אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › נז

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · נז

נו

אין עבוד באוכלין. כדאיתא כשבת דע"ה ע"ב אמר רבה בר ר"ה האי מאן דמלח בשרא חייב משו מעבד רבא אמ' אין עבוד באוכלין וקי"ל כרבא כמו שפ' הרמב"ם ז"ל פי"א מה שבת הל' ה'.

ונסתפקתי בהני עורות שהן כבשר ונאכלין כגון עור שתחת האליה דכבשר הוא אפי' לר' יוחנן בחולין דק"כ ע"ב יע"ש. וכן עור העוף דכבשר הוא וכן עור הדגי' המולח עורו' אלו בשבת לאכיל' אם חייב משו' מעבד דבר תורה. מי אמרינן דכיון דהני עורות אוכלין נינהו כבשר דאכלינהו אינשי דינן כבשר ולית במליחתן משום מעבד דבר תורה מה"ט דאמר רבא דאין עבוד באוכלין דהא הני עורות נמי אוכלין נינהו. או דילמא עד כאן לא אמרי' דאין עבוד באוכלין אלא בבשר ממש וכיוצא בו דלאו בר עבוד נינהו לעולם כי לא חזו לשום. מלאכה ע"י העבוד אבל הני עורות דבני עבוד נינהו וע"י המליחה והעבוד מתתקנין להיותן ראוי למלאכה לעשותן עור קלף וכיוצא דהא אפי' עור העוף ראוי לעבוד לעשותו קלף לכתוב עליו תפילין כדאמר רב הונא בשבת דק"ח ע"א כותבין תפילין ע"ג עור של עוף טהור וכן נמי עור הדג אי לאו משום דלא ידעי' אי פסיק זוהמיה כותבין ע"ג עורות תפילין כדאמרי' התם. וכיון דבני עבוד נינהו אע"ג דבני אכילה נמי נינהו אסיר לממלחינהו בשבת אפילו מליחה דלאכילה דבר תורה. והמולחן חייב משום מעבד כדין שאר עורות שאינן ראוין לאכילה.

ונלע"ד לפום ריהטא דהמולחן להני עורות חיי' משום מעבד כדין מולח שאר עורות כיון דבני עבוד נינהו וחזו למלאכה ע"י העבוד. ואמינא לה בהכרח גמור מעיקרא דהאי פלוגתא דאיפליגו רבה בר ר"ה ורבא אם יש עבוד באוכלין כי הנה התם אמרי' דאפי' רבה בר ר"ה לא אמר דהאי מאן דמלח בשרא חיי' משום מעבד אלא דקא בעי ליה לאורחא אבל לביתא לא משוי איניש מיכלי עץ. והשתא צריכין אנו למודעי באיזו סברא פליגי רבה בר ר"ה ורבא דלרבא בר ר"ה יש עבוד באוכלין כי בעי ליה לאורחא ולרבא אפי' במליחה כי האי דקא בעי ליה לארחא דמשוי ליה לבשרא כעץ אין עיבוד באוכלין. דלכאורה נראה כסברת רבה בר ר"ה דהמלח מתקנו ומקש' להבשר כל כך והיה כעץ ומתקיים וחזי ליה לאורחא הרי עשה בו פעולת העבוד כי פעולה זו עושה המלח בעור דמקשהו ומקיימו וא"כ כו היכי דהמולח עוד חייב משום עבוד ה"נ יש לחיי' המולח בשר מליחה מרובה דמקשהו ומקיימו ומ"ט דרבא דפליג וסובר דאין עבוד באוכלין וכי משום שהוא אוכל לא יחשב עבדו עבוד הא גם במלאכת הבונה קי"ל דיש בנין באוכלין דהרי המגבן חייב משום. תולדת בונה והיינו משום דאע"ג דאנן ממלאכת המשכן גמרי' לכל חיובי מלאכות בשבת ובנין דמשכן לאו באוכלין הוה. אפ"ה כיון דמגבן נמי פעולתו דומיא דבנין הוה הגם שהוא באוכלין לא ימלט מפני כן משם מלאכת בונה וחייב גם במגבן משום תולדת בונה. דאב מלאכ' לא מקרי כיון דבמשכן לא הוה הבנין באוכלין אבל תולדה דבונה מיהא הוה כיון שפעולת מגבן פעולת בונה בו. וא"כ ה"נ הכא במלאכה זו דעבוד כיון שפעולת מליחה דבשר מליחה רבה דמשוי ליה כעץ דומה לפעולת מליחה דעור דינא הוה שיהיה חיי' משום תולדת מעבד בשגם הוא בשר ואמאי נימא דאינו חייב משום מעבד מה"ט דאין עבוד באוכלין ומ"ש ממלאכת בונה דיש בנין גם באוכלין:

ונראה ברור דרבה בר ר"ה ורבא בהא פליגי דרבה בר ר"ה משמע ליה דמאן דמליח בשרא מליחה מרובה לאורחא כיון דמליחה כזו מקשה הבשר כעץ ומקיימו הו"ל עיבוד גמו' כמליח' בעור דהוה נמי פעולתו דמקש' לה להעור ומקיימו ורב' ס"ל דאין לפעולת מליחה דבשר הגם כי רבה היא דמקשה ליה והיה כעץ יבש דמיון לפעולת מליחה דעור דשאני מליחה דעור דהמליחה פועלת בו פעולה חדשה בגופו ומשנהו שינוי גמור ממה שהיה קודם המליחה דקודם מליחה כעין בשר הוא ואינו ראוי למלאכ' דכתיבה עליו וכיוצא בה משאר מלאכו' שנעשות מעור מעובד אבל ע"י המליחה משתנה מכמות שהיה ומתתקן להיותו ראוי לקלפים וכיוצא בו ולהכי המולח עור יש בו משום מלאכה וחייב המולחו משום מעבד משא"כ מליחה בבשר וכיוצא בו משאר אוכלין דאינם עומדים לעולם רק לאכילה הן בעודן רכים או קשים כי אינם ראויים למלאכה דאין המליחה מחדש בו בגופו שום חדוש רק פעולתו כי להקשותו ולקיימו לבלתי יסרח ויפסד מאוכל אדם אבל אין המליח' משנה את האוכל למעליות' מכמות שהיה להיותו ראוי עי"כ לדבר שלא היה ראוי בלא מליחה דגם אחר המליח' נמי אינו ראוי אלא לאכילה כאשר היה מאז מקדם בלתי מליחה דבלא מליחה לאכילה קאי ואחר המליחה נמי לאכילה קאי כקודם המליחה בלתי שום שנוי כלל דקודם המליחה בשר הוה והשתא נמי בתר המליחה בשר הוא באופן שאין המליחה בו רק להעמידו על קיומו ולשמרו מן ההפסד שלא יסרח ויפסד ממאכל אדם ולהכי אין במליחת האוכלין משום מלאכה דעיבוד כלל כי אין המלח מעבד הבשר שום עבוד כאשר מעבד המלח להעור והיינו דקאמ' רבא אין עבוד באוכלין אבל גבי מלאכה דבונה דקי"ל דיש בנין באוכלין ואמרו דמגבן חיי' משום בונה:

היינו נמי משום דהגיבון פועל בהאוכל דהוא החלב פעולה חדשה בגופו ומשנהו שנוי גמור ממה שהיה דתחלתו חלב והשתא גבינה משו"ה שפיר חיי' מגבן משום בונה אף שהוא אוכל וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לשבת ריש פרק הבונה ליישב מאי דהוקשה לו על הא דק"ל דאין בנין בכלים מהא דמגבן דחייב משום בונה ואם אין בנין בכלים איך אפשר שיש בנין באוכלין ותי' דכי אמרי' אין בנין בכלים ה"מ בכלי שנתפרק כגון מנור' של חוליות וכדשרו ב"ה לזקוף את המנור' בי"וט אבל לעשות כלי לכתחלה אין לך בנין גדול מזה ואין זה נקרא בנין בכלים ולכן המגבן חיי' שפיר משום בונה שהעושה דבר מתחלתו חייב משום עושה כלי והוא הבונה א"ד ז"ל יע"ש. וכוונתו מבואר' דהמגבן נמי עושה דבר חדש מתחלתו דהיה חלב ועשהו גבינה ולהכי אף שהוא באוכל חיי' שפיר משום עושה כלי מתחלתו דהוה ליה בונה. זה. נלע"ד פשוט וברור בטעמייהו דרבה בר ר"ה ורבא במאי דאיפליגו בעבוד באוכלין ושפיר קאמר רבא דאין עבוד באוכלין מטעמא דאמרן והוא טעמא. מעלייא.

ולפי האמור ומדובר בטעמא דרבא דאמ' דאין. עבוד באוכלין ממילא נפיק דדוקא בהני אוכלין דלא חזו לעולם רק לאכילה כבשר והדומה. לו שאין המלח פועל בהן פעולת העבוד כבעור כאמור הוא דאמרי' אין עבוד באוכלין דלאו בני עבוד נינהו כלל אבל באוכלין דהמליחה פועלת בהן פעולת עבוד גמור ומשנה אותן מכמות שהיו בתחל' כהני עורות דכבשר נינהו ונאכלין לכל אדם כבשר כעור שתחת האליה ועור העוף והדג דכי מולחן ומעבדן פועלת בהן המליחה לעבדן עבוד גמור וראויין למלאכה לקלף וכיוצא בו כמו שפועל ועושה המליחה בשאר עורות יש בה במליחתן משו משו' מעבד ולכן המולח עורות אלו שהן ראויין לאכילה כבשר אפילו מליחה מועטת ולאכילה חייב משום מעבד כמו המולח שאר עורות כיון דהני עורות נמי בני עבוד גמור נינהו כשאר עורות ואין מה שהן בני אכילה כבשר מוציאן מידי עבוד שלא להיות במליחתן משום מעבד כיון דקושטא היא דהמלח פועל בהן פעולת עבוד גמור כמו בשאר עורות. וזה נראה פשוט וברור:

כי על פי הבאר הנה מקום אתי לעלות בישוב נכון לפע"ד למאי דהוקשה לו לתנא דידן הרב מ"ל ז"ל פי"א מהל' שבת על הא דאמר רבא אין עבוד באוכלין מהא דתניא בפרק הקומץ דכ"א ע"א תקריב מלח ואפילו בשבת דלמאי איצטרי' קרא והלא ליכא איסור תורה במליחת בשר דהא קי"ל דאין עבוד באוכלין. ונאמרו בישוב קושיא זו הרבה תירוצים ואין גם אחד מהם נכון ומחוור כלל. התי' הא' כתבו הרב מ"ל ז"ל בשם הרב מהר"י אלפאנדרי ז"ל שנמצא בידו שיטה אחת למס' מנחות לראשונים לא נודע מי הוא שהקשה קושיא זו ותי' דכיון דקרבן תמיד דמוסף דשבת היה כולה כליל ואינו נאכל לאו כעבוד באוכלין דמי א"נ תקון קרבן הוא כעבוד דמי ע"כ. ולענ"ד אין הני תרי תורו' מחוורין כלל דכבר כתבנו לעיל טעמא דהאי כללא דאין עבוד באוכלין ואפילו מולחן מליחה מרובה דקבעי ליה לאורחא דהוה משום דאין המליחה באוכלין פועל בהן פעולת העבוד גמור כפעולת המליחה דפועל בעור דאין המליחה עושה באוכלין רק שמירה וקיום והעמדה מסרחון והפסד ככל האמור לעיל והנה כי כן אין מקום לחלק בזה כלל בין מליח' בשר חולין או שאר קדשים הנאכלין לבשר קרבן עולת תמיד ומוסף שבת דכולה כליל. דמה. יתן ומה יוסיף זה שהוא כולה כליל ואינו נאכל שיהא בו מפני כן משום מעבד אטו משום דנאכל הוא דאין עבוד באוכלין הא אינו אלא מצד המאכל עצמו דלאו בר עבוד הוא כיון דאין המליחה מחדש בגופו ומשנהו ממה שהיה קודם המליחה. וא"כ גם מליחת קרבן עולת תמיד כיון דבשר הוא לאו בר עבוד הוא כלל וכן נמי מ"ש א"נ תיקון קרבן הוא כעבוד דמי אינו מחוור כלל אבל הוא תמוה. כי איך ולמה תהא המליחה בבשר משו' מלאכ' דעבוד' מפני מה שהמליח' הוא תקון הקרבן כיון דאין המלח עושה שום פעולה דשום מלאכה ולא עבוד בגוף הבשר באופן דהני תירוצי לא מחוורי כלל. גם מאי דתריץ לה הר' מ"ל בשם מהר"י אלפאנדרי דמשכחת לה בשני דרכים הא' דשנינו בת"כ ונתח אותה יכול אפילו הפסולה תהא טעונה הפשט ונתוח ת"ל אותה כשירה ולא פסולה ועוד שנינו שם והקטיר אע"פ שפסול כו' עולה אע"פ שלא הפשיט וא"כ זכינו לדין דצריכה מלח כדין כל קרבן דלא ממעטו ממלח וכיון שהיא בעורה הרי מעבד גמור ועוד דרך שני דאמרי' פ' אלו דברים דשעירי הרגלים חיין הן נאכלין ושנינו בתורת כהנים חטאת ואשם ושלמי צבור מתנה לכהן רצו להפשיט מפשיטין. וא"כ זכינו לדין דאיצטריך קרא למישרי מליחה אם רוצה לאוכלן בעורן את"ד ז"ל יע"ש. ובספר מוצל מאש אשר בסוף ס' רב יוסף למהר"י קצבי סימן א' תי' עוד וז"ל אמנם אחר שכתבתי כל זה נזכרתי משנה ערוכה פ"ט דזבחים הצמר שבראשי כבשים כו' בזמן שהן מחוברין יעלו וכתב רש"י שהראש אינו בכלל הפשט וקרב עם עורו. וא"כ זכינו לדין דכיון שהראש נקטר עם עורו וצריך למולחו הו"ל מעבד גמור וצריך קרא למישרי א"ד ז"ל יע"ש. גם הני תירוצי לאו תירוצי נינהו דהדבר ברור דאין המולח עור חייב משום מעבד אלא כי מולחו אחר שהופשט מהבשר כי כן דרך מלאכת עבוד עורות אבל המולח עור בעודו מחובר עם הבשר עבוד כלאחר יד הוה ולא מחייב בהכי משום מעבד וכמו שכבר דחה כן הרב שער המלך ז"ל פ"א מהלכות יו"ט הלכה ד' דס"ט סוף ע"ה להני תירוצי דהרב מהר"י אלפאנדרי ז"ל יע"ש:

גם מאי דכתב הרב שעה"מ זל דלעיקר הקושיא נראה דל"ק ואשתמיט מינייהו סוגייא דפ"ק דביצה די"ב דאמרינן התם ת"ר אין מולחין את החלבים ופריך עלה בגמרא ומ"ש מעור לפני הדורסן ומשני התם משום דחזי למיזגא עליה הכא אתי למימר מ"ש דשרו רבנן כי היכי דלא ליסר' מה לי למישטחינה ומה לי לממלחינהו משמע בהדיא דמליחת חלבים הוי מלאכ' דאוריי' דאי מדרבנן אמאי לא שרינן משום שמחת י"וט וכו' הא מליחה גופה אינה אלא מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה אלא משמע דמליח' חלבים אסורי' מדאוריי' וכ"נ מדברי רש"י וכו' וכ"כ הר"ן בהדיא וכו' וכ"כ בשיטה כ"י להמאירי וכו' וא"כ ממילא רויחא ההיא דפ' הקומץ רבה דאיצטריך קרא למישרי מליחת אימורין דחייב בהו משום מעבד. ומאד אני תמה על הרבנים הנז' איך אשתמיט מינייהו סוגיא זו א"ד ז"ל יע"ש. לדידי אחר המחילה גם הא לא מחוור כי הא ודאי דלרבא דאמר אין עבוד באוכלין גם חלבים בכלל אוכלין נינהו ואין במליחתן משום מעבד מדאוריי' ומאי דמייתי מהש"ס ומדברי רש"י והר"ן והמאירי והרמב"ם ז"ל לא שמיה מתיא וכמו שנכתוב לקמן בסי' ס' בס"ד:

אך למאי דכתיבנא וברירנא לעיל דהא דאמר רבא אין עבוד באוכלין היינו דוקא באוכלין דלא קיימי אלא לאכילה ואין המליחה בהם רק לשמירה מהסרחון וההפסד כבשר וכיוצא בו. אבל באוכלין דהמליחה פועל בהם פעולת עבוד גמור להיותן ראויים למלאכה כגון הני עורות דהן כבשר והם עור שתחת האליה ועור העוף ועור הדג יש בהן עבוד דבר תורה והמולחן חייב משום מעבד כדין מולח שאר עורות לא קשיא כלל האי קושיא דהקשו הרבנים הנז' מהאי ברייתא דפ' הקומץ רבה דאיצטריך קרא דתקריב למישרי מליחה להקרבן בשבת דשפיר אצטריך קרא דנפקא מינה לעור שתחת האליה דמוקטר למזבח כהאליה דאפילו אם הפשיט עור האליה ובא להקטירו אחר שהופשט דמולחו אפי' אם היה זה בעולת שבת דיש במליחת עור זה משום מעבד אפ"ה שרי למולחו בשבת. ודבר זה דגם עור האליה הוא מוקטר ומוגש ע"ג המזבח כהאליה עצמה בא מפורש בש"ס דמסכת זבחים דכ"ח ע"א עלה דתנן התם השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ וכו' להקטיר אימוריו בחוץ וכו' לאכול כזית מעור האליה בחוץ פסול ואין בו כרת וכו' ואמרי' עלה בגמ' סברוה עור אליה כאליה דמי והא קא מחשב מאכילת מזבח לאדם אמר שמואל הא מני ר"א היא וכו' רב הונא אמר עור אליה לאו כאליה דמי אמר רבא מ"ט דר"ה חלבו האליה ולא עור האליה ר"ח אמר לעולם עור האליה כאליה והב"ע באליה של גדי כולהו כשמואל לא אמרי כו' כר"ה לא אמרי עור האליה כאליה משמע להו כר"ח מ"ט לא אמרי כו' מיתיבי השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת כו' בשלמא לר"ה היינו דקתני עולה אלא לר"ח מאי איריא דתני עולה ליתני זבח וכו' ופרש"י ו"ל כאליה דמי ואפי' לענין הקטרה ובשלמי כבש שאליתו קריבה נמי העור קרב כי היכי דלענין אכילה חשיב ליה בשר לענין מצות הקטרתו נמי בשר הוא כו' לאו כאליה דמי לענין מצות הקטרתו הוא דמעט' קרא כדמפרש רבא חלבו האליה תמימה גבי הקטר' אליה כתיב ופריש בהדיא חלב ולא עור וכו' עד עולה אין גבי עולה היא דתניא מחשבה הקטרת עור האליה דפסלה אבל זבח סתמא לא קתני וכו' לר"ה דאמר בהדיא מעטי' קרא גבי אליה דניהוי אימורין אבל גבי עולה לא אימעיט דכתי' הנתחים ועור האליה בשר הוא וכו' י"עש אשר מפורש יוצא מסוגיא זו דלשמואל ור"ח עור האליה כאליה גם לענין מצות הקטרתו כל זבח ולר"ה אע"ג דפליג היינו בשאר זבחים אבל בקרבן עולה גם איהו מודה דגם עור האליה מוקטר וקרב וכדתניא נמי בברייתא השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול וכו' והנה כי כן שפיר איצטריך קרא דתקריב מלח למישרי מליחת הקרבן בשבת דנ"מ אם הופשט עור שתחת האליה מעולת שבת מולחו ומקריבו אע"ג דיש במליחתו של עור זה משום מעבד כנלע"ד:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה