אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › קח

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · קח

קז

אין שליח לדבר עבירה. אפי' לדעת הנ"י בשם האחרונים דחלקו על התוס' וסברי דגם בלא ידע השלי' מן האיסור אין שלד"ע. עד כאן לא נחלקו לא לענין פיטור המשל' אבל השליח פטור לכ"ע דשיהא השלי' חייב אין לזה טעם כלל וכן מבואר להדיא ביש"ש פ' מרובה סי' ל"ג דלכ"ע השליח פטור בשלא ידע ע"ש. ודלא כמ"ש בד"מ וסמ"ע דהנ"י כתב בפ' מרובה דהשלי' חייב דאין שלד"ע אפי' במקום שאין השליח יודע אם עשה איסור. דליתא דלא כתב הנ"י רק דמ"מ המשל' פטור אבל שיהא השלי' חייב אין לזה טעם כלל. כ"כ הרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' שמ"ח בריש סק"ו. וז"ל הגאון רש"ל בפ' מרובה ויש פנים אחרי' בהאי סוגיא שפיטור וחיוב על הכהן המושכו קאי שפטור מנזק הבהמה אם מתה כ"ז שלא הוציאה מרשות בעליה אבל הוציאה מרשות בעלים וכו' או הגביהו ומת חייב בנזק הבהמ' ואף בכפל. ומסתמ' איירי שידו' להם שגנוב הוא דאי לא"ה הוי אונס לגבייהו ואפי' מנזק פטורים א א"ד ז"ל יע"ש.

והנה מדברי ה"ה ז"ל ספ"ב ד"ה גניבה מבוא' יוצא כדברי הגאון רש"ל והש"ך זל שכתב שם עמ"ש הרמב"ם ז"ל הלכה י"ז נתנו שם בבית בעלי' לבכורות בנו או לבע"ח או לש"ח וכו' והיה מושכו זה שניתן לו ומת פטור השומר הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב השומר או הבע"ח שניתן לו מפני שעדיין לא הוציאו הגנב מרשו' הבעלי' ע"כ. וכתב ע"ז ה"ה וז"ל הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים וכו' נראה שדברי רבינו ז"ל ודאי הם כשידעו השומר או הבע"ח שהוא גנבו ואע"ג שגונב מאחר הגנב פטור מכפל וכו' כיון שגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים כו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב דנראה דהרמב"ם ודאי מיירי כשידעו השומר או הבע"ח וכו'. ונראה שכוונתו לומ' דלהכי היא דהשומר מיחייב לשלם משום שהוא יודע שהוא אינו שלו אלא שגנבו. אבל אי השומר אינו יודע שגנבו אלא כסבור דשלו הוא אין לחייב השומר נמי לשלם. גם הריטב"א ז"ל בחידושיו לפרק קמא דבבא מציעא לד"י הביאו הר"ב בספר אסיפת קנים שם כתב להדיא דהשליח נמי פטור כשלא ידע וז"ל מצינו שליח לד"ע וקי"ל אין שלד"ע פי' ומהא שמעינן דכי אמרי' התם וטבחו או מכרו לרבות השליח דה"ד לענין תשלומי ד' וה' דטביחה ומכירה אבל לא לענין תשלומי כפל דגניבה והכי משמע בב"ק ומכאן דקדק ר"י דכי אמרי' אין שלד"ע לחייב השולח משום דברי הרב וכו' שלא חלק הכתוב בין שהשליח שוגג או מזיד שאל"כ מה שייך למיפרך מחצר כלל וכבר כתבתיה במס' קידושין בס"ד הילכך אם השליח מזיד השלי' חייב והשולח פטור ואם השלי' שוגג שניהם פטורין א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב הריטב"א ז"ל כדברי הנ"י דגם בלא ידע אין שלד"ע ושניהם פטורין המשלח והשליח כשלא ידע השליח מהאיסור והיינו כמו שכתבו הגאון רש"ל והש"ך:

איברא דנראה לפום ריהט' דשפיר כתבו הד"מ והסמ"ע ז"ל דאם אמר לשלוחו קח לי שור מבי פלוני שהוא שלי ונמצא אח"כ שלא היה של אלא לגנבו נתכוון שכתב הנ"י בפ' מרובה דהשליח חייב באחריות השור במשיכתו דאין שלד"ע אפי' במקום שאין השליח יודע אם עשה איסור. דע"כ דהכי הוה לפי מ"ש הנ"י דגם בלא ידע השליח שהוא איסור דאין שלד"ע דמיחייב השליח באחריו' הבהמ' מיהא להבעלים מדין מזיק דלענין נזיקין הלכה רווחת דאדם שמזיק ממון חבירו אפילו בשוגג או באונס דחייב לשלם דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד בין באונס בין ברצון וכדתנן בב"ק ס"פ כיצד הרגל ובכמה דוכתי וא"כ אף שלא ידע השליח שלגנבו מתכוון ושוגג הוא וכאנוס נמי הוה וכמ"ש הגאון רש"ל ז"ל. ניהי דלענין לחייבו להשליח מדין גנב לשלם את הכפל נמי אין לחייבו מה"ט דהוא לא ידע ולא נתכוון לאיסור גניבה אלא להתירא דסבור שהשור הוא של משלחו ולאו גנב הוה השליח. מ"מ לענין שיתחייב השליח במשיכתו להשו' מבית הבעלים באחריות השור ולשלם נזקו אם הוזק השור נראה דמיחייב מדין מזיק אף שהוא שוגג במשיכתו דסבור שה שהוא של משלחו דלענין חיוב בנזק השור אדם מועד לעולם וכו'. וגם ה"ה ז"ל דכתב דהרמב"ם ז"ל מיירי ודאי שידעו השומר והבע"ח היינו משום דהרמב"ם מחייב להשומר מדין גנב ולשלם את הכפל נמי דלענין דלחייבו מדין גנב לשלם את הכפל נמי ודאי דאין לחייבו כשלא ידע כיון דהוא שוגג אבל לענין שיתחייב השומר או הבע"ח במשיכתו באחריות השור לשלם נזק השור לבעליו כשהוזק השור ע"י פשיעתו של השומר או הבע"ח גם ה"ה מודה דגם בלא ידע חייב השומר או הבע"ח. וכן נמי מ"ש הריטב"א דאם השליח שוגג שניה' פטורין היינו מדין גנב ואינו חייב לשל' את הכפל דבהכי מיירי התם הריטב"א ז"ל לעיל מיניה אבל לענין חיוב באחריות השור ולשל' להניזק דמי נזקו אם הוזק בפשיעתו דהשלי' יש לחייבו להשליח אף שהיה שוגג במשיכתו מבית הבעלים דסבור שהוא של משלחו כמו שאמר לו. דמדין מזיק מיהא חייב אף השוגג. והיינו דכתבו הדרכי משה והסמ"ע דהנמוקי יוסף ז"ל כתב דחייב השליח באחריות השור משום דגם בלא ידע אין שליח לדבר עבירה וכוונתו דכיון דכתב הנמוקי יוסף ז"ל דגם בלא ידע אין שליח לגבר עבירה. א"כ ממילא אתה למד דלהנמוקי יוסף ז"ל חייב השליח באחריות השור מיהא לשלם נזק השור לבעליו. דמשום מה שהוא שוגג במשיכתו דסבור שהוא שלו לא מיפטר מאחריות השור מיהא. ולכן יש לתמוה על הר"ב ש"ך ז"ל דכתב ע"ד הד"מ והסמ"ע דליתא דלא כתב הנ"י רק דמ"מ המשלח פטור אבל שיהא השליח חייב אין לזה טעם כלל. והא לענין לחייבו להשליח באחריות השור דבו מיירו הד"מ והסמ"ע ז"ל טעמא רבה איכא לחייבו אף שהוא שוגג במשיכתו דסבור שהוא של המשלח וכאמור. וכן נמי קשה על הגאון רש"ל ז"ל דכתב דבלא ידע פטור השליח אפי' מנזק הבהמה דהוי אונס לגביה. דהא בנזק השור ליכא למיפטריה להשליח מהאי טעמא דהוי אונס לגביה וכאמור:

האמנם כד דייקינן פורתא נרא' דשפיר קאמרי הגאונים רש"ל והש"ך ז"ל דגם מנזק הבהמה פטור השליח כשלא ידע דלגנבו נתכוון משלחו דהו"ל אנוס. דאע"ג דקי"ל בענין נזקין דאדם מועד לעולם ואפי' כשהוא אנוס. היינו דוקא באונס שאינו גדול כ"כ אבל באונס גדול פטור וכמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל בריש פרק המניח וז"ל הרא"ש שם ואע"ג דאדם מועד באונס גדול כזה פטור אדם ושנים ישנים במטה נמי פוטר הירוש' הראשון בנזק השני וכן בפרק אלו נערות דל"ד אמרינן הניח להן אביהן פרה שאולה וטבחוה משלמין דמי בשר בזול דהיינו לפי הנאתן אבל דמי בשר כולו לא. משום דאנוסי' הוו שלא היה להו לידע שאינה של אביהם וכו' יע"ש. הנה שהביאו ראיה דבאונס גדול אדם פטור מההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה דלא משלמי דמי כולה משום דאנוסים הוו דלא הוה להו לידע שאינה של אביהם. וא"כ מינה נמי לאומר לשלוחו קח לו שור מבית פלוני שהוא שלו והלך השלי' ולקחו משם דסבו' שהוא שלו. אנוס גדו' הוי שלא היה לו לידע שאינו של משלחו כמו שאמ' לו דומיא דההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה וכו'. והיינו דכתב הגאון רש"ל ז"ל דלפי פי' הנ"י להך מתניתין דנתנו לבכורות בנו וכו' הגביהו חייבין הכהן או הבע"ח או השומר וכו' דמיירי בידעו שהוא גנוב דאי בלא ידעו פטורין אפי' מנזק הבהמה דאונס הוא לגבייהו. כלומר דבכה"ג שהם לא ידעו שאינו שלו אונס גדול הוה לגבייהו דלא הו"ל לידע שאינו שלו והו"ל כההיא דהניח להם אביהן פרה שאולה וטבחוה וכו' ויפה כתב הר"ב ש"ך ז"ל דליחייב השליח אין לו טעם. וזה פשוט וברור בטעמייהו דהגאונים רש"ל והש"ך ז"ל דפטרי להשליח כשלא ידע אפי' מנזק הבהמה אף לדעת הנ"י ז"ל דגם בלא ידע אין שליח לדבר עבירה.

ברם לדידי חזי לי לפענ"ד בהורמנותייהו דרבנן הגאונים רש"ל והש"ך דבכה"ג דהשור הוא בבית בעליו ואמר לו המשלח למשלחו שילך ויקחנו משם ולהוציאו מבית הבעלים באומרו שהוא שלו והלך השליח ועשה שליחותו וסבור שהוא של משלחו. לאו אונס גדול חשיב למיפטריה להשליח מנזקו דלא הוה דומיא דההיא דהניח להם אביהן פרה שאולה וטבחוה וכו' דשאני התם דהיתה הבהמה ברשות אביהם וחזקה שכל מה שברשותו שלאדם שהוא שלו ולהכי שפיר י"ל שם דאונס גדול הוה לגבי בניו דכיון דהניח להם אביהם בהמה זו בביתו וברשותו עם שאר נכסיו לא הוו להו לידע שאינה שלו אלא של אחרים היתה שאולה לו. אבל הבהיתה בהמה ברשותו של ראובן ואמר שמעון ללוי שילך ויקח הבהמה ויוציאנה מרשות ראובן כי היא שלו והלך לוי השליח ועשה שליחותו של שמעון ולקח הבהמה והוציאה מרשותו של ראובן כיון דהבהמה היתה ברשות ראובן הגם ששמעון משלחו אמר לו ללוי השליח שהיא שלו. לאו אונס גדול מיקרי אלא שוגג משום דסבור שכדברי משלחו כן הוא. אבל לא הוה ליה לידע ללוי השלי' שאינה שלו להיות חשיב אנוס אונס גדול ליכא למימר בהא דכיון שהבהמ' היתה ברשות ראובן היה לו לידע ללוי דשמ' של ראובן היא כיון שהיא ברשותו ושמ' שמעון משלחו לגונבה מבי' ראובן מתכוון. ותיתי לן למחשביה להשליח שוגג כיון שלא ידע שאינה של משלחו הגם שהבהמה הרי היא ברשות ראובן וקרוב הדבר שהיא של ראובן כיון שה שהיא ברשותו. מ"מ מאחר ששמעון המשלחו אמ"ל שהו' שלו והוא סמך על דבריו וסבור שכדבריו כן הוא שהיא שלו שוגג הוה. אבל למיחשביה נמי לאונס גדול מפני כך כההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וכו' ליכא למימר דההיא דהניח להם אביהם ברשותו שאני וכאמור.

וראיתי להרב מחנה אפרים בה' נזקי ממון סי' ו' שהביא להא דכתבו התוס' בפ' המניח דבאונס גמור גם אדם חייב מההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וכו'. וכתב איברא דהיה נראה לכאורה דהרשב"א חולק על זה שכתב בת"ה דקל"ח גבי גוי דנסכיה לחמרא דישראל שרי למשקל מיניה דמי חמרא שכתבו המפרשים דוקא בדנסכיה בכונה הא אם היה סבור שהוא של עצמו ונסכיה אסו' דהא בישראל בכענין זה פטור וכדאמרי' המטמ' והמדמע והמנסך פטור עכ"ל אלמא דאפי' כסבור שהוא שלו ונסכו אינו פטור אלא משום דהוי היזק שאינו ניכר דהכי קי"ל וכו' ומה שהביאו התוס' ראיה מההיא דטבחוה איכא לאפלוגי ונרדף ששבר את הכלי' יוכיח דהוי אנוס ואין לך אונס גדול מזה ואפ"ה חייב לשלם א"ד ז"ל יע"ש.

ולענ"ד אחר המחילה רבה דאי אפשר לומר דהרשב"א חולק על התוס' בזה דלהדיא כתב הרשב"א בחי' בריש פ' המניח כדברי התוס' דבאונס גמור חייב והביא ראיה מההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה זכו' וככל מ"ש התוס' יע"ש. ומאי דכתב הרשב"א ז"ל בת"ה דגוי דנסכיה לחמרא דישראל כסבור שהוא שלו אסור משום דהוא פטור מטעמא דהיזק שאינו ניכר דבעי להוכיח מיניה דהרשב"א חולק על התוס' דהא אפי' כסבור שהוא שלו ונסכו אינו פוטרו הרשב"א אלא משום היזק שאינו ניכר. אחר המחילה רבה דלא שמיה מתיא כלל דדוקא בכה"ג דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה הוא דכתבו התוס' דחשיב אונס גמור משום דהתם איכא טעמא רבה דהא לא הו"ל למידע וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם. והיינו דכיון דהפרה הניח להם אביהם ברשותו מסתמא שהיא שלו ולא הוה ליה למידע שאינה שלו ולהכי הוי שפיר אונס גדול לגבייהו. אמנם בכה"ג דגוי דנסכיה לחמרא דישראל כסבור שהוא שלו שייך למימר דהו"ל למידע שאינו שלו ולאו אונס הוא לא שוגג. ולהכי קאמר הרשב"א הטע' משום היזק שאינו ניכר למימ' דאף שיהיה באופ' דה"ל למידע פטור וזה ברור.

ומאחר עלו'ת מהני מילי דהרשב"א זל דבס' ת"ה גבי גוי דנסכיה לחמרא דישראל כסבור שהוא שלו דלאו אונס גמור חשיב מאי דכסבו' שהוא שלו משום דבכה"ג הו"ל למידע ולא הוה דומי' דההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה וכו' וכאמור. א"כ בכה"ג דאומר לשלוחו שילך ויקח לו שור שהוא בביתו של פלוני שהוא שלו דנמי לאו דומיא דההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וכו' דהא ה"נ כיון שהשור הוא בביתו וברשותו של אחר ליכא למימר דלא הו"ל למידע אלא הו"ל למידע הוה טפי מההיא דגוי דנסכיה לחמרא דישראל כסבור שהו' שלו. דהכא דהשור הוא בביתו ורשותו של אחר יש מקום לחוש שהוא של אותו שהוא בביתו וברשותו והו"ל להשלי' למידע מפני כך אלא שמפני שמשלחו אמר לו שהוא שלו ועל דבורו זה סמך השלי' ועשה שליחו' שוגג הוא דהוה אבל אנוס גמור ליכא למיחשביה מפני כך. ולא עוד אלא דגם אפי' אונס שאינו גמור לא הוה רק שוגג כיון שהשור הוא ברשות אחרים דזה מורה שהוא של אותו שהוא שם ברשותו. ושפי' כתב הד"מ והסמ"ע ז"ל דלהנ"י דאפי' בלא ידע השלי' שהוא עושה איסור אין שלד"ע דמיחייב השלי' באחריותו של שור דאם הוזק השור לאחר שהוציאו מבית בעליו מיחייב השלי' לשלם נזקו הגם שהוא שוגג במשיכתו משם דכסבור שהוא של משלחו. ועמ"ש בתשו' נודע ביהודה מה"ק חא"ה סי' ע"ח אות י"ג וסי' פ' אות י"ו וסי' פ"א אות יו'ד וסי' פ"ב אות י"ב. ועיין מ"ש הרב מחנה אפרים זל ה' גזיל' סי' ז' ד' ה' ע"ד ד"ה אבל נראה כמ"ש הבכ"מ וכו' ועיין מ"ש הרב מהר"י אזולאי ז"ל בס' יעיר אוזן מערכ' הא' סי' נ"ו ד"י ע"ג וריש ע"ד יע"ש דמה שתמה על הד"מ מדברי ה"ה הנה לפי מאי דכתי' לא ק"מ דה"ה מיירי לענין לחייבו מדין גנב וכאמור לעיל.

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה