אור ברסלב
גזע ישי מערכת אות האל"ף › ל

גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]

מערכת אות האל"ף · ל

כט

אין עושין מצות חבילות חבילות נסתפקתי בהאי כללא בב' בני אדם שיש להם כל אחד לקיים מצוה אחת מהמצות הנעשין ע"י שליח וטובים השנים עשו שליח אחד למען יעשה מצותם בעבורם אם השליח בעי למעבד להו להני תרתי מצות כאחת מי שייך גביה האי איסורא דאין עושין מח"ח ולא מצי השליח למעבדינהו להני תרתי מצות כאחת משום מח"ח. או דילמא עד כאן לא נאמר להאי כללא דאין עושין מח"ח אלא בעושה אותם בעל המצו' גופיה דכיון דמצות דעליה דידיה רמיו לקיימם שתים כהלכתן אין לו לעשותם ח"ח משום דמחזו עליה כמשא. אמנם בעושה אותם ע"י שליח כיון דהשליח איהו גופיה לא מחייב בקיומם רק חזקת שליח עושה שליחותו דבעלי המצוה מצי האי שליח שפיר למעבדינהו כאחת וליכא גביה משום אין עושין מצות ח"ח. ואם תמצי לומר דמצי שליח למעבדינהו כאחת בכ"הג דהשתי מצות תרוייהו לאו עליה דידיה רמיו. אכתי איכא לספוקי באיש אחד דעליה דידיה רמיא קיום מצוה אחת ואיש אחר עליה דידיה נמי רמיא מצוה ובא רעהו ועשה שליח לחבירו שיעשה גם מצותו בעבורו אי מצי האי גברא למעבד למצותו ולמצות חבירו כאחת כיון דאחת מהנה לאו עליה דידיה רמיא וליכא בהכי נמי משום מצות חבילות חבילות, או"ד כיון דאחת מהני מצות עליה דידיה רמיא לא שרי ליה למעבר למעבדינהו כאחת דאיכא מצות ח"ח:

והנה בפ"ק דסוטה ד"ח פרכינן ורותתת מי משקין והא אין עושין מח"ח דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שתי מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת לפי שאין עושין מח"ח אמר אביי ל"ק כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים. ופירש"י כאן בכהן אחד הוי חבילות וכן לגבי עבדים בב"ד אחד ובאדון אחד ע"כ. והתוס' ז"ל שם הקשו ע"ד רש"י ז"ל דהא טהרת שני מצורעין דמי לשני עבדים של שני בני אדם ע"כ יע"ש. וראיתי להגאון מהרש"א ז"ל שם שכתב ע"ד התוס' ז"ל דקושייתם אינה מבוררת לן דשני עבדים של שני בני אדם כיון דכל אדון של עבד ועבד רוצע עבדו כדכתיב אדוניו הו"ל כשני כהנים בטהרת שני מצורעי' דלא מקרי ח"ח כדמסיק וכ"כ הרמב"ם בה' עבדים דהאדון עצמו חייב לרוצעו ולא בנו ולא שלוחו וכך היא במכילתא וצ"ע א"ד ז"ל יע"ש ולפום ריהטא דברי הגאון מהרש"א ז"ל אלו תמוהים טובא לע"ד דקושיית התוס' היא נראה מבוררת ביאור רח"ב רח"ב וקושייתו דמקשה איהו על דבריהם היא דלא אתברר לן כי התוס' ז"ל המה ראו דברי רש"י ז"ל דכתב בב"ד אחר ובאדון אחד אשר מדבריו אלו אתה למד דגם הב"ד בעינן דלא ליהו חד כי היכי דלא לעבדו ב"ד מח"ח. ואילו ממה שסיים רש"י זל ובאדון אחד משמע דהא בשני עבדים של שני בני אדם אפי' בב"ד אחד שפיר דמי ולהכי היינו דקשיא ליהו להתוס' על רש"י ז"ל דהא שני עבדים של שני בני אדם דמו לשני מצורעים כלומר דכשם דלגבי מצורעים אע"ג דכל מצורע ומצורע עביד מצוה לגרמיה בטהרתו אפ"ה אסיר ליה לכהן א' לטהרם כאחת משום מח"ח ה"נ שני עבדים של שני אדונים אע"ג דכל א' רוצע עבדו אכתי הב"ד עבדי מח"ח דהרי זה דומה ממש לשני מצורעים בכהן אחד דהאדונים הוו כמצורעים והב"ד ככהן. זהו כוונת קושיית התוס' ז"ל:

ואנכי חזו"ן הרביתי להרב מ"ל ז"ל בפרק ו' מהלכות עבדים סוף הלכה ט' דהביא לדברי רש"י והתוס' ז"ל הנז' וכתב ולקושי' התוס' אפשר לתרץ דשאני טהרת שני מצורעים דהכהן עושה מעשה וא"כ אף שהם גופים מחולקים הרי הכהן עושה מח"ח אבל גבי עבדים אין הב"ד עושה שום מעשה. ולפ"ז בשני עבדים של שני בני אדם שרי א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אחרי המחילה רבה גם דבריו תמוהים שאם באנו לומר כן דהב"ד כיון דאינו עושה מעשה לית בהו ליתא דאין עושין מח"ח א"כ גם באדון א' כיון דהב"ד אינו עושה מעשה ליתא גבייהו משום מח"ח דמידי הוה טעמא אלא משום דהב"ד לא עבדי מעשה א"כ מה לי בשני עבדים של שני בני אדם ומה לי באדון אחד ואילו רש"י ז"ל כתב בב"ד אחד ובאדון אחד אשר מדבריו אלו מבואר יוצא דבאדון אחד אי הוו ב"ד אחד קא עבדי ב"ד מ"ח אע"ג דהב"ד לא עבדי מעשה.. אלא על כרחין דאף דהב"ד לא עבדי מעשה בידייהו אפ"ה הוה מח"ח והיינו משו' דכיון דא"א ליה לאדון לרוצעו לעבדו אלא ע"י ב"ד הוו גם הב"ד משותפי' בעסק מצוה זו ובעבדי אינהו נמי מעשה בידים חשיב. ומשו"ה לגבי שני עבדים בב"ד אחד עבדי הב"ד מח"ח ובכן מקשים התוספות שפיר דבשני. עבדים של שני בני אדם נמי אכתי הב"ד עבדי מח"מ:

אמנם מאי דכתב עוד שם הרב מ"ל ז"ל וז"ל אך מאי דקשיא לי בדברי רש"י הוא דמשמע מדבריו דבשתי בתי דינים שרי אף בשני עבדים של אדון אחד וזה תימא דאכתי האדון עושה מח"ח ואיך הותר לו לרוצעם כאחד אשר ע"כ נ"ל דמ"ש רש"י ובאדון א' הכונה הוי או באדון אחד כלומר בב"ד אחד אסיר אע"פ שהם שני עבדים של שני בני אדם כטהרת שני מצורעים וכן באדון א' אסיר אעפ"י שהוא בשני ב"ד דאכתי האדון עושה מח"ח א"ד ז"ל יע"ש דבריו אלו נראין לכאו' נכונים ומוכרחים דע"כ דכונת רש"י ז"ל הכי הוה ואו או קתני כמ"ש הרב ז"ל עד שיש לתמוה מאוד על התוספו' ז"ל דמאי מקשים על רש"י ז"ל כיון דע"כ כוונת רש"י ז"ל כאמור ואו או קתני ומאי מקשים משני מצורעים הא רש"י ז"ל נמי היא גופה קאמר. ותו קשה טובא על התוס' ז"ל לפי מאי דסברי רבנן בכונת רש"י י"ל הדברים ככתבן ולאו או או קתני אדמקשו עליה משני עבדים של שני בני אדם וב"ד אחד עדיפא מינה הו"ל לאקשויי עליה משני ב"ד ואדון אחד וכדקשיא ליה להרב מ"ל ז"ל. וקושיא זו הנה היא מבוארת לעין כל חוזה ואיך לא העירו בה התוספות ז"ל לפי הבנתם בדברי רש"י ז"ל דלאו או או קתני:

אשר ע"כ היה נלע"ד לכאורה למימר דגם התוס' ז"ל ברור להם דכוונת דברי רש"י דאו או קתני מכח ההכרח ההוא דהכריח הר' תנא דידן מ"ל ז"ל ומאי דמקשו ע"ד רש"י כוונתם דהנה ממ"ש רש"י ז"ל או באדון א' משמע דדוק' כשהעבדים של אדון אחד הוי דאסיר ליה לאדון לרוצען כאחד. הא בשני עבדים של שני בני אדם אפילו ברוצען א' לשניהם כא בשליחות חבירו שעשאו שליח לרוצעו עבדו שפיר דמי ולכן מקשי' שפיר דהא שני מצורעי' דמי לשני עבדים של שני בני אדם. ואפשר דזאת היתה כונת הגאון מהרש"א ז"ל שכתבנו דבריו לעיל במ"ש ע"ד התוס' דקושייתם אינה מבוררת לן וכו' והיינו דגם איהו ז"ל פשיטא ליה הכי בכונת דברי דש"י ז"ל דאו או קתני ושכן הוא נמי דעת התוס' ז"ל בכונת דברי רש"י ז"ל ומאי דמקשו ע"ד רש"י כוונתם כדכתיבנא. ולהכי כתב הגאון ז"ל ע"ד דקושייתם אינה מבוררת דהא ע"כ כל אדון ואדון רוצע עבדו הוא ולא שלוחו מגזירת הכתוב דכתיב אדוניו והו"ל כשני כהנים וכו' וא"א כלל לו' בדברי רש"י ז"ל דמאי דכתב ובאדון א' רצ"ל דבשני עבדים של שני בני אדם ורצען אדון אחד בשליחות חבירו כאחת שפיר דמי ולהכי מקשו עליה תוס' כאמור. דהא ליכא למימר כלל בדברי רש"י ז"ל משו' דאעיקר' אי אפשר לרציעת עבד ע"י שליח משו' דכתי' אדוניו ולא בנו ולא שלוחו כדאי' במכילת' ופס' כן הרמב"ם זה אפשר לומר בכונת דברי הגאון מהרש"א ז"ל. דמיהו מאי דמקשה מהא דדרשינן במכילת' אדוניו ולא שלוחו אי מהא ל"ק על התוס' כל כך דבירוש' פ"ב דקדושין איתא להך מילתא דרציעה ע"י שליח בפלוגתא דתנאי דאית תניי תני ורצע לרבות השליח עד כדון כר"ע כר"י אדוניו כל שהוא בא מחמת אדוניו יע"ש בפי' פני משה הרי דלרע"ק ור"י איתה לרציעת עבד ע"י שליח. והנה כי כן י"ל דס"ל להתוספות להלכתא כרע"ק ור"י דסברי דיש רציעה ע"י שליח:

והנה לפי מאי דכתיבנא בכונת דברי התוס' ז"ל איכא למיפשט מהכא להאי ספיקא דילן אם לגבי שליח איכא להאי כללא דאין עושין מח"ח דלפי האמור הנה מקום אתנו למימר דהאי מילתא במחלוקת היא שנוייא בין רש"י והתוס' ז"ל הנז' דלדעת התוס' ז"ל גם בשליח איכא משום אין עושין מח"ח ומשו"ה הוא דקשיא ליהו על רש"י זל הכי כדכתיבנא כונת קושייתם. אמנם רש"י זל י"ל דס"ל דבשני עבדים של שני בני אדם נרצעין כאחד ע"י אדון אחר בשליחות האדון חבירו ואין בזה משו' אין עמח"ח כיון דהרוצע העבד של חבירו שליחות דאדון חבירו בעלמא הוא דעביד ולא עליה דידיה רמיא מצוה זו:

האמנם עיקר מאי דכתיבנא בביאור כונת דברי התוס' בהקשותם על רש"י ז"ל ליתא כלל והוא דלפע"ד עיקר האי קושיא דהקשה הרב מ"ל ז"ל על דברי רש"י אשר מכחה הכריח דרש"י ז"ל או או קתני אחרי המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר דלא קשיא ולא מידי והיה בהניח הנחה סוברת דכשם דברציעה אסור לו להאדון לרצוע שני עבדיו כאחד משו' אין עמח"ח הכי נמי אסיר ליה לאדון להגישם לשני עבדיו להב"ד שניהם כאחד אע"ג דאח"כ רוצעם בזה אחר זה. משום דבמה שמגישם להב"ד כאחת הוא עביד נמי להאי איסורא דאין עמח"ח דהא הגשתו לעבדו לב"ד נמי מצוה דרמיא על האדון היא כדכתיב והגישו אל האלקי"ם ודרשינן במכילתא אצל הב"ד כדי להמלך במוכריו וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"א מה' עבדים ריש הלכה ט' וכיון שכן שהגשתו לעבדיו אצל הב"ד נמי מצוה דרמיא עליה דהאדון היא ממילא הרי הוא כמבואר דלא שרי ליה למרייהו דתרי עבדי להגישן להב"ד שניהם כאחד לב"ד אחד משום אין עמח"ח ומעתה הרי לך דברי רש"י ז"ל בהני מילי דכת' וכן בעבדים בב"ד א' ובאדון א' מבוארים באר היטב ולאו או או קתני אלא כולה חדא מילתא הוא והכי קאמר דבשני עבדים בב"ד אחד ובאדון אחד דהני שני עבדים הם של אדון א' והגישם כאחת לב"ד א'. אע"ג דרוצעם בזה אחר זה אכתי עבד מח"ח במה שהוא הגישם לב"ד א' שניהם כאחד הא בשתי בתי דינים כלומר אם גם הגשתם לא הוו כא' ליכא מח"ח לא בהגשתם לב"ד ולא ברציעה כיון דהגשה הוה לשני בתי דינים ואינה כאחת והרציעה רוצען בזה אח"ז. אמנם אם ברציעה רוצען כאח' פשיט' דאע"ג דהגישם אצל הב"ד בזה אחר זה אכתי עבר על אין עמח"ח ברציעה שרוצען כאחת וכן אם הם שני עבדים של שני בני אדם אף ע"ג דהם הגישום לשניהם כאחד להב"ד א' לא הוי מח"ח שהרי כל אדון ואדון מגיש עבדו לב"ד ורצעו. זה נר' פשוט וברור בכונת דברי רש"י ז"ל. והשתא גם דברי התוספו' ז"ל הרי הם מבוארים ומקשו שפיר דניהי דבשני עבדים של שני בני אדם אפילו בב"ד אחר האדונים לא עבדי איסורא דאין עמח"ח הרי שני מצורעי' כיון דכל מצורע ומצורע עביד מצו' טהרתו לנפשיה הוא דעביד דמו לשני עבדים של שני בני אדם. וכיון דבשני מצורעים להיות שאין יכולין ליטהר אלא ע"י כהן הוי כאילו גם הכהן עסוק בעיקר האי מצוה דטהרת מצורע ואסור ליה לכהן לטהר שני מצורעין כאחד משום דאיהו עביד איסור' דאין עמח"ח. ה"נ בשני עבדים של שני בני אדם נמי איך הותר להם לב"ד לעשות מח"ח כיון דא"א להם להאדונים לקיים מצותם בלתי הב"ד והו"ל השני אדונים כשני מצורעים והב"ד ככהן וכי היכי דגבי שני מצורעין אסיר ליה להכהן לטהרן כאחד משום ליתא דידיה דאיהו עביד בהכי מח"ח. ה"נ בשני עבדים של שני בני אדם לפני ב"ד א' הרי הב"ד עושה מח"ח זהו ברור בכונת דברי התוספות ז"ל. וכדי ליישב דברי רש"י ז"ל צ"ל דס"ל דהב"ד לא עברי משום מח"ח כיון דאינהו לא עבדי מעשה בידים כלל. משא"כ כהן בטהרתו המצורעין דאיהו עביד מעשה בידים וכמ"ש הרב מ"ל ז"ל בתחלת דבריו ואע"ג דאנן בעניותין לעיל הוינן עליה דהר' מ"ל בזה היינו לפי דרכו אשר דרך בכוונת דברי רש"י והתוס' ז"ל הוא דאיכא לאקשויי על דבריו כדאקשינן. אמנם למאי דכתיבנא וברירנא השתא הכא אנן בדידן כונת דברי רש"י והתוס' ז"ל אתי שפיר האי סברא דאמר מר לחלק בין ב"ד דרציעת עבדים לכהן בטהרת מצורעין וברור. ועמ"ש התוספות בסוטה שם לעיל ד"ה אין משקין שתי סוטות כאחת:

ולמאי דמספקא לן אי איתיה גבי שליח להאי כללא דאין עמח"ח. נלע"ד דבשני בני אדם שיש לכל א' מצוה ועשה זה לחבריה שליח שיעשה מצותו בעבורו שנסתפקנו באחרונה. הדבר ברור דאיכא בהכי משום אין עמח"ח ולא מצי האי גברא למעבד מצותו ומצות חבירו כאחת. ואמינא לה ממ"ש התוס' ז"ל במס' מ"ק ד"ח ע"ב ד"ה לפי שאין מערבין שמחה בשמחה וכו' וז"ל והטעם נראה קצת דכמו דאין עושין מח"ח דבעינן שהיו לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו המינה וכו' יע"ש. הנה דאיכא עוד טעמא אחרינא להאי כללא דאין עמח"ח והוא משום דבעינן שיהיה לבו פנוי למצו' אחת ולא יפנה עצמו הימנה ולפ"ז ממילא אתה למד דמהאי טעמא גם בכה"ג דמצוה אחת לאו עליה דידיה רמיא אפ"ה כיון דאחת מהנה חיובה דידיה היא לא מצי למעבד מצו' חבירו בהדה משום דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו המינה וכי עביד גם מצות חבירו בהדה מצו' דידיה הרי אין לבו פנוי למצותו כי הוא פונה עצמו ממנה מפני המצוה של חבירו וזה ברור. ובעיקר האי טעמא דכתבו התוס' במועד קטן עיין מה שאכתוב לקמן סימן ל"ב בס"ד:

אמנם במאי דמספקא לן בראשונה בשני בני אדם דעלייהו רמיו קיום מצות ועשו שניהם שליח א' שיקיים מצוותם בעבורם אי מצי האי שליח לעשותם כא' אכתי למודעי אנו צריכין דאף להאי טעמא דאמרי רבנן התוספות ז"ל בפ"ק דמ"ק להאי כללא דאין עמח"ח דהוה משו' דבעינן שיהיה לבו פנוי למצוה אחת אפשר לומר דהיי' דוקא בעושה המצות בעל המצות גופיה דכיון דעליה דידיה רמיו אין לו לפנות עצמו ממצו' אחת ובעינן לבו פנוי למצוה אחת אבל כי עבדי להו שליח כיון דלאו עליה דידיה רמיו חיובא אלא דשליחותייהו דבעלי המצות הוא דעביד לא בעי' שיהיה השליח לבו פנו למצו' אחת ומצי שפיר השליח לעשותן כאחת:

ונלע"ד לפום ריהטא למיפשט להאי ספיקא דגם בכה"ג אסיר ליה להאי שלוחא למעבדינהו להני תרתי מצות כאחת משום מח"ח. ואמינא לה מהא דאיבעיא לן בנדרים דל"ו ע"ב אי הני כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דרחמנ' נינהו למאי נ"מ למודר הנאה מכהן ומייתי התם למיפשט לה להאי בעיא מכמה משניות וברייתות ודחי להו ולא איפשיטא יע"ש וכתבו התוס' ז"ל בפ"ק דקדושין דכ"ג ע"ב ד"ה דאמר ר"ה דאע"ג דרבינא פשיטא ליה הכא דשלוחי דרחמנא נינהו אפ"ה בעי התם בנדרים משום דכך הוי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי למפשט מברייתא או ממתני' וכו' יע"ש וכ"כ הר"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל שם והשתא אם איתא דכל דע"י שליח ליכא משום אין עושין מח"ח אמאי לא מייתי התם בנדרים למיפשט להך בעיא דכהני שלוחי דרחמ' נינהו מהא דתניא בפ"ק דסוט' אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחד וכו' לפי שאין עושין מח"ח ואי כהני שלוחי דרחמנא נינהו ניחא דלא מצי כהן א' להשקו' שתי סוטו' כאחת ולטהר שני מצורעין כאחד מה"ט דאין עושין מח"ח דכיון דהאי כהן במאי דמשקה להסוטה וכן מאי דמטהר המצורע שליחותי' דרחמנ' הוא דקעביד מצוה דרמיא עליה דכהן הוו ולהכי כי משק' לשתי סוטות כאחת או מטהר לשני מצורעי' כאחת הוא עושה איסור דמצות חבילות חבילות אמנם אי הני כהני שלוחי דידן נינהו אמאי אסיר ליה להשקו' שתי סוטו' כאחת ולא לטהר שני מצורעי' כאחד משום מצות ח"ח. הא אין הכהן אלא שליח דהמצורעי' או דבעלי הסוטות ושליחותייהו בעלמא קעביד האי כהן ואין גבי שליח משום האי איסורא דמח"ח אלא מדלא מייתי הש"ס התם למיפשט להך בעיא מהך ברייתא מוכח דגם בשליח שעושה שתי מצות של שני בני אדם שולחיו אינו רשאי לעשותם באחד משום מח"ח ולהכי ליכא למפשט מהך בריית' דאין משקין שתי סוטות כאחת וכו' הנז' מידי. כנלע"ד לפום ריהטא ועיין מ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סי' תנ"א ובתשו' הרשב"ץ ח"ב סס"י מ"ב:

תוכן העניינים

גזע ישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה