גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · ס
אין עבוד באוכלין. חלבים נמי בכלל שאר אוכלין נינהו ואין במליחתן משום עבוד דבר תורה. והא דתניא בפ"ק דביצה די"א ע"א אין מולחין את החלבים היינו מדרבנן דאפי' לרבא דאמ' אין עבוד באוכלין מדרבנן מיהא אסי' ומשו"ה תני' התם דאין מולחין את החלבים ביו"ט וכן מפו' יוצא מדברי רא"מ ז"ל בס' יראים הביא דבריו בפסקי ריקנאטי סי' צ"ו שכת' וז"ל לא ימלח אדם בשר ואוכלין בשבת ויו"ט אם אינו צורך יו"ט דתניא בפ"ק דביצה אין מולחין את החלבים ובפ' שמונה שרצים אין מולחין צנון וביצה בשבת וכו' יע"ש. הנה שהביא ראיה לאסו' מליחת בשר בשבת מהא דתניא פ"ק דביצה דאין מולחין את החלבים וכונתו מבוארת דאע"ג דאמר רבא דאין עבוד באוכלין אפ"ה מדרבנן יש עבוד באוכלין ואין מולחין בשר ואוכלין בשבת וי"וט אם אינו צורך יו"ט וראיה דמדרבנן יש עבוד גם באוכלין מהא דתני' בביצה אין מולחין את החלבים אלמא דגם באוכלין יש עבוד מדרבנן. ומדהביא ראיה לאסו' מליחת בשר ואוכלין מהא דתניא דאין מולחין את החלבים מבואר יוצא דגם חלבים כבשר ושאר אוכלין נינהו לענין דאין עבוד בהם דבר תורה אלא מדרבנן. וכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פי"א דה' שבת הלכה ה' דגם חלבים כבשר ושאר אוכלים הם לענין זה דאין בהם משום עבוד דבר תורה. שכתב וכן המעבד מן העור כדי לעשות קמיע חיי' ואח' המעבד ואחד המולח שהמליחה מין עבוד הוא ואין עבוד באוכלין וכו' הדורס על העור ברגליו עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהרצענין עושין ה"ז תולד' מעבד וחיי' עכ"ד ז"ל יע"ש. ומדסתם וכת' ואין עבוד באוכלין ולא הביא שם הא דאין מולחין את החלבים למימרא דחלבים אינם בכלל שאר אוכלין ויש בהן עבוד ומליחתן אב מלאכה או תולדה דמעבד כמו שהביא שם הא דהדורס על העור ברגליו דהוא תולדת מעבד והוא מההיא דתנן התם בביצה די"א ונותנן לפני הדורסן וכמ"ש ה"ה ז"ל. וההיא דאין מולחין את החלבים דתניא התם עלה דהך מתני' לא כתבה שם לומ' דגם היא אב מלאכה או תולדה. מוכח דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם חלבים בכלל שאר אוכלין דכתב דאין עבוד באוכלין ומאי דתניא התם דאין מולחין את החלבים היינו מדרבנן כשאר כל אוכלין דאסו' לממלחינהו בשבת משום דנראה ככובש כבשים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פכ"ב מה' שבת הלכ' י' דמה"ט אסו' למלוח אוכלין בשבת יע"ש. גם בפרק כ"ג דין י' שחזר ושנה שם דיני המעבד דאוריית' ודרבנן לא הזכיר הא דמליחת חלבים כלל ומאחר דחלבים נמי מין אוכל הוא הגם שאינן אוכלין גמורין אם איתא דס"ל להרמב"ם ז"ל דחלבים לאו בכלל שאר אוכלין נינהו לענין זה דאין עבוד באוכלין אלא המולח חלבים חייב משום מעבד לא הו"ל למישתק מלכותבו בכלל חיובי משום עבוד ללמדנו דיש בחלבים משום מעבד אחר דסתים לן וכת' דאין עבוד באוכלין וסתמו כפירושו דכל שהוא מין אוכל וחלבים בכלל אין בהן עבוד. אלא מוכח דקושטא הכי הוה דגם חלבים הם בכלל שאר אוכלין דאין עבוד בהן והם בכלל מ"ש דאין עבוד באוכלין והא דתניא בפ"ק דביצה דאין מולחין את החלבי' היינו מדרבנן דהו"ל כמבשל דמליח כרותח והוא בכלל מ"ש פכ"ב מה' שבת דאסור למלוח אוכלין משום שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל. וכן נראה מוכרח דגם חלבים כשאר אוכלין הן לענין זה דאין עבוד באוכלין. לפי מאי דכתיבנ' וברירנ' לעיל סי' נ"ז טעמא דהאי מילתא דאמ' רבא דאין עבוד באוכלין דהוה לפי שאין המליח' פועלת ועוש' שום שנוי בגוף הבשר כאשר היא פועלת בעור רק היא משמרתו מסרחון ומעמידו ומקיימו לבלתי יפסד וה"נ הוה המליחה בחלבים דאינה פועלת בהן שום שנוי בגופן רק היא משמרתן מסרחון והפסד והנה כי כן גם חלבים כבשר ושאר אוכלין נינהו דאין במליחתן משום עבוד.
האמנם הר' שער המלך ז"ל פ"ג מהל' יו"ט הלכה ד' דמ"ט ע"ד הביא מאי דהקש' הר' מ"ל ז"ל פי"א דה' שבת עלה דהאי מילת' דא דאין עבוד באוכלין מהא דתניא בפרק הקומץ רבה תקריב מלח אפי' בשבת ומאי דנדחקו בתירוצ' ה ר' מהר"י אלפנדרי והשיטה להראשונים ז"ל ודחה כל מאי דתירצו וכת' וז"ל ולעיקר קושיית הר' מ"ל ז"ל נראה דל"ק ואישתמיט מינייהו סוגיא דפ"ק דביצה די"ב דאמרי' התם ת"ר אין מולחין את החלבי' ואין מהפכין בהם ופריך עלה בגמ' ומ"ש מעור לפני הדורסן ומשני התם משום דחזי למיסגא עלייהו הכא אתי למימר מ"ש דשרו רבנן כי היכי דלא ליסרח מה לי למישטחינהו מה לממלחינהו משמע בהדיא דמליחת חלבים הוי מלאכה דאורייתא דאי דרבנן אמאי לא שרינן משום שמחת יו"ט כדרך שהתירו חזרת תריסין ונתינת העור לפני הדורסן הא מליחה גופה אינו אלא מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה אלא משמע דמליחת חלבים אסורה מדאורי' וכ"נ מדברי רש"י שכתב וזל אתי לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות היא בדבר שיש לו עבוד וכ"כ הר"ן בהדיא וז"ל אין מולחין את החלבים דמולח מידי דשייך בו עבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו יש בו משום מעבד וכ"כ בשיטה כ"י להמאירי וז"ל אין מולחין את החלבים פי' מליחה בכל דבר שיש בו תורת עבוד דהיינו דבר שאינו אוכל כגון עורות וחלבים נמי דלאו אוכלין גמורין נינהו אב מלאכה הוא וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים דהא במשכן מליחת עורות ואיברים היה שם אלא דמ"מ מליחת בשר הותרה משום אוכל נפש אבל החלבים לאו אוכל נינהו ומליחתן אב גמור הוא עכ"ל. ונראה שהוצרכו לזה אע"ג דהא דאין עבוד באוכלין אינו אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא אסיר וכמ"ש התוס' פ' כלל גדול דע"ה ע"ב ד"ה אין עבוד באוכלין משום דכיון דאינו אלא מדרבנן יש להתיר משום שמחת יו"ט וכמו שכתבתי ועיין בב"ח סי' הנז' שפנה בדרך אחרת וכו' עד ואיך שיהיה זכינו לדין דבמליחת חלבי' חייב משום מעבד ד"ת משום דלאו אוכלין גמורין נינהו ומ"ש התוס' בפ' כלל גדול וז"ל אין להתיר מכאן מליחת אוכלין דאסור מדרבנן וכו' ואפי' ביו"ט אסור בפ"ק דביצה אין כוונתם ממ"ש אין מולחין את החלבים ביו"ט דהנהו לאו אוכלין נינהו ומדאוריי' נמי אסיר אלא כוונת' מהא דשמואל דאמר מולח אדם כמה חתיכות בב"א אע"פ שא"צ אלא וכו' משמע הא בזא"ז לא אע"ג דאין עבוד באוכלין וא"כ ממילא רויחא ההיא דפ' הקומץ רבה דאיצטריך קרא למישרי מליחת אימורים דחייב בהו משום מעבד ומאד אני תמה על הרבנים הנז' איך אשתמיט מינייהו סוגיא זו א"ד ז"ל יע"ש:
ולפע"ד אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר הרב שע"המ ז"ל דאין מקום לתמוה על הרבנים ז"ל הנז' כאשר תמה מר ואמר דמאד אני תמיה על הרבנים הנז' איך אשתמיט מינייהו סוגיא זו דהא אשכחן לחד מקמאי והוא רא"מ ז"ל דמפורש יוצא להדיא מדבריו בס' יראים דהא דתניא התם בהך סוגיא דפ"ק דביצה דאין מולחין את החלבים אינו אלא מדרבנן וכדכתיבנא דבריו לעיל. וכן מוכח נמי מדברי הרמב"ם ז"ל דגם חלבים כשאר אוכלין הן ואין במליחתן משום עבוד וככל מאי דכתיבנא לעיל. ואיברא דהרב שע"המ ז"ל שם ד"ן ע"ב כתב עוד וז"ל ואיך שיהיה תבנא לדיננא דמליחת חלבים כיון דלאו אוכלין גמורין הן הוי אב מלאכה ואסיר ד"ת ומשו"ה אין מולחין את החלבים ביו"ט דאיסורא דאורייתא לא שרינן סופן משום תחלתן ולדעתי נראה שלזה כיון רבינו שכתב בדין שאח"ז וז"ל וכן אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן ברוח ע"ג יתדות מפני שאינן ראויין לאכילה ע"כ ותמה הפר"ח סי' תצ"ט סק"ג דמה טעם הוא זה דעור נמי לא חזי לאכילה ואעפ"כ התירו ומכח זה כתב דשאני עור דחזי למיסגא עליה וחלק על המרדכי שכתב דנוצה של עוף דינו כמו בעור ומותר לטלטל כדי להצניען דהתירו סופן משום תחלתן וכתב הרב דאינו מחוור דשאני עור דחזי למזגא עליה ע"י הדחק ולפיכך התירו סופן משום תחלתן יע"ש. ולענ"ד נראה שכונת רבינו היא לומר דאמאי לא התירו מליחת חלבים כיון דאין עבוד באוכלין ואינו אסור אלא מדרבנן וכמו שהתירו נתינת עור לפני הדורסן משום דלא הוי מלאכה דאורייתא דלא הוי עבוד גמור וחזרת תריסין אע"ג דאסירי מדרבנן גזירה שמא יתקע. ואהא כתב מפני שאין ראויין לאכילה וכיון שכן יש עבוד בהן ולא שרינן מלאכה דאורייתא משום שמחת יו"ט ומשו"ה גזרו שטיחת חלבים אטו מליחתן דהוי דאורייתא אמנם במידי דליכא למגזר כלל אדאוריית' כההיא דנוצה של עוף ה"נ שדינן סופן משום תחלתן ואע"ג דליכא טעמא דחזי למיזגא ודלא כהפ"ח ותדע דהא חזרת תריסין ליכא טעמא דחזי למיזגא עליה ואפ"ה כיון דאין איסורו אלא מדרבנן התירו סופן משום תחלתן כיון דליכא למגזר בדאורייתא ועיין בס' מע"ח ומה שהצריכו בגמ' גבי נתינת עור לפני הדורסן לטעמ' דחזי למסגא היינו משום דאי לא"ה הוה חיישי' דילמא אתי לממלחינהו א"ד ז"ל יע"ש. הנה דפי' הרב ז"ל לדברי הרמב"ם ז"ל דפ"ג דה' יו"ט דכתב להאי דינא דאין מולחין את החלבים וכו' דהיינו מדאוריית' משום עבוד דאע"ג דאין עבוד באוכלין חלבים לאו אוכלין גמורין נינהו ויש בהן עבוד ד"ת ולזה כיון במ"ש שם בסוף לטעמא דמפני שאינן ראויין לאכילה. אך לדידי אחר המחילה רבה דהא ליתא כלל דהדבר פשוט וברור והרי הוא כמבואר ממאי דכתב פי"א מהלכות שבת דיני עבוד האבות והתולדות וסתם וכתב שם דאין עבור באוכלין ולא הזכיר שם דחלבים יש במליחתן משום מעבד והוא אב או תולדה דמעבד וכן בפכ"ג דחזר ושנה לדיני עבוד לא הזכיר להא דמליחת חלבים ללמדנו דלאו בכלל שאר אוכלין נינהו ויש בהם משום מעבד דלדעתו ז"ל גם חלבים בכלל שאר אוכלין נינהו והן נמי בכלל מ"ש שם דאין עבוד באוכלין וכאמור לעיל. והא ודאי הוכחה גמורה שכן דעתו של הרמב"ם ז"ל כדאמרן ודלא כמ"ש הרב שער המלך זל כי הנה בכל הט"ל מלאכות שפסקם שם הרמב"ם פרטם לכל אב מלאכה וכתב לבאר אצל כל אב כל מיני המלאכות שנקראין אבות וכן כל מיני המלא' שהן תולדותיו. ובפכ"ג הוסיף עוד לבאר גם הני שהן מדרבנן אצל כל מלאכה ומלאכה מהט"ל מלאכות ולא הניח מלהזכיר כל האבות וכל התולדות שיש לכל אב מלאכה. ואלו גבי אב מלאכה זו דמעבד לא כתב אלא המעבד את העור דהוא אב וכן המולחו וסיים ואין עבוד באוכלין ושוב כתב תולד' מעבד דהוא הדורס על העור וכו' או המרככו בידו ותו לא והו"ל לבאר ולמכתב גם מליחת חלבים דהוא אב דמעבד או תולדה. אלא מוכרח דליכא שום אב ולא תולדה אחרת באב מלאכה זו דמעבד זולת אלו שהזכיר שם ומליחת חלבי ליכא בהו משום מעבד דגם הם אוכלין נינהו והם בכלל מ"ש שם דאין עבוד באוכלין והא דתניא פ"ק דביצה דאין מולחין את החלבים היינו מדרבנן ומשום דמחזי כמבשל שלא לצורך אוכל נפש דה"ט דאסור למלוח אוכלין בשבת לדעת הרמב"ם ז"ל וככל מאי דכתיבנא לעיל וזה ברור. וא"כ מאי דכתב הרב שע"המ ז"ל בפי' כונת דברי הרמב"ם דפ"ג מה' יו"ט במאי דכתב וכן אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן ברוח ע"ג יתידות מפני שאינן ראויין לאכילה לא יתכן כלל. גם בלא"ה נמי לא מחוור למימר כן בכונת דבריו דאם כדברי הרב שעה"מ ז"ל הו"ל להרמב"ם ז"ל למימר הכי וכן אין מולחין את החלבי' מפני שאין ראויין לאכילה ואין מהפכין בהן וכו' כיון דה"ט דמפני שאינן ראויין לאכילה עקרו לטעמא דאיסור המליחה דחלבים למימרא דחלבים לאו אוכלין נינהו ויש בהן עבוד ד"ת. ואח"כ יכתוב דאין מהפכין בהן ואין שוטחין וכו' דהוה משום גזירה דמליחה אלא מדכת' לטעמ' דמפני שאין ראויין לאכילה לבסוף לבתר דכתב דאין מהפכין בהן ואין שוטחין אותו ע"ג יתידות מוכח דה"ט דמפני שאין ראויין לאכילה לא הוי כדאמר מר הרב שער המלך ז"ל. וכל שכן דמוכח להדיא מדברי הר"מ במז"ל בהלכות שבת דדעתו אין במליחת חלבים משום מעבד וכאמור.
ומאי דכת' הר' ז"ל דהכי משמע בהדי' מהסוגי' דהא אין מולחין את החלבים מדאורייתא הוא דאי מדרבנן אמאי לא שרינן משום שמחת יום טוב כדרך שהתירו חזרת תריסין ונתינת עור לפני הדורסן הא מליחה גופה אינה אלא מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה אלא משמע דמליחת חלבים אסורה מדאורייתא אחר המחילה רבה דליכא למשמ' מידי מהסוגיא דאיסור מליחת חלבים הוה מדאורייתא אלא איסורו לא הוה רק מדרבנן ואפ"ה לא שרינן משום שמחת יו"ט לשוטחן ולא הוה גזירה לגזירה אלא כולה חדא גזירה משום דאי שרינן ליה למישטחינהו כאילו התרנו לו למולחן נמי כי ודאי מימר אמר מ"ט שרי רבנן למישטחינהו כי היכי דלא ליסרח מה לי מישטחינהו מה לי ממלחינהו הילכך כולה חדא גזירה היא דאי לא קיימא הא לא קיימא הא. וכדמוכח מהש"ס דקאמר מ"ש מעור לפני הדורסן התם לא מוכחא מילתא משום דחזי למיסגא עליה הכא אתא למימ' מ"ט שרו לי רבנן כי היכי דלא לסרח מה לי למישטחינהו מ"ל לממלחינהו. הרי דהוצרך הש"ס להאריך בביאור האיסור דשטיחה ואמ' אבל הכא אתא למימר וכו' והיה די למימ' אבל הכא דילמא אתא לממלחינהו. אלא משום דאיסו' המליחה גופה אינה אלא דרבנן והיה מקום למימר דהו"ל איסו' שטיחתן גזירה לגזירה. להכי האריך הש"ס ואמ' אבל הכא אתא למימר מ"ט שרו לי רבנן כו' כלומ' דודאי מימר אמר הכי וימלחינהו נמי ולאו גזירה לגזירה הוה אלא כולה חדא גזירה כאמור. משא"כ חזר' תריסין באין לו ציר מן הצד דהוה ודאי גזירה לגזירה ולהכי שרו רבנן חזרתן. ועור לפני הדורסן נמי דהתירו משום שמחת יו"ט משום דלא מוכחא מילתא משום דחזי למיזגא עליה וכדקאמר הש"ס התם לא מוכחא מילתא וכו' ופרש"י ז"ל התם לא מוכחא מילת' שתהא שטיחתו לצורך עבוד דמימר אמר האי דשרו ליה רבנן לתתו לפני הדריסה מפני צורך יו"ט התירו שאף שטיחתו צורך י"וט דחזי למזגא עליה אבל הכא גבי חלבים כי שרית לשוטחן מוכחא מילתא שלתקון החלבים התרתו ואתי נמי לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות הוא בדבר שיש בו עבוד דתנן והמולחו והמעבדו ע"כ יע"ש. ואת זה ראיתי להרמב"ן ז"ל בס' המלחמות פ"ק דביצה על מאי דכתב המאור זל ועוד אנו תמהים עליו היאך פסק בחזרת תריסין כב"ה לקולא וכת' מתני' דהשוחט כצורתה בלא חלוף וכו' וכתב ע"ד אלו הרמב"ן ז"ל אמר הכותב הנה בעל המאור מתמיה על רבינו הגדול ז"ל ואני תמיה על כל הגאונים שכך פסקו כולם כו' וכשאני מחפש ומהפך בשמועות לזכותם יש לי לפרש ולומר דלר"י מוחלפת שיטתן של ב"ה דקסבר בשיש להם ציר מן הצד פליגי דשרו ב"ה משום שאין בנין בכלים ואעפ"י שהיא מלאכ' קבוע' ודינה להיות פטור אבל אסור עליה כו' אפ"ה משום שמחת יו"ט מותרת ומשו"ה קשיא ליה מהשוחט כו' ונטילתן נמי קשיא ליה ולפום הכי אפיך מאי דאפיך והשתא דקי"ל דכשאין להם ציר אלא באמצע פליגי נטילתן מותרת אפי' בשבת ובחזרתן נמי אין בה משום שמא יתקע שאין עשוי ליתקע בתריסין כו' ואין לך בהן צד איסור אפי' לב"ה דסברי יש בנין בכלים אלא משום גזירה אטו מן הצד והיא גופה לב"ה משום שמא יתקע הילכך משום שמחת י"וט לא גזרינן גזירה לגזירה בכה"ג דלא מוכחא מילתא דעבר אשבות די"וט וה"נ אמרי' בעור לפני הדורסן כיון דחזי למסגא עליה ולא מוכחא מילתא דעבר עליה בשבות דשרו ב"ה משום שמחת יו"ט ואע"ג דהיכא דליכא משום שמחת יו"ט כגון עור דעי"ט ותריסין דבתים גזרינן וכדאמרי' לקמן עלה מן הצד שמא יתקע גזרינן אלמא כל היכא דאיכא לאחמורי מחמרינן אפילו בשמחת יו"ט וכו' א"ד ז"ל יע"ש אשר מדבריו אלה אתה למד דאפי' גזירה לגזירה. נמי מחמרי' היכא דמוכחא מילתא דעבר אשבות דיו"ט אלא כי לא מוכחא מילתא היא דלא גזרינן גזירה לגזירה וה"ט דתריסין דהתירו חזרתן דהוה גזירה לגזיר' משום דלא מוכחא מלתא דעבר אשבות דיו"ט. ומעתה תו ליכא שום משמעות מהש"ס דאיסור מליחת חלבים הוה דבר תורה ממאי דלא התירו משום שמחת י"וט ואסרו נמי שטיחתן כדאמר מר הרב שע"המ ז"ל דכל דמוכחא מילתא מחמרי' אפי' בשמחת יו"ט ואפ' בגזירה לגזירה ולכן אע"ג דאיסור מליחת חלבים גופיה דרבנן הוא אסרו גם שטיחתן אע"ג דגזירה לגזירה היא משום דמוכחא מילתא דמשום תקון החלבים התירו ואתא למימר מ"ט שרו לי רבנן כי היכי דלא ליסרח מ"ל מישטחינהו מ"ל ממלחינהו וכ"ש דאיכא למימר הכא דודאי אתי לממלחינהו ולאו גזירה לגזירה הוה אלא כולה חדא גזירה כדכתיבנא לעיל. אלא דלפי דברי הרמב"ן ז"ל הנז' אין לנו צורך לזה דכל דמוכחא מילתא דעבר אשבות דיו"ט מחמרי' אפי' בשמחת יו"ט ואפי' בגזירה לגזירה כאמור. באופן דליכא למשמע מידי מהש"ס דיהא איסור מליחת חלבים מדאורייתא:
ואנכי הרואה דלא זו בלבד דליכא למשמע מהך סוגיא דאיסור מליחת חלבים מדאורייתא הוא ככל האמור. אלא אדרבה איכא למשמע מינה דלא הוה אלא מדרבנן והוא ממאי דקא' הש"ס אבל הכא אתא למימר מ"ט שרו לי רבנן כי היכי דלא ליסרח מה לי משטחי' מה לי ממלחינהו והשתא אם איתא דהמליחה בחלבים עבודי נמי קמעבדן עבוד גמור עד דאיכא במליחתן משום אב מלאכה דמעבד כבעור איך מפני מה דיתירו לו לשוטחן אתי למימר מ"ט שרו לי רבנן למשטחינהו כי היכי דלא ליסרח מ"ל משטחינהו מ"ל ממלחי' הא בשטיחתן ליכא משום איסו' שום מלאכה כלל דאין במה ששוטחן שום מעשה דפעולת עבוד רק שע"י שהוא שוטחן ברוח אצולי מצלא להו מסרחון שלא יסריחו ואין איסור השטיח' רק משום טירחא ביו"ט בדבר שאינו אוכל נפש משא"כ במליח' דאיכ' בפעולת המליחה פעולת עבוד דמלאכה גמורה היא וזה ידוע הוא לכל דעבוד אב מלאכ' היא וא"כ גם כי יתירו לשוטחן לא שייך שיבא לומר מ"ט שרו לי רבנן כו' מ"ל מי שטחינהו מ"ל ממליחנהו כיון דהחלוק שבין השטיחה להמליחה הנה הוא ידוע דבשטיחה לא עביד פעולת מלאכת עבוד בחלבים ובמליחתן עביד מלאכה גמורה דעבוד ואיך קאמר הש"ס דאתי למימר מה לי וכו'. אלא מוכח דגם במליחתן ליכא משום פעולת מלאכה זו דמעבד גמו' כי גם המליחה לא עביד בהו רק לשומרן מן הסרחון וההפסד אלא דאסו' מדרבנן המליחה. ולהכי שפיר קאמ' הש"ס דאם יתירו לו לשוטחן אתא למימר מ"ט התירו לי שבות זה דשטיחתן דאית ביה איסו' דרבנן משום טירחא ושלא לצורך יו"ט כי היכי דלא ליסרח א"כ מה"ט גם במליחה דליכא בה רק שבות דרבנן שרי דמה לי למישטחינהו דאיכ' שבות דרבנן ושרו ומה לי ממלחינהו דגם בה ליכא אלא שבות. וכיון דהמליחה בדבר ששייך בו עבוד כגון עורות אב מלאכה היא אסיר גם מליחת חלבים משום גזירת מליחת עורות וחמיר איסור שבות זה דמליחה מהאיסו' דשטיחתן דאינו רק משו' טירחא ביו"ט שלא לצורך אוכל נפש ולא ראו חכמים להתיר שבות זה דמליחתן משום שמחת יו"ט ואסרו נמי אפי' שטיחתן משום דע"י כך יבא להתי' גם מליחתן שאיסורו משום גזירת מעבד דלא ראו חכמי' להתירו משום שמחת יו"ט. ונ"ל דלזה כיון רש"י ז"ל במ"ש אבל הכא גבי חלבים כי שרית לשוטחן מוכחא. מלתא שלתקון החלבים התרתו ואתי נמי לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות בדבר שיש בו עבוד דתנן והמולחו והמעבדו ע"כ. כלומר דכיון דמוכחא א שלתקון החלבי' התרתו אתי נמי לממלחינהו מלתא שלתקון החלבי' התרתו אתי נמי לממלחינהו דאמר יאמר מ"ל איסור שטיחתן דליכא אלא שבות ומ"ל מליחתן דליכא נמי אלא שבות ומליח' מאבות מלאכות בדבר שיש בו עבוד כדתנן המולחו והמעבדו כלומ' ואיסור מליחת חלבים ושאר אוכלין משום גזירת מליחה דדבר שיש בו עבוד דהיינו עורות הוה וכיון דאיסור דמליחה הוה משום גזירה דמליחא דדבר שיש בו עבוד לא ראו חז"ל להתירו משום שמחת יו"ט. זהו כוונת רש"י ז"ל ודלא כמ"ש הרב שע"המ ז"ל דמדברי רש"י ז"ל אלו נר' דאיסור מליחת חלבים הוה דאורייתא אלא כונת דברי רש"י ז"ל כדכתיבנא. דאי כונת רש"י ז"ל כדס"ל להרב ז"ל לא הו"ל לרש"י ז"ל למימר ומליחה מאבות מלאכות בדבר שיש בו עבוד כדתנן המולחו דזו מנ"ל שיהיו גם חלבים דבר שיש בו עבוד עד שכה יאמר רש"י בפשיטות והוה ליה לפרש דמליחה מאבות מלאכות בחלבים וכן מאי מייתי רש"י ז"ל כדתנן המולחו והמעבדו הא התם במליחת עור מיירי ומנ"ל מהתם דגם מליחה בחלבים אב מלאכה היא הא קי"ל דאין עבוד באוכלין וי"ל דגם חלבים בכלל שאר כל אוכלין. אלא נרא' דכונת רש"י ז"ל כדכתיבנ' דמשו' דהמליחה בדבר שיש בו עבוד דהיינו עור אב מלאכה היא כדתנן המולחו והמעבדו להכי אסיר מדרבנן המליחה אף בדבר שאין בו עבוד כחלבים ושאר אוכלין משום גזירה דמליח' דבר שיש בו עבוד דהיי' עור ולהכי לא ראו חז"ל להתיר מליחת חלבי' אפי' משום שמחת יו"ט משום דמלבד האיסור דטרחא ביו"ט איכא נמי איסור נוסף דחמיר מיניה והוא איסור משום גזירת מליחת דבר שיש בו עבוד. באופן דגם מדברי רש"י ז"ל לא משמע מידי שיהא איסור מליחת חלבים מדאורייתא. אלא אדרבא טפי משמע מדבריו דאין איסורו אלא מדרבנן.
אך מ"ש עוד הר' שעה"מ ז"ל דכ"כ הר"ן בהדי' וז"ל אין מולחין את החלבים דמולח מידי דשייך בו עבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו יש בו משום מעבד. לכאורה ודאי דהכי מוכת להדיא מדברי הר"ן ז"ל אלו ממאי דכת' דמולח מידי דשייך בו עבוד כגון חלבי' דלאו אוכלין גמורין נינהו יש בו משום מעבד. דיש בו משום מעבד מדאורייתא קאמר דאי יש בו משום מעבד מדרבנן קאמר אפי' באוכלין גמורין נמי דלא שייך בהו עבוד יש בהן משום מעבד מדרבנן וכדתנן בפ' ח' שרצים דק"ח ע"ב אין עושין הילמי בשבת אבל עושין מי מלח כו' ואמרי' עלה בגמר' מאי קאמ' אמר ר"י אמר שמואל ה"ק אין עושין מי מלח מרובין אבל עושה הוא מי מלח מועטין. וכת' עלה הר"ן ז"ל אבל עושין את מי מלח מפרש בגמרא מי מלח מועטין. והלא הילמי בין מרובין בין מועטין וכשם שהמרובין אסורין מפני שהוא כמעבד ומתקן את האוכל הניתן לתוכו כדי שיתקיים אלו הן מותרין נותן שמן בתוך המים תחלה קודם שיתן את המלח וכו' עד אבל לא יתן מלח תחלה ואפי' נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד נראה כמעבד א"ד ז"ל יע"ש הרי לך מפורש להדיא בדברי הר"ן ז"ל דגם באוכלין גמורין דלא שייך בהו עבוד יש בהן משום מעבד מדרבנן וא"כ מאי דכת' גבי הא דאין מולחין את החלבי' דמולח מידי דשייך בו עבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו יש בו משום מעבד ע"כ דיש בו משום מעבד מדאורייתא קאמר.
האמנם עקר דברי הר"ן והר' המאירי ז"ל בזה הם תמוהים טובא לפענ"ד. חדא דזו מנ"ל לפרושי הכי דהאי תנא דקתני אין מולחין את החלבים דאין מולחין מדאוריי' קאמר ומשו' דכיון דלאו אוכלין גמורין נינהו יש בהן משו' מעבד מדאורייתא הא י"ל דאין מולחין מדרבנן קאמר משום דהו"ל כמעבד וכדין שאר אוכלין דאף דאין עבוד באוכלין מ"מ מדרבנן יש גם באוכלין משום מעבד ולהכי אין מולחין את החלבים ביו"ט כיון דלאו לצורך אוכל נפש נינהו דאסירי באכילה. ואמאי הר"ן והמאירי לחלק יצאו בין האוכלין ואמור רבנן בטעמא דהאי דאין מולחין את החלבים דהוה משום דלאו אוכלין גמורין נינהו ויש בהם משום מעבד דבר תורה דמנ"ל לחלק כל כי האי חלוקא בין חלבים לשאר אוכלין ולמימר הכי בטעמא דהא דאין מולחין את החלבים מסברא דנפשין בלתי שום הכרח מן הש"ס. ומאי דכת' הר' שעה"מ ז"ל דנראה דהוצרכו לפרש כן משו' דכיון דאיסו' עבוד באוכלין אינו אלא מדרבנן יש להתיר משו' שמח' י"וט. אחר המחילה רבה דאין זה הכרח של כלום דהא נתינת עור לפני הדורסן נמי אין איסורו אלא מדרבנן דעבוד דדריסה כלאחר יד הוא ואפ"ה אי לאו משום. דחזי למזגא עליה ולא מוכחא מלתא דלצורך תקון העור הוה לא הוה שרינן ליה משום שמחת יו"ט ולכן מליחת חלבים אע"ג דאין איסורו אלא מדרב' לא התירו לו אפי' משום שמחת יו"ט משום דמוכחא מילתא דלצורך החלבים התירו לו וכדקאמר הש"ס על איסור שטיחתן. ואי משום מאי דאסרו אף שטיחתן ומשום דאתא למימר מ"ט שרו לי רבנן כו' מ"ל מישטחינהו מ"ל ממלחינהו דהו"ל גזירה לגזירה. הא נמי לאו הכרח הוא וכדכתיבנא לעיל. ועוד קשה לענ"ד דהא רבא דאמר להאי מילתא דאין עבוד באוכלין ואפילו במליחה גדולה דקא בעי ליה לאורחא. על כרחין לומ' דטעמיה דרבא הוה משום דכיון דבאוכלין אין המליחה משנה את האוכל ממה שהיה ומתקנו למעליותא להיותו ראוי לדבר שלא היה ראוי קודם המליחה כמו שפועל ועושה ומתקן המליח' להעור דהוא משתנה שנוי גמור למעליותא להיות ראוי ע"י העבוד למלאכת הכתיבה עליו וכיוצא משאר כל המלאכות הנעשות בעור מעובד אלא המליחה באוכלין אינה רק לשמירת האוכל לבלתי יסרח ויפסד ולהכי אין בזה משום מלאכ' דעבוד זהו ודאי טעמ' דרבא דאמר אין עבוד באוכלין. דאי לאו הכי אין לה לסברת רבא מקום כלל דמאחר דהמליח' גדולה דקא בעי ליה לאורחא מקשה הבשר ומקיימו לזמן רב כשם שמקשה המלח להעור ומקיימו ואורחא דאינשי למלוח בשר מליחה גדולה כדי לקיימו למען יעמוד ימים רבים דקא בעי ליה לאורחא. אמאי מפני מה שהוא אוכל לא תהא במליחתו כזו משום מעבד כמו בעור כיון דדמי ליה בפעולה זו ומ"ש ממלאכת בונה דאע"ג דבמשכן דממנו אנו לומדים הט"ל מלאכות לא היה הבנין באוכלין אפ"ה קי"ל דיש בנין גם באוכלין והמגבן חייב משום בונה. והיינו משום דכיון דיש במגבן דמיון לפעולת בנין שהיה במשכן אף שפעולתו באוכלין היא אין מפני מה שהוא באוכלין מבטל כחו של הפעול' דדמי לבנין ומסלקו משם מלאכה דבונה כיון דקושטא קאי דיש בפעולתו פעולת בנין וחייב משום בונה גם שהוא באוכלין. וא"כ ה"נ במלאכה זו דעבוד כיון דהמליחה בבשר דקא בעי ליה לאורחא הוה דומיא דמליח' בעור למה מפני מה שהוא אוכל לא יהיה בו משום מלאכה דמעבד. אלא ע"כ דטעמא דרבא כדאמרן וככל מאי דכתיבנא לעיל סי' נ"ז וכיון שכן אין כאן מקום לחלק במליחת אוכלין בין חלבים לשאר אוכלין. כיון דגם בחלבים אף דלאו אוכלין גמורין נינהו אין המליחה פועלת בהן שום שנוי ממה שהיה קודם המליחה רק היא לשמירתן מהסרחון למען יתקיימו ולא יפסדו כמו שהיא המליחה בבשר כדקא בעי ליה לאורחא וכי היכי דאין במליחת בשר משום מעבד ה"נ חלבים מה"ט וכי אמר רבא אין עבוד באוכלין גם חלבים בכלל שאר אוכלין. וא"כ איך כתבו הר"ן והמאירי ז"ל. לפרש להא דתניא דאין מולחין את החלבים דהיינו מדאוריי' ומשום דחלבים לאו אוכלין גמורין נינהו ויש במליחתן משום מלאכה דמעבד דבר תורה:
תו איכא לאקשויי טובא על הרב המאירי ז"ל במ"ש וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים דהא במשכן מליחת עורות ואיברים היו שם אלא דמ"מ מליחת בשר הותרה משום אוכל נפש. אבל החלבים לאו אוכל נינהו ומליחתן אב גמור הוא ע"כ. וכוונתו מבוארת דכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים מליחתו אב מלאכה כמו בעורות דהא במשכן מליחת עורות ואיברים היו שם כלומר דכי היכי דמליחת עורות אב מלאכ' משום דהיה במשכן מליחת עורות ה"נ מליחת בשר אב מלאכה מה"ט דהיה במשכן דהא במשכן היה מליחת עורות וגם מליחת בשר דהיינו מליחת אברים דהיה שם במשכן אלא שאפ"ה אפי' לדעת קצת המפרשים דגם בבשר מליחתו אב מלאכה הותר מליחתו ביו"ט משום אוכל נפש אבל חלבים דלאו אוכל הוא דהוא אסור באכיל' אב גמור הוא מליחתו גם ביו"ט כיון דליכא בהו לה"ט דאוכל נפש כדאיכא בבשר. והם דברים תמוהים טובא דהא אפי' לרבה בר ר"ה דאמר בשבת דע"ה ע"ב דמאן דמליח בשרא חייב משום מעבד היינו דוקא במליחה מרובה בדקבעי ליה לאורחא אבל במליחה לביתא דהיינו לקדירה אפי' לרבה בר ר"ה ליכא משום מעבד דבר תורה משום דלא משוי איניש מיכלי עץ וכדאמר התם רב אשי. ואיך כתב הרב המאירי דאף בבשר לדעת קצת מפרשים אב מלאכה ואמר בטעמייהו משום דהיה במשכן מליחת בשר דהיינו מליחת איברים שהיה שם דא"כ דמה"ט דמשום דהיה במשכן מליחת איברים הוא דהוה דעת הקצת מפרשים דגם בבשר מליחתו אב מלאכה ממילא מבואר דאפי' במליחה מועטת דהיינו דכדי לקדירה אב מלאכ' היא בבשר כמו המליחה שהיה במשכן באיברים דהיינו איברי הקרבנות דלא הוה רק כדי לקדירה וכדאמרי' פרק הקומץ רבה דזו היא שיעור מליחת איברי הקרבן. וכיון דהא דדעת הני קצת מפרשים דגם בבשר המליחה אב מלאכה הוה מה"ט דהיה מליחת איברים במשכן נמצא שלדעתם מליחת בשר דכדי קדירה נמי אב מלאכה היא. וזה פלא דהא עיקרא דהאי סברא דיש במליחת בשר משום מעבד רבה בר ר"ה הוא דאמרה ואמר עלה רב אשי דאפי' רבה בר ר"ה לא אמר אלא בדקא בעי לה לאורחא וא"כ ע"כ דלאו משום דבמשכן היה שם מליחת איברים הוא דאמר רבה בר ר"ה דיש עבוד גם בבשר. ואיך אפשר שיהיה שום מפרש שיאמר דגם בבשר מליחתו אב מלאכה משום מה שהיה מליחת אברים במשכן. והנה הרב שער המלך ז"ל הקשה על מ"ש הרב המאירי דכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים מהא דאמרי' התם בשבת רב אשי עלה דאמר רבה בר ר"ה דמאן דמליח בשרא חייב משום מעבד דאפי רבה בר ר"ה לא אמר אלא דקא בעי לה לאורחא אבל לביתא לא וכו' וכתב ליישב דבריו וז"ל וצ"ל שמ"ש וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים בדקא בעי לה לאורחא קאמר דפוסקים כרבה בר ר"ה וכ"נ שהוא דעת הרשב"א בפ' ג"ה ובת"ה בית ג' שער ג' וכו' א"ד ז"ל יע"ש. ואני תמה מאד על הרב שע"המ ז"ל איך ניחא ליה למימר הכי בכונת דברי הרב המאירי ז"ל דבקא בעי לה לאורחא קא' ואיך לא השגיח במה שלפניו בדברי המאירי ז"ל דסיים עלה בטעמא דמשום דבמשכן מליחת אברי' היו שם וכיון דאמר בה טעמייהו דהקצת מפרשים דאף בבשר מליחתו אב מלאכה הוא משום דהיה מליחת איברים במשכן מבואר מזה דאפי' במליחת בשר דכדי לקדירה אב מלאכה היא וכאמור. ותו דהא סיים עלה עוד אלא דמ"מ מליחת בשר הותרה משום אוכל נפש וכו' אשר מזה נמי מפורש יוצא דאפי' במליחה דכדי לקדרה אב מלאכה היא בבשר לדעת הני קצת מפרשים ל דאי במליחת בשר דקא בעי לה לאורחא קאמר איך שייך לומר במליחה זו דהותרה בי"ט משום אוכל נפש הא מליחה כזו בי"ט מליחה דלאו לצורך אוכל נפש ביו"ט היא דלא מלחי אינשי ליומיה מליחה כזו וכדקאמ' רב אשי התם דלא משוי איניש מיכלי עץ וכיון דלא הותרה ביו"ט צורכי אוכל נפש אלא לצורך אוכל נפש די"וט גופיה ולא לצורך אוכל נפש דלאחר יו"ט איך שייך כלל לו' מאי דקאמ' הרב המאירי אלא דמ"מ מליחת בשר הותרה משום אוכל נפש כיון דבמליחה דקא בעי לה לאורחא קאמ'. אלא מבואר להדיא דהא דאמר וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים היינו במליחה דכדי לקדירה אב מלאכה וקאמ' דמ"מ הותרה מליחת בשר בי"וט אף דאב מלאכה היא אפי' לקדרה משום אוכל נפש דהותר ביו"ט ודלא כמ"ש הרב שע"המ ז"ל בכוונת דבריו דבדקא בעי לאורחא קאמר. והדרא התמיהא על הרב המאירי ז"ל דאיך אפשר שיאמר שום מפרש בעולם דיהא במליחת בשר לקדירה אב מלאכה דמעבד ככל האמור לעיל באופן דהני מילי דהרב המאירי ז"ל אינם אלא מן המתמיהין. גם בעיקר מ"ש דחלבים מליחתן אב. מלאכה משום דלאו אוכלין גמורין הן וכ"כ הר"ן ז"ל הם דברים תמוהים כדהוינן עלייהו לעיל.
אשר על כן נלע"ד בהורמנותיה דמר הרב שער המלך ז"ל דגם הר"ן ז"ל בהני מילי דכתב אין מולחין את החלבים דמולח מידי דשייך. בו עבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו יש בו משום מעבד אין כוונתו לומר דאפי' לרבא דאמ' אין עבוד באוכלין מודה בחלבים דיש במליחתן משום מעבד דבר תורה מה"ט דלאו אוכלין גמורין נינהו דודאי דלרבא דאמר התם אין עבוד באוכלין גם חלבים הוו בכלל כל שאר אוכלין דאין במליחתן משום מעבד דבר תורה אלא מדרבנן. ומאי דכתב הר"ן ז"ל לה"ט דמשום דחלבים לאו אוכלין גמורין נינהו היינו משום דהנה ממאי דקאמ' תנא דבריי' אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן וכו' מבואר דאפי' מליחה מועטת כעין מליחה דלקדיר' ואפי' כדי מליחה דלצלי אין מולחין את החלבים. והשתא איכא לאקשויי מהך ברייתא בין לרבא ובין לרבה בר ר"ה דאיפליגו פ' כלל גדול בעבוד באוכלין דהך ברייתא דאוסר מליחת חלבים אפילו מליחה מועטת דלא כמאן לא כרבא ולא כרבה בר ר"ה כרבא לא אתיא דאיהו דאמר דאפי' במליחה גדולה דקא בעי לה לאורחא אין עבוד באוכלין כ"ש במליחה מועטת ואפי' כרבה בר ר"ה דאמר דיש עבוד באוכלין לא אתיא דהא אפי' לרבה בר ר"ה אין עבוד באוכלין אלא במליחה גדולה דקא בעי לה לאורחא אבל במליחה אפי' לקדירה אין עבוד באוכלין וכ"ש במליחה דכדי לצלי ואילו האי ברייתא אוסר מליחת חלבים מכל וכל ואפי' מליחה מועטת וכי תימא דהך ברייתא אין מולחין את החלבים מדרבנן קאמ' ולהכי אפי' מליחה מועטת אסור משום דאע"ג דאמר רב אשי התם דאפי' רבה בר ר"ה לא אמ' אלא דקא בעי לה לאורחא היינו לענין חיוב חטאת אבל לענין פטור אבל אסור אפי' בדמלח מליחה מועטת אסור מדרבנן משום מעבד. אכתי תיקשי ליה לרבא דלדידיה דס"ל דאפי' במליחה גדולה דקא בעי לה לאורחא אין עבוד באוכלין ניהי דמדרבנן מיהא גם לרבא אסור היינו במליחה גדולה דקא בעי ליה לאורחא דלרבה בר ר"ה יש בו חיוב חטאת י"ל דלרבא פטור אבל אסור אבל במליחה מועטת דאפי' לרבה בר ר"ה ליכא אלא איסור מדרבנן. נראה דלרבא אפי' מדרבנן לא אסיר משו' מעבד אלא משום דהמלח מתקן ומכשיר האוכל הוא דיש לאסור אפי' מליח' מועטת מדרבנן ולא משום מעבד ואפי' לרבה בר ר"ה י"ל דלא מחייב מדרבנן משום מעבד אלא במליחה דכדי לקדירה גזירה אטו מליחה גדולה דקא בעי לה לאורח' אבל במליחה כל דהו דכדי לצלי לא אסיר משום גזירת מעבד דהו"ל גזירה לגזירה דהיינו גזירת מליחה דלצלי אטו מליחה דלקדיר' ומליחה דלקדירה גופה היא גזירה אטו מליחה גדולה דקא בעי לה לאורח' אלא גם לרבה בר ר"ה מליחה דלצלי אין איסורו אלא משום דמתקן האוכל ומכשירו ולא משום מעבד וכ"כ להדיא הר"ן ז"ל בפ"ק דחולין עלה הא דאמר רב דימי מנהרדעא הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא דמהא שמעי' דבשר חי לאחר הדחה בלא מליחה שרי דהא אמרי' הכא דמותר לבריא באומצא ובמליחה ליכא למימר שהרי בשבת אסור למלוח כדאמרי' פ' כלל גדול האי מאן דמלח בשר' חייב משום מעבד ואע"ג דאמרי' התם דה"מ דקא בעי לה לאורחא שהיא מליחה גדולה התם לאיחיובי חטאת אבל בכל דהו ודאי פטור אבל אסור לפי שהמלח מכשיר האוכל ומתקנו כדאמרי' פ' ח' שרצים דק"ח גבי פוגלא כו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב הר"ן ז"ל להדיא דבמליחה מועטת דאסיר מדרבנן היינו משום דהמלח מכשיר האוכל ומתקנו וכ"כ עוד שם פ' גיד הנשה עלה ההיא דחוטי יד אסורין ומשמע דגם לרבה בר ר"ה במליח' מועטת טעם איסורו מדרבנן אינו אלא משום דהמלח מכשיר האוכל ומתקנו. ולפי זה בחלבים דלא שייך לה"ט דהמלח מכשיר האוכל ומתקנו דהא אסיר הוא באכילה דינא הוה דליכא למיסר למולחן מליח' מועטת ואפי' כדי דלקדירה אפי' מדרבנן בין לרבא ובין לרבה בר ר"ה וכ"ש במליחה קטנה לגמרי כדלצלי דלא שייך למיסר אפי מדרבנן בחלבים כיון דלא שייך גבי חלבים לה"ט דמכשיר האוכל ומתקנו ואיך א"כ קתני תנא דהך ברייתא דאין מולחין את החלבים ואסר אפי' מליחה כל דהו. וע"כ לומר- דיש עבוד. באוכלין ואפי' במליחה מועטת דכדי לצלי ולהכי אוסר תנא למלוח חלבים או דלקדירה יש משום מעבד ד"ת וכל שהיא מליחה אסיר' מדרבנן משום גזירה דכדי לקדירה וקשיא בין לרבא ובין לרבה בר ר"ה למאי דאמר רב אשי דאפי' רבה בר ר"ה לא אמר אלא דקא בעי לה לאורחא וכדי לתרץ הברייתא דלא תיקשי מינה לרבא ולרבה. בר ר"ה דלתרוייהו במליחה מועטת ליכא משום איסור מעבד. אפי' מדרבנן אלא דאסירה מליחה מועטת בבשר ושאר אוכלין מדרבנן משום דמכשיר האוכל ומתקנו ככל האמור. להכי כתב הר"ן ז"ל לפ' למאי דתניא הך ברייתא דאין מולחין את החלבים כו' דמוכח דאין מולחין כלל אפי' מליחה כל דהו דשאני חלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו כלומר דאסירי באכילה ולמליחה הן עומדין ולכן שייך בהו עבוד דב"ת אפי' במליח' מועטת לרבה בר ר"ה מדאוריי' ולרבא מדרבנן משום גזירה דעבוד עורות דעד. כאן לא קאמ' רב אשי התם דאפי' רבה בר ר"ה לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא אלא דוקא באוכלין דהתרא דלאכילה הן עומדין ומשום האי טעמא: דאמר ביה רב אשי דלביתא לא משוי איניש מיכליה. עץ וכיון דמה"ט דמשום דלא משוי איניש מיכליה עץ היא דאפי' לרבה בר ר"ה אין עבוד באוכלין במליחה מועטת א"כ בחלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו דהא אסירי באכילה למליחה הן עומדין ומשוי להו איניש עץ ויש במליחתן אפי' במליחה מועטת משום מעבד דבר תורה כמו בעורות וכיון דלרבה בר ר"ה יש במליחה מועטת דחלבים חיוב חטאת. לרבא יש בו איסור מעבד מדרבנן אפי' במליחה מועטת ואתיא שפיר מאי דתניא אין מולחין את החלבים בין לרבא ובין לרבה בר ר"ה דלרבה בר ר"ה אין מולחין את החלבים מדאוריית' קאמ' ולרבא אין מולחין מדרבנן קאמר והיינו דכת' הר"ן זל אין מולחין את החלבים דמולח מידי דשייך בו עבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורין הן יש בהן משום מעבד כלומר דלהכי אין מולחין את החלבים כלל כלל לא ואפילו מליחה מועטת משום דמולח מידי. דשייך בו עבוד כגון חלבים דלאו אוכלין גמורין הן כי היכי דנימא בהו דלא משוי איניש מיכליה עץ דהא אסירי באכילה הוא ועומדין למליחה ולכן יש אפי' במליחה כל דהו בהן משום מעבד לרבה בר ר"ה מדאוריי' ולרבא משום מעבד מדרבנן ז"ל. והנה בשיטה מקובצת לביצה שם כתב בשם הרי"טבא דהקשה וא"ת כיון דלמליח' גדולה אינה אלא מדרבנן אמאי לא שרינן מליחה מועטת בחלבים דגזירה לגזירה היא וי"ל דכולה חדא גזירה היא א"ד ז"ל יע"ש. הנה שהוקשה לו להריטב"א ז"ל אמאי לא שרינן מליחה מועטת בחלבים כיון דמליחה גדולה אינה אלא מדרבנן אפי' לרבה בר ר"ה כל דלא הוה מליחה דקא בעי לה לאורחא כמו שכתב שם לעיל מזה. והיא גופה. הוקשה לו להר"ן ז"ל ולא ניחא ליה לתרץ כדתריץ לה הריטב"א זל משום דאיהו ס"ל דבמליח' מועטת אפי' לרבה בר ר"ה לא אסיר מדרבנן אלא משום דמכשיר האוכל ומתקנו וכ"ש לרבא וא"כ הכא בחלבים דאסירי באכילה לא שייך לה"ט דהמלח מכשירו לאכילה ומתקנו להכי פי' הר"ן ז"ל דמשום ה"ט דלאו אוכלין גמורין נינהו דהיינו דאסירי באכילה היא הנותנת שיהא אפי' מליחה מועטת בהן משום מעבד לרבה בר ר"ה מדאוריית' ולרבא. מדרבנן ככל האמור ומדובר. כנלע"ד ברור בכונת דברי הר"ן ז"ל ודלא כמ"ש הרב שע"המ ז"ל דהר"ן. זל כתב להדיא דאפי' לרבא דאמר אין עבוד באוכלין בחלבים יש עבוד דבר תורה דליתא דלרבא ודאי גם בחלבים אין עבוד מדאוריי' דאף הם בכלל מאי דאמר אין עבוד באוכלין וכונת הר"ן זל כדכתיבנ'.
אך דברי הרב המאירי ז"ל קשה לפרשן הכי דאיהו ז"ל כתב דמליחה בחלבים אב מלאכ' היא דלאו אוכלין גמורין הן וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים דהא במשכן מליחת עורות ואיברים היו שם וכו'. האמנם נלע"ד לפרש גם דברי הרב המאירי ז"ל על דרך זה שכתבנו בפירוש כונת דברי הר"ן זל שהרי מאי דכתב וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים דהא במשכן מליחת עורות ואיברים היו שם ומ"מ מליחת בשר הותרה משום אוכל נפש וכו' מבואר דאף בבשר לדעת קצת מפרשי' אפי' במליחה מועטת דכדי לקדירה אב מלאכה הוא וכדכתיבנא לעיל. וכיון שכן שפיר מתפרשין דבריו דכל דבריו לא נאמרו אלא לדעת רבה בר רב הונא דאמר האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ומשום דהוק' לו דהא אפי' לרבה בר ר"ה אינו חייב משום מעבד אלא במליחה מרובה דקא בעי לה לאורחא ואילו הכא אוסר תנא מליחת חלבים אפי' מליחה מועטת. לגמרי. לזה כתב פי' מליחה בכל דבר שיש בו תורת עבוד דהיינו דבר שאינו אוכל כגון עורות וחלבים נמי דלאו אוכלין גמורין נינהו כלומר ואפי' חלבים דאוכלין נינהו ואפי' לרבה בר ר"ה דוקא במליחה דקא בעי לה לאורח' יש עבוד באוכלין אבל במליח' מועטת לא. שאני חלבים דלאו אוכלין גמורין נינהו דהא אסירי באכילה ולא שייך גבייהו לה"ט דאמר רב אשי התם דלא משוי איניש מיכלי עץ ולהכי גם בחלבים סתם מליחה אפי' מליחה מועטת אב מלאכה היא בהן כמו בעורות. ושוב כתב וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים כלומר דאף בבשר דעת קצת מפרשים דאפי' מליחה מועטת דכדי לקדירה אב מלאכה דלא כרב אשי דאמר דרבה בר ר"ה לא אמר אלא בדקא בעי לה לאורחא וחילייהו דהני קצת מפרשים משום דהא במשכן מליחת עורות ואברים היו שם ורבה בר ר"ה דאמ' דהאי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ממליחת אברים שהיה במשכן הוא דאמר לה וא"כ אפי' במליחת בשר דכדי לקדירה האמר רבה בר ר"ה דחייב משום מעבד ואפשר דהני קצת מפרשים הביאו שום הכרח מן הש"ס דילן או דירוש' למימר הכי דלא כרב אשי והרב המאירי זל איהו ראה וידע להני קצת מפרשי' והכרח דידהו למסבר הכי. ולפ"ז גם מדברי הרב המאירי ז"ל ליכא שום הכרח דגם לרבא דאמר אין עבוד באוכלין בחלבים מודה דיש בהן עבוד דבר תורה דהא ודאי דלרבא גם בחלבים אין בהן עבוד דבר תורה אלא מדרבנן הוא דיש בחלבים משום מעבד ואפי' במליחה מועטת. ודברי הרב המאירי ז"ל כל דבריו לא נאמרו אלא לדעת רבה בר ר"ה דאמר דיש עבוד באוכלין מדאוריי' ומשום דממאי דלרבה בר ר"ה יש בחלבים אפי' במליחה מועטת משום מעבד דבר תורה נפקא לן לרבא לענין איסור מעבד מדרבנן דכיון דלרבה בר ר"ה יש בחלבים אפי' במליחה מועטת חיוב חטאת לרבא פטור אבל אסור מיהת. להכי נקט הרב המאירי ז"ל לפרש הברייתא באיסור מעבד דאוריי' אליבא דרבה בר ר"ה דמינה ממילא אתה למד דלרבא מתפרשה הברייתא דאין מולחין את החלבי' מדרבנן ואף שמה שכתבנו ליישב דבריו במ"ש דאף בבשר לדעת קצת מפרשים דהיינו דיש קצת מפרשי' דסברי דלא כרב אשי בסברת רבה בר ר"ה הוא קשה מאד לסובלו אפי' לדוחק מ"מ הא בלא"ה נמי דבריו אלו קשים מאוד וכדהוינן עליה לעיל בזה ולא מצאתי שום צד ליישב דבריו שיהיו מוסכמים עם מאי דאמר רב אשי עלה דמילתא דרבה בר ר"ה. ועוד אני מוסיף לתמוה על דבריו אלה במ"ש דהא במשכן מליחת איברים היו שם והוא תימא דאנן דילפי' מלאכות דשבת מהמשכן היינו ממה שנעשה בגוף מלאכת המשכן בהקמתו אבל ממה שנעשה שם במשכן כגון מעשה הקרבנות וכיוצא לא גמרי' שום מלאכה מיניה ותדע דהא גם אפיית לחם הפנים היה שם ואפ"ה פריך הש"ס בשבת דע"ה ע"ב אמאי דנקט תנא בהט"ל אפיה במקום מבשל דבמשכן בשול היה דהיינו בשול סממנים. והשתא מאי פריך הא גם אפיה היתה שם דהיינו אפיית לחם הפנים אלא משום דאנן ממעשה דבנין המשכן והקמתו ילפינן למלאכות דשבת ולא ממה שנעשה שם אח"כ וכ"כ הרב המאירי ז"ל גופיה שם בחי' לשבת שם עלה הא דפריך דע"ד ע"ב שבק תנא דידן בשול סממנים דהוה במשכן ונקט אופה וכו' יע"ש וא"כ מאי האי דמייתי הכא בחי' לביצה דאף בבשר המליחה אב מלאכה ממאי דהיה מליחת איברים במשכן כיון דממה שהיה אחר תשלום בנין המשכן והקמתו לא גמרי' לשום מלאכה. סוף דבר שדברי הרב המאירי זל בהני מילי תמוהים טובא וצ"ע רב.
המורם מכל האמור דלרבא דאמר דאין עבוד באוכלין גם בחלבים אין במליחתן משום מעבד דבר תורה אלא מדרבנן וכמו שמפורש יוצא מדברי רא"מ ז"ל בס' יראים וכן מוכח להדיא. מדברי הר"מ במז"ל וכדכתיבנא לעיל. גם מדברי הריטב"א ז"ל שהביא דבריו בש"מ לביצה דהקשה אמאי לא שרינן מליחה מועטת בחלבים כתבנו דבריו לעיל מפורש יוצא דפשיטא ליה דגם חלבים כשאר כל האוכלין נינהו לענין האי מילתא דאין עבוד באוכלין וכן מפורש יוצא נמי מדברי הרשב"א ז"ל בס' עבודת הקדש בבית מועד שער ראשון סוף סי' י"א שכתב וז"ל אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן ברוח ע"ג יתדות שמא יבא למולחן בפני עצמו ויראה כמעבד וכו' יע"ש. הנה שכתב דאיסור מליחת החלבים הות משום דיראה כמעבד אלמא דאין איסור מליחתן אלא מדרבנן משום דנראה כמעבד וגם רש"י והר"ן והמאירי ז"ל הכי ס"ל ודלא כמ"ש הרב שעה"מ ז"ל. ועל חנם תמה מאוד על הרב מ"ל והר' אלפנדרי והשטה מהראשונים איך אשתמיט מינייהו האי סוגיא דפ"ק דביצה. דליכא מהסוגיא הנז' שום רמז של הכרח כלל דיהיה במליחת חלבים משום מעבד דבר תורה. אלא קושטא קאי דאין איסור מליחת חלבים רק מדרבנן לרבא דאמר דאין עבוד באוכלין וליכא מאן דאמר שגם לרבא איסור מליחתן דבר תורה. דגם הר"ן והר' המאירי ז"ל לא כיוונו לזה וככל האמור ומדובר כנלע"ד ותו לא מידי.