גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · פד
אין שליחות לגוי לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו. הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספרו ארעא דרבנן סי' ה' כת' שזה ימים חקר בזה עלה דההיא דאיבעיא לן בנדרים דל"ה ובכמה. דוכתי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן דלפ"ז דמן התורה אין שליחות לגוי ואפי' אנן לדידהו תפשוט דכהני שלוחי דרחמנא נינהו מהא דתניא פ"ק דחולין ובפ' אלו מנחות תניא איש איש לרבות העכ"ום שנודרים נדרים ונדבות כישראל. ואי אמרת שלוחי דידן נינהו היכי מצינן לאקרובי קרבנות הגוי' הא אין שליחות לגוי אלא ע"כ דשלוחי דרחמנא נינהו ושמא י"ל בדוחק דשאני התם דגלי קרא ורבי עכ"ום דעבדי שליחותייהו בקרבנות א"ד זל יע"ש. והנה הגאון בעל צאן קדשים זל במנחות דע"ב כת' ששמע מחכם אחד שהקשה קושיא זו וכת' איהו ז"ל לתרצה וז"ל ונ"ל ליישב בדרך אמת דתמן תנינא במס' ב"מ שם דרב אשי אמר כי אמרי' אין שליחות לנכרי ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו ה"ל שליח וקאמר הא דר"א בדותא היא מ"ש אינהו לדידן דלא דכתי' אתם גם אתם וכו' אנן לדידהו. נמי מה אתם ב"ב וכו' ע"כ נמצא דמשו"ה דר"א בדותא משום דילפי' אין שליחות לנכרי מאתם דמשמע בין אינהו לדידן בין אנן לדידהו רק במס' קידושין דמ"א ע"ב קא מסיק לר"ש דס"ל דמירוח נכרי פוטר יליף דלא הוי נכרי שליח לתרומה מצד הסברא כיון דליתיה בתרומה דנפשיה ומידי דלא שייך ביה לא איתעביד עליה שליח ואתם גם אתם אתי לדרשא אחריתי ולפ"ז איכא למימר דר"א לאו בדותא היא דדוק' אינהו לדידן לא הוי שליח דבמידי דלא שייך ביה לא מתעביד עליה שליח אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח ומ"ה גבי קרבן יכול הכהן לעשות שליחות נכרי להקריב קרבנו ולהיות שלוחו ומ"ה מיבעי שפיר כנ"ל ברור ונכון א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אחר המחילה רבה דאין זה דרך אמת ולא נכון כלל דהא מהך סוגיא דב"מ גופה מוכח דבהא דאין שליחות לגוי אפי' במילתא דהגוי שייך ביה ואף אנן לדידהו ליכא מאן דפליג עלה דכל אפייא שוין בזה מדטרח הש"ס שם לתרץ הברייתא ואם איתא דלר"ש דוקא אינהו לדידן לא הוי גוי שליח דבמידי דלא שייך לא מתעביד שליח אבל אנן לדידהו עבדינן שליחותיה דנכרי מאי קושיא נימא דהך ברייתא אתיא כר"ש דנכרי ליתיה בתרומה דנפשיה ולא יליף דאין שליחות לגוי מאתם גם אתם אלא מסברא דמשום דלא שייך בתרומה לא מתעביד בה שליח ולהכי דוקא אינהו לדידן לא מתעבדי שליח אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח וכדאמר רב אשי ואמאי קאמר הש"ס דהא דר"א בדותא היא הא איכא ר"ש דהכי ס"ל ומאן דאמר כר"ש בדותא היא אתמהה. ואפי' תאמר דמשום דלא אמר רב אשי הא מני ר"ש היא אלא אמר סתם כי אמרי' אין שליחות לגוי ה"מ אינהו לדידן וכו' משמע דאליבא דכ"ע קאמר רב אשי הכי ואפי' לרבנן דר"ש ולהכי קאמר הש"ס דהא דרב אשי בדותא היא. מ"מ אמאי טרח הש"ס כולי האי לתרוצי לה להך ברייתא ולא משני דהך ברייתא כר"ש אתיא. וכ"ש דאתי שפיר טפי ולא צריכנא למימר דסיפא לחומרא דלר"ש גם סיפא מדינא הוא משום דהרי הוה מילתא דשייך ביה הנכרי בדנפשיה דהנכרי יש לו יד לזכות לעצמו ונעשה שליח גם איהו לישראל לר"ש לפי דברי הגאון צ"ק ז"ל. אלא מדטרח הש"ס כולי האי לתרוצה לה להך ברייתא ולא משני דאתיא כר"ש מוכח דלכ"ע אין שליחות לגוי כלל ואף במידי דהנכרי שייך ביה ובין אינהו לדידן ובין אנן לדידהו דכל אפייא שוין דאין שליחות לגוי כלל. וכן מפורש יוצא מדברי התוס' ז"ל בגיטין דכ"ג ע"ב דגם לר"ש אין שליחות לגוי כלל אף במידי דשייך ביה הגוי שכתבו שם ד"ה מה אתם בני ברית וז"ל וא"ת דבפ"ב דקידושין משמע דלר"ש לא איצטריך ליה למדרש מה אתם בני ברית ומוקי לה לדרשא אחריתי וא"כ לדידיה מנ"ל הא דקי"ל בכל דוכתא דנכרי לאו בר שליחות הוא לענין זכיה ורבית בפ' איזהו נשך וי"ל דמ"מ כיון דדרשינן שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפי' בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שהוקשה להם להתוס' דלר"ש דלא איצטריך ליה למדרש מה אתם ב"ב ומוקי לה לדרשא אחריתי לדידיה מנ"ל הא דקי"ל בכל דוכתא דנכרי לאו בר שליחות הוא לענין זכיה ורבית בפ' א"נ. אלמא פשיטא להו להתוס' ז"ל דגם לר"ש אין שליחות לגוי בכל התורה כולה ואפי' במידי דהגוי שייך ביה כזכיה דיש לגוי יד לזכות לעצמו. ונ"ל דפשיטא להו להתוס' ז"ל הכי דגם לר"ש אין שליחות לגוי בכל התורה ואפי' במידי דהגוי שייך ביה. מכח הך סוגיא דפ' איזהו נשך דטרח הש"ס לתרץ הברייתא ולא משני דאתיא כר"ש וכדכתיבנא לעיל. ובמה שתירצו התוס' זל דמ"מ כיון דדרשי' שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפי' בעלמא מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומיא דאתם עיין מ"ש בכונת דבריהם הגאון מהר"ם מלובלין ז"ל בס' מאיר עיני חכמים שם ועיין להגאון פני יהושע ז"ל שם ועיין להר' עצמות יוסף זל בקידושין לדמ"א דפוס קוסטאנטינה דע"ב ע"ב ד"ה גם לר"ש וכו' כי שם בא"רה דגם לר"ש מכח הסמיכות דגם אתם ידעינן מה אתם בני ברית וכו' וניחא ליה בהכי מה שתמה המרדכי שם זל תימא לר"ש דלא דריש בכל דוכתא גם אתם מנ"ל הא דקי"ל נכרי לאו בר שליחות הוא לענין זכיה ולא לענין רבית עכ"ל. דלר"ש נמי מכח הסמיכות נמי נפיק ליה דהא לרבנן נמי קרא איצט' לדרשא אחריתי ולא דריש מה אתם כי אם מכח הסמיכות יע"ש. אלא שיש להרגיש על הר' ע"י ז"ל שלא זכר שר לדברי התוס' דגיטין הנז' שהקשו להאי קושיא דהמרדכי ותירצוה באופן דגם לר"ש אין שליחות לגוי כלל בכל התורה כולה ואף במידי דהגוי שייך ביה ואף אנן לדידהו ודלא כהגאון צאן קדשים ז"ל ואכתי הקושיא אהא דמיבעיא לן בנדרים דל"ה אי כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא במקומה עומדת דאמאי לא פשיט דשלוחי דרחמנא נינהו מברייתא דאיש איש שמקבלין נדרים ונדבות מגוים והכהנים מקריבים קרבנות הגוים ואי שלוחי דידן נינהו הא קי"ל אין שליחות לגוי אפי' אנן לדידהו.
והנה הגאון בעל פנים מאירות ז"ל בש"ות ח"ב סי' קי"ח גם איהו ז"ל הקשה להך קושיא וסיי' וצ"ל דלגבי גוים באמת פשיט ליה דהוו שלוחי דרחמנ' ולא מיבעיא להש"ס אלא לגבי ישראל אי שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא יע"ש. וראיתי להר' חי"דא ל בס' פתח עינים בחי' יומא לדי"ט ע"א דאייתי מר להני מילי דהגאון פנים מאירות ז"ל הנזכר וכתב וק"ק על הרב דלא זכר מתירוץ התוס' הנז' דמדר"ה בריה דרב יהושע פשיטא ליה דהוו שלוחי דרחמנא אלא דהבעיא היא אי הוו נמי שלוחי דידן וכפ"ז אין להביא ראיה מברייתא דאיש איש לרבות הגוים דכיון דהא פשיטא ליה דשד"ר נינהו הא תיסגי לגוים דאין להם שליחות ומבעיא ליה לדידן אי הוו נמי שלוחי דידן והגם דגם הרב מדעתו כתב קרוב לזה מלבד דהו"ל להביא דברי התוס' לאלומי מילתא. עוד בה דאי מסברא נאמ' כן כמ"ש הרב אכתי קשה דהו"ל לש"ס למפשט מהברייתא ולדחי ליה כמ"ש הרב הנז'. אמנם השתא דהתוס' כתבו כן משום מימרת ר"ה בריה דרב יהושע וכתבו דממימרא זו כבר פשיטא ליה דשד"ר ועלה בעי אי הוו נמי שלוחי דידן מעתה אין צורך לאתויי הברייתא ולדחוייה דכבר הוו ידעי מימרת ר"ה ועלה בעו ומה יפשוט מהברייתא הנז' והרמב"ן בחי' לקידושין שם כתב די"א דהכא בישראל דודאי כיון דאנן לא מצינן למעבד ואינהו מצו מעבד שד"ר נינהו ואיבעיא לן התם בכהן דליתיה לה"ט מי אמרי' כיון דלגבי ישראל שד"ר נינהו גבי כהן נמי או"ד ישראל דלא מצו משוו שליח שוי להו רחמנ' שליח כהן דמצי משוי שליח משוי שליח עכ"ל. והריטב"א שם בחי' מייתי האי שנוייא בשם התוס' וכתב עליו ונכון הוא ע"ש. וכפ"ז אין מקום לקושית הרב פנים מאירות והרי הוא כמבואר. הגם הלום ראיתי להרב החסיד מהרי"א בס' א"ד סי' ה' שהקשה קושיא הנז' דאמאי לא פשיט מברייתא דאיש איש וכו' וכבר קדמו הרב פנים מאירות ואעיקרא אינה קושיא לפי דברי התוס' והרמב"ן כמדובר. ועתה נדפסו מחדש חי' הריטב"א למכילתין וראיתי שם שהביא בשם התוס' שתירצו דהבעיא בנדרים לגבי קרבנות של כהן וכו' וכתב עלה ולא נהירא דהא סתמא איתמר הכא והתם ע"ש וק"ק דהוא עצמו הביא תירוץ זה בחי' לקידו' וכתב ונכון הוא כמש"ל וכו' ואחז"ר ראיתי שקושיא הנז' של כת הקודמין היא והביאה בס' דרוש שמואל פרשת ויקרא וע"ש מה שתירץ ודוק היטב עכ"ד הרב חיד"א ז"ל יע"ש והנה מאי דקשיא ליה למר על הר' פנים מאירות דלא זכר מתירוץ דתוס' ביומא וכן בקידו' דהבעיא היא אי שלוחי דידן נמי הוו. אחר המחילה רבה דאין כאן שום קושי כלל על הר' פנים מאירות ז"ל לא מינה ולא מקצתה דעיני קדשו של הרב פ"מ ז"ל שפיר חזו להאי תירוצא דהתוספות ופשוט הוא דלפום האי תירוצא אין מקום לקושייתו. אלא שהתוס' ז"ל שם בקדושין תירצו עוד תירוצא אחרי' דהכי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי דלא מיפשטה אלא ממשנה או מבריי' אע"ג דמצי למיפשט מדברי אמוראי יע"ש. וכן תירצו בנדרים שם וכ"כ גם הר"ן ז"ל והרשב"א ז"ל שם בנדרים ובקידושין י"עש ולפום האי תירוצא הוא דקשיא ליה להרב פנים מאירות ז"ל לקושיא דיליה. וכת' לתרץ דצ"ל דגבי גוים באמת פשיט ליה דהוו שד"ר ולא מבעיא ליה. להש"ס אלא לגבי ישראל אי שלוחי דידן הוו או. שלוחי דרחמנא ואין זה התירוץ ענין למה שתירצו התוס' לאידך תירוצא דהבעי' היא אי שלוחי דידן נמי הוו כי היכי דלייתי להאי תירוצא דהתוספות לאלומי למילתיה כדהוי עליה הרב חיד"א ז"ל דהא. עיקר הקושיא דמקשה הרב אינה אלא לפי התירוץ הראשון דתירצו התוספות שם בקידושין גם מ"ש דהרמב"ן בחי' לקידושין תירץ בשם התוס' דהבעיא בנדרים לגבי קרבנות דכהנים וכו' ושהריטב"א בחי' כת' דהוא נכון וכפ"ז אין מקום לקושי' הרב פנים מאירות. כבר כתבתי דעיקר קושיית הרב היא לפי מה שתירצו התוס' בקידושין בתירוץ קמא וכן בנדרים והר"ן והרשב"א שם. ותו דעיקר האי תירוצא דהרמב"ן בשם התוס' הוא תמוה וכאשר כת' עליה הרשב"א ז"ל בחי' לקידושין שם י"עש שדחה תירוץ זה ותירץ דבעי למיפשט ממשנה או ברייתא גם בחי' קדושין קדמון דחה תירוץ הרמב"ן ז"ל. ויפה כת' הריטב"א ז"ל בחי' ליומא דלא נהירא ואדרבה עמ"ש בחי' לקידושין דהוא נכון יש להקשות דאיך ניחא ליה האי תירוצא ולא עוד אלא שכתב דהוא נכון ואלו ממאי דמייתי התם. הש"ס למיפש' לה להך בעיא מוכח דלאו הכי הוא וכמ"ש הרשב"א והחי' קידושין קדמון. וגם עמ"ש בחי' ליומא דלא נהירא דהא סתמא איתמ' הכא והתם איכא לאקשויי דלאו משום הא דסתמ' איתמר לא נהיר אלא דמוכח. נמי מתוך הסוגיא דהבעיא היא בקרבנות דשל ישראל. באופן כי לפי מאי. דתירצו התוס' והר"ן והרשב"א בקידושין ובנדרים דבעי למפשט ממתני' או. מברייתא קשיא להאי קושיא דהר' פנים מאירות והר' מהרי"א ז"ל בס' א"ד ובעיא תירוצא. וספר דרוש שמואל איננו. בידי לדעת מה אמר מר שמואל בישובא דהך קושיא.
ואשר אני אחזה לי לפענ"ד בישובא דהאי קושיא. דהנה התם בנדרים מייתי למפשט לה להך בעיא מהא דתנן התם ומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות ואי אמרת שלוחי דידן הא קא מהני ליה ודחינן לה דמחוסרי כפרה שאני דאמר ר' יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים וכו'. וכתב שם הר"ן ז"ל דמחוסרי כפרה כיון דאין קרבנן בא לכפרה אין צריכין דעת אבל כל שצריכין כפרה על חטא צריכין דעת יע"ש. והנה קרבן עולה נמי צריך דעת וכמו שמוכח מדברי ר"י דקאמר הכל צריך דעת חוץ ממחוסרי כפרה וכן מפורש יוצא מדברי הר"ן ז"ל שם דל"ו ע"א ד"ה גופא אר"י הכל צריכין דעת וכו' וז"ל הקשו בתוס' התנן ומייתי לה בפרק האיש מקדש בהמה שנמצאת פירו' למגדל עדר זכרים לעולות כלומר ויקרבו אלמא א"צ דעת ותירצו דהתם שאני דכיון שנאבד דעת בעלים הוא שכל כהן שירצה להקריב יקריב יע"ש. הרי מבואר מדברי הר"ן ז"ל אלו דגם קרבן עולה צריך דעת. ולפי מאי דכת' הר"ן ז"ל לעיל בטעמא דמחוסרי כפר' דא"צ דעת דהוה משום דאין קרבנן בא לכפרה. צ"ל דעולה נמי לכפרה היא באה דהרי היא מכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה. אלא שצ"ע בזה דא"כ שלמים דאינם באים לכפרה כלל עד שמפני כך אינו מתודה בסמיכה דשלמים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ס"פ מה' מעשה הקרבנות יע"ש. אינו צריך דעת ולא משמע הכי אלא דמחוסרי כפרה בלחוד הוא דא"צ דעת אבל קרבן שלמי' צריך דעת ועמ"ש בזה לקמן במערכת הה"א בהאי עניינא דהכל צריכין דעת וכו'. ומעתה יש לנו לחקור ולדעת בקרבן עולה דגוים דמקבלין מהם נדרים ונדבות וקרבין עולות אם צריכין דעת כעולה של ישראל. ונראה דאינו צריך דעת כיון דלא שייך לומר גבי גוי דקרבן עולה דידיה בא לכפרה לו על עשה ולא תעשה הניתק לעשה. ועוד דגם בלאו האי טעמא דאינו בא לכפרה יש חלוק בין קרבן עולה או שלמים דישראל לקרבן עולה דגוי דכיון שנדר או נדב ישראל להביאן נתחייב חיובא דאורייתא דמצווה הוא להביאן כדי לצאת ידי נדרו ולכן צריכין דעת כיון דבהקרבת הכהן קרבן נדרו נפטר הוא מחיובו. משא"כ בקרבן גוי דאינו מצווה בהבאת קרבן נדרו הילכך אע"ג דאי מייתו גוים נדרים ונדבות מקבלי' מהם וקרבין אבל א"צ דעת בהקרבתן כבקרבן ישראל. ולהכי לא מייתינן התם בנדרים למפשט דכהני שד"ר נינהו מברייתא דאיש איש שמקבלין נדרים ונדבות מגוים דפשיטא ליה לתלמודא דקרבן עולה דגוי א"צ דעת ויכולין הכהנים להקרי' קרבנות דגוים שלא מדעתם ואין כאן משום שליחות כי היכי דנימא ביה אין שליחות לגוי. כנלע"ד ברור ונכון בישוב האי קושיא דמקשו רבנן הרב פנים מאירות והצ"ק והרי"א ז"ל.