גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · קכז
אין שליח לדבר עבירה. אפי' בטביח' דיש שלד"ע היינו בדאין שם אלא איסור דטביח' אבל כשיש שם בשליחותו איסור אחר מלבד האיסור דטביחה וכגון שעשאו שליח לטבוח בשבת. גם בטביחה אין שלד"ע. כ"כ הרב מ"ל זל פ"ג מה' גניבה הלכה ו' על מ"ש שם הרמב"ם ז"ל עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב וכו'. דמדקדוק דברי הרמב"ם לו נראה לו דדוקא כשעשאו שליח עתה שישחוט לו והלך השלי' ושחט בשבת אז הוא דחייב הגנב בד' וה'. אבל אם עשאו שליח שישחוט לו בשבת והלך השליח ושחט בשבת פטור הגנב מתשלומי ד' וה'. וטעמא משום דמה שמתחייב הגנב בשחיטת השליח חידוש הוא שחידשה תורה דהא בכל התורה כולה קי"ל אין שלי' לד"ע אלא דשאני טביחה ומכיר' דגלי קרא דאיתיה ע"י שליח וכיון דחידוש הוא אין לנו אלא היכא שלא נצטרף איסור אחר בשליחות זה דלא עשאו שליח כי אם על הטביחה אבל היכא דעשאו שליח שישחוט בשבת דמלבד איסור הטביח' איכא איסור שבת ולגבי איסור שבת פשיטא דאין שלד"ע ה"נ לעניין הטבי' לא נעשה שלוחו. וראיה לזה ממ"ש רבינו בפ"ז מה' מעילה וז"ל בד"א בשהיו החתיכות מקדשי ב"ה אבל אם היו בשר עולה וכו' שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעילה ובכל התורה כולה אין שלי' לד"ע אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר עכ"ל והראב"ד ז"ל שבחו לטעם זה. הרי לך מבואר מה שכתבנו דכל שנצטרף איסור אחר אמרי' אין שלד"ע. ודוקא כשעשאו שליח גם על האיסור אחר כגון שעשאו שליח שישחוט בשבת וכגון האומר לשלוחו שיתן בשר עולה לאורחים אבל האומר לשלוחו שישחוט והלך השליח ושחט בשבת חייב המשלח שהרי שליחותו לא היה אלא באיסור אחד דהיינו הטביחה ואם השליח עשה איסור אחר דהיינו ששחט בשבת אין זה מעלה ומוריד כלל שהרי בעיקר השליחות לא נצטרף עמו איסור אחר וזה פשוט בעיני. וראיתי להריב"ה ז"ל בטח"מ סי' ש"ן סי"ז שכתב עשה שליח לשחוט לו בשבת והשליח שחט בשבת כתב הרמב"ם שהוא חייב כו'. והנראה שדעתו שדברי רבינו ז"ל אינם מדוקדקים ולדידי דברי רבינו הם בתכלית הדקדוק והראיה שכתבנו מדברי רבינו בהלכות מעילה היא ראיה נכונה אלו דבריו ז"ל יעויין שם.
וראיתי להרב שער המלך ז"ל שם בה' גניבה ד"ו ע"ד שכתב דמאי דמייתי ראיה הרב מ"ל ממ"ש הרמב"ם פ"ז מה' מעילה דאם היה בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד יש לדחות דלא דמי דהתם שאני דכיון דהוא בשר עולה אין בידו לעשות שליח לעניין מעילה בלבד כיון דתרוייהו אגידי ביה והא בלא הא לא איפשר והילכך כי גלי קרא דיש שלד"ע דוקא באיסור מעי' בלבד משא"כ בבשר עולה דאיכא ביה קדושת מזבח נמצא כשהוא עושה אותו שליח למעיל' הרי הוא עושה אותו לאיסור קדושת מזבח. אמנם הכא אף ע"ג דעשאו שלי' לשחוט לו בשבת כיון דבידו לעשותו שליח לעניין טביחה בלבד השתא נמי נהי דבמה שעשאו שלי' שישחוט לו בשבת אין שליחותו שליחות דאין שלד"ע מ"מ לעניין שליחות טביחה שליחותיה קא עביד ומיחייב גנב. ובפי' המשנה כתב רבינו וז"ל אמנם יתחייב בד' וה' כשיתן לזולתו שישחוט לו ביוה"ך וכו' הנה מבואר דס"ל דאפי' עשאו שליח לשחוט לו ביוה"כ מיחייב גנב וזה נראה שהכריחו להטור שכן כתב בדעת רבינו כנז' לעיל אלו דבריו ז"ל יע"ש.
ולפענ"ד שפיר מייתי הרב מ"ל ז"ל ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל דפ"ז דהלכות מעילה. ומאי דדחי מר הרב שער המלך ז"ל ראייתו אחר המחילה דלאו דחיה היא כלל. דהנה עיקר האי סברא דאסבר לן רבינו הרמב"ם ז"ל שם דאם היה בשר עולה וכיוצא בולא מעל אלא האוכל בלבד ואמר בה טעמא שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעי' ובכל התו' כולה אין שלד"ע אלא במעי' לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר. לכאורה האי סברא וטעמא דיליה צריכא טעמא דמאחר דגילה קרא מג"ש דחטא חטא מתרו' דיש שלד"ע במעילה כי יתערב עמה איסור אחר יתר על המעילה מאי הוי הא כל איסור חיובו בפני עצמו הוא איסור אכילת העולה חיובו לחוד וחיוב המעילה שבו לחוד ואמאי לא ידון כל איסור שבו דינא לנפשיה ויהא דינו דאיסו' אכילת בשר העולה דאין שלד"ע כדין שאר האיסורין ודינא דאיסור המעיל' שבו דיש שלד"ע כדין כל חיוב מעילה דגלי בה קרא דיש שלד"ע ומה יתן ומה יוסיף זה שמעורב בה באיסור דהמעיל' איסור אחר יתר על המעילה שלא יהא בחיוב מעילה זו שלד"ע כדינו דאיסור מעילה. ואי משום דכיון דבכל התורה אין שליח אלא דגילה קרא במעילה דיש שלד"ע וכיון דחידוש הוא שחידשה תורה במעי' אין לך בו אלא חידושו דוקא בשהוא איסור מעילה בלחוד בלא עירוב איסור אחר עמה. אין זה מוכרח כלל דבשלמא אי הוה טעמא לחלק ולמימר דכי מעורב בה איסור אחר יהא דין איסור מעילה שבו כדין האיסור דאגיד עמה. הוה אתי שפיר למימר הכי דכיון דחידוש הוא וכו'. אמנם כי ליכא טעמא וסברא לחלק ולמימר דכי אגידה בה בהמעי' איסור אחר שיהא דין איסור המעילה כדין האיסור האחר דאגיד בה. לא שייך כלל למימר להאי טעמא דכיון דחידוש הוא וכו'. וא"כ למודע'י אנו צריכים טעמא מאי דהאי חילוקא דכשמעורב עם המעילה איסור אחר שישתנה דינה דהמעילה ויהא דינה כהאיסור האחר דאגיד בה.
והנלע"ד בטעמא דהאי מילתא. דהנה הא דאמרינן דאין שלד"ע הוה משום האי סברא דדברי הרב וכו' דמשו"ה כל שהוא לד"ע השליח לאו שליחותיה דמשלח הוא דקא עביד אלא אדעתא דנפשיה עביד ולאו שלוחו הוא להיות שש"א כמותו אמנם אי גם לד"ע יש שלי' הרי שלי' שליחותיה דמשל' הוא דקעביד ושש"א כמותו. והנה כי כן כי הוה שליח לדבר איסור אשר במעשה אחד דעביד שליח להאי איסורא אית ביה למימר דאין שלד"ע ולאו שלוחותיה קעביד ואית ביה למימר דהוה שפיר שליח ושש"א כמותו אף שהיא לד"ע. ע"כ אי אתה אומ' אלא א' משניהם אלו או דיש שלי' להאי עובד' דאיסור דעביד שליח ושש"א כמותו ונעשה למעשה זה דעביד שליח המשלח בעצמו. או דאינו שליח משום דאין שלד"ע ולא הוה שש"א כמותו בהאי עובדא דעביד השליח. אבל למימר ביה בחדא עובדא דעביד השליח בשליחותו דהמשלח דיהא שליח מצד זה ושש"א כמותו בהאי ולצד האחר לאו שליח הוא ליכא למימר דהו"ל שני הפכיים בנושא אחד שאי אפשר להיות כלל דהא איהו עביד ליה שליח שיעשה המעשה ההיא ואין שם רק מעשה אחת וכי עושהו השליח להמעש' ההוא אי שליחותי' דמשלח הוא דקעביד ושש"א כמותו על כרחין דהוה מעשה זה דעביד השליח כעשאו משלח בעצמו וא"כ לא שייך למימר שאם יש במעשה ההוא שני איסורין שיהא שליח לאיסור אחד ומיחייב משלח מטעמו דשש"א כמותו וכעשאו המשלח בעצמו. ולהאיסור האחר שיש בהמעשה ההוא אינו שליח דלאו שליחותיה דמשלח הוא דעביד לא לדעת עצמו הוא דקעביד כיון דמעשה אחד הוא והרי אמרנו שהוא שליח במעשה זה ושש"א כמותו וכעשאו המשלח עצמו ואיך עכשיו נאמר שלהאיסור אחר לאו שליח הוא אלא אדעתה דנפשיה הוא דעביד במעשה ההוא עצמו. וא"כ בעשאו שליח שיאכל בשר עולה ואכל דיש שם מעשה אחת דאכילה ושני איסורין איסור אכילה מבשר העולה. ואיסור מעילה דמעל בבשר קדש. לא שייך לומר כלל שלא יהא שליח לאיסור דאכילה מבשר עולה משום דאין שלד"ע ולאו שליחותיה דהמשלח הוא דקא עביד במעשה אכילתו אלא לדעת עצמו הוא עושה ואוכל ויהא שליח להאיסור האחר דמעילה שבה בהך מעשה דאכילה עצמה משום דיש שלד"ע במעילה ושליחותיה דמשלח הוא דעביד במעשה אכילתו ולא לדעת עצמו הוא עושה ואוכל. אלא אי אמרי' דלא הוה שליח במעשה אכילתו דבשר עולה משו' איסור אכיל' מבשר העולה דאין שלד"ע ממיל' נמי לא הוה שלי' לאיסור המעי' שבו כיון דהאי איסורא אגיד במעש' אכילתו מבשר עולה דלא הוה שלי' בה משו' האיסור דאכילה מבשר עולה דאין שלד"ע בו. ואי אמרי' דהוה שלי' באכילתו משום האיסו' דמעי' שבו דקי"ל דיש שלד"ע במעילה א"כ גם לאיסור האחר דאכילתו מבשר העולה שליח הוה. וכתב הרמב"ם ז"ל דבעשאו שליח לאכול מבשר עולה לא הוה שליח מטעמא דבאיסור אכילה מבשר העולה שבו אין שלד"ע דבתר דידיה דהאי איסורא דאכילה מבשר העולה אזלינן ואין שלד"ע וכיון דלא הוה שליח במעשה אכילתו משום האי איסורא דאין שלד"ע בו ממילא נמי דלא שייך למימר שיהא שליח לאיסור המעילה שבו משום הא דקי"ל בעלמא דבמעי' יש שלד"ע כיון דכבר אמרנו. דאינו שליח במעשה אכילה זו מצד איסור האחר שבו ולכן אינו חייב המשלח כלל בשום איסור שבו אף באיסור דמעילה אלא האוכל בלבד הוא דחייב. אלא שצריך טעם אמאי אזלינן בתר איסור דאכילה מבשר עולה ואמרינן דלא הוה שליח מצד איסור זה דאין שלד"ע וממילא נמי דלא הוה שליח גם לאיסור המעילה שבו כנז'. ולא אזלינן בתר איסור המעילה שבו דיש שלד"ע והוה נמי ממילא שליח אף לאיסור דאכילה מבשר העולה שבו. דמאי אולמי דהאי איסורא דאכילה מבשר העולה למיזל בתריה ומגרר גריר בתריה לאיסור מעילה שבו. מאיסור דמעילה נימא איפכא דאזלינן בתר האי איסורא דמעילה דיש שלד"ע וגריר בתריה נמי להאיסור האחר דאכילה מבשר עולה דאגיד ביה. ולזה כתב הרמב"ם ז"ל טעמא רבה דאית לן למיזל בתר האי איסורא דאכיל' מבשר העולה ולמימר בעבורו דלא הוה שליח במעש' אכילתו משום דאין שלד"ע וממילא נמי דלא הוה שליח לאיסור דמעילה שבו כנז'. והוא משום דבכל התורה כולה קי"ל דאין שלד"ע אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר. כלומר דמאחר דבכל האיסורין שבתורה קי"ל דלאו שליחותיה דמשלח הוא דעביד אלא אדעתא דנפשיה עביד דאין שלד"ע אלא במעילה לבדה הוא דגילה קרא דהוה שליח. א"כ אית לן למימר דדוקא כי הוה איסור דמעילה בלחוד בלתי עירוב איסור אחר עמה הוא דהוה שליח אבל שיהא שליח במעילה גם כשמעורב בה איסור אחר דבהאי איסור האחר אינו שליח ויגדל כח המעילה לבטל גם דין דאין שלד"ע דיש בהאי איסורא אחרינ' ויגרריה אבתריה להיות שליח לא אמרי'. אלא אדרבה איסור זה האחר שהוא בא מן הרוב האיסורין שבתו' דדינייהו דאינו שליח בהו גדול כחו למיגרר אבתרי' לאיסור מעילה דאגיד ביה דהוא מן המיעוט ולכן באיסור אכילה דבשר העולה אזלינן בתר איסור דאכילת בשר העולה דהוא מן הרוב דאינו שליח משום דאין שלד"ע וממילא נמי דאינו שליח גם לאיסור מעילה שבו כיון דבמעשה אכילה זו לאו שליח הוא מפני איסור האחר דדינו דאין שלד"ע כשאר רוב האיסורין שבתורה זהו פשוט וברור בכונת דברי הרמב"ם ז"ל וטעמו.
והנה כי כן מינה אתה למד למוד מפור' לטובח ע"י שליח בשבת דהיינו שעשאו שליח לטבוח בשבת דדינא הכי הוה כמו בעושה שליח לאכול מבשר עולה דמאחר דאינו שליח למעשה הטבי' בשבת מפני איסור טביחה בשבת דהוא מן הרוב דהאיסורין שבתורה שאינו שליח בהם משום דקי"ל בכל התור' דאין שלד"ע ממילא נמי דאינו שליח כלל במעש' טביחה זו גם לחיוב הטביחה בד' וה' דהא אי אפשר לומר במעשה טביח' זו עצמ' דלענין איסור טביחה בשבת לאו שלי' הוא ולענין טבי' דחיוב ד' וה' הוה שלי' כיון דעשאו שליח למעשה אחד דטביחה וכיון דאינו שליח בה משום איסור שבת ממילא לא הוה שליח כלל במעשה טביחתו זו גם לענין חיוב ד' וה' וכדכתיבנ' לעיל. וא"כ אין מקום לדחיית השעה"מ לראיית המ"ל מהא דכתב בה' מעילה. דשפיר מייתי הרב מ"ל ז"ל מדברי הרמב"ם דה' מעילה וכאמור כנלע"ד. ותו לא מידי: