גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · קיד
אין שליח לדבר עבירה. בשליח גוי לד"ע אי אמרי' ביה אין שלד"ע. נראה מדברי מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' ק"ס דגם בשליח גוי אין שלד"ע למ"ד יש שליחות לגוי לחומרא שכתב וז"ל כתב המרדכי בשם רש"י דשרי לישראל למימר לישראל חבריה לך ולוה לי מעות מפלוני ישראל וגם מביא לו הרבית דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה כו' ואי משום שש"א כמותו הא קי"ל דאין שלד"ע להתחייב שולחו כו' וכתב עלה מרן שאין דעת שום אחד מהפוסקים כן כדמשמע מדין ישראל הלוה ברבית ע"י נכרי ונכרי הלוה ע"י ישראל המפורשים בסי' קס"ט א"ד ז"ל יע"ש. אשר מדבריו אלו מבואר יוצא דפשיטא ליה למרן ז"ל דכי היכי דבשליח ישראל אין שלד"ע ה"נ בשליח גוי להני פוסקים דפסקו בסי' קס"ט דיש שליחות לגוי לחומרא דלד"ע אין שליחות לגוי כלל. ולהכי כתב ע"ד המרדכי שאין דעת שום אחד מהפוסקים כן כדמשמע מדין ישראל הלוה ברבית ע"י נכרי ונכרי הלוה ע"י ישראל המפורשים בסימן קס"ט כלומר דפסקו דאסור משום דיש שליחות לגוי לחומרא ואע"ג דהוה שליחות לד"ע ואין שלד"ע. ומור"ם ז"ל בד"מ החזיק בהאי סברא דהמרדכי ודחה דברי מרן הב"י הנז' דמההיא דישראל הלוה ברבית על ידי גוי שכתב רש"י ז"ל דיש שליחות לחומרא לק"מ דהתם לא שייך לומר אין שלד"ע הואיל ואין הגוי עובר בשליחותו כי אין איסור לבני נח ברבית אבל אם ישראל שלח לישראל חבירו שרי הואיל ואין שלד"ע א"ד מור"ם ז"ל בד"מ יע"ש וכן העלה הש"ך ז"ל שם ס"ק כ"ב כדברי הד"מ ז"ל כוותיה וכטעמיה דמההיא דסי' קס"ט אין ראיה דהרי אמרי' בפ"ק דב"מ דכל שאין השליח ב"ח יש שלד"ע וכן פסק המרדכי שם יע"ש. והנה הגם שהד"מ ז"ל דחה דברי מרן ז"ל מ"מ מבואר יוצא מדבריו ז"ל דבד"ע שגם בני נח מוזהרין עליו אין הגוי שליח לאותו איסור משום דאין שלד"ע אלא דמשום דברבית אין בן נח מוזהר עליו הוא דהוה שליח.
והרב מ"ל ז"ל פ"ה מהל' מלוה ולוה דנ"ו ע"ב כת' דבגוי שייך לומר אין שלד"ע אליבא דכ"ע ואפי' לרב סמא דע"כ לא קאמר ר"ס אלא גבי כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דאע"ג דשליח לאו ב"ח הוא הרי הם יודעים שמשלחם הוזהר בזה וסבור המשלח שלא יעשה משום דדברי הרב שומעים אבל גבי גוי לא שייך ה"ט שהרי אינו יודע שהישראל עוש' איסור ולא שייך ביה דברי הרב כו'. וגדולה מזו כתבו התוס' בפ' מרוב' דע"ט דהיכא דשליח הוא שוגג יש שלד"ע אליבא דכ"ע ואף לסברת החולקים על התוס' וס"ל דאפי' היכא שהשליח הוא שוגג אמרי' אין שלד"ע מודו הכא גבי גוי דשאני שוגג דשייך ביה דברי הרב כו' אבל גבי גוי לא שייך ביה דברי הרב וה"ז דומה לחצר דבע"כ מותיב ביה ולא אמרינן אין שלד"ע ומש"ה אי אמרי' דיש שליחות לגוי לחומר' אסור לומ' לגוי צא ולוה לי מעות ברבי' מישראל דלא שייך בזה אין שלד"ע א"ד ז"ל יע"ש. וגם מדברי הרב מ"ל ז"ל מוכח דבדבר איסור שגם בני נח מוזהרין עליו גם בגוי אין שלד"ע שהרי הרב זל כתב הטעם דבגוי לכ"ע לא שייך לומר אין שלד"ע ואפי' לר"ס משום דגבי גוי לא שייך ה"ט שהרי אינו יודע שהישראל עושה איסור ולא שייך ביה דברי הרב וכו'. וא"כ בישראל שעושה שליח לגוי לד"ע שבן נח מוזהר עליו הרי הגוי יודע שדבר איסור הוא להישראל משלחו וגם לדידיה אסו' למיעבד לה להאי מילתא ושייך ביה נמי לה"ט דדברי הרב בין לרבינא דבעי ב"ח ה"נ הרי הגוי השלי' נמי ב"ח הוא ובין לר"ס דהוה משום אי בעי עביד אי בעי לא עביד ה"נ שייך להאי טעמא. ונפקא מינה לפ"ז דאם אומר ישראל לגוי צא והרוג את הנפש מישראל והלך הגוי ועשה שליחותו והרגו דלא מיחייב הישראל המשל' כהרגו איהו בידים דאין שלד"ע וכדאיתא בפ' האיש מקדש דמ"ג דהאומר לשלוחו צא והרוג את הנפש שולחו פטור והשליח חייב משום דאין שלד"ע ולשמאי הזקן שולחו חייב ואמרי' התם דפליגי בחיוב בידי אדם לת"ק שולחו פטור משום דאין שלד"ע ולשמאי הזקן ס"ל דיש שלד"ע. ולחד אי בעית אימא אמרי' דלכ"ע אין שלד"ע ודינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו דלת"ק לא חשיב כהרגו בידים אפי' לעונש בידי שמים דאינו אלא גורם וחייב עונש בי"ש בדינא זוטא. ולשמאי הזקן חייב עונש בי"ש בדינא רבה כהורגו בידים יע"ש. וכיון דבני נח מצווין הם על שפיכות דמים ואסור לבן נח להרוג את הנפש וחמיר איסורו מישראל דנהרג אפי' בלא התראה ואפי' בשוגג. הרי שייך ביה לה"ט דדברי הרב כו' ולת"ק דשמאי ישראל שולחו פטור מדיני אדם והגוי השליח חייב מטעמא דאין שלד"ע. ולשמאי הזקן ישראל שולחו חייב דס"ל דיש שלד"ע. ולפי האי אי בעית אימא דדינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו הכא נמי הכי הוה.
כי ע"פי הבא'ר ניחא לי מאי דקשיא ליה להגאון רש"ל ז"ל ביש"ש דב"ק פ' הגוזל בתרא סי' ן' על מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ז סי' א' והביאו הטור בח"מ סי' שפ"ח וז"ל ילמדנו רבינו מה לעשות באיש שנתפרסם שהוא מלשין ביחידי מישראל ובקהל לא"ה וכו' עד וכ"ש אם צוו להורגו דיפה עשו ואע"פ שכתב ר"ח דאין הורגין אותו בידים וכו' זה שאומר לגוי להורגו היינו כמו הורדה לבור שאינו מעשה וכן ראיתי בתשו' דמוסר אף שלא בשעת מעשה מותר לשכור עליו נכרי להורג וכו' וכ"כ עוד הרא"ש ז"ל שם סי' ג' יע"ש. ותמה עליו הגאון רש"ל ז"ל דכיון דקי"ל שש"א כמותו הו"ל כאלו הוא עצמו הרגו בידים וגבי גוי אין שייך לומר אין שלד"ע ואף שאין שליחות לגוי היינו לקולא אבל לחומרא יש שליחות והוי כאילו הרגו ממש א"ד ז"ל יע"ש. גם הרב שער המלך ז"ל פ"ה מה' מלוה דל"ט ע"ב הביא לדברי מרן הב"י ודברי הד"מ והש"ך ודברי הרב מ"ל ז"ל הנז' וכתב ליישב גם דברי מרן הב"י ז"ל דס"ל דבגוי אין שייך לומר אין שלד"ע. וכתב שם ע"ג וז"ל ודע שזה שכתבנו דבגוי יש שלד"ע לכ"ע נראה דקשה לכאורה ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל י"ז כי' א' והביאו הטור ח"מ סי' שפ"ח וז"ל ילמדנו רבינו כו' שאינו מעשה וכו' וכ"כ בסי' ג' יע"ש והשתא קשה דכיון דקי"ל שש"א כמותו הו"ל כאילו הוא עצמו הרגו בידים וגבי גוי אין שייך לומר אין שלד"ע וכתב שכן ראה למהרש"ל ז"ל ביש"ש שתמה עליו כן וכתב עוד שאף שאין שליחות לגוי היינו לקולא אבל לחומרא יש שליחו' יע"ש. האמנם הא ודאי ל"ק מידי דהרא"ש ז"ל לטעמיה אזיל דס"ל כדעת ר"ת דאין שליחו' לגוי אפי' לחומרא וכמ"ש הטור ז"ל סי' קס"ט וכך היא מסקנת הרא"ש ז"ל ומהתימא על רש"ל ז"ל איך אישתמיט מיניה דברי הטור אלו דבריו ז"ל יע"ש.
ולפענ"ד מאי דאמר מר הרב שע"המ ז"ל דהא ודאי ל"ק מידי דהרא"ש ז"ל לטעמיה אזיל דס"ל כדעת ר"ת דאין שליחות אפי' לחומרא ותמה על הגאון רש"ל איך אישתמיט מיניה דברי הטור. אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר דשפיר קשיא ליה להגאון רש"ל ז"ל על הרא"ש ז"ל שהרי הרא"ש ז"ל בתשובה זו כתב ואף על פי שכתב ר"ח דאין הורגין אותו בידים וכו' זה שאומר לגוי היינו כמו הורדה לבור כו' הנה דמיהדר הרא"ש ז"ל למימר לדינו הלזה דלהורגו ע"י גוי שרי דאפי' רבינו חננאל יסבור כן אף שהוא סובר דאין הורגין אותו בידים כו'. והשתא אכתי מאי הועיל בזה הרא"ש ז"ל לדעת ר"ח ז"ל סוף סוף לר"ח אסיר להורגו ע"י גוי משום דר"ח הא ס"ל דיש שליחות לגוי לחומרא וכמ"ש התוס' ז"ל בפ' א"נ דע"א ע"ב דר"ח ס"ל כרש"י דיש שליחו' לגוי לחומר יע"ש. והיינו דק"ל להגאון רש"ל ז"ל דאף דהרא"ש ז"ל איהו פליג בהא דאין שליחות לגוי על ר"ח וסובר דאפי לחומרא אין שליחות לגוי וכמ"ש הטור בי"ד סי' קס"ט דלא נעלם מעיני קדשו של מוהרש"ל ז"ל דברי הטור הנז'. מ"מ הכא דבעי הרא"ש למימר דגם לדעת ר"ח שרי להורגו ע"י גוי הוא תמוה דלר"ח הא ודאי דאסיר משום דשש"א כמותו ואין שלד"ע לא שייך גבי גוי שאף שאין שליחות לגוי הא לר"ח היינו דוקא לקולא אבל לחומרא יש שליחות והוי כאלו הרגו ממש. זהו כונת רש"ל ז"ל בתמיהתו על הרא"ש ז"ל ושפיר הוא מתמיה בזה על הרא"ש ז"ל.
אמנם לפי מאי דמבואר יוצא מדברי הד"מ ז"ל דבד"ע דגם בני נח מוזהרין עליו גם בגוי שייך אין שלד"ע. והכי נמי מוכח מדברי הרב מ"ל ז"ל לפי מאי דאמר מר טעמו ונימוקו דבגוי לא שייך לה"ט כו'. דלפ"ז נפקא מינה דישראל שאמר לגוי צא והרוג את הנפש מישראל דישראל משלחו פטור דלא הוה כהרגו ישראל בעצמו בידים דאין שלד"ע כיון דבשפיכות דמים גם בן נח מו הד עליו ושייך להני טעמי דרבינא ורב סמא כאמור לעיל. ניחא מאי דכתב הרא"ש ז"ל דאפי' לרבינו חננאל דכתב דאין הורגין אותו בידים מותר לה דגו ע"י גוי. ולא קשיא מאי דהקשה עליו הגאון רש"ל ז"ל דבגוי לא שייך אין שלד"ע. דכיון דבאיסור זה דשפיכות דמים גם בן נח אסיר ביה שייך גם בגוי באיסור זה אין שלד"ע דשייך גם בגוי בזה לה"ט דדברי הרב שומעין ושייכי לטעמייהו דרבינא ודרב סמא.
ולפי זה אזיל ליה נמי מאי דכתב עוד שם הרב שער המלך ז"ל וז"ל וע"פ האסור אפשר ליישב מה שתמה מרן הב"י ז"ל על הטור וז"ל ולא ידעתי מנ"ל לרבי' דסוב' הרא"ש הכי שהרי בפסקים כתב ב' הסברות ולא הכריע ובתשו' כלל כ"א סי' י"א כתב דמי יעלה להכריע לקולא כר"ת אף כי דאין משם ראיה דס"ל כדעת רש"י ז"ל דהתם לגדור מילתא נתכוון מ"מ מנ"ל שהרא"ש הכריח כר"ת ע"יש. אמנם כפי מ"ש נראה דמה שהכריחו להטור ז"ל לומר שדעת הרא"ש כדעת ר"ת הוא מכח תשו' שהביא הוא בעצמו בח"מ הי' שפ"ח שנראה בהדיא דס"ל דאמרינן אין שליחו' לגוי אפי' לקולא ומש"ה לא חשיב ליה כאלו הרגו בידים כדכתיבנא וע"כ צ"ל דמ"ש בכלל ק"ח הוא לגדור מילתא בעלמא כמ"ש מרן ז"ל כנ"ל א"ד ז"ל יע"ש. ולמאי דכתיבנא אין ישובו זה נכון דלענין האי איסורא דשפיכות דמים כיון דגם ב"נ אסיר ביה שייך ביה בגוי נמי אין שלד"ע ולהכי אף אי יש שליחות לגוי לחומרא כתב הרא"ש ז"ל דע"י גוי לא חשיב כאילו הרגו בידים. והיינו דכתב הרא"ש ז"ל דאע"פ שכתב ר"ח דאין הורגין אותו בידים וכו' זה שאומר לגוי להורגו היינו כמו הורדה לבור שאינו מעש' כו'. אע"ג דר"ח ז"ל איהו דסובר דיש שליחות לגוי לחומרא וכאמור. וא"כ ליכא שום רמז ראיה כלל מדברי הרא"ש ז"ל אלו דס"ל דאפי' לחומרא אין שליחות לגוי.
איברא דהרשב"ץ בח"א סי' קנ"ו והביאה מרן ז"ל בב"י ח"מ סס"י שפ"ח כתב דלא מיפטר משלח מטעמא דאין שלד"ע אלא בישראל אבל אם הוחזק במסור ובאנס לאו ישראל הוא וכמ"ש הרמב"ם בה' עדות המוסרים הם פחותים מהנכרים וכיון שכן אין למשל' טענ' לפטור משום דדברי הרב וכו' שזה מפורס' הוא שאינו שומע דברי הרב יע"ש. הנה דגם בישראל כל שהוא מוחזק בד"ע כגון מוסר לא שייך ביה אין שלד"ע כיון שהוא מוחזק שאינו שומע דברי הרב יכו'. ולפ"ז בגוי נמי כיון דהוא מוחזק דאינו שומע דברי הרב בהריגת נפש ישראל דאין הגוים מרחמין על ישראל כשנופל בידו אע"ג דהוא מוזהר על שפיכות דמים לא שייך למימר ביה אין שלד"ע גם בהאי איסורא דשפיכות דמים אף שגם בני נח מוזהרין על האי איסורא. וא"כ שפיר תמה הגאון רש"ל ז"ל על הרא"ש ז"ל דכתב דלהרוג למוסר ע"י גוי שרי דלא הוה כהרגו בידים דהא לא שייך גבי גוי אין שלד"ע כלומר דגם בשפיכות דמים שגם בני נח מוזהרין עליו הרי הגוים מוחזקים דלא שמעי דברי הרב בהריגת נפש אדם מישראל. וכן מוכח מדברי הגאון רש"ל ז"ל בתמיהתו על הרא"ש ז"ל שכתב וז"ל ולא נ"ל דבריו בזה כי האומר לגוי להרגו הוי כאילו בעצמו הרג וגבי גוי אין שייך אין שלד"ע ואף שאין שליחות לגוי לקולא אבל לחומרא הוי כאילו הורגו ממש ולא מצינו היתר בתלמוד אלא להורידו לבור שימות ומ"מ אינה הריגה ממש שאולי בתוך הבור יחזור בתשובה ויקבל עליו ברברי' נכוחים וראיות גמירות שלא יעשה עוד לעולם ובודאי כה"ג מעלין אותו וכל השומעין יושיענו. אבל למוסרו בידי גוים להורגו אין מרחמין עליו והוי כאילו הרגו בודאי א"ד יע"ש. הנה שכתב אבל למוסרו בידי גוים להורגו ודאי אין מרחמין עליו. והיינו משום דגוי מוחזק הוא שאינו מרחם על בר ישראל ואינו שומע דברי הרב בהריגת נפש ישראל.
האמנם כד דייקינן שפיר אי משום הא דסתם גוי אינו שומע דברי הרב בהריגת נפש מישראל והו"ל דומיא למ"ש הרשב"ץ במוחזק ומפורסם למוסר. ליכא לאקשויי על הרא"ש ז"ל. דהא בעיקר האי סברא דחדית לן מר הרשב"ץ ז"ל דבמי שהוא מוחזק ומפורסם דאינו שומע דברי הרב באיסור זה לא שייך ביה אין שלד"ע. הרי מוכח להדיא מדברי הרא"ש ז"ל פ"ק דב"מ דלא שמיע ליה כלומר לא ס"ל כל כי האי סברא דאמר מר הרשב"ץ זל. שהרי כתב הרא"ש ז"ל שם דהלכתא כר"ס והילכך לא משכחת לה שלד"ע אלא חצר יע"ש. ואם איתא דגם מי שמוחזק ומפורסם שאינו שומע דברי הרב בהאי איסורא כגון מוסר לא אמרי' ביה אין שלד"ע וכמ"ש הרשב"ץ ז"ל. איך כתב הרא"ש דלר"ס לא משכחת לה שלד"ע אלא חצר הא משכחת לה בגברי נמי וכגון שהוא מוחזק שאינו שומע דברי הרב כהאי איסורא דלא מיפטר המשל' מטעמא דאין שלד"ע משום דלא שייך ביה לה"ט דדברי הרב וכו' אלא מוכח להדיא דפשיטא ליה להרא"ש זל דגם במוחזק ומפורס' שלא לשמוע דברי הרב בהאי איסו' כגון מי שהוא מוחזק ומפורסם למסור שייך גביה אין שלד"ע. וכ"כ הר"ב ש"ך ז"ל בח"מ סי' שפ"ח ס"ק ס"ז לדחות דברי הרשב"ץ זל מדברי הרא"ש י"ל דפ"ק דב"מ הנז' וכתב דלא מיבעיא לר"ס דהיכא דאי בעי לא עביד אין שלד"ע דגם במוחזק אין שלד"ע כין דאי בעי לא עביד אלא גם לרבינא דאמר דהיכא דשלי' ב"ח הוא אין שלד"ע ה"נ במוחזק דמה בכך שהוא מוחזק במוסר ס"ס ב"ח הוא יע"ש. וא"כ מינה נמי לגוי באיסור זה דשפיכות דמים דהוא נמי ב"ח בהאי איסורא ואי בעי לא עביד מה בכך שסת' גוי מוחזק שלא לרחם על נפש ישראל. ס"ס כיון דהוא שלי' ב"ח בהאי איסורא ואי בעי לא עביד גם בגוי איתיה להא דאין שלד"ע בהאי איסורא דש"ד ושפיר כתב הרא"ש ז"ל בהאי תשו' דיפה עושה ההורג למוס' ע"י גוי דלא חשיב כהורגו בעצמו בידים והיינו משום דבהאי איסורא גם בשלי' גוי אין שלד"ע כיון דהוא נמי בר חיובא באיסור זה דשפיכות דמים ואי בעי לא עביד.
אך את זה ראיתי להר"מ ב"ב זל בתשו' ק"ק סי' רי"ד ואיתא נמי להאי תשובה בתשובות מיימוניות דשייכי לה' נזיקין סי' י"ד שכתב על א' שרצה לתפוס חבירו ולהכריחו למשפט ומתוך שלא רצ ה להניח לתפוס עצמו הכהו והרגו השופט. והשיב ע"ז מהר"ם ז"ל קרובני בעיני שיש להחמיר עליו יותר משל ישראל האומר לשלוחו ישראל צא והרוג את הנפש דאע"ג דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין מיחייב מיהא בדיני שמים בדינא רבה למר ובדינא זוטא למר והני מילי התם דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל ע"י גוים נראה לי דבריא היזיקא והו"ל כשול' את הבער' ביד חש"ו ומסר להו גווזא וסילתא דחייב אפי' בידי אדם כאלו עבד איהו גופיה בידים כי הערלים שמחים לאיד כאשר יגילו בחלקם שלל כשיש להם לילך על יהודי ומי הרשהו לתפוס את בעלי ריביו בידי גוים אפילו לפי דבריו שלא רצה אלא להכריחם למשפט והא אפי' למשכנו אינו רשאי וכו' עד והשתא בנדון זה נראה בעיני שטעון כפרה כמו רוצח גמור שהרג בידו דמי לכבש עליו לתוך המים או לתוך האור וכאלו דכפתי' לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא וקטליה בכח ראשון דגיריה דיליה הוא וכו' א"ד מהר"מ ב"ב זל יע"ש. הנה שכתב להדיא מהר"מ ז"ל דאפי' למאי דאמרי' בפ' האיש מקדש דהאומר לשלוחו צא והרוג את הנפש דאע"ג דדברי הרב ובו' מיחייב מיהא בדיני שמים בדינא רבה למר ובדינא זוטא למר וה"מ התם דהוה השלי' ישראל דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל ע"י גוי בריא היזיקא הוא וחייב אפי' בידי אדם כאילו עבד איהו גופיה בידים משום דהגוים שמחים לאיד כאשר יגילו בחלקם שלל כשיש להם לילך על יהודי וכהרג בידו דמי דהו"ל ככבש עליו לתוך המים או לתוך האור וכו'. אשר מדבריו אתה למד למוד מפורש דבגוי אף באיסור דגם בני נח מוזהרין עלין כש"ד דנדון דידיה דשייך גם בהורג ע"י גוי לה"ט דדברי הרב וכו' כיון דגם הגוי ב"ח הוא בהאי איסו' ואי בעי עביד ואי בעי לא עביד אפ"ה דן מהר"מ דהו"ל כהרג והישראל משלחו גופי' בידים ואמר דשאני ההיא דישראל שאמר לשלוחו ישראל צא והרוג את הנפש דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל ע"י גויים בריא היזיקא הוא כי הגוים שמחים לאיד וכו'. והיינו משום דמאחר דגויים מוחזקים הב שאין שומעין דברי הרב בהריגת נפש מישראל כי אדרבה הם שמחים לאיד כאשר יש להם לילך על יהודי ודאי שהגוי יעשה ויהרוג את היהודי ולהכי לא מיפטר ישראל משלחו מה"ט דדברי הרב וכו' כיון שזה הגוי מוחזק ומפורס' שאינו שומע דברי הרב בזה ובודאי שיע' ולהכי הו"ל כהרגו ויש' משל' בידי'. ומינה נמי לשליח ישראל מוחזק ומפורס' דאינו שומע דברי הרב כגון מוסר דלא שייך ביה אין שלד"ע וכדברי הרשב"ץ ז"ל דאין נראה לחלק בזה בין ישראל מוחזק למסור וכיוצא בו לגוי באיסורא דאיהו נמי ב"ח בו כגון שפיכות דמים דגם בני נח מוזהרין בו כיון דבאיסור זה גם בני נח בני חיובא נינהו ביה כישראל ושייך בגוי נמי לה"ט דדברי הרב וכו' כבישראל.
האמנם בעיקר דברי הר"מ ב"ב ז"ל הנז' קשיא לי טובא דהנה הוא נסת'ר מחמת'ו שהרי כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ז סי' ג' וששאלתם אדם שמוחזק במסירות אם הוא מותר להעיד עליו ויביא עדותו למשפט בדיניהם או אם מותר להשכיר גוי להרגו דע כיון שהוא מוחזק במסירות מותר כי כך שמעתי מרבינו מאיר ז"ל אחר שעשה המוסר מסירה אין להרגו בידים אבל ע"י גוי כיון שהוא מוחזק במסירות מותר עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב הרא"ש בשם ר"מ ז"ל דמוסר אחר שעשה המסירה אין להרגו בידים אבל ע"י גוי מותר. אשר מפורש יוצא מזה דר"מ ז"ל נמי ס"ל דלהרוג ישראל ע"י גוי לא הוה כהרגו הישראל משלחו בידים שהרי אסר להרוג את המוסר אחר מעשה בידים והתיר הריגתו ע"י גוי דע"י גוי לא הוה הריגה בידים. וזה סותר למ"ש הר"מ ז"ל גופיה בתשובה הנז"ל דישראל השולח את הגוי להרוג ישראל הו"ל כהרגו ישראל משלחו בידים משום דע"י גוי בריא היזיקא דודאי יעשה. דלפ"ז כיון דמוסר אחר מעשה אוסר הר"מ להרגו בידים ה"ה נמי דע"י גוי אסיר משום דע"י גוי נמי הורג בידים חשיב. ואיך קאמר הר"מ דע"י גוי מותר להרגו למוסר דלא הוה כהרגו ישראל בידים וכעת דברי הר"מ ז"ל נראין סתרי אהדדי וצריך לי עיון.
והנה במאי דמבואר יוצא מדברי מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' ק"ס דגם בשלי' אמרי' אין שלד"ע. ראיתי להרב שער המלך ז"ל פ"ה מה' מלוה דל"ט ריש ע"ג שכתב ע"ד מרן ז"ל ומן התימא על הרב"י ז"ל דבח"מ סי' שפ"ח הביא תשו' הרשב"ץ ז"ל דלא אמרינן אין שלד"ע אלא בישראל ולא בגוי בלי חולק וא"כ מאי ק"ל הכא לדעת רש"י ז"ל. האמנם אחר העיון נראה שדברי מרן ז"ל נכונים בטעמם דאין כוונת קושיתו לומר דאמאי לא אמרינן התם דאין שלד"ע כמו שהבינו ז"ל דהא ודאי פשיטא דבגוי יש שלד"ע. אלא כוונתו להקשות ממאי דאמרינן התם דיש שליחות לגוי לחומרא ובודאי דה"ט דכיון דכ"ע ידעי דשש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי דרשת מה אתם בני ברית אמור רבנן דלחומרא יש שליחות משום דמאן דחזי סבר דישראל מישראל שקיל רבית כיון דגוי נעשה שליח לישראל כמ"ש הריב"ש בתשו' סי' רע"ז ובשלמא אם נאמר דרבית ע"י שליח ישראל אסור ניחא שפיר דגזרו בשליח גוי גזירה דילמא אתי להלות ע"י שליח ישראל. אמנם אם רבית ע"י שליח ישראל מותר מטעמא דאין שלד"ע אמאי גזרו רבנן כיון דלא אתי לידי איסורא כלל ואם נאמר דהתם ה"ט דכיון לאו כ"ע ידעי דרשת דמה אתם ב"ב מאן דחזי סבר דרבית מיד לוה למלוה נמי שרי כיון דהגוי נעשה שלוחו של ישראל ושלוחו כמותו. א"כ מה"ט נמי נימא הכא דאסור דלאו כ"ע ידעי דינא דאין שלד"ע ואדרבה בהא איכא למגזר טפי כיון דלחד תירוצא אמרי' בגמ' דאיכא מ"ד דיש שלד"ע וגם במעילה וטביחה ומכירה יש שלד"ע ודאי דאתו למטעי טפי מההיא דשליחות לגוי דהלכתא פסיקתא היא בכל התורה כולה כן נראה לי נכון כוונת דבריו א"ד ז"ל יע"ש.
ולפענ"ד אחרי המחילה רבה דאין זה נכון למימר בכונת דברי מרן ז"ל:
דהא ודאי דטעמא דהאי גזירה דאמור רבנן דיש שליחות לגוי לחומרא הוה משום דכ"ע ידעי דשש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי דרשת דמה אתם בני ברית ומאן דחזי סבר דרבית מיד לוה למלוה נמי שרי כיון דהגוי נעשה שלוחו של ישראל ושלוחו כמותו. ואין מקום בזה לאקשויי דא"כ מה"ט נמי נימא הכא דאסור דלאו כ"ע ידעי דינא דאין שלד"ע ואדרבה בהא איכא למיגזר טפי וכו' כדאמר מר הרב שער המלך ז"ל. דהא ליתא דהא דאין שלד"ע כ"ע ידעי ליה דסברא היא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. והאי דאיכא מ"ד לחד תירוצא דיש שלד"ע היינו משום דס"ל להאי מ"ד דטביחה ומכירה ומעילה הו"ל ב' כתובין הבאים כאחד ושני כתובין מלמדין דיש שלד"ע כדאיתא התם בגמ' בפ' האיש מקדש דאי לאו משום הני שני כתובין דמלמדין מסברא אמרי' דאין שלד"ע אלא דמשום דאיכא הני קראי הוא דסבר האי מ"ד דיש שלד"ע. וכיון שכן דמהאי סברא אלימתא דדברי הרב כו' אין שלד"ע והיא סברא דסברי לה כ"ע. ליכא למיגזר ולמימר דכ"ע ידעי דשש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי דאין שלד"ע דמהיכא תיתי לן למימר דלאו כ"ע ידעי דאין שלד"ע מאחר דהסברא היא אלימתא דאין שלד"ע. ואי משום דאיכא מ"ד דיש שלד"ע כיון דהסברא היא דאין שלד"ע ליכא למיחש להא. וכן נמי משום הא דבמעילה וטביחה יש שלד"ע ליכא למיגזר דהא אדרבה מאן דידע דבהני יש שלד"ע מינה נמי ידעי דבכל התורה כולה אין שלד"ע דבהני דוקא הוא דגלי קרא דיש שלד"ע ולהכי לא ראו חז"ל למיחש בהא ולמיגזר משא"כ בהא דשליחות לגוי דליכא שום סברא למימר דאע"ג דשש"א כמותו בגוי אין שליחות אלא אדרבה הסברא נוטה טפי למימר כיון דשש"א כמותו מה לי ישראל ומה לי גוי כיון דשלוחו הוא ואיכא שפיר למיגזר בהא דמאן דחזי סבר דמיד לוה למלוה נמי שרי וזה ברור. באופן דאין זה מחוור כלל למימר בכוונת קושית מרן ז"ל כדאמר מר הרב שער המלך ז"ל. אלא קושטא הכי הוה דמרן משמע ליה דגם בגוי אמרי' אין שלד"ע וכמו שהבינו דבריו הד"מ והש"ך ז"ל.