גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · טו
אין מעבירין על המצות. הפוגע במצוה ל לא יעבור ממנה ונפקא לן במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצות לא תמתין לה עד שתחמיץ ותיישן כדפירש"י ז"ל ביומא דל"ג שלהי ע"א יע"ש:
ויש להסתפק אי הוה האי דרשא ושמרתם את המצות דדריש במכילתא דרשה גמורה ואין מעבירין על המצות דבר תורה או דילמא מדאוריי' לית לן בה אם מעביר על המצוה שפגע בה ורבנן הם שאמרו דאין מעבירין על המצות ואסמכוהו אהאי קרא דושמרתם את המצות.
ונלע"ד דהאי מילתא דאין מעבירין על המצות הוה דבר תורה ואמינא לה מהא דאמרי' התם ביומא דל"ג ע"ב והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות מאי טעמא. אמר אביי ההוא בבוקר בבוקר דשני גזירי עצים דלא צריכי שדינהו להכא חד שדייה להטבת חמש נרות דליקדימי לדם התמיד. וחד שדייה לדם התמיד דנקדימיה להטבת שתי נרות וכו' א"ל ר"פ לאביי ואימא חד שדייה לדישון מזבח הפנימי דניקדמיה לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי. וחד שדייה לדם התמיד דנקדים להטבת חמש נרות וכו' אם כן אפסוקי במאי מפסקת להו הניחא לר"ל דאמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש כל העזרה כולה שפיר אלא לר' יוחנן דאמר בבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים מאי איכא למימר ופירש"י ז"ל א"כ דמקדם ליה לדם התמיד אפסוקי במאי פסקת להטבת הנרות לאבא שאול כיון דאית ליה מיטב ואח"כ יקטיר דם התמיד תקדי' והקטרת תאחר ובאיזו עבודה תפסיקו. וא"ת מאי איכפת לך הניחא לר"ל דאמר אין הפסקתן אלא להרבות הרגש מהלך פסיעות וקול תחלת עבודות בעזרה שפיר יש לך לומר יפסיק ביניהם להמתין ולא תהא עבודה בנתים אלא לר"י. דדריש בבוקר בבוקר בהטיבו חלקהו לשני. נרות לשני. בקרים אלו יקדמו לעבודה אחת אלמא יש עבודה ביניהם. והא ליכא למימר אפסקיה בדישון מזבח הפנימי דא"כ דמקדי' הטבת חמש נרות לדישון הו"ל מעביר על המצות:. ועבודה תו ליכא להקדים מקומה לתתה ביניהם שכולם סדורות כאן ע"כ המקראות עכ"ד ז"ל י"עש. הנה שכתב רש"י ז"ל דמאי דקאמר הש"ס אם כן אפסוקי במאי אפסקת להו הכוונ' משום דלאפסוקי בדישון ליכא למימר משום דהו"ל מעביר על המצות והשתא אם איתא דהא דאין מעבירין על המצות לא הוה אלא מדרבנן א"כ שפיר איכא למימר גם לר' יוחנן דדריש בבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים דאפסקיה בדישון מזבח הפנימי. ואי משום דהו"ל מעביר הא הא דאין מעבירין ע"המ לאו דאוריי' היא אלא מדרבנן והו"ל הא דאין מעבירין עה"מ כההיא דלאפסוקי לר"ל וא"כ שפיר זל כדאמר ר"פ אפילו לר' יוחנן ואפסקיה בדשון מזבח הפנימי ומאי א"ל אביי א"כ אפסוקי במאי אפסקת להו אלא מבואר דהא דאין מעבירין עה"מ נמי דאורייתא היא כמו האפסוקי בעבודה לר' יוחנן דדריש ליה מבבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים ולהכי שפיר דחי ליה אביי לר"פ דא"כ אפסוקי במאי אפסקת ליה דליכא למימר דאפסקיה בדישון דהו"ל מעביר עה"מ ואין מעבירין עה"מ דבר תורה וא"כ לית לן למימר דרחמנא כתבי להני בבוקר בבוקר למישדי חד אדישון דנקדימיה לדם התמיד וחד לדם התמיד דנקדים להטב' חמש נרות ונאמר לאפסקיה בדישון להעביר עה"מ דאסר רחמנא דמדאורייתא אין מעבירין עה"מ. הנה לך מפורש יוצא מהך סוגיא ופירש"י ז"ל דהא דאין מעבירין עה"מ דאורייתא הוא.
האמנם ראיתי להרדב"ז זל בחדשות ח"א סי' תקכ"ט דנשאל על מי שנתהפכו לו תפליו בכיס ופגע בשל ראש תחלה כיצד יעשה אם מניח של ראש תחלה משנה סדר הנחתן. ואם יניח של יד תחלה כסדר נמצא מעביר על המצות וקי"ל אין מעבירין עה"מ. והשיב הרב ז"ל תשובה זו מחלוקת ראשונים כי לדעת רש"י ז"ל נראה דצריך להניח של ראש תחלה כיון שפגע בו דגרסי' ביומא פ' אמר להם הממונה אמר ר"ל אין מעבירין עה"מ אמר רבא ש"מ מדר"ל עבורי. דרעא אטוטפתא אסיר היכי. עביד מדרעא לטוטפתא. וכת' רש"י זל אעבורי דרעא אטוטפתא לאחר תפילין שבזרוע בשביל תפלין של ראש אסיר דהא בזרוע פגע היכי עביד מדרעא לטוטפתא מן הזרוע יבא אל הראש יניח של זרוע תחלה ואח"כ של ראש ע"כ. ומשמע דטעמא דפגע בשל זרוע תחלה אסור להעביר אבל אם פגע בשל ראש תחלה מניח אותו כדי שלא יעביר. עה"מ. והקשו עליו דמאי איריא מדר"ל תיפוק לי מדאמרי' פ' הקומץ רבה כשהוא מניח מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש דכתי' וקשרתם לאות על ידך ואדר והיו לטוטפות בין עיניך. לכך פי' ר"ת ז"ל בשם ר"ח ז"ל ובשם רב האיי גאון ז"ל דאיירי בשעה שחולץ תפליו ומניחן בתוך התיק שלא יעביר אותה של יד תחלה. ויתנם בתיק ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניחם יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר עה"מ משום דשל יד יש להניח תחלה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחלה ואח"כ של יד למעלה. הרי לך כי לפי שיטה זו אע"פ שפגע תחלה בשל ראש מניח של יד תחלה אעפ"י שמעביר עה"מ וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל שכת' ונמצא שמניחה ומוציא של יד לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד ואסור לאדם וכו' ודברי הגאונים ז"ל דברי קבלה הן וא"צ חזוק ומ"מ נ"ל בטעמו של דבר דמאן דשני סדרא עבר אדאוריית' דכתי' וקשרתם והיו לטוטפות והא דאין מעבירין עה"מ מדרבנן היא ואסמכוה במכילת' מושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות וכו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה דמפשט פשיטא ליה להר' ז"ל דהא דאין מעבירין עה"מ מדרבנן הוא וקרא דושמרתם את המצות אסמכתא בעלמא הוא ודבריו תמוהים טובא דהא מהך סוגיא דיומא גופה מהא דאמרי' התם אחר סמוך לההיא דעבורי דרעא אטוטפתא אסיר. מפורש יוצא דהא דאין מעבירין עה"מ דאורייתא הוא כאמור ומדובר לעיל ואיך קאמר הרב ז"ל בפשיטות דלא הוה אלא מדרבנן הפך המבואר בסוגיא דש"ס ופירש"י ז"ל בההיא סוגיא בדוכתא גופה דקאי עלה הרב ז"ל.
שבתי וראיתי להר' מהרי"א זל בריש ספרו הבהיר ארעא דרבנן דמייתי האי דרשא דמכילתא דושמרתם את המצות שכתב רש"י ז"ל ביומא וכתב נראה דלא הוי אלא מדרבנן ואסמכת' בעלמא היא וכו' עד אכן יש לברר מדברי התו' ז"ל שם ביומא דס"ל דלא הוי אלא אסמכת' בעלמא שכתבו שם כד"ת אעבורי דרועא בשם רב האיי ז"ל דצריך להזהר בשעה שחולץ תפליו וכו' דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר עה"מ משום דשל יד צריך להניח תחלה דכתי' והיו לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך ע"כ ומדפסיק' להו שיעבור עה"מ משום דשל יד חויב להניח תחלה ש"מ דקים להו דהא דאין מעבירין עה"מ אסמכת' בעלמא הוא ומשו"ה פסיקא להו דמוטב שיעביר עה"מ דאינו אלא מדרבנן בעלמא משיעבור עמ"ש בתורה וכתורה יעשה. אבל אי האי דאין מעבירין עה"מ דרשה גמורה היא מדאוריי' מאי אולמי דהאי מהאי ומתוך זה תמה אנכי על התוס' שהקשו שם אהא דתנן שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ודייק טעמא דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה ותמהו דהתם ל"ל קרא ות"ל דאין מעבירין עה"מ ומאי קושי' כיון דהא דאין מעבירין מדרבנן היא וכו' לפי שיטתם בההיא דתפלין נראה בהדיא דס"ל דלא הוי אלא מדרבנן וצ"ע מאי ק"ל אההיא דזבחים. ובדוחק יש ליישב ההיא דתפלין דלאו משום דהוי מדרבנן פסיקא להו אלא משום שאם יניח של ראש תחלה איכא תרתי דקרא אקדים והיו לאות על ידך והדר לטוטפות. ותו דדרשו נמי כ"ז ששל ראש בין עיניך יהיו שתים:. וה"נ איכא למידק דהוי דאורייתא מההיא דפסחים דס"ת תניא אר"ש בא וראה. כמה חביבה מצוה בשעתה וכו' ופשטא דשמעתא משמע דמשום מצוה הבאה לידך אל תחמצנה נגעו בה ומדדחי שבת ש"מ דרשא גמורה היא וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שגם הרב ז"ל בתחלה סבר למימר דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן וכתב לברר כן מדברי התוס' דיומא גבי תפלין בשם רב האיי ז"ל וכדברי הרדב"ז ז"ל אלא דהוקשה לו ע"ז ממ"ש התוס' לעיל אההיא דשיירי הדם היה שופך וכו' ואסיק מכח זה דהוה מדאורייתא וכתב ליישב בדוחק דברי התוס' בשם רב האיי ז"ל והביא עוד ראיה דהוה ד"ת מסוגיא דפסחי' דס"ח מההיא דאר"ש חביבה מצוה בשעתה וכו'.
והנה מאי דמייתי מההיא דפסחים דף ס"ח מההיא דחביבה מצוה בשעתה. אחר המחילה רבת דהא ודאי לא שמיה מתיא כלל כי התם לאו מטעם אין מעבירין עה"מ נגעו בה כדחושב הרב ז"ל דאין להא דחביבה מצוה בשעתה ענין עם הא דאין מעבירין עה"מ דחביבה מצוה בשעתה לחוד ואין מעבירין עה"מ לחוד. וכמו שהרגיש על הרב ז"ל בזה הרב חיד"א ז"ל בברכ"י א"ח סי' כ"ה דט"ו ע"ד יע"ש. ואף אני אביא דבר מפורש דהא דחביבת מצוה בשעתה מטעם זריזין מקדימין למצות נגעו בה ולא מטעמ' דאין מעבירין עה"מ. מדברי רשב"ם ז"ל בפסחים דק"ה ע"כ ד"ה עיולא יומא וזל דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצות יע"ש. הנה מבואר מהני מילי דרשב"ם ז"ל דחביבה מצוה בשעתה משום זריזין מקדימין למצוה נגעו בה.
ומאי דמייתי מהא דתמהו התוס' ז"ל אההיא דשיירי הדם היה שופך וכו' דלמה לי קרא ות"ל דאין מעבירין עה"מ וכן השיג מדברי התוס' אלו הר' הנז' בספרו הבהיר קהלת יעקב אות האל"ף סי' מ"א על הרדב"ז ז"ל דכתב דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן יע"ש. נראה דהא נמי לא שמיה מתיא וכמ"ש הרב מהר"י מאיו ז"ל בספרו הנחמד שרשי הים ח"א דל"ג ע"א דאף איהו ז"ל בתחלה הקשה על הרדב"ז ז"ל מדברי התוס' אלו דמשמע מדבריהם דהוי דאורייתא ולהכי הוקשה להם ל"ל קרא וכתב לתרץ דהרדב"ז ז"ל משמע ליה דאף התוס' ז"ל משמע להו דהא דאין מעבירין עה"מ הוי מדרבנן כיון דלא נפקא לן הכי אלא מדרשא דושמרתם את המצות. ומה שהקשו דלמה לי קרא דאשר פתח אהל מועד לאו דרשה גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא איצטריך למדרש ולמעט יסוד ממזבח הפנימי כדאיתא בפר' איזהו מקומן דנ"א ע"א עלה דת"ר אל יסוד המזבח העול' ולא יסוד מזבח הפנימי ופרכי' הא אצטריך לגופי' ומשנינן מאשר. פתח אוהל מועד נפקא יע"ש בפירש"י ז"ל והתוס' שם בע"ב ד"ה ה"ג כתבו ואע"ג דדרשינן ליה לעיל ליסוד מערבי תרתי ש"מ עכ"ל נמצא דעיקר קרא איצטריך לגופיה ולמעט יסוד ממזבח הפנימי אבל שיהיה ביסוד מערבי שכנגד הפתח דרשא דרבנן היא ואסמכתא בעלמא. ועל זה הוקשה להם דתיפוק ליה מדר"ל דאין מעבירין עה"מ ולמה לי למיסמך ולמדרש קרא דאשר פתח אוהל מועד להכי. וע"ז תירצו בזבחי' דנ"א דאיצט' הש"ס למדרש אקרא ולמסמך דאשר פתח האוהל להכי אתא לקבוע מקום אשפיכות שיריים כלומר דאפילו עבר מיסוד שכנגד הפתח ובא אל יסוד אחר צריך לחזור ולבא אל יסוד מערבי ולשפוך שם והן הן דברי התוס' במגילה ד"ו ע"ב ד"ה מסתבר במה שתי' בשם רבינו יהודה וכו'. וע"פ האמור מינח ניחא לי מה שקשה טובא במה שהוקשה להם להתוס' ביומא דל"ג ע"ב ד"ה אעבורי דרעא על מה שפרש"י ז"ל דהיינו בשעה שמניחין צריך להקדי' של יד שלא לעבור עה"מ דביה פגע בריש' והוקשה להם דל"ל טעמ' מדר"ל דאין מעבירין עה"מ תיפוק. ליה מקרא דוקשרתם והיו לטוטפות דסדר הנחתן של יד תחלה י"עש. וקשה טובא דאדרבא רבא תיקשי להו למה לי ללמד סדר הנחתן תיפוק לי מדר"ל דאין מעבירין עה"מ וכמו שהוקשה להם בדבור הקודם דל"ל קרא דאשר פתח אוהל מועד ולמה זו הוקשה להם איפכא הכא אמנם ע"פ האמור הנה נכון דהא דר"ל אינו אלא מדרבנן ויסדר הנחתן הוא מדאוריי' לומר דאם עבר ונתן של ראש תחלה יעבירנו וכמ"ש הרדב"ז ז"ל. ולעיל לא הוקשה להם ל"ל קרא דאשר פתח אוהל מועד אלא משום דמשמע להו דאותה דרשא אינו אלא אסמכתא בעלמ' וכמדובר. ושוב ראיתי להר' החסיד מהר"י אלגאזי בס' א"ד ס"א הוקשה לו דברי התוספות הללו דיומא וכו' ואישתמיטתיה מ"ש הרדב"ז בח"ב סי' תקכ"ט עכ"ד ז"ל י"עש. הנה שכת' הר' ז"ל לייש' דברי התוספות במאי דק"ל עלה דההיא דאשר פתח האוהל באופן דליכא למשמע מדבריהם דס"ל דהא דאין מעבירין הוה דבר תורה. ולא עוד אלא דהוסיף להוכיח ולחזק סברת הרדב"ז ז"ל מדברי התוספו' שהקשו על פי' רש"י בד"ה עבורי דרעא דל"ל טעמא מדר"ל ת"ל מקרא ולא הוקשה. להם איפכא דל"ל קרא דוקשרתם וכו' ת"ל מדר"ל וכו' כדהוקשה להם לעיל בקרא דאשר פתח את אוהל והיינו משו' דהא דר"ל דאין מעבירין אינו אלא דרבנן וסדר הנחתן מדאורייתא מקרא:
ואני תמה בין על הר' מהר"י אלגאזי זל ובין על הר' מהרי מאיו ז"ל דאיך לא זכרו שרים דמסוגי' דיומא שם בתר ההיא דעבורי דרעא אטוטפתא מהא דאמר אביי לר"פ א"כ אפסו' במאי אפסקת ליהו ופרש"י ז"ל שם מפורש יוצא להדי' דהא דר"ל דאין מעבירין עה"מ דאוריי' הוא וכדכתיבנ' לעיל. וא"כ איך אפשר כלל לומר דיסברו התוס' דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן כיון דמהש"ס שם מבואר יוצא דהוה דבר תו' וכדאקשי' עליה דהרדב"ז ז"ל דאמר בטעמא דר"ת בשם רב האיי גאון זל משום דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן כאמור לעיל:
איברא דראיתי להגאון מהרש"א ז"ל ביומא שם שם על מ"ש רש"י ז"ל והא ליכא למימר אפסקיה בדישון מזבח הפנימי דא"כ המקדים הטבת חמש נרות לדישון הו"ל מעביר עה"מ וכו' שכת' הגאון מהרש"א ז"ל וז"ל וצ"ל. לפום הך סברא דהנהו תרי בבוקר דשני גזירי עצים שדינן להו אדם התמיד דנקדום להטבת חמש נרות דהכ' שלש' והכא שנים ונקדומיה הטבת חמש נרות לדישון אף ע"ג דהכא תרי והכא תרי כי היכי דליהוי הפסק בנרות ואהא תי' רש"י דא"כ הו"ל מעביר עה"מ. ולפי מ"ש התוס' דאין סברא לשוויי תרתי בבוקר אתמיד אין מקום לקושיית רש"י א"ד ז"ל יע"ש. ולפ"ז אכתי י"ל שפיר דהתוס' ז"ל יסברו דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן והא דהוקש' ליה לרש"י בהא דאפסוקי במאי אפסקת להו דנימא דאפסקיה בדישון ותי' משום דהו"ל מעביר עה"מ. אשר מזה כתבנו להוכיח דע"כ דהא דאין מעבירין דאורייתא הוא הרי סברי התוספו' ד"ה ואימא חד שדיה לדישון וכו' דאין סברא דנישדי תרוייהו אדם התמיד. וא"כ לדבריהם ל"ק הך קושיא דרש"י כמ"ש הגאון מהרש"א ז"ל ובכן תו ליכא שום הכרח מהש"ס דהא דאין מעבירין עה"מ הוה דבר תורה ושפיר י"ל דהתוס' אינהו לדידהו פליגי בזה על רש"י ז"ל דסובר דהא דאין מעבירין עה"מ דבר תורה הוא אלא אינהו ס"ל דאינו אלא מדרבנן. וכמ"ש הרדב"ז ז"ל וליכא לאותיביה להרדב"ז מהך סוגיא ופרש"י ז"ל כדאותבי' עליה די"ל דגם איהו ז"ל עיני קדשו שפיר חזו להני מילי דהש"ס ופרש"י ז"ל דמפו' יוצא לפי פי' רש"י ז"ל דהא דאין מעבירין. עה"מ הוה דבר תורה. אלא דסובר דהתוס' ז"ל פליגי על רש"י ז"ל בזה וסברי דהוה דרבנן. ולדעת התוספות בלבד הוא דקאמר הרדב"ז ז"ל דהא דאין מעבירין עה"מ הוה מדרבנן דעלייהו דהתוספות קאי. הר' ז"ל:
האמנם אכתי. יש להוכיח הוכחה גמורה מהש"ס שם דע"כ דהא דאין מעבירין עה"מ הוי דבר תורה וכדברי רש"י זל. והוא מהא דא"ל ר"פ לאביי ואימא חד שדייה לדישון מזבח הפנימי דנקדימיה לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וחד שדייה לדם התמיד דנקדום להטבת חמש נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף. והשתא איכא לאקשויי לכאורה אמאי לא קאמ' ר"פ איפכא ואימא חד שדייה אדם התמיד דנקדימיה לדישון דאע"ג דהכא תרי והכא תרי. כפר עדיף יחד שדייה אדישון דנקדימיה להטבת חמש נרות דהכא תרי והכא תלתא. והתוספו' ז"ל ד"ה ואימא חד שדייה לדישון וכו' הקשו וא"ת נישדי תרוייהו בבקר אדם התמיד דנקדום לדישון דהכא תלתא והכא תרי יע"ש מה שתירצו והשתא אכתי קשה נושדי חד אדם התמיד דנקדימיה לדישון וחד שדייה אדישון דנקדימי' לחמש נרות ולזה לא יתורץ במה שכת' לתרץ מאי דהוקשה להם. ועל כרחיך לומר כדתירצו לזה בתוס' ישנים שם שהקשו קושיין וז"ל אומא חד שדיי' לדישון כו' אבל לא הוה. מצי למימר שדייה לדם התמיד דתקדום לדישון דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף הא ליכא למימר דא"כ אידך למאי אתא אי להקדים דישון להטבת חמש נרות. לזה אין צריך דפשיטא דאין מעבירין עה"מ כדאמר לעיל ע"כ יע"ש. וכ"כ הרי"טבא ז"ל בחי' שם. והדבר פשוט דהיינו טעמייהו דהתוס' ז"ל דהוקשה להם נישדי תרוייהו אדם התמיד כנז'. ולא הוקשה להם דנישדי חד אדם התמיד דנקדום לדישון וחד אדישון דנקדום לחמש נרות והיינו משום דלזה התירוץ פשוט ומבואר מאליו דהא פשיטא דדישון קדים לחמש נדות משום אין מעבירין על המצות וכמ"ש תוספ' ישנים והריטב"א ז"ל. והשתא אם איתא דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרדב"ז ז"ל לדעת התוספ' ז"ל. א"כ יש להקשות על מאי דאמר ר"פ ואימא חד שדייה אדישון וכו' קושיא הנז' דאמאי לא קאמר איפכ' שדייה חד אדם התמיד דנקדימיה לדישון וחד שדייה אדישון דנקדו' להטב' נרות ואין מקום כלל לומר דלאקדומיה דישון לחמש נרות אין צריך דפשיט' דאין מעבירין עה"מ כדכתבו התוס' ישנים והריטב"א ז"ל כנז' כיון דאין הא דאין מעבי' עה"מ דאורייתא אלא מדרבנן ושפיר י"ל דכת' רחמנא חד בבקר למשדייה אדישון לאקדומי' לחמש נרות דאי משום אין מעבירין עה"מ לית לן בה מדאורייתא אם מקדים חמש נרות לדישון אלא על כרחין דהא דאין מעבירין עה"מ מדאוריי' הוא ולהכי שפיר לא קשיא ולא מידי אמאי לא קאמ' איפכא משום דכי היכי דנקדימיה דישון לחמש נרו' אין צריך בבקר יתירא למשדייה אדישון. דפשיטא הוא דדישון בעי לאקדומי דבר תורה משום אין מעבירין עה"מ דהוה דאורייתא. באופן דזו ודאי היא הוכחה גמורה מהש"ס דהא דאין מעבירין על המצות הוה דאורייתא וע"כ דהתוס' הכי ס"ל דמשו' הכי הוא דהוקש' להם נישדי תרוייהו אדם התמיד ולא הוקשה להם כלל נימא איפכא חד שדייה אדם התמיד וחד אדישון כאמור לעיל וזה פשוט וברור מאוד. ובכן הדרן לאתמוה טובא על הרדב"ז ז"ל דכת' בטעמ' דר' האיי גאון ז"ל משום דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן ואיך לא השגיח כי מהאי דאמ' ר"פ לאביי ואימא חד שדייה לדישון דנקדום לדם התמיד וכו' ולא קאמר איפכא מוכח דהא דאין מעבירין דאורייתא הוא וכדברי רש"י ז"ל כאמור ומדובר והיא גופה קשה לי על הר' מהר"י אלגאזי ז"ל ויגדל התימא על הר' מהר"י מאיו ז"ל דכת' להסכים גם דברי התוס' ז"ל דלעיל בההיא דשיירי הדם היה שופך וגו' דס"ל דאין הא דאין מעבירין עה"מ אלא מדרבנן וכדברי הרדב"ז ז"ל ולענ"ד הא ליתא ואי אפשר לאומרו כלל שיהיה דעת התוס' ז"ל דהא דאין מעבירין עה"מ אינו אלא מדרבנן כי הדבר מוכח להדיא מתוך סוגיא דיומא שם גופיה מההיא דא"ל ר"פ לאביי וכו' ומדברי התוס' שם דהא דאין מעבירין עה"מ הוי דאורייתא דהך קרא דושמרתם את המצות דרשה גמורה מדאוריי' הוה ולא אסמכתא בעלמ' כאמור ודלא כהרדב"ז ז"ל:
ומאי דהוקשה לו להר' מהר"י מאיו ז"ל על התוס' דלא הקשו איפכא דלמה לי קרא דוקשרתם והדר והיו לטוטפות ת"ל מהא דר"ל דאין מעבירין עה"מ וכדהקשו לעיל בדבור הקודם בההיא דשיירי הדם וכו' אשר מכח זה הוכיח הר' ז"ל דס"ל להתוס' דהא דאין מעבירין לא הוי אלא מדרבנן כנז"ל אחר המחילה דאעיקרא קושיא ליתא והרי הוא מבואר במאי דכתיבנא לקמן סימן י"ז ע"ד הרשב"ץ זל יע"ש.
ומאי דהוקשה להם להרדב"ז והר' מהר"י אלגאזי ז"ל בהאי סברא דר"ת בשם ר"ח בשם רב האיי ז"ל דגם כי פגע בשל ראש ברישא צריך להעביר עליו ולהניח של יד תחלה דמאי אולמי דשל יד משל ראש כיון דהא דאין מעבירין עה"מ נמי איסורא דאורייתא הוא אשר מכח קושיא זו באו לו' דהאי כללא דאין מעבירין אינו אלא מדרבנן אחר המחילה רבה דנראה דאישתמיט מינייהו מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ג' סי' א' ובסי' ד' שכת' בסי' א' וז"ל מי שבא לידו תפילין של ראש קודם של יד יעבירם ויניח של יד תחלה אע"פ שאין מעבירין עה"מ מוטב שיעביר ממה שישנה סדר הפסוק דכתי' וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפות בין עיניך והא דאמרי' ביומא אמר ר"ל אין מעבירין עה"מ אמר רבא ש"מ עבורי דרעא וכו' הכי פירושו בשם רב האי גאון ז"ל וכו' וכן בסס"י ד' כא' וז"ל ואם נזדמן לו תפילין של ראש תחלה יעביר ויניח של יד דמשום אין מעבירין עה"מ אין לשנו' סדר המקרא בהנחת תפילין האמור בתורה וכו' יע"ש. הנה לך מבואר הטעם דאף אם פגע בשל ראש צרי להעביר עליו ולהניח של יד תחלה בדברי הרא"ש ז"ל והוא דאע"ג דאין מעבירין עה"מ מ"מ אין לשנות מפני כן סדר המקרא דהנחת תפילין האמור בתורה, וכוונתו מבוארת דקדימת הנחת של יד דכתו' בתו' בפירוש גבי סדר הנחת תפילין דחי להאי איסורא דאין מעבירין עה"מ דמוטב להעביר על המצוה ממה שיעבור וישנה סדר הפסוק הכתו' בתו' בפי' גבי תפילין דהא דאין מעבירין אינו אלא במקום דליכא גילוי בקרא דזה יקדים וזה יאחר או אמרי' דבזה שפגע בריש' יש לו להקדים משו' דאין מעבירין עה"מ אבל היכא דגילה קרא בפירוש שזה יקדים לזה כה"ג דסדר הנחת תפילין דכת' רחמנא בפי' דשל יד יקדים אע"ג דאם פגע בהמאוחרת בקרא יש בה נמי משום מעביר על המצוה מ"מ אין לו לעשותה תחלה מטעם זה אלא כסדר הנאמר בה בפסוק יש לו לעשות ויעביר עליה כדי להקדי' אותה המצוה שהקדימה התור' בפירוש וכיון דמ"מ איסורא דמשום מעביר איכא כשפוגע בשל ראש תחלה אלא דמשום דקדימת השל יד דכת' רחמנא בפי' דחי להאי איסורא דאין מעבי' עה"מ צריך להעביר על השל ראש לכן צריך להזהר שלא יגרום בידים לבא לידי כך לפגוע בשל ראש תחלה ויהיה זקוק להעביר עליו. ועיין בלבוש א"ח סימן כ"ה סוף סעיף א':
כללא דמילתא כי האי כללא דאין מעבירין על המצות הוה דבר תור' אליבא דכ"ע וליכא מאן דמצי פליג בזה ולמימר דאינו. אלא דרבנן וקרא דושמרתם את המצו' אינו אלא אסמכת' בעלמא דהדבר מוכח ומבואר יוצא מתוך סוגיית הש"ס דיומא שם אחר סמוך לההיא דרבא דעבורי דרעא אטוטפת' אסור וכו' דהוה דאוריי' וכדכתיבנ' וברירנא לעיל ודלא כהרדב"ז זל כנלע"ד: