גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · כז
אין מעבירין עה"מ. נסתפקתי בהני נשי דידן במצות שהז"ג דקי"ל דנשים במ"ע שהז"ג רשות וכי מקיימו ליהו מקבלי שכר כאינו מצווה ועוש' היכא דפגעו באחת מהני מצות דהיא רשות לדידהו ויש מצוה אחרת דכוותה דרשות אי רשאי היא להעביר על מצוה זו דרשות דבא לידה תחלה מפני המצוה האחרת וליכא בהכי לגבי דידה משום אין מעבירין ע"המ כיון דתרוייהו לאו בחיוב גמור עליה אלא רשות ועד כאן לא אתמר להאי כללא דאין מעבירין ע"המ אלא במצות דחיובא עליה לקיימן ולכן כי פגע בה אין לו להעביר עליה ולהחמיצה. אמנם במצות דלא הוו אלא רשות כהני נשי במ"ע שהז"ג דלא מיחייבו בקיומן כלל אלא דכי מקיימה להו אית לה שכר כי פגע באחת מהנה ובעיא להעביר עליה מפני אחרת ליכא בה משום אין מעבירין ע"המ. או דילמא כיון דגבי גברי דחיובא רמיא עלייהו בקיומן איכא משום אין מעבירין הני נשי נמי אע"ג דלא מחייבו בהו מ"מ כי בעו לקיימינהו בשביל קבול שכר אית להו לנהוג בקיומן ככל חומרייהו דשייך בהו לגבי גברי. וכי היכי דלגבי גברי כי פגע אדם גבר במצוה אחת מהנה ברישא לא מצי להעביר עליה מפני מצוה אחרת. הכי נמי דינא הוה כי רצו הני נשי לקיימן שלא יהו רשאין להעביר עליהן וכי תעביר על אחת מהנה עבדה איסורא דאורייתא דאין מעבירין על המצות דומיא דגברי:
ונלע"ד דנשים בהני מצות דרשות נינהו גבייהו ליכא בהו משום הא דאין מעבירין ע"המ וכי פגעה אתתא במצוה מהני מצות ובעיא להעביר עליה משום מצוה אחרת דכוותה רשאה ולא עברה משום איסורא דאין מעבירין ע"המ ואמינא לה מהא דגרסינן בסוטה דכ"ב ע"א אמר ר' יוחנן למדנו קבול שכר מאלמנה דההיא ארמלתא דהואי בי כנישתא בשיבבותא כל יומא הוה אתיא ומצלה ביה מדרשיה דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי ופי"רשי וקיבול שכר מאלמנ' שהית' טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם במצוה לקבל שכר יותר ע"כ. והנה מדקבל ר' יוחנן תשובתה ולא עוד אלא דקלסה ואמר דלמדנו שכר פסיעות האלמנה מוכח דהאי אלמנה דעברה הכי להניח, הב"הכ הקרוב אליה וסמוך לה ולבא לבי מדרשיה דר"י משום שכר פסיעות שפיר עבדה. ולכאורה איכא לאקשויי טובא דהא קי"ל זה כלל גדול והוא מוסכם דאין מעבירין ע"המ וא"כ איך האי אלמנה עבדה הכי להעביר על הבית הכנסת דקרוב לה דהוה בשיבבותה כדי לילך לבי מדרשיה דר"י דרחיק טפי הא עבדה בהכי איסורא דאין מעבירין ע"המ וכדתנן בפרק רבי ישמעאל דמנחות דס"ד ע"ב מצות העומר להביא מן הקרוב וכו' ואמרי' עלה בגמ' מ"ט אבע"א משום כרמל ואבע"א משום דאין מעבירין ע"המ י"עש. הנה לך מפורש דכי איכא לקיים המצוה בקירוב מקום ואיהו אזיל למקום רחוק הו"ל מעביר ע"המ ואסיר וא"כ האי אלמנה לא עבד' שפיר להעביר ולהניח הב"הכנ דבשיבבות' ולילך לבי מדרשיה דר"י משום אין מעבירין ע"המ. ואי משום קבול שכר פסיעות הא גם בההיא דהבאת העומר מן הרחוק נמי איכא לה"ט דשכר פסיעות ואפ"ה אמרי' התם דמצוה להביא מן הקרוב מה"ט דאין מעבירין ע"המ והיינו משום דמפני טרחא ללא צורך ומשום קבול שכר פסיעות אין להעביר על המצוה שבאה לידו תחלה וא"כ איך ניחא ליה לרבי יוחנן בתשובתה זו של האלמנה דשכר פסיעות הא איכא משום איסורא דאין מעבירין ע"המ:
וחזיתיה להר' מהר"א ישראל ז"ל בספרו הנח' ארעא דישראל מערכת האל"ף סי' ב' דהקשה קושיא זו עלה דההיא דר"י דסוטה מההיא דמצות העומר להביא מן הקרוב בשם שמעתי מקשים וכתב איהו ז"ל ואני אומר דבגמ' דמנחות תרי טעמי להביא מן הקרוב אבע"א משום כרמל ואבע"א משום דאין מעבירין ע"המ. וכבר יראה הרואה בפ' המקבל דק"ז דרב דריש ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת ור"י דריש שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך אבל ב"הכנ לא ר"י לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש דפי' רש"י ז"ל לר"י לאו מעלייתא היא. נמצא דזו פלוגתא היא דלרב עדיף להתפלל בבית הכנסת הסמוך יותר ומוכרח דטעמיה משום דאין מעבירין ע"המ וקרי ליה קרא ברכה שיקיים מצוה זו שלא להעביר על המצות ולר"י שכר פסיעות עדיף אע"ג דמעביר ע"המ ומעתה טעמא דעומר שמצותו להביא מן הקרוב לרב הוא משום דאין מעבירין ע"המ ולר"י טעמא משום כרמל דאם לא היה טעם כרמל הוה עדיף. טפי להביא מן הרחוק משום שכר פסיעות אלא משום טעמ' דכרמל אי אפשר מן הרחוק וכיון דקי"ל רב ור"י הלכה כר"י ממילא סלקא שמעתתא דשכר פסיעו' עדיף אע"פ שעובר ע"המ והכי סתם לן תנא באבות בד' מדות בהולכי לבית המדרש עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו הולך ועושה חסיד ופירשו המפרשים עושה ואינו הולך שלומד בביתו אין לו שכר הליכה הנה דהולך ועושה גם שכר הליכה בידו וכו' למדנו דעדיף טפי הולך ועושה מעושה ואינו הולך וכפי זה יש לתמוה על הרמב"ם והרע"ב ז"ל שכתבו בעומר הטעם משום דאין מעבירין ע"המ דהא לר"י דקי"ל כוותיה אינו אלא משום כרמל דאילו משום מעביר ע"המ הכי עדיף טפי לעבור ע"המ משום שכר פסיעות אלא דטעמא דמתני' אינו אלא משום כרמל וכאמור. וזו היא שקשה דליכא למימר דגם ר"י מודה דטעמא דעומר הוא משום דאין מעבירין ע"המ ובב"הכנ הוא דקאמר דמשגחינן טפי בשכר פסיעות משום דאין בזה טעמא דאין מעבירין ע"המ מאיזה חילוק שירצה המעיין לומר. הא ליתא דא"כ למה ליה לר"י למימר משום שכר פסיעות כלומר הא עדיף טפי ויעביר עה"מ. הו"ל למימר דאין בזה משום אין מעבירין עה"מ כי טעמיה ולא הוה ליה לתלות הטעם משום שכר פסיעות. אלא ודאי דר"י לית ליה כלל טעמא דאין מעבירין עה"מ היכא דאיכא שכר פסיעות א"ד ז"ל י"עש דהעלה דברי הרמב"ם והרע"ב דכתבו בההיא דמצות העומר לבא מן הקרוב טעמא דאין מעבירין עה"מ בצ"ע דזו כרב ואנן קי"ל כר"י:
ולדידי אי הוה מודינא ליה להרב ז"ל בעיקר האי סברא דאמר מר דאי איתיה להאי כללא דאין מעבירין עה"מ היכא דאיכ' שכר פסיעו' הוה פלוגתא דרב ור' יוחנן דלרב אפילו משו' שכר פסיעות אין מעבירין על המצות. ולר"י כל דאיכא שכר פסיעות ליכא משום אין מעבירין עה"מ. הנה מאי דתמה מר לפ"ז על הרמב"ם והרע"ב זל דנקטו בידייהו לעיקר גבי הבאת העומר לטעמא דאין מעבירין עה"מ והיינו כרב ואנן קי"ל כר"י לגבי רב. אחר המחילה רבת דהא ודאי לאו תמיהא כלל. כי האי כללא דרב ור"י הלכה כר"י לא אתמר אלא בכל סתם פלוגת' דרב ור"י וליכא שום הכרח מסתמ' דתלמוד' דס"ל כחד מינייהו אז אמרינן להאי כללא דרב ור"י הלכה כר"י. אמנם היכא דחזינן דסתמא דתלמודא ס"ל כרב ליתיה להאי כללא אלא הלכה כרב משום דסתמא דש"ס כוותיה דרב. וא"כ הכא גבי י הבאת העומר דקאמר סתמא דתלמודא להני טעמי דחד מינייהו משו' אין מעבירין ועוד דקאמ' ליה להאי טעמא באחרונה באבע"א בתרא. מוכח ד דקים ליה לסתמ' דש"ס כר' דגם כדאיכ' שכר פסיעו' איתיה להאי כללא דאין מעבירין עה"מ. ולהכי שפיר עברי רבנן הרמב"ם והרע"ב למינקט להאי טעמא דאין מעבירין עה"מ משו' דלסתמ' דתלמוד' קים ליה הכי כרב ולא כר"י וכאמור. ומאי דכתב הרב ז"ל דהכי סתם לן תנא באבות בארבע מדות בהולכי לבה"מ. אחר המחילה רבה דלא דק בזה כלל. דאין להאי סתמא דמתני' דאבו' ענין כלל להא דשכר פסיעות דמיירי ביה ר"י דמתני' מיידי לעני שכר עיקר מעשה ההילוך הצריך עכ"פ ההליכ' ההיא כדי לבא לבית המדרש הן רחוק הן קרוב. אמנם לענין שיהא שכר פסיעות גם על הטורח בהליכתו בלתי שום צורך כההיא דמיירי בה ר"י דיש לו בית הכנסת קרוב לו ויכול הוא ללכת שם להתפלל בנקל ואיהו טריח טרחא יותר מן הצורך והולך להבית הכנסת האחר דרחיק זו לא שמענו כלל מהאי סתמ' דמתני' דאבות באופן דהרב ז"ל לא דק בזה כלל אחר המחילה כראוי לו:
האמנם עיקר דרכו של הרב ז"ל הלזה אשר הניח המונח הזה דרב ור"י איפליגו בהאי מילתא אי איתיה להאי כללא דאין מעבירין עה"מ היכא דאיכא שכר פסיעות לפע"ד אחר המחילה רבה דלא צדק בזה כלל דהנה הדבר פשוט וברור דרב ור"י התם בפרק המקבל דק"ו במאי דאיפליגו בדרשא דהאי קרא דברוך אתה בעיר דר' דריש ליה לבית הכנסת סמוך לביתו ור"י לא דריש ליה הכי אלא דריש ליה לבית הכסא סמוך לשולחנך לא נגעו ולא פגעו כלל התם בהאי כללא דאין מעבירין עה"מ דלא כמ"ש הר' הנז' דמוכרח דטעמ' דרב משום אין מעבירין עה"מ וזו היא הברכ' שיהא הבית הכנסת סמוך לביתו ויקיים מצו' זו שלא להעביר עה"מ דהא ודאי ליתא כלל כי האי כללא דאין מעבירין עה"מ כה יאמר כי איכא תרתי בתי כנסיות בעיר אחד קרוב ואחד רחוק והוא ירצה להעביר על האי בית הכנסת דסמוך אליו וללכת להבית הכנסת האחר דרחוק מביתו בהא הוא דשייך לומר להא דאין מעבירין עה"מ אמנם בדליכא אלא בית הכנסת אחת או אפילו טובא וכולם רחוקים ריחוק השוה לכולם באופן דלבית הכנסת שהוא ירצה לילך להתפלל בו אינו פוגע בבית הכנס' אחר בריש' ומעביר עליו ליכא להא דאין מעבירין עה"מ כיון דלא בא לנגדו בית הכנס' אחר תחלה ובמה שהבית הכנסת רחוק מביתו לא קרוב אל ביתו אינו עובר בזה משום אין מעבירין עה"מ כיון דלא פגע בבית הכנסת אחר תחלה והעביר עליו והניחו והלך לו להבית הכנסת הזה דרחוק כי היכי דיהא שייך למימר להאי כללא דאין מעבירין עה"מ וזה פשוט מאוד ואינו צריך לפנים והנה כי כן כי קא' רב התם ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לביה הכנסת לא שייך כלל לומר דטעמיה דרב משום הא דאין מעבירין עה"מ דאין להא דאין מעבירין עה"מ שום שייכות כלל להא דביתו רחוק מהבית הכנסת או קרוב לו להיותו בכלל האי ברכתא דהאי קרא דברוך אתה בעיר אלא טעם פלוגתייהו דרב ור"י התם הנה היא פשוט' לפניה דרב דלא אתיא לקמיה כההיא עובדא דההיא אלמנה דאתי לקמיה דר"י כי היכי דילמד מינה להאי מילתא חדתא דשכר פסיעות לטורח עצמו בהלוך יותר מן הצורך כאשר למד מינה ק"י להכי לא אסיק אדעתיה דרב למימר להאי סברא דאיכא שכר פסיעות להטורח בהלוך יותר מן הצורך וסבור דלאו מעליותא היא מאי דמפיש בהליכה בלתי צורך אלא אדרבה טירחא בכדי היא בלתי בי תועלת וקבול שכר כלל ולכן טפי עדיף כי הוה ליה הבית הכנסת סמוך לביתו דלא יצטרך לטרוח כל כך ברבוי ההליכה מביתו להבית הכנסת ובנקל יקיים מצוה זו דהליכה לבית הכנסת להתפלל שם ויקבל שכרו של הלוך ומעשה דתפלתו בבית הכנסת וגם ר"י טרם לימודו להאי מלתא חדתא דשכר פסיעות מאותה האלמנה הכי הוה סבור אלא דלבתר דשמע להאי מילתא מאותה האלמנה וסביר וקביל לה להאי סברא דשכר פשיעות נייד מלדרוש להאי קרא דברוך אתה בעיר כדדריש רב ודריש ליה לבית הכסא סמוך לשולחנו וכדמוכח להדיא מהש"ס התם דקאמר ר"י לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש אלמא דלבתר דלמד להאי מילתא מהאלמנה דשכר פסיעו' יש הוא דנפק ודרש ליה להאי קרא דלא כדדריש ליה רב אבל קודם שלמד להאי סברא דשכר פסיעות יש גם איהו ז"ל הכי הוה דורש לקרא דברוך אתה בעיר כדדריש ליה רב וזה פשו' וברור בטע' פלוגתיי' דרב ור"י בדרשא דהאי קרא ולא נגעו ולא פגעו כלל בהאי כללא דאין מעבירין על המצות. אלא עיקר פלוגתייהו הוה בעיקר האי סבר' דשכר פסיעות אי איכא שכר פסיעות או לא דרב סבור דליכא שכר פסיעות ור"י למד מאותה האלמנה דאיכא שכר פסיעות ודלא כדאמר מר הרב הנז' דגם רב שמיע ליה להא דשכר פסיעו' יש אלא דס"ל דאין מעבירין עה"מ אפילו משום שכר פשיעות דליתא וכאמור:
ומעתה אין מקום ליישב האי קושייא דקשיא לן עלה דההיא דר"י דסוטה מההיא סוגי דמנחות דגבי הבאת העומר ולמימר כעין האי תירוצא דאמר מר הרב הנז' לפי דרכו והוא דהני תרי טעמי דקאמר התם הש"ס אבע"א משום כרמל אבע"א משום דאין מעבירין עה"מ. טעמ' קמא הוה אליבא דר"י דאית ליה דאיכא שכר פסיעות ולכן ליכא משום אין מעבירין עה"מ כי יניח הקרוב ויביא מן הרחוק וטעמא תניינא דאין מעבירין על המצות הוה אליבא דרב דלית ליה כלל האי סברא. דשכר פסיעות וכיון דליכא שכר פסיעו' איכ' משום אין מעבירין וקים ליה לסתמא דתלמודא כר' דליכ' שכר פסיעות ודלא כר' ולהכי קאמר התם גבי עומר לה"ט דאין מעבירין על המצות ודמשום הכי פסקו הרמב"ם והרע"ב ז"ל התם כהאי טעמא דאבע"א בתרא וכדכתיבנא הכי לעיל בישוב דברי הרמב"ם והרע"ב ז"ל לפי דרכו של הרב הנז'. כי הא ודאי לא מחוור כלל למימר הכי מכמה טעמי חדא דכיון דגם ר"י טרם שומעו להאי מלתא דשכר פסיעות יש מאותה האלמנה גם איהו ז"ל לא הוה אסיק אדעתיה מדנפשיה למימר להאי סבר' דאיכ' שכר פסיעות והיה דורש גם איהו ז"ל להאי קרא דברוך אתה בעיר לבית הכנסת סמוך לביתו כדדריש ליה רב כדמוכח מהש"ס דקאמר ר"י לטעמי' דאמ' שכר פסיעות יש וכדכתיבנ' לעיל א"כ אית לן למימר טפי דגם רב אי הוה שמיע ליה להאי מילת' דשכר פסיעות יש הוה גם איהו סביר וקביל למסבר הכי כדסביר וקביל לה להאי סברא ר"י כד שמיע ליה להאי סברא מההיא אלמנה. וכיון שכן מה ראה סתמא דתלמודא התם גבי הא דמצוה להבי' העומר מן הקרוב למימר טעמא דאין מעבירין על המצו' וכרב דלא אסיק אדעתיה להא דשכר פסיעות יש ודלא כר"י דלמד מאותה אלמנה דיש שכר פסיעות הא מאחר דר"י דהוה סביר נמי בתחלה כרב כי שמע להאי סברא דשכר פשיעות יש סבר וקביל לה ודריש להאי קרא דברוך אתא בעיר לבית הכסא סמוך לשולח' ודאי דאית לן למימר דגם רב אי הוה שמיע ליה להאי סברא דשכר פסיעות יש הוה סבור איהו נמי הכי והוה דריש לקרא כדדריש ליה ר"י. ועוד דעיקר האי סברא דהיכא דאיכא שכר פסיעו' ליכא משום אין מעבירין עה"מ לא מסתבר כלל כי משום קבול שכר טפי דטירחא יותר מן הצורך אין ראוי לדחות איסור דאורייתא דאין מעבירין עה"מ דבא איסורו בקרא דושמרתם את המצות. דמאחר דהקפיד רחמנא והזהיר שלא להעביר עה"מ מנ"ל למימר מסברא בעלמא דשכר פסיעות ידחה להאי איסורא דאין מעבירין על המצות ומה גם כי אין הסברא סובל למימר הכי ועוד דאם איתא דר"י מאי דלמד מתשובתה של האלמנה הוה דמשום דאיכא שכר פסיעות ליכא משום אין מעבירין על המצות. הא אי לא הוה שכר פסיעות לא הוה מציא האלמנה למעבד הכי משום אין מעבירין עה"מ א"כ אמאי פירש"י ז"ל שם וקיבול שכר מאלמנה שהיתה טורחת יותר מן הצורך כדי לקבל שכר וכו' למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר ע"כ. ואמאי לא פירש דעדיפא מינה שהיתה מעביר עה"מ כדי לטרוח יותר לקבל שכר יותר ולמדנו שיש לו לאדם אפילו להעביר עה"מ כדי לטרוח ולקבל שכר יותר אלא מדפירש"י ז"ל שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך מוכח דעל מה שהעבירה והניחה להבית הכנסת הסמוך לה לית לן בה ושאלת ר"י להאלמנה בתי לא ב"הכנ בשבבותך לא הוה אלא על הטרחה דטרחה עצמה יותר מן הצורך ולא משום מעביר עה"מ באופן דהא ודאי כי קשיא טובא עליה דר"י מההיא דמנחות גבי עומר דמצוה לבא מן הקרוב מטעם אין מעבירין עה"מ דאיך ניחא ליה מאי דהניחה אותה האלמנה האי בי כנישתא דהוה בשיבבותה ובאה לבי מדרשיה במאי שהיא השיבה דשכר פסיעות יש. ואכתי איהי מיהא לאו שפיר עברה משום דהעבירה על המצות:
אשר על כן נלע"ד ללמוד מהאי מילתא דר"י דלא אתמר להאי כללא דאין מעבירין ע"המ אלא במצות דהם חיוב גמור אמנם במצות דאינם אלא רשות כהני נשי דידן במ"ע שהז"ג ליתיה להאי כללא דאין מעבירין ע"המ ורשאין הן להעביר על אחת מהנה דפגעו בה ברישא מפני אחרת דכוותה ולהכי בההוא עובדא דההיא אלמנה דהוה בי כנישתא בשיבבותה והיא הניחה להבית הכנסת הזה דסמוך אליה והולכת למקום רחוק לבי מדרשי' דר"י לא עברה בהכי אאיסור דאין מעבירין ע"המ משום דהדבר ברור דהאי מצוה דלהתפלל בבית הכנסת לא מחייבו בה נשים דאפילו במצות תפלה גופה אי לאו משום דרחמי נינהו לא הוו נשים חייבות בתפלה אבל שיהיו מצווין להתפלל בבית הכנס' ודאי דלא מיחייבו במצוה זו דאין מצוה זו דתפלה בבית הכנסת נוהגת אלא באנשים ולא בנשים והו"ל מצוה זו דהליכה לבית הכנסת לגבי נשים מצוה דרשות ככל מ"ע שהז"ג דאינן אלא רשות לדידהו וכיון דלא הוה מצוה זו דהליכ' להתפלל בב"הכנ לנשים אלא רשות ליכא במה שהעבירה האלמנ' ההיא והניחה להבית הכנסת הקרוב אליה והלכה למקום רחוק לבי מדרשיה דר"י משום איסור זה דאין מעבירין ע"המ וכאמור. להכי לא שאל ר"י להאלמנה אלא למה היא טורחת עצמה יותר מן הצורך אבל לא שאל לה למה היא מעבירה ע"המ משום דלא שייך כלל גבה במצוה זו האי כללא דאין מעבירין ע"המ כיון דהיא מצוה דרשות גבה ואף היא השיבה על שאלתו ולא שכר פסיעות יש כלומר ואין אני טורח יותר מן הצורך טירחא בכדי כי בשביל קבול שכר יותר אני טורח וסביר וקביל ר"י תשובתה ללמוד ממנה להאי סברא דשכר פסיעות יש. זהו הנלע"ד. וסברא אלימתא איכא להאי מילתא דאמרן דבמצות דרשות ליכא משום אין מעבירין ע"המ דמאחר דהיא מצוה דרשות דאף שבאה מצוה זו לידה אי בעיא לקיימה כדי לקבל שכר מקיימה ואי לא בעיא לקיימה כלל ולהניחה לגמרי הרשות בידה להכי כי בעיא לקיימן לתרי מצות ופגעה באחת תחלה כי מעביר עליה כדי לקיים האחרת ליכא גבה משום אין מעבירין ע"המ כיון דאי הוה בעיא להניחה להאי מצוה לגמרי שלא לקיימה לא זו ולא האחרת הרשות בידה מדינא דהא לא נצטווה כלל בקיום מצוות אלו ואפילו בשקבלו עליהן לקיימן דחייבין הן לקיימין משום דהו"ל גבייהו כנדר מ"מ כיון דאין חיובן משום עיקר קיום המצוה אלא משום שקבלו עליהן חובה כי מעבירה על אחת מפני חברתה ליכא משום אין מעבירין ומה גם די"ל דכי קבלו עליהן להני מצות דרשות לחובה לקבל שכרן קבלו עליהן אבל ל אדעתא דלעבור עליהן משום הא דאין מעבירין ע"המ ולא תהא רשאה להעביר על מצוה אחת מפני חברתה לא קבלו עליהן.
כלל היוצא מן האמור דאפילו היכא דאיכא שכר פסיעו' איכא משום הא דאין מעבי' ע"המ לכ"ע וכמבואר יוצא מההיא דמנחות גבי הבאת העומר וא"כ האי גברא דאית ליה ב"הכנ קרוב אליו אינו רשאי להעביר עליו ולהניחו ולילך לבית הכנסת אחר דרחוק יותר משום דהוא מעביר ע"המ ודלא כמ"ש הרב מג"א ז"ל סי' צ' ס"ק כ"ה וז"ל ואם יש שני בתי כנסיות מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש ב"מ דק"ו עכ"ד ז"ל י"עש. דאחר המחילה דלא דק בזה דאין מעבירין ע"המ והא דב"מ דק"ו לא מיירי בשתי בתי כנסיות אחד רחוק ואחד קרוב וככל מאי דברירנא לעיל. וליתא להאי כללא דאין מעבירין ע"המ אלא במצוות דחיוב אבל במצוות דאינם אלא רשות כהני נשי דידן במ"ע שהז"ג ליכא בהו משום אין מעבירין ע"המ כאמור ומדובר כנלע"ד ותו לא מידי: