גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · קיא
אין שליח לדבר עבירה. נסתפק הרב מ"ל ז"ל פ"ד מה' מלוה ולוה ה' י"ד ד"ן ע"ד באומר לשלוחו שילוה מעותיו ברבית והשליח עשה שליחותו. אם חייב המשל' להחזי' הרבי' להלוה. דאפשר דגבי גזל בכל כי האי גוונא מוציאין ממנו. ואפי' אם תמצא לומר דגבי גזל אפי' אם אמר לו לגזול והלך וגזל ונתן למשל' ואכל שאינו חייב לשלם מ"מ גבי רבית שאמר לו שילוה מעותיו ברבית ובממוניה עבד שלי' איסורא הו"ל כאלו המשל' הלוה ופשיטא שחייב להחזיר ולא דמי כלל לגוזל ומניח לפניהם שפטורים לשלם א"ד ז"ל יע"ש. אשר מפו' יוצא מדבריו דגבי אומר לשלוחו לגזול לו והלך השלי' וגזל ונתן לו ואכלו המשל' נמי לא ברירא ליה אם חייב המשל' לשלם הגזילה להנגזל אם לאו ואין ולא ורפיא בידיה ובדרך אם תמצ' לומר אמר מר דאת"ל דבגזל פטור המשלח וכו'.
ולפע"ד תמיה לי לפום ריהטא טובא על מאי דמספקא ליה באומר לחבירו שיגזול לו והלך וגזל ונתן לו ואכלו אם חייב המשלח לשלם כו' הא קי"ל הלכה רווחת דאין שליח לד"ע והשליח כי גוזל לאו שליחותיה דהמשלח עביד אלא כעושה מעצמו הוא. וכיון שכן הרי הוא כגוז' מרעתו ומאכיל לאחר דר"ח דריש פ' הגוזל ומאכיל וכמו שהדין הוא בגוזל מדע'עצמו והאכילו לאחר ה"נ הוא באומר לשלוחו לגזול לו והלך וגזל לו ונתן לו ואכלו כיון דקי"ל דאין שלד"ע וכאמור.
וחזיתיה להרב שורשי הים ז"ל ח"ב דק"ף ע"ב שהקש' על האי ספיקא דהרב מ"ל באומר לשלוחו לגזול וגזל ונתן לו ואכל ח"ל אך במה שנסתפק הרב גבי גזל אם מוציאין מיד המשלח או לאו קשה טובא דאמאי לא מפשט פשיטא לי דפטו' כיון דקי"ל דאין שלד"ע כל היכא דשלי' ב"ח לרבינא ואי בעי עביד ואי בעי לא עביד לר"ס דמטעם זה אמרו בגמ' שם בפ"ק דב"מ ד"י ע"ב אלא מעתה האומר לאש' ועבד צאו וגנבו ליה"נ דמיחייב שולחן כו'. הרי מבואר להדיא דגבי גזל נמי פטו' להחזיר המשלח וכעת צ"י א"ד ז"ל יע"ש. ואחר המחילה רבה מאי דמותיב מר מהא דאומר לחבירו צא וגנוב לי וקאמר דהרי מבואר בהדיא דגבי גזל נמי פטור המשלח. לא דק מרב הא דהרב מ"ל ספיקו בגזל הוה בשהשליח גזל ונתן לו ואכלו אם חייב המשלח לשלם כיון דהרי הוא אכל את הגזיל' ובאומר לחבירו לגנוב לו והלך השליח וגנב לו ונתן לו ואכל המשלח הדבר פשוט דהמשלח חייב לשלם דלא גרע מגונב אחר הגנב דהגנב השני חייב לשל' הגניבה. ומאי דאמרי' התם בפ"ק דב"מ דהמשלח פטור ע"כ דהיינו בשלא אה הגנב' ליד המשלח אלא דמתה או נגנב' הבהמ' בזמן שהיתה תחת יד השליח קודם שהספיק השליח ליתנה למשלחו ועל חיוב זה דאחריות הדבר הגנוב הוא דקאמ' דאין שלד"ע ולא קנאה המשלח במשיכתו של השליח מרשות הבעלים לענין שיתחייב המשלח מיד באחריות הגניב' אבל בבאה הגניבה ליד המשלח מהשליח מיד הו"ל המשל' גנב שני וחייב הוא באחריו' ואם אכלה הוא חייב לשלם וכ"כ בתשו' מהר"מ מלובלין ז"ל ד"פ ע"א יע"ש והוא פשוט וברור. וא"כ אי אתית לאתויי ראיה מהך דצא וגנוב לי דבפ"ק דב"מ להאי ספיקא דהרב מ"ל ז"ל דמיירי באומר לשלוחו צא וגזול לי והלך וגזל ונתן לו ואכל' המשלח. הוה הראיה לחיוב דחייב המשלח לשלם כמו שכן הדין התם גבי גניב' בכה"ג דהמשלח חייב וכאמור ולא לפטור להמשלח מה"ט דאין שלד"ע כדאמ' מר הר"ב שורשי הים ז"ל. באופן דמאי דמייתי מר הרב מהר"י מאיו דמבואר בהדיא בפ"ק דב"מ דגבי גזל נמי פטור אחר המח"ר דלא דק בזה כלל. ואי קשיא על האי ספיקא דהרב מ"ל ז"ל דגבי גזל הוא מאי דאקשינן דכיון דקי"ל דאין שלד"ע הרי השליח כי גזלו כגזל מדעתו והו"ל גוזל ומאכיל דר"ח דרצה מזה גובה ורצה מזה גובה אם הוא קודם יאוש ועיין שם בתוס' ד"ה גזל ולא נתייאשו כו ובמ"ש ה"ה פ"ה מה' גזילה בשם קצת מפרשים ובמ"ש הרז"ה ז"ל שם ועיין להרב מח"א ז"ל הלכות גזילה סי' ו' ז' יע"ש. סוף דבר דהאי ספיקא דהרב מ"ל ז"ל דלגבי גזל הוא תמוה לפום ריהטא.