלה כיון דאינו אלא משנה האיסור ממה שהיה ולהכי אף כי השתא הכא אינן דרוסין ומעורבין כיון דראויות הן לדרוס ועירוב השתא כמעורב חשבינן ליה גבי תרומה דהקילו בה וזה נראה ברור בכוונת הרשב"א ז"ל כאשר יראה הרואה שם כל דבריו דכל עיקרו שם להוכיח דמה שנעשה עכשיו חשיב כאילו כך היה מעיקרא דאמרי' גבי תרומה אינו אלא דוקא בתרומה שהקילו בה ועיין עוד בתוס' בזבחים דע"ב ע"א ד"ה ר"מ אומר וכו' שכתבו באה"ד משום דתרומת תאנים דרבנן דמטעם זה הקילו בה לומר שהתחתונו' מעלות את. העליונות ואע"פ שלא נתערבו בכל העיגול וכו'. יע"ש. ובד"ה והתחתונות וכו' כנלע"ד בכוונת. הרשב"א ז"ל. ותו לא מידי:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה