אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › לג

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · לג

לב

אין עושין מצות חבילות חבילות נסתפק הרב מהר"י אלגאזי זל בספרו הבהיר ארעא דרבנן סס"י ב' בשתי מצות שיש להם המשך זמן ובהתחלת הראשונה אין המצוה השניה עמה אבל בהמשך זמן עשיית' פגע במצוה השניה ועושה אותן בבת אחת אם יש בזה ליתא דאין עושין מצות חב חבילות חבילות וכתב דלא מצא דבר ברור בזה רק דברי התוס' בפ"ק דמ"ק ד"ח ע"ב אהא דאמרינן דאין מערב ין שמחה בשמחה דטעם הדבר דכמו שאין עושין מח"ח דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת וכו' והתם אם נשאת קודם הרגל יום א' שרי אף דז' ימי החופה הם נעשים בתוך ימי הרגל כל שתחלת המצוה היה בחול עכ"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אחרי המחילה רבה אין דבריו אלה במאי דפשיט לה מדברי התוס' דמ"ק להיתרא אלא מן המתמיהין דלא זו בלבד דראייתו לאו ראיה היא כלל. אלא אדרבה משם ראיה ברורה לאיסורא משום מח"ח גם בכנה"ג דהא פרכינן התם בש"ס למ"ד אין מערבין שמחה בשמחה מהא דנושאין נשים בערב הרגל ומשנינן דעיקר שמחה. חד יימא הוא יע"ש. והשתא אם איתא לכל כי האי חילוקא דאמר מר הר' ז"ל דכל דבהתחלת המצוה אכתי ליתא להאחרת אף דבהמשך זמנה פגע במצוה אחרת ליכא משו' מח"ח מאי פריך הש"ס עליה דאין מערבין שמחה בשמחה מהא דנושאין נשים בערב הרגל הא כיון דטעמא דהאי מלתא דאין מערבין שמחה בשמחה הוה משו' אין עושין מח"ח כדכתבו התוס' שם הרי בכל כה"ג דבהתחלת מצות הנשואין אכתי מצות הרגל לא הוה קמיה אף דבהמשך הזמן פגע במצות שמח' אחרת כי בא מועד ופגע בשמח' הרגל שמחה זו מה עוש' דליכא בהכי משום מח"ח ואמאי הוצרך הש"ס לשנויי דעקר שמחה חד יומא דהיינו יומא קמא כלו' וכי אתא יומא קמא דשמחת הרגל תו ליכא למצו' שמחה דנשואין. אלא מבואר דגם בכה"ג איכא להאי טעמ' דשיהיה פנוי למצוה אחת ואסיר וכן מבואר בתוס' ביאור ממאי דמשני הש"ס עקר שמחה חד יומ' הרי דטעמ' משום דעיקר שמחה חד יומא דנמצ'הושלמ' עיקר המצוה הראשונה קודם שבאה השניה קמיה. הא לאו הכי אי הוה אכתי עסיק בתשלום וגמר מצו' הראשונה בעת הגעת השניה לא הוה שרי ליה לערב שמחה בשמחה ומינה להא דאין עושין מח"ח דדינ' הכי הוה לפי דברי התוס' דשם דאמור רבנן בטעמ' דהא דאין מערבין שמחה בשמחה משום מצו' ח"ח דבעי' שיהיה לבו פנוי למצוה אחת כי מאח' דבמה דהוא עסיק במצוה אחרת עם הראשונה הרי הוא פונה מהמצו' האחת מה לי אם כבר עשה חצי המצו' או לא עשאה אלא עשאן שניהן כאחת מתחלתן ועד סופן הא סוף סוף נמצא הוא פונה לבו ממצוה למצוה ואין לבו שלם במצוה אחת באופן דלפי מאי דכתבו התוס' בטעמ' דאין מערבין שמחה בשמחה דהוה משום אין עמח"ח משם ראיה ברורה לאסור משום אין עמח"ח גם בכה"ג דהתחיל באחת לבדה ובהמשך זמנה פגע באחרת כאמור ודלא כה' מהר"י אלגאזי ז"ל ועוד אני אומר דלפי האי טעמ' אחרינ' דכתבו התוספו' בסוטה בהא דמח"ק דהוה משום דמחזו עליה כמשא כ"ש שאסור בכה"ג דהוא עסיק במצוה אחת ופגע באחר' שלא לעשות האחרת עם הראשונה כאחת כי בזה מורה טפי על המצו' השני' שהיא עליו כמשא והוא ממהר לפורקה מעליו דהרי לא בעי לאמתוני עד יגמו' המצו' שעסיק בה וממהר לעסוק גם בהאחר' עמה ואין לך מחזי עליה כמשא גדול מזה וזה פשוט וברור לפע"ד. ונלע"ד עוד להוכיח דגם בכה"ג אסיר משו' מח"ח מהא דאיתא בתוספתא דפרה הביאוה התוס' בפ"ק דסוטה ד"ח ד"ה אין משקין וכו' דקתני אין שתי פרות נעשות כאחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורפה על גבה ודקדקו התוס' מהך תוספתא דאף להביא שתי פרות כאחת אסיר אף דשורף כל אחת בפני עצמה וכן אין מביאין שתי סוטות וכן שני מצורעים יע"ש בתוס'. והשתא אם איתא דכל שתי מצות שיש להם המשך זמן ובהתחלת הראשונה אין המצוה השניה עמה ובהמשך זמנה פגע באחרת יכול לעשותן כאחת וליכא בהכי משום מח"ח אמאי קתני תנא תוספת' משנעשית אפר מביא אחרת הא גם קודם שנעשי' הראשונה אפר רשאי להביאה להאחרת כיון דבעת הבאת הראשונה והתחלת מצות שריפתה לא היתה הבאת השניה והתחלת שריפתה עמה ובכל כה"ג ליכא משום מח"ח. אלא מוכח דגם בכה"ג איכא משום מח"ח ולהכי קתני משנעשית אפר מביא אחרת וכו' והיינו עד שנגמרה כל מצות שריפה דהראשונה עד גמירא הוא דרשאי להביא האחרת. אבל כל כמה דלא נגמרה מצות הראשונה לגמרי אינו רשאי להתחיל במצות השניה אפילו להביאה שם א משום מח"ח. כנלע"ד:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה