גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · פח
אין שליחות לגוי. היינו מדינא דאוריי' אבל לחומרא מדרבנן יש שליחות לגוי. כן הוא דעת רש"י ור"ח ז"ל בפ' א"נ דע"א ע"ב אבל ר"ת ז"ל חולק בזה. וסובר דאין שליחות לגוי כלל ואפי' לחומרא מדרבנן וכמ"ש התוס' ז"ל שם ד"ה כגון שנשא ונתן ביד יע"ש. והנה לדעת רש"י ז"ל ודעמיה דלחומרא יש שליחות לגוי כתב הריב"ש ז"ל בתשו' סי' רע"ו דטעמא דהאי חומרא הוה כיון דכ"ע ידעי דשלוחו של אדם כמותו ולא כ"ע ידעי דרשת מה אתם בני ברית וכו' אמרי רבנן דלחומר' יש שליחות משום דמאן דחזי סבר דישראל מישראל שקיל רבית שהגוי נעשה שליח לישר' י"עש וכ"כ עוד בסי' ש"ה תוך התשובה יע"ש. ולפי זה ממילא אתה למד דלא שייך למימר להאי מילתא דיש שליחות לגוי לחומרא אלא בדבר שאסור לו לישראל לעשות לדבר ההוא כהלואה ברבית וכיוצא משאר כל איסורין שבתורה דכי עושהו על ידי גוי אף ע"ג דמדינא דאורייתא אין שליחות לגוי ולא חשיב מה שעושה הגוי בשליחותו דישראל להאיסור ההוא כעשהו ישראל מ"מ אמור רבנן דיש שליחות לחומרא משום ה"ט דאמ' מר הריב"ש ז"ל דכ"ע ידעי דשלוחו ש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי לדרשא דאתם גם אתם למעוטי גוי משליחות ויבא הישראל ע"י כן לעשות האיסור בעצמו. אמנם בדבר שאדרבה הדבר ההוא מוטל מדינא על היש' לעשותו הוא או שלוחו כהפרשת תרומה וכיוצא כי עושהו ע"י גוי כיון דאין שליחות לגוי לא עשה ולא כלום ולא שייך בכה"ג למימ' דלחומרא יש שליחות דלמאי נחוש כדי להחמיר אי משום דלאו כ"ע ידעי דרשה דאתם גם אתם וידעי דשלוחו ש"א כמותו מה בכך הא אם יבא ע"י כך לעשותו הוא בעצמו. שפיר עביד כי כך הוה עיקר מצותו לעשותו הוא בעצמו או שלוחו ישראל.
כי ע"פ הבא"ר תמהני על הרב פר"ח במים חיים בנימוקיו על הרמב"ם ז"ל פ"א דה' תרומות על מ"ש שם הרב כ"מ ז"ל בשם ס' א"ח בשם הראב"ד ז"ל דישראל שקנה שבלים מהגוי ומרחן כותי בשביל ישר' חייב בתרומה דשלוחו של אדם כמותו ותמה עליו מרן הכ"מ ז"ל דהא אין שליחות לכותי ע"כ וכתב עלה הרפ"ח ז"ל ונלע"ד דאיברא דמן התורה אין שליחות לגוי אפי' לחומרא וכדאיתא בב"מ פרק א"נ דע"א ע"ב אבל מדרבנן איכא שליחות לחומרא וכמ"ש המ"מ פ"ה מה מלוה ולוה ע"ש בדין ד' א"ד ז"ל יע"ש. וכ"כ עוד שם בתר הכי וז"ל ומה שגמגם הר' כ"מ דהא אין שליחות לגוי אינו גמגו' דה"מ לקולא אבל לחומרא יש שליחות לגוי כדאיתא בפ' הרבית דע"א ע"כ לשיטת רש"י ור"ח דהתם עיין בתוס' שם א"ד ז"ל יע"ש. ואחר המחילה רבה דלא צדק בדבריו אלה כי האי מילתא דיש שליחות לגוי לחומרא דאתמר התם בפ' הרבית לא שייך אלא דוקא התם גבי איסור רבית וכיוצא משאר כל איסורין משום ה"ט דאמ' בה מר הריב"ש ז"ל משא"כ בההיא דחיוב התרומה דתליא דוקא במירוח הישראל שימרחו הישראל עצמו או שלוחו אבל מירוח הגוי בתבואתו פוטר כי קנה הישראל השבלין מהגוי ומרחן הגוי בשביל הישראל לא שייך למימר התם דלחומרא יש שליחות לגוי וחייב בתרומה דמה טעם יש שם להחמיר כדי שלא לבא למרחן הישראל בעצמו הא אדרבה זאת אנו מבקשים שצריך מירוח הישראל דוקא ושפיר גמגם מרן הכ"מ ז"ל מהא דקי"ל דאין שליחות לגוי דלא שייך התם למימר להאי מילתא דאמור רבנן גבי איסור רבית דלחומרא יש שליחות לגוי וכאמו' והוא פשוט וברור ולעיקר מה שגמגם הרב כ"מ ז"ל עמ"ש לעיל סס"י פ"א: