אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › קכט

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · קכט

קכח

אין איסור חל על איסור. היינו דוקא שאין האיסור השני חל עליו כל זמן שהאיסור הראשון עומד עליו אבל אי איסור ראשון פקע מניה חייל כמבואר פד"א איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע מניה איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל ועיין מה שכתבו התוספות פרק גיד הנשה דף צ' ע"א ד"ה קדשים וכו'.

ונסתפק הרב שער המלך ז"ל בה' איסו' ביאה פי"ז דין ח' דקכ"ד ע"ד בנשבע שלא יאכל פירות אלו וכיוצא והיו פירות אלו של הקדש או של נטע רבעי דקי"ל דאין שבועה חלה משום דמושבע ועומד מהר סיני הוא. לכשיפד' אותם מיד גזבר מי אמרי' דחלה שבוע' עליה דכיון דטעמא דאין שבועה חלה לקיים את המצו' הוא משום דאין איסו' חל על איסור א"כ כי פקע מניה איסור הקדש אתי איסור שבועה וחייל וכההיא דאחות אשה דפ' ד"א או"ד שאני התם דלכי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל משום דשמה עליה שהרי אחות אשה מקרי אלא דאיסו' אשת אח היה מעכבתו שלא תחול והילכך כי פקע מניה חייל. אמנם גבי שבועה דחלות האיסור הוא על שהוציא שבוע' מפיו ובשעה שנשבע לא מצאה מנוח לחול משום איסור הקדש דקדים אפי' כי פקע מיניה לא חייל דבאותה שעה לא נשבע ובשע' שנשבע אין כאן חלות. וכתב דמצא להתוס' בפ' בתרא דנדרים דק"ו ע"ב שהקשו אמתני' דהתם דקתני נטולה אני מן היהודים מפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים וז"ל ותהא נטולה מן היהודים לכשתתגרש ותנשא לאחר ואין לתמוה איך חל נדרה על תשמיש היהודים בעודה אשת איש הא אין איסור חל על איסור וי"ל דהוה איסור כולל דמגו דחל אתשמיש דבעל שהוא היתר חל נמי על האחרים יע"ש. הנה נתבאר מדברי התוס' ספיקא דידן דהאומר שבועה שלא אוכל פירות לו של הקדש וכו' אין שבועה חלה עליו אפי' לאחר שפדאן דאי לאו"ה ק"ט דמאי קושיא היא הא אע"ג דבעודה א"א אין הנדר חל משום דאין איסור חע"א אפ"ה לכשתתגרש ופקע מיניה איסור א"א אתי איסור נדר וחייל וכההיא דפ' ד"א. משמע ודאי דסבירא ליה דשנייא התם משום דשמה עליה משא"כ בנדרים את"ד הרב שער המלך ז"ל יע"ש.

ולענ"ד מאי דפשיט ליה הרב לספיק' דיליה מדברי התוס' דסוף נדרים הנז' אחר המחי"ר דלא שמיה מתייא דהתו' ז"ל ס"ל דטעמא דמשנה א' דלא יפר הוא משום דכיון דלה מצי להפר מה שאסרה על נפשה תשמיש כל היהודים אף חלקו אין יכול להפר ולפ"ז עכ"ל דחל נדרה על תשמיש היהודים בעודה א"א דאי בעודה א"א אכתי לא חל אמאי למשנה א' לא מצי הבעל להפר לה אי משום איסור כל היהודים דלא מצי מפר הא לא חל עתה וא"צ הפרה אלא ע"כ דחל נדרה על תשמיש היהודים מיד בעודה א"א ולהכי מקשים שפיר דאיך חל נדרה על היהודי' בעודה א"א. וכן ראיתי להרב המאירי ז"ל בחידו' לנדרי' שכתב וז"ל נטולה אני מן היהודי' רצ"ל שהדירה עצמה מהנאת תשמיש כל היהודי' שבעו' ואף הבעל בכלל והיו סבורי' במשנה א' שלא יהא הבעל יכול להפר חלקו אחר שאינו יכול להפר את כולו שהרי הנאת תשמי' שאר היהו' אינו מדברי' שבינו לבינה ולא מנדרי עינוי ונמצאת אסורה אף בתשמיש שלו ומתוך כך יוציא ויתן כתובה ואע"פ שהיא נתנה אצבע בין שיניה פירשו גדולי הרבנים במס' יבמות שמאחר שמסרה עצמה בכל תשמיש היהודי' ודאי מתוך צער תשמי' הוא והרי היא כאנו' ושמא תאמר היאך חל הנדר על תשמיש האחרים בעודה א"א והרי כבר אסור' ועומד' בכך ואין איסור חל ע"א. מ"מ הרי הוא איסור כולל ומתוך שחל נדרה על תשמי 'הבעל אף הוא חל על תשמי' האחרי' זהו דין משנה א' עכ"ל ז"ל יע"ש. והיא היא כוונת התוס' ז"ל וכדכתי'. באופן דאין מקום לפשוט האי ספיקא מדברי התוס' ז"ל.

האמנם לדידי חזי לי דאין כאן מקום ספק והרי הוא כמבואר בהדיא בדברי הר"ן ז"ל בפ"ב דנדרים די"ז ע"א על מתני' דיש נדר בתוך נדר וז"ל וכי אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב שתי נזירות ומונה לו יום וכו' וחוזר ומונה לו יום וכו' וקרי ליה להאי גוונא נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שנייה היא חלה בתוך זמן הראשונה אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרו היאך תחול לאחר מכן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חיילא השת' לא חיילא נמי בתר זמנא. אלא ודאי מהשת' הוא דחיילא ומש"ה קתני יש נדר בתוך נדר עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב הר"ן ז"ל בהדיא דכל דלא מצי חייל בשעת נדרו לא חייל נמי בתר זמנא משום דאינו נודד באותו זמן. ומינה נמי למאי דנסתפק הרב שער המלך ז"ל לא חלה השבועה אחר שיפדה את ההקדש כיון דלא מצי חייל בשעת שבועתו. ומן התימא על הרב ז"ל איך אשתמי' מיני' דברי הר"ן ז"ל הללו. וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל פ"ג דשבועות דכ"ז ע"ב דפרכי' עלה דתנן התם שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב לא אחת ופרכינן הא תו למה לי שבועה שלישית ל"ל וכו' הא קמ"ל וכו' דלהכי נקט למניינא דאשמועי' חיובא הוא דליכא אשבועות אחרונות הא שבועות הם ולא יצאו לבטל' ואם ימצאו מקום יחולו והיכי דמי כדרבא שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה וכו' לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו שהרי פותח לו בחרטה והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע וכו' יע"ש. הרי בהדיא דדוקא משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו דהוה כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע הא לא"ה הו"ל לבטל' דלא חלה אח"ך. ומהתימה על הרב שער המלך ז"ל דכתב שם בצדדי הספק הנז' וכן נמי לא דמי להא דאמרי' בפ"א דשבועות שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל וכו' דשאני התם דכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו נמצא למפרע משעה שהוציא השבו' מפיו מצאה מקו' לנוח משא"כ בנדון דידן א"ד ז"ל. ומאח' דקעסיק מר בהאי סוגיא דשבועות הנז' תו מאי מספקא ליה עד שהוצרך להביא לנו עצות מרחוק מה שמצא להתוס' בפ' בתרא דנדרים הא מדברי רש"י ז"ל בשבועות שם כנז' ממ"ש טעמא דחלות שבועה השניה מפני שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ע"י חרטה והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע מבואר יוצא דאי לא חלה למפרע הו"ל שבועה שניה לבטל' ואי חיילה לאחר זמן אמאי הויא לבטלה. ואף שמדברי רש"י ז"ל אלו יש לדחות קצת אמנם מדברי הר"ן ז"ל דפ"ב דנדרים הנז' דכתיבנא אנן בעניותין מבואר יוצא בהדיא דלא חלה השבועה כלל אפי אחר שפדאן וכדכתיבנא. ועיין עוד בנדרים דפ"ה ע"ב בהר"ן שם דמבואר עוד שם בדבריו דכל דלא חל בעת שבועתו לא חל אח"ך יע"ש בסוגיא ובהר"ן שם ובדפ"ו ע"ב ד"ה ועוד שמא יגרשנה קאמר ועיין עוד שם ד"ל ע"א בהר"ן סד"ה ואשה נמי וכו' ועיין עוד שם דכ"ט ע"ב בהר"ן ותו לא מידי:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה